החלון הגדול בלשכה הצנועה של ד"ר טל פטלון נשקף הים התכול של תל־אביב באמצע נובמבר. על השולחן צלחת פירות גדולה ובריאותית. פטלון מנשנשת אננס והמוח שלה לא מפסיק לרוץ, היא מנסה לשרטט בפניי את המפה העתידנית של עולם הרפואה, מדברת במהירות, קופצת בין נושאים כמו גנטיקה ובינה מלאכותית. אף אחד לא האמין שהילדה הדיסלקטית שמעולם לא הצליחה לקרוא או לכתוב בלי שגיאות ושסוחבת על הגב גם הפרעת קשב קשה, תצליח לסיים לימודים סדירים במסגרת כלשהי. גם תעודת הבגרות נדמתה כמשהו שמראש ההורים שלה ויתרו עליו.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"הם הסתפקו בכך שאהיה בנאדם טוב. לא היה עליי לחץ ללמוד כי הם ידעו שגאון גדול לא ייצא ממני, אז יכולתי לעשות מה שאני רוצה", אומרת ד"ר טל פטלון, כיום מנהלת KSM — מכון המחקר והחדשנות של "מכבי שירותי בריאות" ששותפים בו מוריס קאהן וסמי סגול. ואם זה לא מספיק, אז פטלון ("זה יווני, כמו מטלון אבל ב־פ'") היא גם רופאת משפחה בעלת התמחות ברפואה דחופה, וגם לא מוותרת על משמרות במיון, "כי חשוב מאוד לשמור על חיבור לשטח, חדשנות ברפואה לא עושים בתיאוריה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אז כן, הילדה שבבית הספר ישבה והקריאה מהראש שיעורי בית ממחברת ריקה, הפכה להיות רופאה ("למדתי בהונגריה, שם המבחנים ברפואה נערכים בעל־פה. בארץ בכתב לא היה לי סיכוי"), רכשה תואר במשפטים, הקימה בשנת 2017 את מערך החדשנות של אסותא אשדוד במקביל לעבודה קלינית, ומשנת 2020 היא מנהלת את מכון KSM — שתכליתו להביא אל הציבור "רפואה מותאמת אישית". שלוש מילים שמבשרות את אחת המהפכות הגדולות בעולם הרפואה. ד"ר פטלון והמכון שלה כאן כדי לשחק על המגרש הזה. והם עוסקים בשלל נושאים, לא רק כאלה שעולים אינטואיטיבית בראש כמו גילוי מוקדם של סרטן, אלא תחומים שנעים מבריאות הנפש, טיפול בחרדה ובדיכאון ועד בעיות שנגרמות ממחסור בוויטמין די. אבל ד"ר פטלון מגיעה לראיון הזה לא רק כדי לספר על עבודת המכון שלה, אלא לדבר, להסביר ולהדגים בשפה פשוטה את הכיוונים המסעירים אליהם צועד עולם הרפואה.
אז מה זאת בעצם רפואה מותאמת אישית ולמה היא גוררת כל כך הרבה עניין, השקעות ומחקרים בסכומי עתק.
"קחי למשל שני גברים בני 70, שניהם חיים בישראל, שניהם מאותו מוצא, שניהם סובלים מלחץ דם, אחד מהם מגיב היטב לתרופה שמאזנת לחץ דם, השני לא. או דוגמה אחרת: שני ישראלים בני 30 שסובלים מדיכאון וחרדות. אחד מגיב טוב לטיפול התרופתי, השני פחות. למה זה קורה ואיך נתאים לחולה שלא מגיב לתרופה טיפול שיתאים לו? זאת הקפיצה שתאפשר לנו רפואה שמותאמת אישית".
מה עומד מאחורי הקפיצה הזאת?
"גנטיקה למשל. 99 אחוז מהדי־אן־איי זהה אצל כל בני האדם. השוני מתבטא בפחות מאחוז אחד. וכיוון שהיום יש כבר ריצוף גנום מלא, והגנטיקה זה כמו ספר של קודים, יש לנו יכולת ללמוד איך להפעיל את הקוד הזה לטובת כל מטופל ומטופל באופן אישי. כך מצליחים לפתח תרופות על פי התאמה אישית ולא על פי פרוטוקול כללי, תוך התייחסות לגנטיקה ולאפי־גנטיקה (תורשה בין־דורית) של המטופל".
אבל אלה לא רק הגנים, אלא גם השימוש בבינה מלאכותית מתקדמת. מחקר שמבוסס על ביג דאטה — נתונים של עשרות ומאות אלפי מטופלים — מאפשר לרופאים ללמוד על הדרכים השונות שבהן מגיבים חולים לטיפול. "קחי לדוגמה את אותו בן ה־70 שסובל מלחץ דם ולא מגיב היטב לטיפול התרופתי", ממחישה פטלון. "בעזרת שימוש בביג דאטה אנחנו יכולים למצוא עוד מספר גדול של חולים שנמצאים במצב שלו ולא חווים את השיפור המצופה כתוצאה מהטיפול. המטרה היא לבנות אלגוריתם שיתאים טיפול שונה לאותם החולים. כדי לייצר את האלגוריתם הזה יוצאים למסע רפואי אצל מיליוני מטופלים ובודקים למה נוצר השוני בקבוצה שלא מגיבה לטיפול: מרמת הגנטיקה, דרך החלבונים, חילוף החומרים ואפילו אורח חיים, ההיסטוריה המשפחתית, תזונה, תרופות שלקחנו ועוד. המטרה היא לצפות מראש מי יגיב לאיזה טיפול — עוד לפני שאתן אותו. ההבנה לאיזה רפואה מונעת או טיפול אנו מגיבים — יכולה להתאפשר רק אם הסתכלתי לעומק על הרבה מאוד מסעות טיפוליים של אנשים ולמדתי מה דומה ומה שונה ביניהם. כך, אני אוכל לייצר אינסוף 'קבוצות' של אנשים שסובלים מאותה בעיה ומגיבים לטיפול אחד בצורה כזו ולטיפול אחר בצורה אחרת. היתרון הגדול של האלגוריתם הוא ביכולת שלו לזהות תבניות שעין אנושית של רופא לא יכולה לזהות".
מרתק.
"יש עוד דוגמאות רבות, למשל היכולת להבדיל בין הגיל הכרונולוגי מול הגיל הביולוגי. יש נשים שבגיל 50 הן במצב פיזיולוגי של בנות 40, ויש נשים שהן אמנם בגיל 50 אך הגיל הביולוגי שלהן הוא 55 או 60. היום ברפואה מטפלים לפי הגיל הכרונולוגי, אבל האדם צריך טיפול שמתאים לגיל הביולוגי שלו ולא לגיל שרשום בתעודת הזהות, וכדי לתת לו את הטיפול הנכון משתמשים במחקר שמובנה על ביג דאטה שמאפשרת לנו ללמוד איך לאפיין את הגיל הביולוגי בשונה מהכרונולוגי. מצד שני, שימוש בבינה מלאכותית ללא פיקוח אנושי עשויה להעלות מסקנות שאינן הגיוניות קלינית".
"קחו שני גברים בני 70, שניהם ישראלים מאותו מוצא, שניהם סובלים מלחץ דם, אחד מגיב היטב לתרופות והשני לא. למה זה קורה ואיך נתאים לחולה שלא מגיב טיפול שיתאים לו? זאת המהפכה של הרפואה המותאמת אישית"
ומי מפקח על התהליך כדי שזה לא יקרה?
"במכון שלנו יש צוות רב תחומי שבעצם חוקר אספקטים שונים של בריאות על ידי שימוש בביג דאטה ובניית אלגוריתמים מבוססים בינה מלאכותית. תפקידו של הצוות הוא מצד אחד לפתח את האלגוריתם, ומצד שני לוודא שהאלגוריתם לא פועל סתם, אלא שהוא בעל אימפקט קליני מובהק. כלומר שהוא עושה את מה שהוא אמור לעשות כדי להוביל לבריאות טובה יותר של המטופל. למשל, שהוא יודע לאפיין מטופלת לפי פרמטרים כמו גנטיקה, גורמי סיכון, היסטוריה משפחתית, גיל כרונולוגי, ואז לשלוח אותה לעשות ממוגרפיה, או שהוא יודע לשלוח מטופל אחר לעשות MRI לצורך גילוי מוקדם. אנחנו בודקים מה רמת הדיוק והאמינות של האלגוריתם בהתאם לנתונים שעולים אצל הצוות הרפואי וכאשר מחליטים שיש לו אימפקט קליני מספיק מדויק ומשמעותי, שוקלים האם להעביר אותו הטמעה לתוך ארגון הבריאות".
לישראל ולקופות החולים כחול־לבן יש יתרון מובהק על פני העולם המערבי בפיתוח המחקר בכל מה שנוגע לרפואה מותאמת אישית. "למכון המחקר שלנו יש מאגר של דגימות גנטיות של 220 אלף חברי מכבי, אשר נתנו הסכמה מדעת, הם יודעים שבכל פעם שלוקחים מהם דם לבדיקה קלינית, מבחנה אחת תשמש למחקר. אספנו 900 אלף דגימות והחיבור בין הגנטיקה לבין ההיסטוריה הרפואית ארוכת השנים נותן לנו רצף ועומק מחקרי וטיפולי ייחודי מאוד, בשונה מארצות־הברית למשל שבה יש מעברים בין חברות ביטוח שונות ואין רצף כזה".
למהפכת הרפואה האישית יש גם משמעויות כלכליות אדירות. היא עומדת לחולל מהפכה גם בשוק התרופות שמגלגל טריליוני דולרים. אם אפשר יהיה להתאים תרופות לקבוצות קטנות ומאופיינות יותר של חולים — תהיה לכך השפעה עצומה על חברות התרופות. לא פלא שסכומי עתק מושקעים כבר כיום במרכזי חדשנות ובמחקרים. ד"ר פטלון מספרת, למשל, על שיתוף פעולה עם חברת Valo Health "שפיתחה פלפטורמה חישובית, מבוססת בינה מלאכותית שמטרתה לסייע בפיתוח תרופות חדשות, דרך ניתוח כמויות גדולות של דאטה אנונימית של היסטוריה רפואית ודאטה ביולוגית". דוגמה אחרת שהיא נותנת נוגעת לשיתוף פעולה עם חברת PrognomIQ. "איתם אנחנו מתמקדים בגילוי מוקדם של סרטן, בהתמקדות ראשונית על סרטן מעי גס, ריאות, לבלב ושד. כאן ניתוח מרובד של ההיסטוריה הרפואית, לצד חילוף החומרים שלנו בגוף והדרך שבה אנו מייצרים חלבונים — יסייע לפתח סימנים ביולוגיים, מרקרים, לגילוי מוקדם".
פטלון, 49, רווקה, מתגוררת בקיסריה, לא הייתה יכולה לעסוק בתחום שבו היא עוסקת, בלי אהבתה הגדולה לשינויים. "אני משנה מקצוע כל חמש שנים. התחלתי מרפואת משפחה, עברתי לרפואה פליאטיבית ולרפואה דחופה, למדתי משפטים ו־MBA בחדשנות — ועכשיו אני בתחום החדשנות".
אני צריכה לנשום רגע. מה זה הקצב הזה?
"אני אוהבת לזוז, אוהבת רבגוניות ואינטגרציה של ידע מתחומים שונים, אני שומעת המון ספרים כי אני דיסלקטית וכל מה שאני כותבת מישהו עובר אחריי ומתקן לי, גם כשאני כותבת מרשם בבית החולים. למדתי בחו"ל בגלל שהמבחנים היו בעל־פה ולא בכתב".
ושם בבודפשט, בזמן לימודי הרפואה היא גם מימשה את היזמות המקננת בה, כאשר פתחה ביחד עם שותפה מסעדה איטלקית. "זה היה בשנת 1992, במהלך הלימודים עבדתי במסעדה איטלקית שהקמתי עם שותפה מקומית. ראיתי שאין שם מסעדות איטלקיות, והלכנו על זה. במקביל עבדתי בנדל"ן קניתי דירות שיפצתי ומכרתי".
מאיפה האומץ.
"זה לא דורש אומץ זה הטבע שלי, אני נהנית מזה. אני אוהבת להיות בתנועה, כל חיי עשיתי המון ספורט התאמנתי בקראטה, עבדתי במלצרות מגיל 16, עשיתי רישיון לאופנוע בגיל 17".
והפתעת עם הרפואה.
"לא הייתה לי בגרות והלכתי למכינה לרפואה בהונגריה. לא האמינו שאעבור, אבל כיוון שהמבחנים היו בעל־פה הצלחתי ללמוד משמיעה, זו החוזקה שלי. אני שומעת מלא ספרים, הרצאות, ואת מי שלומדים לצידי. יש לי גם זיכרון צילומי ואני יכולה לקלוט הרבה מידע בבת אחת ולג'נגל בכל מיני תחומי ידע. זה ביחד עם הפרעת הקשב שלי זה הסופר פאוור שלי. למזלי ההורים שלי שהיו חכמים אינטואיטיבית, תמכו בי".
ועכשיו היא כאן בחדר המנהלת של KSM. מבעד לדלת הזכוכית נשקפים העובדים במכון, כשפטלון מסבירה שהמידע הרפואי שבו נעשה שימוש לצורך המחקרים, הוא אנונימי, ונאסף בשלושים השנים האחרונות מ־2.6 מיליון חברי קופת חולים מכבי. הדאטה הרפואית הזאת, שיש לה רצף של תיעוד ממוחשב ובכך גם חשיבותה הרבה, היא הבסיס לשורה של מחקרים רפואיים שנערכים במכון, ובשיתוף פעולה עם סטארטאפים, מוסדות אקדמיים וחוקרים מכל העולם, שעובדים באישור ועדת הלסינקי".
הדוגמאות למחקרים ותחומים שבהם פועל מכון המחקר עם שותפיו הם רבים – מבריאות הנפש ועד איתור סרטן במערכת העיכול, בערמונית ובשד. ד"ר פטלון מסבירה שאורח החיים הממוסך של המאה ה־21 מייצר הרבה מאוד מצוקה רגשית, ויש היום אלגוריתמים רבים שעובדים על זיהוי מוקדם שלה. כמו כן, נערך במקום מחקר אנונימי ראשון מסוגו שיבחן האם ניתן למצוא סימנים מוקדמים לגילוי של דלדול עצם באמצעות צילומי שיניים. תחום נוסף של מחקר שאמור לעניין בעיקר אותנו, באזור הים התיכון נוגע לתהייה מדוע דווקא באזור כה שופע שעות שמש יש מחסור בוויטמין די אצל קשישים אבל גם אצל צעירים. ואם מחברים לכך גם את הגנטיקה שדובר בה בראשית הדברים הרי שהמחקר בודק גם את הקשר הגנטי בין המחסור בוויטמין די הייחודי לעמי האזור ובין הסיכון לחלות במחלות כרוניות.
"המוות הוא דבר טבעי. למה אם אני אומרת שלידה היא טבעית אנשים לא מתפלאים ועל מוות כן? כולנו יודעים שהדבר היחיד שבטוח זה המוות, וכל אחד חי כאילו זה לא יקרה לו. בנאדם שלא יודע למות לא יודע לחיות"
פטלון מדברת במהלך השיחה לא רק על בינה מלאכותית, אלא משתמשת לא פעם גם בביטוי "בינה אנושית". "נכון", היא אומרת, "שבכל ארגוני הבריאות עובדים היום על הכנסה של דאטה גנטית לתיק הרפואי, אבל הדבר ידרוש הכשרה מאסיבית אישית של כל בעלי מקצועות הרפואה. מרופאת המשפחה ועד האורתופד, רופאת העור והגיניקולוגית שיראו את הנתונים ויצטרכו לעבור הכשרה כדי להבין את הריצוף הגנטי וללמוד איך לעבוד איתו כדי לתמוך במטופל. נכון שיש את הבינה המלאכותית, את האלגוריתם, אבל זה לא יחליף את הבינה האנושית את החמלה, האמפתיה ויחסי האמון בין הרופא ובין המטופל. אסור לוותר על כך כי זה הבסיס לכל טיפול, ולכן הרופא תמיד יהיה שם לא משנה כמה טכנולוגיה תיכנס לתהליך".
ועדיין כשאת מדברת על רפואה אישית מותאמת גנטיקה זה אומר שכל איש רפואה יצטרך לדעת הרבה מאוד גם על גנטיקה.
"נכון. זה העתיד וארגוני הבריאות וגם הרגולציה נערכים לכך. למשל, קחי את הפארמקו־גנטיקה. אני יכולה לתת לך טיפול ללחץ דם בארבע תרופות שונות, ולעומת זאת אם אבדוק גנטית מראש איזו תרופה הכי מתאימה לך — אחסוך ניסוי וטעייה והמון זמן. זה גם קשור לכך שכולנו רוצים שיראו אותנו באופן אינדיבידואלי, למרות שכארגונים אנחנו מטפלים לפי פרוטוקולים נוקשים. כי מה זה ריפוי? היכולת של בנאדם לעבור מהמצב הנתון שלו בהווה למצב יותר טוב בעתיד ואת זה הרפואה צריכה לעשות בהתאמה אישית ולא מתוך ראיית המטופל כמי שצריך תרופה ספציפית. עוד 20 שנה הרפואה תהיה שונה לגמרי, היא תדע להתערב בצורה מדויקת ואיכותית יותר לאורך כל מסע החיים של המטופל ולא רק ברגעים של החולי. המשקל של הרפואה המונעת יגדל ויותאם לכל חולה, זאת לא תהיה רק רפואה מטפלת".
לפני הסוף בואי נדבר על הסוף. ליווית אנשים אל מותם כרופאה פליאטיבית.
"כן אבל צריך להבין שהמוות הוא חלק מהחיים, גם כשאנחנו בריאים, המוות הוא סביבנו כל הזמן. כלומר הילדה שהיית והנערה שהיית לא נמצאת היום — גם לא החיילת שהיית. את היום אישה. אנחנו כל הזמן משילים מעצמנו משהו — מוות הוא תהליך, הוא חלק מהחיים. בנוסף יש את המוות הסופי של הגוף — את הרגע המוות שבו אנחנו עוזבים את העולם. זה תהליך טבעי, המוות הוא דבר טבעי. למה אם אני אומרת לך שלידה זה דבר טבעי אנשים לא מתפלאים ועל מוות הם כן? אפילו השאלה מראה שאנחנו לא מתמודדים עם המוות. כולנו יודעים שהדבר היחידי שבטוח זה שכולנו נמות יום אחד, וכל אחד חי כאילו זה לא יקרה לו. אבל בנאדם שלא יודע למות לא יודע לחיות כי זה אומר שהוא לא רואה נכון את המציאות, שבהיותו מכחיש מוות נשאר בו מקום לא פתור".
וכשפותרים אותו?
"משתחררים מהחרדה למוות. אבל זה דורש תהליך. אם רוצים ללמוד לחיות עם המוות בשלום, צריך לעשות תהליך של למידה".
פורסם לראשונה: 07:30, 18.11.22
