תחילת השנה ואיתה החזרה לשגרת הלימודים מסמנת התקדמות בשלבי ההתבגרות של ילדינו. התהליך בא לידי ביטוי בין השאר גם בשינוי בתפיסת המראה החיצוני, שהופך עבורם לחשוב מאוד, בייחוד במעבר לבית ספר חדש. כשמדובר בשינוי חיצוני שיכול להוות הפרעה אסתטית או בריאותית, ישנם מקרים בהם הליכים רפואיים יכולים לשפר את המצב. ההליך המוכר והשכיח ביותר אצל מתבגרים רבים הוא יישור השיניים, אך יש מקרים קיצוניים יותר הדורשים הזזה של הלסתות, ואז נדרשת התערבות כירורגית באמצעות ניתוח אורתוגנטי.
קראו עוד:
איך מאבחנים עיוות בלסת אצל מתבגרים?
עיוות מולד בלסתות העליונה או התחתונה נפוץ באוכלוסייה אבל מוכר פחות ולרוב נגרם בשל הפרעות גדילה לא פרופורציונלית של אחת הלסתות ביחס לשנייה, או גדילה לא פרופורציונלית של שתי הלסתות יחד. הפרעה זו עשויה להופיע כמום מולד, כתוצאה מפגיעה בכלי דם בלידה או בתקופת ההיריון, או להתפתח במהלך ההתבגרות עקב גדילת יתר. מעבר להיותה פגם קוסמטי, שמהווה הפרעה קשה עבור המתבגר הממוצע, ההפרעה הפונקציונלית בסגר עלולה לגרום לבעיות שונות, לרבות בעיות נשימה, קשיים בדיבור והפרעות באכילה.
האבחון מתבצע באמצעות בדיקות שונות, כמו בדיקת הדמיה, בהן מזוהה הליך גדילה לא פרופורציונלי, בדיקה קלינית ומדידות מתמטיות מורכבות. בדרך כלל, המטופלים מגיעים לאחר ייעוץ אצל מומחה ליישור שיניים, אורתודנט, המזהה בעיה שלדית שאינה יכולה להיפתר ברמת יישור השיניים הבסיסי. במצב כזה מופנה המטופל למומחה פה ולסת והטיפול מבוצע כטיפול משולב.
מעבר להיותה פגם קוסמטי, שמהווה הפרעה קשה עבור המתבגר הממוצע, ההפרעה הפונקציונלית בסגר עלולה לגרום לבעיות שונות, לרבות בעיות נשימה, קשיים בדיבור והפרעות באכילה
לעיתים, האבחון הראשוני נובע מקושי של הילד באכילה ודיבור, ולפעמים גם קיים קושי בנשימה, למשל כשהלסת התחתונה אחורית מדי (Class 2, לדוגמא בתסמונת פייר-רובין). המטופלים פונים לרופאים שונים שבסוף מכוונים אותם למומחה פה, פנים ולסת, לפתרון הבעיה על ידי יישור הלסתות.
כיצד מטפלים?
הניתוח האורתוגנטי מתבצע כבר בגיל ההתבגרות, לרוב בגילים 17-16 ומעלה, בסיום שלב הגדילה. במקרים מסוימים יתבצע ההליך גם במהלך הגדילה, במטרה למנוע עיוות נרחב יותר בסיומה.
אופן הניתוח משתנה בהתאם לאבחון הבעיה. ככלל, הניתוח כולל ניסור של הלסת והתאמתה עד להגעה לסגר נכון ותקין ולאחר מכן, בשונה מטיפול באמצעות הגשר (או בשמו המקצועי - סמכים, אותן קוביות המודבקות על השיניים) או הפלטה המוכרים לנו מיישור השיניים הפופולרי, מקבעים את הלסתות על ידי פלטות עשויות טיטניום וברגים. במקרים מסוימים תתבצע התאמת הלסתות לכדי סגירה מלאה של הפה באמצעות שימוש בסד מיוחד.
הניתוח האורתוגנטי מתבצע בהרדמה מלאה, במסגרתו מבוצעים גם התיקונים הקוסמטיים הנדרשים של השפה והאף, כולל עיצוב קצה האף, הארכת או קיצור השפתיים וצמצום מחיצת האף. וכל זאת לשם השגת סימטריה באזור הפנים ומניעת הפרעות שעלולות להיגרם בעקבות השינויים הדרמטיים בעצמות הפנים והלסתות.
ברוב המקרים, הסרה של הסד או חוטי המתכת אשר שימשו לקיבוע הלסת, תתבצע לאחר שבועיים עד ארבעה שבועות מהניתוח. במהלך פרק זמן זה הזנת המטופל תהא נוזלית, ולאחר כשבוע מיום הניתוח ניתן יהיה לחזור לפעילות מתונה של הלסתות והפה. זה השלב בו המתבגר יוכל להרגיש טוב יותר עם עצמו, גם מבחינה חיצונית וגם מבחינה בריאותית. השינוי במבנה הלסתות ומכאן בפני המטופלים לאחר הניתוח הינו תמידי ולכן הניתוחים האורתוגנטיים הינם בעלי משמעות רבה למטופל, הן ברמה התפקודית והאסתטית והן ברמה הפסיכולוגית.
חשוב לציין כי ישנם מקרים בהם ישנו סיכוי להישנות הבעיה, על אף הניתוח. מדובר במצבים בהם הרגלי המטופל הם אלה אשר גרמו להיווצרות ההפרעה, כמו דחיפת לשון שמובילה לדחיפה של השיניים קדימה או מציצת אצבע. במקרים אלו, הבעיה עלולה לחזור על עצמה.
ד"ר יואב לייסר, מומחה לכירורגיית פה, פנים ולסתות בא.ר.ם, המרכז הרב-תחומי לרפואת אף אוזן גרון, אסותא רמת החייל
