האם שהצילה את בתה בת ה-8
(צילום: אסף חן)
יום שישי, 24 בפברואר השנה, התחיל במשפחת פינקל כמעט כרגיל. בבית המשפחה ברחובות נמצאות האם ביאנה פינקל, אחות במקצועה, ושתי בנותיה הקטנות, בנות החמש והשלוש. "אנאבל, הבכורה בת השמונה, חזרה הביתה מהעדלאידע, שמחה וצוהלת, וביקשה שנראה סרט ביחד", מספרת האם. השעה הייתה ארבע אחרי הצהריים. "באמצע הסרט היא מתלוננת פתאום שכואב לה בלב. רציתי שתדייק את מקום הכאב והיא כיוונה לרום הבטן, ולא לבית החזה, כך שחשדתי שמדובר בעצירות קלה, שעליה התלוננה עוד קודם.
קראו עוד:
"הצעתי לה שתיכנס לשירותים שלנו, שממוקמים מול המיטה, ותשאיר את הדלת קצת פתוחה, כדי שנוכל לדבר". והן אכן שוחחו, כשאנאבל, בקול רגיל, מבקשת מאמה לעצור את הסרט. "שנייה אחר כך, שמעתי רחש מוזר מחדר השירותים, ולא הבנתי אם מקורו בצחוק או בבכי. קראתי בשמה והיא לא ענתה, ואני זוכרת שאמרתי לה: 'אנאבל, את עושה ממני צחוק? תעני לי'".
כשכל תגובה לא הגיעה מהילדה, קמה פינקל לבדוק מה קרה. "לזוועתי, מצאתי אותה על רצפת השירותים כשהיא שכובה על הצד", מתארת האם, "קראתי לה מספר פעמים תוך שאני מסובבת אותה ומגלה את הילדה שלי בלי הכרה ועם שפתיים כחולות ועיניים מגולגלות".
באותם רגעים, פינקל מספרת, היא הפסיקה להיות אימא, ופעלה בקור רוח השמור למקצוע. "הבנתי שכל שבריר של שנייה הוא קריטי ומיד עשיתי לה החייאה, כשאני מעסה את בית החזה שלה בלי הפסקה. במקביל, צעקתי לאמא שלי שתזמין מהר מד"א, אבל מרוב לחץ היא קפאה, כך שתוך כדי שאני מעסה את הלב של הבת שלי, אני גם מתקשרת למוקד". המוקדנית, על פי הנוהל, הורתה לה איך לעשות עיסוי ללב. "'תקשיבי', חתכתי אותה, 'אני אחות ויודעת מעולה איך לעסות, אבל זה לא עוזר, כי אין כל תגובה עדיין והדופק לא חזר, כך שתמהרי להזעיק ניידת לבית שלנו'".
ראשונים הגיעו שני פרמדיקים של "איחוד הצלה", אחד מהם החליף את האם בעיסוי הלב, "ואחרי דקות, שבמהלכן אנאבל עדיין לא חוזרת להכרה, הוא ביקש ממני לתת לו את הדפיברילטור שהביא ונותן לה מכת חשמל הראשונה".
אנאבל סבלה מפרפור חדרים מסכן חיים
צוות של מד"א, שבינתיים הגיע גם הוא למקום, מיהר להוציא את האם מהחדר. "ממה ששמעתי בדיעבד, התברר שבזמן שהיא שכבה על הרצפה חסרת הכרה, הילדה קיבלה עוד שלוש מכות חשמל והדופק סוף-סוף חזר". השמחה הייתה מוקדמת, כי תוך שנייה שוב צללה אנאבל ואיבדה את הכרתה. "היא קיבלה ארבע מכות חשמל נוספות, ואז יצא אליי הפרמדיק של איחוד הצלה, שלא אשכח אותו לעולם, חיבק אותי ובישר: 'אמא, את יכולה לנשום. הדופק חזר'".
רק כשעלתה לניידת טיפול נמרץ, בדרך לבית החולים קפלן, עדכנה פינקל את בעלה במצב. "נלחצתי מאוד ממה שהצוות אמר, כמו למשל האפשרות שהיא תחובר למכשיר אקמו (המאפשר לחמצן את הדם במצב של כשל קיצוני ומסכן חיים בתפקוד הריאות, א.א), מה שאומר שהבת שלי במצב אנוש".
במהלך הפינוי שוב איבדה אנאבל את הדופק. היא חוברה לעירוי עם תרופה שנועדה לעצור את הפרעת הקצב מסכנת החיים שהתפתחה בליבה, והונשמה באמצעות אמבו, מנשם ידני." צוות הניידת הוביל במהירות את האלונקה לחדר ההלם במיון ילדים", פינקל נזכרת, "מחשש לאבד כל שנייה שעלולה להיות קריטית".
אחרי שעברה את סדרת הבדיקות הראשונית, אנאבל הורדמה והונשמה והועברה ליחידה לטיפול נמרץ ילדים, עם ההערכה שהבעיה בתפקוד הלב נובעת מהפרעת קצב.
"החשש הגדול שלי ושל כולנו היה מפגיעה מוחית, ולכן, כשראינו שהיא מגיבה להוראות ונענית לבקשות, כל החדר נשם לרווחה"
ד"ר יעל גרטי, מומחית ברפואת ילדים ובקרדיולוגיית ילדים ורופאה בכירה במכון לב ילדים בקפלן, היא שטיפלה באנאבל: "היא הגיעה אלינו אחרי ניסיונות החייאה שעברה, כשב-24 השעות הראשונות שלה בטיפול נמרץ היא עדיין לא הייתה יציבה", מדווחת הרופאה.
מבדיקת א.ק.ג ראשונית אבחנו בבית החולים שאנאבל בת השמונה לקתה בתסמונת על שם וולף פרקינסון וויט (wpw) - הולכה לבבית חריגה, שנגרמת בשל נוכחותם של מסלול או מסלולי הולכה נוספים, שמחברים בין הפרוזדור והחדר בלב. מסלול נוסף כזה עלול בכל רגע להפעיל מעגל חוזר ומקביל לזה של המסלול התקין, ולגרום לדופק לב מואץ.
בלב, משאבה העשויה מרקמת השריר, נמצאים ארבעה חללים: שתי עליות ושני חדרים. העלייה השמאלית מקבלת מהריאות דם עתיר חמצן שעובר דרכה לחדר השמאלי ומשם הוא מוזרם לשאר חלקי הגוף. העלייה הימנית, מקבלת מכל חלקי הגוף דם דל בחמצן אך עשיר בפחמן דו חמצני ומשם הוא עובר לחדר הימני ומוזרם לריאות.
פרופ' יהודה אדלר מדבר על המקרה של אנאבל
(צילום: אסף חן)
לשם תפקודו התקין של הלב, הוא זקוק למערכת הובלה חשמלית תקינה, מעין ספק כוח שמכתיב את קצב הפעימות. ההולכה החשמלית מותנית בתפקוד תקין ומתואם של כל מרכיב מחלקי המערכת. במצב תקין, קצב הגירויים החשמליים נע בין 60 ל-100 בדקה. "אבל כשנוצרים נתיבים מקבילים שיוצרים את הגירויים החשמליים במקביל, נגרם אי סדר שללא התערבות מיידית עלול לגרום לאובדן הכרה, לפגיעה מוחית ולמוות".
ד"ר גרטי מסבירה שהדבר דומה לנסיעה על כביש ראשי, כשבמקביל לו נוסף נתיב פרוע, שנהגים טסים עליו במהירות מסוכנת. "החשמל אינו יכול לעבור בין הנתיב הראשי למשני במעגל, וכתוצאה מכך נגרם פרפור חדרים מסכן חיים", היא מסבירה.
צנתור פולשני: לצרוב את המסלולים המסוכנים
בתוך פחות מיממה, כשהסתמנה מגמת התאוששות, החל צוות טיפול נמרץ להפחית בהדרגה את חומרי ההרדמה ובהמשך לנתק את אנאבל ממכשיר ההנשמה. "החשש הגדול שלי ושל כולנו היה מפגיעה מוחית, ולכן, כשראינו שהיא מגיבה להוראות ונענית לבקשות, כל החדר נשם לרווחה", סיפרה ד"ר גרטי.
אחרי אשפוז של שבוע, הועברה אנאבל בניידת טיפול נמרץ למרכז שניידר לרפואת ילדים, לביצוע הליך חשמלי בלבה. ד"ר רמי פוגלמן, מנהל היחידה לטיפול בהפרעות קצב בילדים בשניידר, טיפל בה. "היא הגיעה אלינו כשהיא כבר לא בסיכון חיים. תפקידנו היה לבצע אבלציה - טיפול בהפרעת קצב באמצעות צנתור פולשני".
ההליך מתבצע תחת הרדמה בדומה לצנתור לב רגיל, "אלא שבהליך זה, מוחדרות דרך הווריד אלקטרודות שממפות את הלב וכך מתאפשר לנו, המצנתרים, לאתר את המסלול הנוסף ואת תכונותיו".
במהלך הצנתור גילו הרופאים כי בגופה של אנאבל התפתחו לא אחד כי אם שני מסלולים נוספים. אחרי שזוהו המסלולים שסיכנו את חייה של הילדה, הם נצרבו, "ובכך נטרלנו אותם ואת השפעתם המסוכנת", מסביר ד"ר פוגלמן. לדבריו, הסיכון לחזרה של התסמונת עומד על שיעור של חמישה עד עשרה אחוזים מכלל המטופלים.
"עד לאירוע שסיכן את חייה, היא הייתה בריאה, ספורטאית, שהשתתפה גם בנבחרת הצעירה בהתעמלות קרקע. משום מקום ובלי שום נורה מהבהבת, תוך שניות, היא הגיעה למצב מסכן חיים. אני פונה וממש מתחננת - מהרו להירשם לקורס החייאה מציל חיים"
מחוץ לחדר הצנתורים, ישבו ההורים המודאגים. "במקום שלוש שעות גג ,שזה הטווח המקסימלי לביצוע הליך כזה, הצנתור נמשך כשבע שעות מורטות עצבים. רק אחרי שהרופא יצא אלינו ואמר שזוהו ונצרבו שני המסלולים הבעייתיים, רווח לנו", מספרת האם. ואולם למחרת, לפני ששוחררה לביתה, התברר שתוצאת בדיקת הא.ק.ג שוב לא תקינה. "התבאסנו קשות", סיפרה פינקל, "חששנו שהאבלציה נכשלה ומה עכשיו? אבל הטיפול התרופתי, שניתן לה בבית, שיפר היטב את מצבה ובביקורת חוזרת כבר כל הפרמטרים היו תקינים".
א.ק.ג מהנייד למוקד 24/7
לפי המלצת הרופאים, אחרי כחודש חזרה בהדרגה אנאבל לרוץ, לשחק ולרכוב על אופניים. היא שבה ללימודים ולחייה החברתיים, בצמוד למוניטור נייד, שמתחבר לטלפון הנייד שלה ומשגר את תרשים הלב למוקד, שזמין 24/7.
"הסיבה היחידה שהסכמתי לכתבה שתחשוף את הילדה ואותי, הייתה אזהרה ויותר ממנה, בקשה מהורים לילדים בכל גיל: תראו את הילדה שלי. עד לאירוע שסיכן את חייה, היא הייתה בריאה, ספורטאית, שהשתתפה גם בנבחרת הצעירה בהתעמלות קרקע. משום מקום ובלי שום נורה מהבהבת, תוך שניות, היא הגיעה למצב מסכן חיים. מזל שאני כאחות ידעתי איך לבצע החייאה וכך הצלתי את חייה. אבל רובכם, שלא משתייכים לעולם הרפואה, אליכם אני פונה וממש מתחננת - עוד היום, אחרי שתקראו את הכתבה, מהרו להירשם לקורס החייאה מציל חיים".
השתתפו בהכנת הכתבה: אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקש
