סכנת חיים מיידית, התנערות הצוות הרפואי והיעדר בדיקה בסיסית של רקע רפואי: ברקע אזהרת משרד הבריאות מהשבוע שעבר, המתריעה מפני ניתוחים פלסטיים הנעשים בחו"ל, וחשיפת ynet בדבר הסיבוכים שעמם חוזרים ישראלים מניתוחים בטורקיה, מספרות שלוש מהן על מה שהתרחש בחדר הניתוח, ובעיקר לאחריו, כשנאלצו להתאשפז למשך שבועות וחודשים ארוכים בבתי חולים בישראל.
לקראת חודשי הקיץ, שבמהלכם צפויים ישראלים רבים לטוס לטיפולים וניתוחים בטורקיה, מזהירים בכירי הכירורגים הפלסטיים בישראל מהפרוצדורות שם ומודים: גם בישראל נעשות טעויות וישנם סיבוכים, אך המעקב הצמוד והליווי לאחר מכן קריטיים לתהליך ההחלמה. יש לציין כי למשרד הבריאות אין נתונים בדבר היקף הסיבוכים, אך מבדיקת ynet עולה כי בחלק גדול מבתי החולים מאושפזים כעת או אושפזו בשבועות האחרונים ישראליות עם סיבוכים כתוצאה מהניתוחים הפופולריים, ובהם שאיבת שומן, מתיחת בטן וירכיים, הגדלה, הרמה או הקטנת חזה.
עוד בנושא זה:
"נזק בלתי הפיך"
סמדר יעקב, בת 54 מירושלים. עברה ניתוח שאיבה ומתיחת בטן וירכיים בחודש נובמבר האחרון
"בטורקיה אף אחד לא שאל אותי על דברים שצריך לשים עליהם את הדגש", היא מספרת. "לא שאלו אותי לגבי העבר הניתוחי שלי או בעיות קודמות שהיו לי. הגעתי לבית החולים, העלו אותי לחדר ושם עשו לי את כל הבדיקות. באותו רגע, כשהורידו אותי לחדר הניתוח הבנתי שמשהו לא בסדר. הכניסו אותי למעלית, ירדנו והדלת נפתחה ישר לתוך חדר הניתוח. כלומר סטריליות לא הייתה שם. מהר מאוד באה המרדימה, שאלו אותי שאלה אחת והרדימו אותי. יצאתי מחדר הניתוח בסביבות שמונה או תשע בערב ואני לבד שם. מהר מאוד, עוד לפני שהספקתי להתאושש נכנסה אחות וביקשה שאעמוד על הרגליים. אמרתי להם שאני לא מסוגלת לעמוד ואני רק עכשיו אחרי התאוששות. באיזשהו שלב הם הרימו אותי בסוג של כוח מהמיטה וצעדנו בפרוזדור כשאני נתמכת בהם.
"יום למחרת טרנזיט כבר החזיר אותי חזרה למלון, כשכולי פתוחה מאזור המפשעה עד הברך. שלחו אותי עם תחבושות ונקזים והסבירו לי איך להשתמש בהם. מבחינתי זרקו אותי בחדר המלון. בטורקיה איבדתי הכרה פעמיים ואחות הגיעה לחדר המלון רק אחרי שהתחננתי שמצבי לא טוב. הם אמרו שלא צריך, ולבסוף הגיעה אחות שהביאה לי קוביית סוכר. זה מה שנתנו לי".
ואולם, הסיוט האמיתי של יעקב החל למעשה רק לאחר ששבה ארצה. "אחרי יומיים-שלושה הזמינו לי אמבולנס ופינו אותי להדסה עין כרם. שם התחלתי את הסרט של החיים שלי, היה לי זיהום חמור ומסוכן מאוד בגוף ואיתו התפתחה הצטברות של נוזלים. אושפזתי ארבע פעמים מאז.
סמדר יעקב: "אני בטוחה שיש בטורקיה רופאים טובים, אבל חייבים לעשות בדק בית כמו שצריך ובצורה מאוד יסודית. זה החיים שלנו. אנחנו נכנסים לחדר ניתוח, מרדימים אותנו הרדמה מלאה ואנחנו לא יודעים מה עושים לנו. בדיעבד, לא הייתי עושה את זה"
"עברתי לידות והכול, אבל דבר כזה לא עברתי ועדיין אין אור בקצה המנהרה. לאחרונה אובחנתי בהדסה עם מחלה בשם לימפאדמה (בצקת לימפטית). הלימפאדמה הייתה לפני הניתוח וזה דבר שרואים אותו ואסור לנתח בתכלית האיסור במצב כזה, לו רק היו בודקים זאת. הרגל שלי נפוחה מאוד, ואני עוברת טיפולים מאוד קשים כרגע. יש נזק בלתי הפיך. זו פגיעה שתישאר".
ליעקב יש מסר חד משמעי: להיזהר. "אני בטוחה שיש בטורקיה רופאים טובים, אבל חייבים לעשות בדק בית כמו שצריך ובצורה מאוד יסודית", היא אומרת. "זה החיים שלנו. אנחנו נכנסים לחדר ניתוח, מרדימים אותנו הרדמה מלאה ואנחנו לא יודעים מה עושים לנו. בדיעבד, לא הייתי עושה את זה".
ד"ר יעקב פרנד, מנהל היחידה לכירורגיה פלסטית בבית החולים וולפסון, אומר: "לאחרונה נתקלנו במקרים של תסחיפים ריאתיים בקרב מנותחות שהם תהליכים מסכני חיים ברמה המיידית. משיחות עם רופאים בבתי חולים אחרים, ולא רק באזור המרכז, אנחנו נתקלים בסיבוכים דומים שמאופיינים על ידי ניתוחים ארוכים, מסובכים שבהם גם לא מתחשבים ברקע הבריאותי של המטופל או המטופלת כמו עישון וסוכרת שידועים כגורמים לסיבוכים, ואלה לא מונעים מאותם רופאים בטורקיה לבצע את הניתוחים הללו".
"הייתי במצב אנוש"
יעל אוחנה, בת 52 מחולון, עברה ניתוח מתיחת בטן בדצמבר האחרון
"נסעתי לטורקיה לטיול והכרתי שם במקרה איש קשר שקשור לניתוחים", היא מספרת בשיחה מהמרכז הרפואי שיבא בתל השומר, שם היא מאושפזת במחלקה לכירורגיה פלסטית בליווי צמוד של פרופ' יוסי חייק, מנהל המערך לכירורגיה פלסטית ומרכז הכוויות הלאומי בבית החולים ויו"ר האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית ואסתטית. "החלום שלי כבר 30 שנה היה לעשות מתיחת בטן. כשהגעתי לפגישה עם הרופא, אמרתי לו שאני חולת COPD והוא אמר לי שאין בעיה לעבור את הניתוח במצבי.
"חזרתי לארץ, הכנתי את עצמי וטסתי שוב לטורקיה. לפני שנכנסתי לניתוח אמרתי למרדים שעישנתי לפני כן. הוא צחק ואמר שהכול בסדר. לאחר הניתוח, שארך חמש וחצי שעות, הכול השתנה תוך זמן קצר, והיום אני יודעת שאסור להרדים במשך כל כך הרבה שעות חולי COPD. הסטורציה (ריווי חמצן בדם) שלי ירדה ל-36 ולמעשה הייתי במוות קליני. כל הריאה שלי הייתה חסומה והייתי במצב אנוש.
"הרימו אותי עם אנטיביוטיקה חזקה מאוד ובמשך כל הזמן הזה היינו בקשר עם רופאים מהארץ. בהמשך שלחו אותי ארצה בטיסה מיוחדת עם בלון חמצן. הגעתי ישר משדה התעופה לשיבא בגלל הריאות. לאחר ששוחררתי, התפרץ לי הפצע בבטן ושם הבנו שיש לי נמק. הגעתי שוב לשיבא, הכניסו אותי לניתוח ועשו לי התריה. המשכתי להגיע לטיפול פעם בשבוע בשיבא. בסוף הגעתי עם זיהום ופרופ' חייק אמר שמפה אני לא יוצאת עד שלא סוגרים לי את הפצע. אני הולכת היום על הרגליים, וזה לא מובן מאליו, כי אני נמצאת במצב הזה חמישה חודשים. היום המצב שלי מצוין, אבל אני עדיין מאושפזת פה".
יעל אוחנה: "היום אני יודעת שאסור להרדים במשך כל כך הרבה שעות חולי COPD. הסטורציה (ריווי חמצן בדם) שלי ירדה ל-36 ולמעשה הייתי במוות קליני. כל הריאה שלי הייתה חסומה והייתי במצב אנוש"
לדבריה, "כולם נסעו לניתוחים בטורקיה וכמו טיפשה גם אני עשיתי את זה. בארץ בטוח לא היו מנתחים אותי במצבי. הרופאים פה אמרו שהם לא יודעים מי רצה להרוג אותי כשהרדימו אותי במשך חמש וחצי שעות אבל כנראה שיש עליי השגחה מלמעלה. אני רוצה שאנשים ידעו שלקחו לי חצי שנה מהחיים ואני עדיין לא בריאה, ואני גם לא אבריא. זו צלקת לכל החיים לנפש. הייתי רוצה שאנשים לא ייסעו לשם, שלא יהיו עיוורים ושלא יתפתו למחירים הנמוכים. הזול עולה בסוף יקר, מאוד".
פרופ' יוסי חייקצילום: בית חולים שיבאפרופ' חייק מרחיב על הטיפול באוחנה, וגם עם התופעה: "אנחנו רואים יותר ויותר נשים שמגיעות אלינו מהטיפולים האלה. אין לי משהו רע להגיד על כירורגים בטורקיה, אך הישראלים מגיעים לשם באמצעות מתווכים. אף אחד לא מתעניין במחלות הרקע או אפילו בדבר בסיסי כמו עישון שעשוי לסכן להן את החיים. זה נעשה בצורה לא מסודרת, ללא הסברים או הכנות. אחרי יומיים או שלושה כבר שולחים אותן הביתה והדבר הכי חשוב זה שהביטוח לא תקף לגביהן - אם קורה להן משהו מסכן חיים שם, הן באיזשהו שלב ישלמו את כי אף ביטוח לא יממן זאת.
"כשהן מגיעות לישראל הן בסופו של דבר מקבלות את הטיפול. זה לא תמיד מתפתח באותו יום, וגם לא יומיים שלושה אחרי. יעל, הוא מוסיף, "הגיעה אלינו עם נמק של יותר ממחצית הבטן, ואנחנו כבר עובדים זה מספר שבועות במטרה לתקן, וזה עוד לא נגמר. הסיכונים המרכזיים בניתוחים הללו נובעים בעיקר מעישון, סוכרת, בעיות באספקת דם ומחלות רקע אחרות, ואני לא יודע אם ביקשו בדיקות כאלה או אחרות לקראת הניתוח".
"בדיעבד, לא הייתי עושה את זה"
רינת (שם בדוי), בת 58 מאזור הצפון, עברה החלפת שתלים והרמת חזה באפריל האחרון
"מי שחושבת לעשות ניתוח בטורקיה, אני לא הייתי ממליצה לה", היא מספרת שלושה ימים בלבד לאחר ששוחרה מאשפוז ארוך במרכז הרפואי לגליל בנהריה. "המנתח ניתח אותנו ואחרי שלושה ימים היינו צריכים להוציא את הנקז, והוא אפילו לא ראה אותנו בשלב הזה. כבר למחרת הניתוח השתחררנו מבית החולים ואחרי שלושה ימים התחלתי לדמם. עשיתי שתלים בעבר אבל לא הרמה. חשבתי שאולי הפצע צריך להיסגר ואחרי שבוע ימים חזרנו לארץ.
"לאחר מכן התחלתי להקיא ולחוש בחילות. חשבתי שאכלתי משהו לא טוב ולא התייחסתי לזה אך השד התחיל להתנפח ולכאוב. ניגשתי לבית החולים והתברר שהאנטיביוטיקה שקיבלתי בטורקיה לא התאימה לחיידקים שהייתי חשופה אליהם. הייתי מרוסקת. כמעט חודש ימים אני בכאבים מאז שעשיתי את הניתוח. הטיפול שקיבלתי בארץ, תודה לאל, היה הטוב ביותר.
"לא הייתי ממליצה לאף אחת לעבור את מה שעברתי", היא מכריזה, "אין ביקורת, ורופא לא רואה אותך לאחר מכן. אין לך אבא ואמא ואין לך מול מי להתנהל, שזה דבר מאוד חשוב ומורכב. היום, בדיעבד, לא הייתי עושה את זה. גם בישראל יש סיבוכים, אבל כאן יש לך אמא ואבא".
ד"ר ליאוניד קוגןצילום: רוני אלברטלדבריו של ד"ר ליאוניד קוגן, מנהל היחידה לכירורגיה פלסטית שטיפל בה, רינת הגיעה עם זיהום בשד. "בארץ, מי שמסתבך - יש לו כתובת. במקרים האלה אין לנו מסמכים, אנחנו לא יודעים מה נעשה ובאיזו טכניקה ניתוחית השתמשו. לאחרונה התמודדנו גם עם מנותחת בטיפול נמרץ שהייתה זקוקה למנות דם בלי סוף.
"מי שנותח פה, הולך לרופא שניתח אותו, ובטורקיה יש רופאים טובים אבל המחירים אצלם לא יהיו כל כך זולים כמו מחירי הרצפה שאנחנו מכירים. אני מניח שרופאים מנוסים לא עושים את הניתוחים הללו בצורה הזו. אנשים מתפתים עם המחיר ולא חושבים שהתהליך רק מתחיל עם סיום הניתוח, ואם יש סיבוך - אי אפשר לחזור לשם עם ביטוח רפואי. אנחנו לא תמיד יודעים מה לעשות בשביל לתקן את הנזקים. חד משמעית אנשים עושים בקיץ יותר ניתוחים, ולכן אני מעריך שנראה יותר סיבוכים בחודשים הקרובים".
