כבר תקופה ארוכה שסוגיית קיצור התורנויות למתמחים משסעת את מערכת הבריאות. סוגייה שהובילה למאבק מקצועי, ציבורי ותקשורתי כמעט חסר תקדים בין כל השחקנים במערכת הבריאות. בחירה שמסבכת מצב מורכב ומסובך ממילא, ושיש בה כדי להמשיך ולהעצים את הסכסוך במערכת הבריאות.
עוד על מאבק המתמחים:
ההחלטה של המדינה לבקש לדחות בחודש את יישום מתווה קיצור התורנויות למתמחים ולזמן אל שרת הכלכלה את השחקנים השונים להציג את עמדותיהם (כאילו שעמדתם לא ידועה או שצפויה להשתנות) היא החלטה שגויה. בפועל, המשמעות המעשית של בקשת המדינה היא לא יותר ממשיכת זמן, המשך התגוששות בין השחקנים ואף הקצנת השיח הרעיל וההרסני למערכת הבריאות כולה.
הפגנת המתמחים מול ביתו של נפתלי בנט במוצאי שבת
(צילום: נדב אבס)
תהא ההחלטה אשר הייתה מקבלת, היא בהכרח בריאה יותר מהמצב הקיים, שבו המאבק נמשך ואף מחריף. כעת, משניתנו שבועיים נוספים (פחות מהחודש שהמדינה ביקשה) ספק רב מה תצליח להשיג שרת הכלכלה שלא השיגו עד כה משרד הבריאות ומנכ"ל משרד ראש הממשלה.
עדיף פתרון מטיב, פורץ דרך וישים שעליו יכולים להסכים מרבית השחקנים (גם אם יש מי שנותר לא מרוצה) מאשר הפיכת מערכת הבריאות לקולוסאום שבתוכו מתגוששים כל השחקנים
נדמה כי כבר יותר משלושה עשורים שממשלות ישראל אימצו במגוון רחב של סוגיות מקצועיות וחברתיות שמצויות בערכאות משפטיות מתודולוגיה של מריחה ומשיכת זמן. כך קורה כעת גם בסוגיית קיצור התורנויות למתמחים. בקשות וניסיונות לדחות את נקודת ההכרעה, כדרך לחפות על פערים בעמדות בין משרדי הממשלה השונים ועל חוסר רצון או היכולת של הממשלה להתמודד באמת עם סוגיות מורכבות.
נראה כי קניית זמן היא שהפכה למטרה עצמה, ולא תוספת זמן כאמצעי לשיח אפקטיבי ומציאת פתרון ישים שבכוחו לתת מענה לסוגייה. בין היתר, אולי זה נעשה מתוך תקווה שאת תפוח האדמה לוהט ניתן יהיה לזרוק לידי הממשלה הבאה.
2 צפייה בגלריה
פתרון מיטבי הוא לא בהכרח הפתרון המושלם. הפגנת המתמחים מול ביתו של נפתלי בנט
(צילום: נדב אבס)
ההבדל בין הנצחת סכסוך ובין הבאת הצדדים לכדי פתרון מוסכם (גם אם לא מושלם) טמון ביכולתו של הגורם האחראי לזהות את נקודת הזמן המדויקת שבה ניתן וצריך לקבל החלטה מנהיגותית אמיצה על פתרון ישים לסוגיה. לדעת לחתוך ולהכריע, לפני שהקונפליקט נכנס למסלול של הידרדרות אינסופית שתוצאתה הרסנית ונזקיה רבים.
חשוב להפנים שפתרון מיטבי הוא לא בהכרח הפתרון המושלם – בעיקר כשהמושלם אינו באמת קיים. דרוש פתרון שמכיר במגבלות מבניות וחסמים אינהרנטיים. עדיף פתרון מטיב, פורץ דרך וישים שעליו יכולים להסכים מרבית השחקנים (גם אם יש מי שנותר לא מרוצה) מאשר הפיכת מערכת הבריאות לקולוסאום שבתוכו מתגוששים כל השחקנים.
2 צפייה בגלריה
ד"ר עדי ניב-יגודה. לדעת לחתוך ולהכריע, לפני שהקונפליקט נכנס למסלול של הידרדרות אינסופית
(צילום: מקס מורן)
במצב הנוכחי, כשכל אחד מהשחקנים נצמד לעמדתו ולכאורה מסרב לרדת מהצמרת הגבוהה שעליה הוא טיפס, יצליח מי שישכיל בשבועיים הקרובים להסליל את השיח לפתרון מטיב, שייתן מענה לנקודות המרכזיות. פתרון שיהיה ישים, עם יותר ודאות, בהירות ואופק ברור לטווח הבינוני והארוך.
ד"ר עדי ניב-יגודה, מומחה למדיניות בריאות ומשפט רפואי; מרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל-אביב ובפקולטה לניהול מערכות בריאות האקדמית נתניה
