מתחילת המלחמה דובר רבות על התמיכה והאחריות של העורף כלפי החיילים. ככל שהמלחמה מתמשכת אנו מבינים יותר את הצד השני של המטבע. גם ההורים, בני/בנות הזוג והילדים זקוקים לתמיכה מבן המשפחה שמשרת כעת בסדיר, בקבע או במילואים. יש הבדל בין הסטטוס של החייל בחזית למשפחה שבבית, אבל המשותף הוא דאגה הדדית ואחריות אחד כלפי השני.
החייל בשטח
במובן מסוים, הלוחם בשטח פחות מושפע מהריחוק מהבית כמו בני המשפחה שנותרו בעורף. החייל נמצא עם חבריו ליחידה, רוב הזמן עסוק ונמצא בדריכות ויש לו הבנה ברורה מאוד למשמעות היותו שם. כל אלה נותנים לו תחושה של שליטה שכל כך חסרה למשפחה שנותרה בבית.
בניגוד לחייל, חוויית השליטה של ההורה או בן/בת הזוג היא מועטה יותר והדבר יכול להגביר את הלחץ והחרדות שקיימות מלכתחילה. החייל בשטח יכול לעזור בהפחתת החרדות. שהרי המשפחה לא נמצאת שם ולא באמת יודעת מה שלומו.
בני המשפחה ניזונים מהתקשורת ומשמועות והם בחרדות. ההורים, בני הזוג והילדים חרדים למצב הפיזי ולא פחות חשוב למצב הנפשי. חשוב לדעת, החרדה הזאת יכולה להיות משתקת. הלחץ שלהם יכול לפגוע במצבם הרפואי, במצבם הנפשי ובתפקוד היומיומי שלהם. הדבר הכי חשוב הוא להיות בקשר, כשמתאפשר. מספיק לשלוח סימן חיים ומסר חשוב בהודעה קולית או כתובה.
מה זה מסר חשוב?
שלושה מסרים חשובים שאפשר להעביר בקצרה. א. שאתה בסדר מבחינה פיזית. ב. אתה בסדר מבחינה נפשית. ג. אתה אוהב אותם ומתגעגע.
איך מעבירים מסר שאני בסדר מבחינה נפשית?
פשוט לומר את זה באופן מילולי וישיר. אפשר לספר על דברים נעימים ומצחיקים שקורים לך עם החברים מהיחידה וגם לשלוח מסר הומוריסטי כמו אייקונים, סירטונים או בדיחות על המצב.
מה אם אני לא בסדר מבחינה נפשית?
קודם כל לטפל בזה! לא להישאר עם זה לבד. לפנות לקב"ן היחידה ולשתף אותו בהקדם. חשוב מאוד שתשתף גם מישהו מהבית במצב ותספר לו על הקשיים הנפשיים שלך. מומלץ לבחור בן משפחה פחות חרדתי שיוכל להכיל את הדברים ולתת את התמיכה והעזרה.
איך לדבר עם הילדים?
חשוב להיות בקשר עם הילדים כמה שאפשר. הילדים מתגעגעים, אתם חסרים להם והם זקוקים לשמוע את קולך ולדעת שאתה בסדר. לא מומלץ לחשוף ילדים קטנים למידע שלא תואם את גילם. תהיו רגישים לזה כי לעיתים תוך כדי שיחה יכול להשמע רעש של יריות שילחיץ אותם. אם אתה לא בטוח כמה שקט יהיה לך בשיחה תצלם להם סרטון שבו אתה מדבר אליהם ואומר להם כמה אתה אוהב ומתגעגע. לילדים גדולים יותר אפשר לענות על שאלות, אבל בלי להלחיץ יותר מדי.
המשפחה בבית
המשפחה צריכה לתת רוח גבית לחייל. כמו שחשוב לכם לשמוע שהוא בסדר, ככה חשוב לו לשמוע שמצבכם טוב. הידיעה שהמשפחה שלי בסדר מעלה את החוסן הנפשי שלי כחייל ואני פנוי רגשית לבצע את התפקיד שלי בשטח.
איך להתנהל כשהחייל יוצא לחופשה?
חשוב להתאים את הציפיות. החופשה היא לפעמים רק יום אחד, אל תצפו להרבה קשר או תקשורת עם חייל שרוצה גם לישון, לבלות עם החברים, לבלות עם החברה, לשחק במחשב או לראות טלוויזיה ויש לו רק 24 שעות. וזה לאחר חודשיים שלא היה בבית. תאפשרו לו לבחור מה הוא רוצה לעשות בזמן הזה.
עד כמה לשאול שאלות?
אפשר לשאול, אבל להיות רגישים לחייל.ת ולמוכנות שלו לספר. אנחנו לא רוצים שידבר רק כדי לרצות את ההורים או בן/בת הזוג. לא להיעלב או להילחץ אם הוא לא מעוניין לשתף יותר מדי. לעיתים יש חוויות שלא נכון לפתוח כרגע, חשוב לזכור שהוא חוזר לשטח ואנחנו לא רוצים לשבור את ההגנות שלו.
יתכן שהחייל.ת דווקא יספר וישתף בפרטים שיהיו לכם קשים לשמיעה. תנסו למצוא את הדרך לתת לו לפרוק ולאחר מכן, תמצאו מה או מי יכולים לעזור לכם להתמודד עם התכנים הקשים.
מה אם הוא מדבר או מתנהג באופן מדאיג?
החייל יכול לספר על חוויות קשות שעבר או להשמיע אמירות מדאיגות לגבי מצבו הנפשי. לפעמים המשפחה מבחינה שהוא במצוקה. במצבים כאלה חשוב לדבר איתו על זה ולפנות בהקדם קב"ן היחידה. אפשר להגיע אליו גם דרך קצין העיר או המפקד הישיר של החייל.
מה חשוב לומר לילדים?
מחייל שהוא הורה, מצופה שיבלה זמן עם הילדים. חשוב שינגיש להם את העובדה שהוא לא בבית לפרקי זמן ארוכים ויסביר שהוא שומר עליהם. לתת לילדים לגיטימציה להביע את התסכול והצער שלהם על הריחוק. אפשר לבקש מהם לצייר לו ציור או מכתבים שיוכל לקחת איתו לצבא.
ומה לגבי הזוגיות?
חשוב מאוד לייצר זמן שבו בני הזוג יכולים להיות יחד. להיעזר בבני משפחה או חברים שיקחו את הילדים. בן/בת הזוג של החייל.ת עלולים להתפתות להקדיש את הזמן הפנוי לעדכון או לשיתוף בקשיים שלהם בבית ללא תמיכה זוגית אבל אסור שזה ישתלט על כל הזמן המשותף.
לקראת סיום החופשה, אפשר להפתיע את החייל.ת ולהחביא לו.ה "הפתעות" בתיק או בכיסים. כשיהיו בשטח וימצאו את ההפתעה, זה יחמם את לבם.
זוהר גורן אהרון הוא עו"ס קליני, פסיכותרפיסט מומחה לטיפול בטראומה, מנהל ברשת "עוצמות – פסיכותרפיה רב תחומית"
