שקית פלסטיק ובה שני שברי עצמות קטנטנים - אחד מהם בגודל מילימטרים אחדים - הובילה לזיהוי אחד הנעדרים מ-7 באוקטובר. שרידי העצמות הגיעו לאחרונה למכון לרפואה משפטית, שם נמצאה התאמת DNA לנעדר שגופתו נחטפה לעזה. קודם לכן זוהתה באופן דומה להחריד אחת הנעדרות מיום הטבח. האזינו לפרק המיוחד של "הכותרת" בהגשת שרון כידון:
מנהל המכון לרפואה משפטית ד"ר חן קוגל סיפר ל-ynet ש"הליך הזיהוי של חלקי עצמות, לפעמים בגודל כמה מילימטרים מתבצע במכון בדרך הבאה: אנתרופולוגית משפטית זיהתה שמקור העצמות הוא בגולגולת. אני הפתולוג, זיהיתי שבר באותה עצם. הדעת מלמדת שעצמות של איברים חיוניים שנמצאו מפוזרות בשטח אותו יישוב שאליו הגיעו המרצחים נשברו מירי, שהרי לא התבצע שם ניתוח ראש, כך שאין אופציה אחרת מלבד מוות. בשלב הזה, כשברור מעל לכל ספק שמדובר במוות כתוצאה מירי, אני מכריז על מוות".
פריצת הדרך בזיהוי אותו נעדר התאפשרה כאמור בזכות שקית עם ממצאים שהתקבלה ב-26 בדצמבר. "באחת השקיות שקיבלנו היו השברים שנמצאו מפוזרים בשטח. הצלחנו לקבוע שהנזק שזיהינו בעצם הקטנה, מתאים לפגיעת קליע שחטף אותו אדם לגולגולת. הגופה לא נמצאה וככל הנראה נחטפה לעזה", סיפר ד"ר חן קוגל. את מאות שקי הגופות השחורים שהגיעו לזיהוי במכון בתחילת המלחמה מחליפות כעת שקיות לבנות ובהן לרוב שברי עצמות, "האתגר המקצועי של צוות המכון הוא להפיק מהן בלבד זיהוי של נעדר", הוסיף ד"ר קוגל.
בדוח הפתולוגי שהופק, ציינה האנתרופולוגית המשפטית שנמצאה התאמה אנטומית לאותו אדם. "אני כתבתי שאולי משקיות הפלסטיק הנוספות יימצאו ממצאים נוספים המתאימים לאותו אדם, אבל כרגע אני קובע את מותו על-פי מה שבדקתי: שני שברי עצמות גולגולת". מכאן, העביר ד"ר קוגל את השרביט למשטרה ולצה"ל כדי להודיע למשפחת הקורבן את הבשורה המרה.
קודם לכן זוהתה נעדרת בהיעדר גופה באופן דומה, "עשינו רנטגן להמון עצמות ומצאנו צילום גולגולת אחד. מתוך עצם קטנטנה אחת מעצמות השמע באוזן הפנימית, העצמות הכי קטנות שיש בגוף, מצאנו עצם בגודל של ס"מ", משחזר ד"ר קוגל. ואז, מתוך אלפי רסיסים של עצמות שהיו שם, השוו מומחי המכון לרפואה משפטית בסיוע רדיולוגים את צילום רנטגן של הנעדרת מימי חייה, שאותו הזמינו ממשרד הבריאות, לאותה עצם שנמצאה בתוך אלפי הפריטים. "וכך זיהינו את הנעדרת הזאת. בזכות פיסה קטנה של פחות מס"מ של עצם אחת שנמצאה. ואתה יכול לשאול איך אתה יודע שהיא מתה? בלי העצם הזאת לא ניתן לחיות. כלומר, אם היא לא הוצאה בניתוח כמובן. ובמתאר כזה, של אירוע שיש בו ירי ושריפה, העצם הזאת יצאה, זאת אומרת שאדם לא יכול לחיות. אז אם העצם הזאת שלה, הרי היא מזוהה והיא נפטרה".
הפענוח מורכב ומצריך עבודת נמלים, שילוב מערכות ושילוב טכנולוגיות שונות. "חלק גדול מהגופות היו שרופות ברמה כזאת שלא היה ניתן להוציא DNA בכלל, כי המחבלים השתמשו בחומרי בעירה וגם בסוגי תחמושת שגורמים לטמפרטורות מאוד מאוד גבוהות, יותר מ-700 מעלות צלזיוס, כדי להשמיד כל ממצא. במשך זמן העצמות נשרפות כל כך שאין בהן יותר DNA. כמו בקרמטוריום".
ד"ר קוגל שיתף באתגר הזיהוי: "יש הרבה מאוד גופות, ולכן התהליך הזה לקח הרבה מאוד זמן. גם ב-DNA, אתה צריך להפיק פרופילים. והפקת פרופילים מרקמות קשות, כלומר רקמות שרופות, כשעבר זמן מהמוות, זו עבודה קשה. קושי אחד הוא בהשגת הנתונים מהאדם כשהוא היה בחיים, וזה יחסית יותר קל, למעט עובדים זרים. והקושי העיקרי הוא בהוצאת הנתונים מהמתים, כלומר מגופות במצב קשה, קשה להפיק מהן DNA, אין להן כבר טביעת אצבע, קשה מאוד להפיק מהן צילום רנטגן טוב שניתן להשוות אליו. וזו הייתה עיקר ההתעסקות שלנו".
כך זוהו הנרצחים לאחר מתקפת הטרור
(צילום: אלי דסה | עריכה: שי קנפו)
תנופת איתור הנעדרים אולי הורידה הילוך, אבל רחוקה מסיום. בשטח ממשיכים לחפש נעדרים, כפי שמעיד ד"ר קוגל, "בכל יום מגיעים ממצאים מהשטח. מפנים הריסות ומוצאים חלקים. רובם, כמעט כולם, זה אנשים שכבר קברנו אותם. יש חלקים רבים של מחבלים, גם מחבלים נמצאים שם. ועדיין, צה"ל מחפש בעזה ומוצא גופות ומעבירים לכאן מדי פעם די הרבה גופות. רק שלצערנו, אלה לא גופות של ישראלים. אני מקווה שהישראלים יחזרו חיים. אבל מחפשים עדיין כמה אנשים שחושבים שאולי הם בעזה ואולי הם מתו. ואנחנו בודקים גופות כל הזמן כדי לראות אם זה מישהו מהם".
הוועדה שקובעת מי מהנעדרים מת
ד"ר קוגל חבר בוועדה שכבר קבעה את מותם של נעדרים בהיעדר גופה. בוועדה חברים גם ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות ד"ר הגר מזרחי, מנהל בית החולים שערי צדק פרופ' עופר מרין, אנשי צבא, משטרה ורב. יחד הם צפו בסרטוני מצלמות אבטחה ובסרטונים שהופצו ברשתות ובטלגרם, "אנחנו מקבלים את הממצאים וצריכים להחליט שני דברים: אחד, האם מי שאנחנו רואים בתמונה זה מי שאנחנו מדברים עליו? נניח שזו מצלמת אבטחה או מצלמת רכב, האם זה האיש, והאם האדם הזה מת. אנחנו מנסים על פי נתונים רפואיים לקבוע אם האדם הזה בחיים. על פי פציעות שאנחנו רואים, על פי תנועות נשימה, אם יש או אין, תנועות עפעפיים, סימנים שיכולים להיות בגופה לאחר המוות. לדעתי, קבענו מוות של כ-20 אנשים שנמצאים בעזה. הגופות שלהם לא כאן, אבל קבענו את מותם".
יכול להיות שיהיו גופות שלעולם לא יזוהו?
"התשובה לשאלה היא כן, יכול להיות. אבל אני חייב לומר בהקשר הזה שאנחנו הגענו לשיא עולמי במקרה הזה. 99.5% מהמקרים זוהו. בשום אסון אי פעם בעולם לא זוהו 99.5% מהמקרים של אנשים שהיו נעדרים. ודבר נוסף, המשוואה פה היא מאוד מורכבת. לפחות בחלק מהמקרים, אנחנו יודעים שיש אנשים שהם בעזה ונרצחו".
ד"ר קוגל: "בכל יום מגיעים ממצאים. מפנים הריסות ומוצאים חלקים. כמעט כולם, זה אנשים שכבר קברנו. יש חלקים רבים של מחבלים. צה"ל מחפש בעזה, מוצא גופות ומעבירים אותן לכאן. רק שלצערנו, אלה לא גופות של ישראלים"
כמויות הגופות ורמת הרוע שעימן התמודדו עובדי המכון לרפואה משפטית והמתנדבים שהגיעו לסייע הציפו גם קושי רגשי כבד: "אני לא זוכר אף אירוע כזה. הייתי בפיגועים קשים מאוד באוטובוסים, בתקופת האינתיפאדה השנייה, ולא היה אף אירוע שדומה לזה. לא ברשע ובמפלצתיות שיש שם, ולא בכמויות. באו אנשים ועשו פשוט פוגרום בתוך המדינה, ביהודים, וזה לא קרה אף פעם. אולי מאז מאורעות תרפ"ט בעצם", משתף מנהל המכון לרפואה משפטית.
"ראינו פה דברים מאוד מאוד קשים. אני והעמיתים שלי, אני לא חושב שבכינו כל כך הרבה באיזה שהוא אירוע. ראינו את האכזריות ואת הרשע הנוראי שיש שם, והרגשות לא יכלו לעמוד בזה. אני לא חושב שנשאר מישהו שיכול להיות אדיש לדברים האלה. ובעיקר, כשאתה שומע אחר כך את הסיפורים האנושיים שמאחורי המראות הקשים האלה. אז זה היה קשה מאוד מבחינה נפשית. אני בטוח שלכולנו יהיו השפעות לאחר מכן. אני חושב שאצל רוב עם ישראל זה יקרה ואצלנו אולי בעוצמה יותר גדולה. אני יודע שיש אנשים שחלקם צריכים טיפול, והם מקבלים טיפול, ואני מקווה שזה גם יעזור. הפוסט טראומה קיימת אצלנו".
