בהחלטה שפרסם בשבוע שעבר המוסד לביטוח לאומי, הפכה ישראל למדינה הראשונה בעולם בה הלוקים בפיברומיאלגיה (או בשמה העברי "דאבת השרירים"), יהיו זכאים עד ל-40 אחוז נכות. התסמונת פוגעת קשות ברמת התפקוד המקצועי, החברתי והמשפחתי של הלוקים בה ומתאפיינת בכאבים מפושטים על פני אזורים נרחבים בגוף. ההכרה בפיברו כתסמונת המקנה זכאות לקצבה, נעשתה לאחר שנתיים של דיונים ובדיקות מקיפות.
קראו עוד:
זה כואב או שאת מדמיינת?
הסיבה שעדיין אין הכרה גורפת במחלה נבעה מהעובדה שרופאים רבים בעולם עדיין סבורים כי מדובר בליקוי נפשי. תופעה של כאב כרוני מפושט ללא שום סמן אובייקטיבי או זכר לטראומה שבתה את תשומת ליבם של רופאים ומדענים משחר הרפואה. יתרה מכך, כשמדובר בכאב המפושט על גפה שלמה, שתי גפיים או אזור נרחב כמו הגב, הדבר סותר כל היגיון פיזיולוגי ואנטומי. בשל כך, במשך שנים רבות, הסברה הייתה כי אנשים המתארים סימפטומים כאלה "מדמיינים או ממציאים".
במהלך המאה ה-20, בצירוף עם הבנות מדעיות מתקדמות על כאב, מערכת החיסון ותיעוד אפידמיולוגי טוב יותר, החל להצטבר יותר מידע על השכיחות של התופעה באוכלוסייה. השכיחות חייבה התייחסות מדעית לתופעה, ובשנת 1990 הוגדרה לראשונה תסמונת הפיברומיאלגיה והקריטריונים לאבחונה על ידי הקולג' האמריקאי לראומטולוגיה. ההגדרה הרשמית של התסמונת והכרה בתופעה על ידי הקהילה הרפואית היוותה פריצת דרך עבור הסובלים מתסמונת זו, כאשר ההערכות הן שהתסמונות שכיחה בקרב שניים-שלושה אחוזים מהאוכלוסייה, ונפוצה פי שישה-שבעה יותר בקרב נשים.
אז מהי פיברומיאלגיה?
פיברומיאלגיה היא תסמונת שבבסיסה מספר תסמינים סובייקטיביים בלבד, כאשר התסמין העיקרי הוא כאב ממושך ומפושט על פני אזור נרחב ביותר בגוף. במהלך השנים נוספו עוד תסמינים להגדרת התסמונת, ביניהם עייפות, בעיות זיכרון ושינה לא מרעננת. המקור הביולוגי לתסמונת עדיין אינו ידוע לחלוטין ויש הרבה סתירות בין ארגונים שונים בנוגע למקורה של התסמונת. נכון להיום, העדויות העקביות ביותר מצביעות על פעילות יתר של מערכת החיסון בתוך מערכת העצבים.
כיצד מאבחנים?
האבחון של פיברומיאלגיה כיום מתבסס על שאלון בלבד ואין בנמצא בדיקות מעבדה לאישוש האבחנה. אף על פי כן, קיימים בשוק בדיקות רבות המתיימרות לאבחן פיברומיאלגיה דרך הדם או הרוק, אך אף בדיקה לא צלחה עדיין מבדקים מדעיים קפדניים. לפני מתן האבחנה הסופית, מקובל גם לשלול מצבים רפואיים אחרים אשר עלולים להידמות לפיברומיאלגיה. בשל כך, הדרך לאבחון של התסמונת היא ארוכה ומייגעת עבור הסובלים ממנה.
מהן דרכי הטיפול?
בדומה לתסמונות כאב אחרות, הטיפול בפיברומיאלגיה מתחלק לטיפול תרופתי וטיפול תומך. בין התרופות הניתנות לסובלים מפיברומיאלגיה ניתן למצוא תרופות נרקוטיות, תרופות נוגדות דיכאון (שניתנות במינון נמוך לצורך שיכוך כאב), משככי כאבים פשוטים ותרופות לשיפור השינה. הטיפול התומך הינו טיפול בגוף ובנפש ויותר מכול, מומלץ השילוב ביניהם.
לצד הייעוץ והאבחנה של רופא והתאמת תרופות, טיפולי פיזיותרפיה הם הכתובת העיקרית לסובלים מפיברומיאלגיה. בבסיס הטיפול בפיזיותרפיה עומדת גישה המכירה בכך כי כל אדם כאוב שואף להיפטר מהכאב ולתפקד בחיי היומיום, והעניין העיקרי הוא למצוא את דרך הטיפול האופטימלית לכל מטופל. על כן, הטיפול המקובל הוא מתן מעטפת רחבה הכוללת הענקת ידע וכלים להתמודד עם הכאב, התאמת טיפולים ייעודיים שמטרתם להפחית כאב, לשפר את היכולת הגופנית ולהרחיב את אפשרויות התפקוד.
שלב ראשון - יצירת בסיס ידע וגיוס מוטיבציה
בפגישה הראשונה עם רופא, אחרי אבחון פיברומיאלגיה, מתקיימת שיחה, בדיקה גופנית ומתן מידע אשר עשוי לסייע בגיוס המוטיבציה ההכרחית לשינוי. מתן מידע על כאב עשוי להפחית פחד וחרדה מתנועה ולסייע בהפחתתו. מיתוסים רבים, בהם הסברה כי תנועה תגביר את הדלקת או תחמיר את הכאב, מעלים חרדה ולרוב אינם נכונים וחסרי כל ביסוס מדעי. על כן, מתן ידע על ידי איש מקצוע הוא הכרחי. כך, כאשר החרדה דועכת, נוצר פתח להתחלת תנועה מבוקרת.
שלב שני - הדרכה לתנועה ולתעסוקה
הסובלים מפיברומיאלגיה חוששים לעיתים כי פעילות גופנית ותנועה עלולים להחמיר את מצבם. חששות אלה נובעים לעיתים מההחמרה בכאבים שחווים אנשים עם פיברומיאלגיה לאחר פעילות גופנית, אך אין זה אומר שפעילות גופנית מזיקה. למעשה, מחקרים רבים מצביעים על כך שפעילות גופנית המבוצעת לאורך תקופה ממושכת יכולה להטיב עם הסובלים מהתסמונת.
פעילות גופנית עם פיברומיאלגיה – לעשות את זה נכון
הליכה, ריצה, שחייה, רכיבה על אופניים, הרמת משקולות - כמעט כל פעילות גופנית יכולה להתאים, אך ישנם מספר עקרונות שחשוב להכיר:
- היפטרו מהמחשבה כי "עומס על הגוף מזיק": למעשה, הדרך להשגת יכולת גופנית טובה יותר היא דרך העמסה הדרגתית על גופנו, לכן חשוב לא לפחד מעומס מבוקר. מצאו את העומס המתאים לגוף שלכם.
- התקדמו בהדרגה: מומלץ להתחיל מעומס קל שאינו מחריף את הכאב ולבנות בהדרגתיות ואיטיות את ההעמסה. יש לקחת בחשבון כי ישנם הרבה מיתוסים על "תרגילים לא טובים" או "תנועות לא נכונות". האמת היא שאין כזה דבר תרגיל לא טוב או תנועה לא נכונה. אך בהחלט ישנו עומס לא מתאים.
- מצאו את הפעילות הגופנית המתאימה לכם: אין נוסחת אימון אחת המתאימה לכולם. עולם האימון מלא במאות תרגילים שונים ומגוונים שיכולים לגרום לשרירים לפעול ולהתחזק מבלי לגרום לאי נוחות וכאב.
- רצוי לחזור אל תרגיל שהכאיב בעבר ולנסותו שוב: הכאב לרוב הוא משתנה ודינאמי. תרגיל שעורר כאב, יתכן כי יהיה מטיב לאחר מספר ימים. מקובל לומר היום כי לרוב אין "תרגילים לא טובים". ישנם תרגילים שהגוף לא היה מוכן אליהם וייתכן כי יהיה מוכן אליהם בעתיד.
- שנו את החשיבה על משך האימון: אימון יעיל אינו בהכרח מביא לתשישות והתשה. אימון יכול להימשך גם מספר דקות בשלבים הראשונים ולהתקדם בהדרגה.
- שלבו מנוחה: אי הקפדה על זמן התאוששות בין האימונים עשוי לגרום לכאב. יש למצוא את השילוב האישי בין האימון למנוחה.
- התמידו: פשוט עשו - גם כשלא מתחשק, גם כשלא מרגישים התקדמות, פשוט לעשות בידיעה שפעילות גופנית משפרת את הבריאות ועשויה להפחית כאב בטווח הרחוק. אלפי מחקרים מצביעים על ההבדל המשמעותי בהפחתת כאב ובשיפור תפקוד בין המתמידים לאלו שלא.
- בחרו בפעילות שתסב לכם הנאה: אין פעילות גופנית מסוימת המומלצת לכולם. הפעילות הגופנית הכי טובה היא זו שמתמידים בה. הליכה, שחייה, רכיבה על אופניים, אימוני התנגדות או ריקוד, כולם מבורכים.
אין לכם זמן? הכניסו פעילות גופנית ליומיום שלכם
למרות ההמלצה הגורפת לעסוק בפעילות גופנית, ישנה אפשרות נוספת ופחות מחייבת לעידוד תנועה והפעלת הגוף, דרך הגברת התנועתיות במהלך היומיום - מבלי לפנות זמן ייעודי בלו"ז לביצוע כושר גופני.
- אתם יכולים לרדת כמה תחנות קודם מהאוטובוס בדרך לעבודה או לחנות את רכבכם במרחק מה.
- נסו לזוז יותר במשרד, בזמן שיחת טלפון בחרו לעמוד והשתמשו במדרגות ופחות במעלית.
- בנוסף, תוכלו להשתמש באפליקציות שמודדות פעילות גופנית או רכשו מד צעדים. התחילו מיעד נמוך של 4,000 צעדים ליום והתקדמו.
התמודדות עם כאב כרוני מכל מקור, לרבות פיברומיאלגיה, הוא אתגר. לצד ההכרה בנכות ובקצבה שזכו לה חולי פיברומיאלגיה ישנו חשש שמטופלים רבים יפלו ב-"שמיכת התמיכה" וישאבו לתוך מעגל הרסני של יציאה ממעגל העבודה והפחתת הפעילות הגופנית.
כיום אנו כבר יודעים כי פעילות גופנית ושמירה על אורח חיים פעיל עוזרת בהתמודדות עם כאב כרוני. חפשו תעסוקה ועיסוק, עשו ספורט מתון או הגבירו את התנועתיות במהלך היום. שם הפתרון, כפי שנאמר: "אף על פי כן, נוע תנועו".
אסף ויסמן, דוקטורנט בחקר עמוד שדרה וכאב ופיזיותרפיסט ב"כללית"; גיל סמואלי, פיזיותרפיסט וד"ר לחקר הכאב ובעל מכון לפיזיותרפיה; עירית סמילנסקי, פיזיותרפיסטית ומטפלת קוגניטיבית התנהגותית בתחום הכאב ובעלת מרכזים לפיזיותרפיה
