לאחר 100 ימי מלחמה וגיוס המילואים הנרחב ביותר בתולדות מדינת ישראל, בימים אלה החל צה"ל לשחרר אנשי מילואים חזרה לביתם ולחייהם. אנשי מילואים אלה חוזרים לחיים שהשאירו מאחור לפני 7 באוקטובר, לבתיהם, לבני משפחותיהם שעברו תקופה לא קלה בעצמם, ולעבודתם לאחר תקופה ארוכה של היעדרות.
ד"ר שרון פלגי, פסיכולוגית ארצית במכבי שירותי בריאות, אומרת ל-ynet Live שמדובר בהתמודדויות נפשיות שלא היו מוכרות לרובנו. כעת ניכרים שינויים התנהגותיים רבים. עם רוב המצבים ניתן להתמודד בסיוע הסביבה הקרובה והתומכת. צפו בריאיון עם ד"ר פלגי ב-ynet Live:
האתגר הנפשי של חיילים בהתרעננות - ד"ר שרון פלגי בראיון לאולפן וויינט
( צילום: ירון ברנר)
לדבריה, רוב המשוחררים יחושו שמחה ואנחת רווחה עם שחרורם, ורבים מהם גם הכרת תודה על כך שלא נפגעו במהלך הלחימה. לצד אלו, משוחררים רבים מגלים, שהם חווים גם חוויות לא פשוטות, עומס קוגניטיבי וייתכן שגם שינויים התנהגותיים מסוימים, שעלולים להפתיע אותם ואת הסובבים אותם. חשוב לא לפחד משינויים כאלה, להיות במודעות לקיומם, ולדעת לבקש עזרה מבני משפחה או חברים קרובים, וכן מגורמים רפואיים ומטפלים מתחום בריאות הנפש.
ד"ר פלגי מצביעה על שבעה אתגרים אפשריים ודרכי ההתמודדות:
1. פגיעה בתחושת משמעות ושייכות – חוויה של לחימה מעניקה ללוחם תחושת משמעות גדולה מאוד וכן תחושת שייכות ייחודית,"אחוות לוחמים", לצוות שאיתו עברו את חווית הלחימה. לעיתים לוחמים משוחררים יחושו שהקרובים אליהם בבית לא יכולים להבין באמת מה הם עברו, לעיתים יחוו תחושת חוסר שייכות, ושרק חברי הצוות יוכלו להבין את הרגשתם. במקביל, עלולה לעלות תחושת חוסר השייכות. אדם שעבר חוויית לחימה יכול לחוות תחושה של ערעור ואובדן משמעות של החלטות שקיבל טרם המלחמה, לדוגמה, במקום העבודה או תחום הלימודים.
"ייתכן שחוויית המלחמה מהווה גם נקודת מפנה, שיכולה לסייע לחלק מהאנשים להבין שהם צריכים לשנות כיוון בתחום התעסוקתי או הלימודי, חשוב לעשות זאת לאחר זמן והתייעצות עם אחרים"
מה לעשות? תופעות אלה שכיחות מאוד. חשוב לא להתבייש בתחושות ולא לשפוט את עצמנו. לא לחוש תחושת אשמה ולשתף, הן את הקרובים אליי בבית והן את החברים ללחימה שעברו חוויות דומות. אם חווים תחושת ערעור על בחירות שונות – יש לתת לזה זמן ומקום, התחושות לרוב יירגעו ותחושת המשמעות תחזור.
דרך נוספת היא לחפש בכאן ועכשיו את הרגעים הקטנים שנותנים משמעות, כמו צפייה בזריחה, או בחוויות הגופניות שעולות נוכח פעילות גופנית. לפעמים אם תחושות אלו נשארו לאחר זמן, ייתכן שחוויית המלחמה מהווה גם נקודת מפנה, שיכולה לסייע לחלק מהאנשים להבין שהם צריכים לשנות כיוון בתחום התעסוקתי או הלימודי, חשוב לעשות זאת לאחר זמן והתייעצות עם אחרים.
2. תחושת עומס מטלות – תחושה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בבית ובעבודה. עם החזרה מהיעדרות ממושכת, ניכרת תחושה של צורך בצמצום פערים. אנשי מילואים בעלי משפחות ירגישו צורך אולי לפצות על זמן היעדרותם, ולהפחית עומס מההורה השני שהתמודד על כל המשימות במהלך החודשים האחרונים. גם החזרה למקום העבודה עלולה להוביל לצורך לצמצם בקצב מהיר את כמות המיילים, מטלות שלא נעשו, ותחושה שצריך למלא את המשימות בזמן מהיר. כל אלו עלולים להוביל לחושה של עומס ואפילו ייאוש.
מה לעשות? יש להתייחס אל עצמנו בדרך של קבלה וריאליות, להבין שלא ניתן לצמצם פערים של חודשים ממושכים בימים בודדים, ולתעדף את המשימות. עלינו לתאם ציפיות עם עצמנו, ולדעת לבקש עזרה הן מבני המשפחה והן מהקולגות או הבוס כדי להתמודד עם העומס ולא להתייאש.
"להבין שלא ניתן לצמצם פערים של חודשים ממושכים בימים בודדים, ולתעדף את המשימות. עלינו לתאם ציפיות עם עצמנו, ולדעת לבקש עזרה הן מבני המשפחה והן מהקולגות או הבוס כדי להתמודד עם העומס ולא להתייאש"
3. תחושת מתח, כעס ותוקפנות – מצב של לחימה ממושכת מחזיק את הלוחמים במצב של "להיות או לחדול", ודורש עמידה בדריכות וברוח לחימה מתמדת, התגובות עלולות להיות מאוד חדות וחזקות. אלו יכולות להישאר גם לאחר שאנחנו כבר בסביבה בטוחה. לעיתים, לאחר השמחה וההתרגשות על החזרה לשגרה, יבואו לידי ביטוי התגברות של תחושות הכעס והתוקפנות. תחושות אלה יוכלו לבוא לידי ביטוי כלפי הסביבה הרחוקה ואפילו כלפי המשפחה, ולהתפרץ על חברים קרובים או בני משפחה, מטריגרים קטנים שלא הובילו לתגובות אלו בעבר.
מה לעשות? חשוב מאוד להיות מודעים לכך שתחושות של כעס ורגזנות מאפיינים לוחמים רבים אשר חוזרים משדה הקרב. לצד זאת, חשוב לנסות לא לבטא את תחושות אלו בהתנהגות תוקפנית כלפי אחרים, ובוודאי לא כלפי הקרובים לנו, וגם לא כלפי עצמנו. רצוי לשים לב לשינוי בהתנהגות ולשתף אדם קרוב בתחושות ובמודעות. כדאי לנסות להכיר ולזהות את הטריגרים אשר קודמים להתפרצות הכעס מבחוץ (רעש שקורה בחוץ, ריבים של הילדים שלי, איחורים), ושל הגוף (נעילת שיניים, התכווצויות שרירים ועוד), כדי לדעת ולנסות לקרר את הכעס לפני שנתפרץ. כדאי לפרוק את המתח הגופני ולהרגיע את עצמנו, דרך פעילות גופנית אינטנסיבית או צעקה במרחב פתוח, ובכך להרגיע את הגוף.
בשיחה עם ynet Live, פירטה ד"ר פלגי על הפרקטיקה הזו: "חשוב לזהות מתי זה קורה, לקחת מרחק, לצאת מהבית, לקרר את הגוף. לצעוק. כשאני לבד במרחב פתוח, ולא מול המשפחה שלי. לצעוק לבד, מול הים, ליד האוטו, באיזה פארק, לשחרר את המתח".
ד"ר שרון פלגי4. תחושת סכנה והימנעות – במסגרת לחימה על הלוחם להיזהר מכל דבר, כל רעש מוביל לדריכות, וניתן לקשר כמעט כל דבר לסכנה. גם לאחר השחרור מלחימה המוח ממשיך לקשר גירויים ניטרליים למצבי הסכנה שהיו בשדה הקרב. תחושת סכנה זו יכולה לעורר פחד ולגרום להימנעות מעשיית פעולות יומיומיות פשוטות שאינן באמת מסוכנות, כמו למשל הליכה במקומות חשוכים, אזורים עם ריחות מסוימים המזכירים את המלחמה ועוד. כאשר מקשיבים ונענים להימנעות, היא לרוב הולכת ומתגברת עם הזמן וההתמודדות הופכת מורכבת יותר.
מה לעשות? להפחית את ההימנעות במודע ובמכוון, לנסח בראש את הדברים שמהם אנו נמנעים, להסביר לעצמנו שלמרות שאנחנו מרגישים שהם מפחידים הם לא באמת מסוכנים, ולעשות אותם בעדינות ובהדרגה גם אם בהתחלה התחושה היא לא נעימה. להזכיר לעצמנו תוך כדי בראש שזו פעולה לא מסוכנת ולבצע תרגילי הרגעה (כמו נשימות איטיות) תוך כדי הפעולה, או לבצע את הפעולה יחד עם אדם קרוב שיכול לסייע.
5. שינויים בדפוסי האכילה והשינה – הלחימה מעוררת שינויים רבים בדפוסי השינה והאכילה, שלעיתים נותרים כאשר אנחנו חוזרים הביתה. עם החזרה, גם תחושות נמשכות של מתח ועוררות, יכולים להוביל לשינויים בדפוסי האכילה והשינה. השינוי יכול לבוא לידי ביטוי לשני הכיוונים, בין צורך מוגבר בשינה או רעב מתמשך לבין קשיים בהירדמות וקושי לאכול.
מה לעשות? לשים לב לתופעות, לתת לגוף זמן להתרגל חזרה לשגרה, להיות בבקרה כמה זמן הגוף נמצא במצב שהוא לא-נורמלי, לקבוע לו"ז מסודר ולהגביל את זמן השינה והארוחות.
6. נטייה לשימוש באלכוהול או בסמים – השימוש בשניהם יכול לסייע בטווח הקצר לשפר את מצב הרוח, לעורר תיאבון, להשכיח את החוויות שקרו בחודשים האחרונים. אך שימוש זה מסוכן, בעיקר כאשר הוא נעשה כדרך לטיפול עצמי. אלכוהול וגם סמים, גם הקלים שבהם, נוטים להיות ממכרים, בעיקר במצבים כמו אלה, בהם יש צורך בבריחה מהמציאות. אנשים מנסים לטפל בעצמם דרך אמצעים ממכרים, מה שמוביל להתמכרויות קשות.
מה לעשות? לפנות לרופא משפחה, לקבל טיפול תרופתי אשר יסייע בטיפול במצוקה שהובילה לשימוש בסמים, ולהיעזר גם בטיפול פסיכולוגי.
7. התמודדות עם אובדן אישי בשדה הקרב – רוב הלוחמים שנלחמו בחודשים האחרונים מצאו עצמם מאבדים אדם קרוב או מוכר. אירועים אלה מביאים עימם תחושות קשות של עצב, אבל, ולעיתים אף תחושות של אשמת ניצולים – תחושה של אשמה שנובעת מעצם העובדה שאני נשארתי בחיים, ואיתה גם אשמה על כך שלא תפקדתי היטב בקרבות. יחד עם תחושות אלו עשויה לעלות תהייה מה הטעם להמשך החיים ושאלות כמו "אולי יכולתי לעשות משהו טוב יותר ברגע האמת ולמנוע את המצב?".
מה לעשות? תחושות האבל הן לגיטימיות. אובדן, בוודאי של אדם שהיה קרוב לנו ושותף לקרבות, מוביל לתחושה של עצב ולקושי. חשוב להבין שעם הזמן תחושות האבל והגעגוע יפחתו. חלק מהאבל ילווה אותנו, ועם הזמן תחושות אחרות יגברו.
"במקרים של אשמת ניצולים – חשוב להבהיר לעצמנו שעשינו את הטוב ביותר, שאי אפשר היה לעשות אחרת. ניתן לדמיין מה היה אומר מי שאיבדנו. סביר שהיה אומר לנו להמשיך את החיים, ומאחל לנו לשמוח בהם. חשוב שנחבק את האיחול הזה שלו, ונרשה לעצמנו להמשיך לחיות לצד הכאב והגעגוע"
במקרים של אשמת ניצולים – חשוב להבהיר לעצמנו שעשינו את הטוב ביותר, שאי אפשר היה לעשות אחרת. ניתן לדמיין מה היה אומר מי שאיבדנו. סביר שהיה אומר לנו להמשיך את החיים, ומאחל לנו לשמוח בהם. חשוב שנחבק את האיחול הזה שלו, ונרשה לעצמנו להמשיך לחיות לצד הכאב והגעגוע.
בכל מקרה שבו אתם חווים קושי בהתמודדות, או מרגישים שהקרובים לכם שחזרו מהמילואים חווים קשיים שכאלו, פנו/הפנו לרופא המשפחה או למרפאות בריאות הנפש – קופות החולים ומשרד הביטחון מודעים למצב וישנה זמינות גדולה לטיפול באנשים הזקוקים לכך.
