חום גבוה, תשישות, כאבי שרירים ועצמות, כאב ראש עוצמתי, עור אדום ומגרד וחוסר תיאבון מוחלט. זו רק רשימה חלקית של תסמיני קדחת דנגי. המחלה הטרופית מועברת על יתוש, או ליתר דיוק יתושה, וכשחוטפים אותה במלוא העוצמה – זה אחד הדברים המפחידים שיש. בעיקר בגלל חוסר האונים שנלווה לאבחנה ולהחלמה.
זה מה שקרה לי ולשניים מילדיי במהלך חופשה אקזוטית בתאילנד. לפי החישובים שלנו, מתישהו במהלך השהות בקוסמוי, נעקצנו. משם החל שעון העצר שלנו לתקתק ובתום דגירה של כמה ימים, כשכבר היינו ביעד הבא, החלו להופיע בזה אחר זה התסמינים. קורונה? שפעת קשה? המחשבות בראש מנסות לקבץ רסיסי אופטימיות שאולי "הנה, יום-יומיים אנוח במיטה, אשתה תה ומים, ואהיה כמו חדשה". אבל המציאות הייתה הפוכה. המצב שלנו – הפיזי והרגשי – הידרדר מיום ליום. להטנו מחום במיטה. אמנם זה היה בריזורט חמישה כוכבים, אבל מינוס היכולת לטבול בבריכה המפנקת, להתפנק בבופה העשיר או לקפוץ לחוף הים הצמוד. אפילו המחשבה על לקום מהמיטה לשירותים, עניין של עשרה צעדים, נראה באותם רגעים כמו משימה מעבר להרי החושך.
שני בני משפחה שלא חלו סעדו אותנו, עזרו להתקלח, דאגו שנשתה כדי שלא נתייבש, הובילו חמגשיות מלאות בכל טוב שנכנסו למקרר בלי שאף אחד ייגע בהן – ובהמשך נזרקו לפח. לא יכולנו להכניס פירור לפה. כל ניסיון להוריד את החום הגבוה כשל אף הוא. בדיעבד, התברר שזו טעות לנסות להוריד את החום בעזרת נוגדי כאבים המכילים אספירין או תרופות פופולריות כמו נורופן ואדוויל (המכילות איבופרופן) בשל החשש הכי מסכן חיים בדנגי – דימום (פנימי) עד מוות.
"להטנו מחום במיטה. אמנם זה היה בריזורט חמישה כוכבים, אבל מינוס היכולת לטבול בבריכה המפנקת, להתפנק בבופה או לקפוץ לחוף הים הצמוד. אפילו המחשבה על לקום מהמיטה לשירותים, עניין של עשרה צעדים, נראה באותם רגעים כמו משימה מעבר להרי החושך"
אחרי שעברנו דרך הים לקופיפי - בשַׁיִט מייסר וקשוח גם למי שנמצא בקו הבריאות - הרגשתי שהמצב לא רק שאינו משתפר, אלא אף מחמיר. אולי היו אלו שבע המדרגות בכניסה לבונגלו שהתקשיתי לצלוח בלי להתנשף כמו אצנית אחרי מרתון, אולי תחושת חוסר האונים של הילדים ששכבו לידי בעיניים מזוגגות עם דמעה בזווית העין. כך או כך, החלטנו להתפנות לבית חולים פרטי ומערבי באי. וכאן מגיעה העצה הכי חשובה שאני מעניקה לכל מי שמבקש טיפים לתאילנד: ביטוח בריאות טוב, מקיף ואיכותי. עלות יום אשפוז בבית חולים מערבי טוב מגיעה לאלפי דולרים. תכפילו בארבעה-חמישה ימים שזה המינימום במהלך טיפול בקדחת דנגי וקיבלתם חשבון עצום. כל כמוסת אקמול וכל תרחיף נגד גירודים מתומחרים בהתאם, והיו הרבה מהם.
ריסוס נגד קדחת דנגי בכוכב יאיר, בעקבות אבחון של חולה
(צילום: רענן בן צור ועידו ארז )
דקות אחרי הכניסה לבית החולים נזרקו לאוויר המילים dengue fever. המחשבה עברה לי בראש כששכבתי במיטה במלון, המכוסה מצעי כותנה מצרית צחורים, בעוד לילה טרוף-שינה, אבל ביטלתי אותה. הרי נמרחנו נגד יתושים רוב הזמן, מה פתאום דנגי עכשיו בריזורט אקוזטי? זה לא שאנחנו צועדים בג'ונגלים הבתוליים עם מצ'טה ביד.
"זה היה סיוט לנסות לישון כשכל העור אדום, פריך ומגרד נורא. גם כדורי שינה נתנו לי כדי לנסות להירדם ולו לכמה שעות. בשלב מסוים גם זה הפסיק לעבוד ורק שכבתי והקשבתי לרחש הגלים של החוף הסמוך"
בדיקת דם פשוטה איששה את החשש. הקלה נרשמה לשמע האבחנה, אבל גם דאגה הזדחלה עמוק ללב, הרי אין תרופה לדנגי. יש חיסון מקדים שכרגע נמצא בשלבי אישור גם במדינות המערב, אבל במצב שבו היינו נותר רק להתאשפז, לקבל אינפוזיה כדי לוודא שאנחנו לא מתייבשים, ליטול משככי כאבים וחום, ולבקש מזור לגירודים הבלתי פוסקים בעור המגורה בדמות אנטי-היסטמין ומשחות מרגיעות. לא ברור את מי הן מרגיעות, אולי את יצרני התרופות. כך או כך זה היה סיוט לנסות לישון כשכל העור אדום, פריך ומגרד נורא. גם כדורי שינה נתנו לי כדי לנסות להירדם ולו לכמה שעות. בשלב מסוים גם זה הפסיק לעבוד ורק שכבתי והקשבתי לרחש הגלים של החוף הסמוך.
אבל כל זה "הכסף הקטן". החשש הכי גדול הוא כאמור דימום. לא כזה חיצוני, למשל בחניכיים או מהאף, שאפשר לראות ולעצור, אלא פנימי. מה שאומר שבנות מקבלות גם כדורים לעצירת וסת. פעמיים ביום, בשעות-לא-שעות (מי החליט שלוקחים דמים בין ארבע לחמש בבוקר?), שאבו לנו דם כדי לבדוק את המדדים, לצד לחץ דם, דופק וסטורציה (מדד לרמת חמצון הדם).
התפריט בבית החולים, כמו במסעדה
השירות בבית החולים היה באמת אדיב, עם כמות צוות שאנחנו יכולים רק להתקנא בה בשירות הציבורי שלנו. לארוחות התבקשנו לבחור מתפריט, ממש כמו במסעדה. הקלושים ותחתם אוכל מושקע ואסתטי זרמו לחדר בוקר, צהריים וערב, אבל חזרו כלעומת שבאו. במשך ימים לא הכנסנו דבר לפה. חווינו דיכוי מוחלט של התיאבון, אחד הסממנים לגוף בריא ומתפקד. והרי הגוף שלנו נאבק בנגיף. בריא הוא לא. כרגע לפחות.
הצוות ביקש שנימנע ממשקאות וממאכלים כהים כמו שוקולד או קולה כדי לא לבלבל אותם במקרה של דימום. אחרי כמה ימים יכולנו לאכול שלגון של גלידת שמנת שוקולד לבן אחד ביום. התיאבון החל לחזור מעט אחרי שלושה ימי אשפוז וכשישה ימי מחלה. בהדרגה גם החום ירד, הכאבים בשרירים ובעצמות פחתו, התשישות התמתנה אף היא.
מהחלון הצמוד למיטתי נשקף הנוף היפה בעולם – קו החוף של קופיפי, אחד האיים היפים בתאילנד. זה כמובן לווה בתחושת החמצה עצומה. למטה בטיילת הסתובבו אנשים בבגדי ים עם שייק ביד, ואנחנו שרועים במיטות, סופרים את טסיות הדם ואת השעות.
הילדים התאוששו ראשונים. הגוף הצעיר של בני הנוער (15 ו-13 באותה העת) הצליח להראות מדדים טובים והם שוחררו להמשיך לנוח במקום אחר, כזה שלא עולה הון לחברת הביטוח. אני נשארתי עוד לילה לבד, מקווה ומתפללת שגם אני אתאושש בקרוב ונוכל להמשיך במסע – כמה ימים בבנגקוק ואז הביתה, לארץ, כמתוכנן.
אין תחושת חוסר אונים גדולה יותר מלראות את הילדים שלך לוהטים מחום, חסרי אנרגיה לחלוטין, כואבים, תשושים ומיואשים. חשתי הקלה עצומה לראות שהם מתאוששים וחוזרים לעצמם. בערך. חלק מהתסמינים מלווים אותך גם ימים, שבועות ואף חודשים אחרי ההחלמה. תשישות, נשירת השיער וכאבים פה ושם בעצמות ובשרירים היו מנת חלקנו עוד תקופה. לגוף לקח פרק זמן לא קצר לשוב לאיתנו. אבל אין תלונות, זה יכול היה להיגמר אחרת ורע יותר.
אז כשאנשים שואלים אותי מה הכי מומלץ לעשות בתאילנד אני מחלקת את התשובה לשניים: ביטוח בריאות הכי טוב שיש ותרסיס דוחה יתושים מקומי, כזה שנמכר בתאילנד בכל מרכול 7-Eleven, פיצוצייה או בית מרקחת. הגבות מורמות כמובן כי רוב האנשים מצפים להמלצה על חוף אקזוטי או על מסעדה אותנטית, אבל אם אני צריכה לתת את השנקל שלי על חופשה בתאילנד – אלו שתי ההמלצות הכי משמעותיות. וגם אל תגידו "לי זה לא יקרה" כי לפי נתונים של ארגון הבריאות העולמי, המספר הגבוה ביותר של מקרי דנגי נרשם בשנת 2023, והשפיע על יותר מ-80 מדינות. ב-2023 נרשם שיא היסטורי של יותר מ-6.5 מיליון מקרים של תחלואה ודווחו יותר מ-7,300 מקרי מוות הקשורים לדנגי. וזה רק מה שדווח לרשויות.
קראו עוד בנושא זה:
