ב-30 במרץ 1981, כ-70 יום לאחר שנבחר לנשיאות ארה"ב, רונלד וילסון רייגן נשא נאום במלון וושינגטון הילטון. היה זה יום מרגש עבורו ועבור אנשי הצוות שהקיפו אותו. איש מהם לא תיאר לעצמו כי כמה שעות מאוחר יותר ייאלצו להתמודד עם מתקפה אלימה ונחושה מצידו של אדם אנונימי וחולה בנפשו, שלא בחל באמצעים בניסיון לפגוע בנשיא.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
להתרחק מקולגות, להימנע מיחסי מין: הפרעת האישיות שלא מדברים עליה
חסרי אמפתיה ומכורים לשליטה: מה הופך אדם לפסיכופת?
לא מודים ולא מתחרטים: תופעת השקרנים הפתולוגיים
זו אומנם לא תהיה הפעם הראשונה שבה אלמונים ניסו לפגוע בנשיאי ארה"ב, חלקם אף הצליחו, אולם הפעם הסיבה לניסיון ההתנקשות תצליח להפתיע גם את אלו שבטוחים שראו כבר הכול. אבל עוד נגיע לזה בהמשך.
ובחזרה לרייגן: זמן קצר לאחר שסיים את נאומו, עזב את המלון לכיוון הלימוזינה הנשיאותית שהמתינה לו בכניסה. במה שיוגדר מאוחר יותר כ"טעות קריטית", מארגני הכנס אפשרו לקבוצה לא מאובטחת של אנשים, בהם גם ג'ון וורנוק הינקלי ג'וניור, לעמוד במרחק של ארבעה מטרים מהנשיא ומהפמליה שליוותה אותו, כשביניהם מפריד סרט דק בלבד.
הינקלי ניצל את ההזדמנות שנקרתה בדרכו, וברגע שרייגן חלף על פניו הוא הוציא את נשקו וירה לעברו לא פחות משישה כדורים. אחד מתוך ששת הכדורים פגע בנשיא ופצע אותו. גם אנשי צוות שהקיפו אותו נפצעו מהירי. רייגן הובהל לבית החולים, שם נותח ולאחר תקופת מה התאושש ושב לתפקידו. העובדה שהינקלי היה צלף גרוע פעלה לטובתו.
במשפט שנערך בהמשך, הופתעו השופטים לגלות מה עומד מאחורי ניסיון ההתנקשות האלים הזה: התברר כי המוטיבציה של הינקלי כלל לא הייתה פוליטית כפי שסברו בתחילה, אלא תולדה של אובססיה שפיתח כלפי השחקנית ג'ודי פוסטר בזמן שצפה בסרט "נהג מונית" שבו כיכבה.
במשפט העיד הינקלי כי הזדהה עם טרוויס בייקל, הדמות הראשית בסרט שגילם רוברט דה-נירו, שמנסה להגן על זונה בת 12 בכיכובה של פוסטר. לקראת סוף הסרט, בייקל מנסה להתנקש בסנאטור של ארצות הברית שמנסה להתמודד על הנשיאות. ככל הנראה, אותה סצנה הציתה את דמיונו של הינקלי, ומכאן הוא החליט לפעול.
הינקלי עקב אחרי פוסטר ברחבי המדינה במשך כמה שנים. הוא כתב לה מכתבים רבים, התקשר אליה כמה פעמים וסירב לוותר גם לאחר שאמרה לו בפירוש כי היא אינה מעוניינת בו. דמותו של בייקל השפיעה עליו כל כך, עד כי הוא פירש את סירובה כפי שהדמות בסרט פירשה זאת והיה בטוח כי הוא נדרש להצילה. בהמשך הוא אף האמין כי יזכה להערכה מצידה של פוסטר אם יהפוך לדמות לאומית.
בשלב הזה הוא החליט לחקות את בייקל והחל לעקוב אחרי הנשיא ג'ימי קרטר, עד שבשנת 1980 נתפס סמוך אליו על ידי המשטרה כשהוא נושא נשק לא חוקי. למרות זאת, ה-FBI לא קשר את מעצרו לנשיא ולא עדכן את השירות החשאי. הוריו של הינקלי שלחו אותו לטיפול קצר אצל פסיכיאטר, ובזה הסתיים האירוע מבחינתם.
הינקלי, לעומת זאת, המשיך בניסיונותיו לפגוע בנשיא ולזכות בליבה של פוסטר. הפעם היה זה רונלד רייגן שעמד על הכוונת. ב-28 במרץ, יומיים לפני המתקפה, הגיע הינקלי לוושינגטון ועקב אחרי לוח הזמנים של רייגן שפורסם בעיתונות. הינקלי ידע שהוא עלול להיהרג במהלך ניסיון ההתנקשות, ואף הגדיל וכתב מכתב לפוסטר כשעתיים לפני הירי. בין היתר ציין שם כי הוא מקווה להרשים אותה בחשיבות הפעולה שלו, ואף הדגיש: "אנטוש את הרעיון ברגע, אם רק אוכל לזכות בליבך ולחיות את שארית חיי איתך". המכתב עצמו מעולם לא נשלח.
במשפט עצמו הינקלי זוכה מניסיון רצח בזכות טענת אי-שפיות, והאובססיה שלו לפוסטר הוגדרה על ידי הרופאים כאובססיה ארוטומנית. הוא נשלח לבית חולים פסיכיאטרי בשל מסוכנותו לציבור, שם שהה למעלה מ-35 שנה עד שחרורו בשנת 2016.
תופעת הארוטומניה, או בשמה הנוסף תסמונת דה-קלרמבו - על שם הפסיכיאטר הצרפתי ג'טן דה קלרמבו - היא למעשה הפרעה דלוזיונלית (מחשבת שווא) הנקשרת לרגש עז של אהבה, ומתארת מצב של אדם שמאמין כי אדם אחר, לרוב אישיות ציבורית מפורסמת, משיב לו אהבה ומקיים עימו קשרי חברות ומערכת יחסים עמוקה. ההפרעה עצמה אינה מערבת בהכרח מחשבות ארוטיות, אלא בעיקר תחושת התאהבות חזקה עד כדי טירוף, תוך פגיעה חמורה בבוחן המציאות ובשיפוט.
דה-קלרמבו טען כי המחלה כוללת שני שלבים: שלב התקווה, שלאחריו מגיע שלב הכעס. התקשורת בין "האוהבים" היא, כאמור, חד-צדדית ברוב המקרים, אבל כל זה לא מפריע לארוטומן להאמין שמושא אהבתו מתקשר איתו באמצעות קודים סודיים שרק הוא והאובייקט מבינים את משמעותם: בין היתר סימנים כמו יציבת גוף, ארגון החפצים בבית כמו פתיחה וסגירה של וילונות או מעשים תמימים אחרים. החולה, הסביר הפסיכיאטר, מתייחס אל מושא האהבה שלו כחפץ שצריך להיות בחזקתו, ואינו מסוגל לראות בו יצור אנושי ועצמאי בעל רצונות משלו.
6 צפייה בגלריה
מטופלת פסיכיאטרית הלוקה בארוטומניה. איור משנת 1843 מספרו של הרופא הסקוטי אלכסנדר מוריסון
(איור: ויקיפדיה)
במאמר שכתב בנושא, דה-קלרמבו תיאר צרפתייה בת 53 שלקתה בסינדרום והאמינה שהמלך ג'ורג' החמישי מאוהב בה. היא רדפה אחריו משנת 1918, וביקרה שוב ושוב באנגליה. באחת הפעמים היא אף פירשה תזוזה אקראית של אחד הווילונות בארמון בקינגהאם כאות מהמלך, וכך גם קשיים במציאת אכסניה בלונדון ואובדן תיקיה היו מבחינתה אותות חד-משמעיים מהמלך.
"התסמונת יכולה להופיע כהפרעה בפני עצמה (הפרעה דלוזיונאלית מסוג ארוטומניה), אך גם כמחלה הנלווית להפרעה דו-קוטבית או להפרעות פסיכוטיות אחרות. בנוסף, היא יכולה להופיע במקרים של מצבים דמנטיים ופגיעות ראש", אומר פרופ' יוני גז, פסיכולוג בכיר במרכז לבריאות הנפש ב"ש וראש התוכנית לפסיכולוגיה קלינית רגישת תרבות במכללת אחווה.
התסמונת אינה נפוצה כלל - מעריכים כי היא פוגעת ב-0.3% מתוך האוכלוסייה. לדברי פרופ' גז, ההפרעה שכיחה יותר בקרב נשים, ומושא אהבתן הוא לרוב גבר ממעמד חברתי וכלכלי גבוה יותר מהן. בחלק מהמקרים הוא יכול להיות נשוי, ובמקרים קיצוניים הוא אף עשוי להיות אדם דמיוני.
"לתסמונת עשויות להיות השלכות התנהגותיות בעייתיות ביותר כמו מעקבים אחר הקורבן, שיחות חוזרות, ביקורים לא צפויים או ניסיונות מתמשכים לשלוח מתנות או מכתבים", הוא מסביר. "ברוב המקרים החולה הארוטומני יפגין תחילה גילויי חיבה עדינים, ובשלב הזה לקורבן לא יהיה מושג על מחשבות השווא של החולה. ואולם, עד מהרה גילויי החיבה יקצינו ויהפכו לגילויים של כעס, איבה, תסכול ואף אלימות, והקורבן עלול למצוא את עצמו כשהוא מוצף בחיזורים כפייתיים ומטרידים, עד כדי סכנה לחייו במקרים קיצוניים.
"החולה יתעלם לחלוטין מחוסר העניין של מושא אהבתו במערכת היחסים, וכל תגובה מצידו תתפרש מיד כסימן לאהבה ול'קשר' המיוחד שנרקם ביניהם. הוא אף מאמין שהקורבן הוא זה שהתחיל את מערכת היחסים, שהוא אוהב אותו אהבה עזה ואינו יכול לחיות חיים מאושרים בלעדיו, ומסתיר את אהבתו בשל סיבות משפחתיות וחברתיות", מתאר גז. "פנייה של האובייקט למשטרה על ההטרדות מאותה מעריצה עשויה להתפרש כ'הוא אוהב אותי לגמרי ואני בטוחה בכך, אבל ברור שאשתו לחצה עליו לעשות זאת'. מדובר במחשבת שווא עמידה במיוחד".
"ברוב המקרים החולה הארוטומני יפגין תחילה גילויי חיבה עדינים, ובשלב הזה לקורבן לא יהיה מושג על התקפי האשליה של החולה. עד מהרה גילויי החיבה יקצינו ויהפכו לכעס, איבה, תסכול ואלימות"
בסופו של דבר, מסביר גז, מגיע החולה למצב פסיכוטי שבו הוא מנותק לחלוטין מהמציאות, מה שעלול להוביל אותו אפילו לפגיעה פיזית באחר ולהתאבדות. לרוב זה קורה אחרי שהוא מתוודע לעובדה שאינו יכול יותר להחזיק באשלייתו, מה שמוביל אותו לתחושה הקשה שהוא לא מסוגל להמשיך לחיות במציאות זו.
"לעיתים מחשבת השווא הארוטומנית, כלומר התחושה של להיות נאהב, מגיעה עם עוצמה שמספקת שמחת חיים ומשמעות לאדם הלוקה בה. עם זאת, יש בספרות הרפואית תיאורים שכשהאשליה דועכת, עלולים להופיע דיכאון ואף אובדנות. דוגמה לכך היא למשל אישה שהאמינה כי בינה לבין ראש ממשלת קנדה, ג'סטין טרודו, נרקמת מערכת יחסים מיוחדת. לאחר שאותה אישה החלה לקבל טיפול, היא התפכחה ממחשבת השווא והבינה שטרודו לא אהב אותה למעשה, ובסופו של דבר היא התאבדה".
ברוב המקרים מושא אהבתם של הארוטומנים יהיה, כאמור, אישיות מפורסמת. ואולם, לאורך ההיסטוריה תועדו גם מקרים של אנשים אנונימיים שנקלעו, לרוע מזלם, לקשר שכזה. לרוב מדובר בקשרים זניחים שבהם שני הצדדים אינם מכירים זה את זה מלבד היכרות שטחית - או לפחות כך זה נראה מנקודת מבטו של האובייקט.
"לפני שבע שנים סיימתי אימון בחדר כושר, יצאתי החוצה ומחוץ לשער המועדון חיכתה לי בחורה שמעולם לא פגשתי לפני כן. היא ניגשה ושאלה איך קוראים לי ואם אני פנוי. עניתי שאני בזוגיות ושאני ממהר הביתה. למחרת היא חיכתה לי שוב וביקשה לצאת איתי לקפה. אמרתי שלא וחשבתי שפה נגמר הסיפור", מתאר אילן ברדה (57) מהרצליה את המפגש עם המחזרת האובססיבית, שלדבריו הפכה את חייו לסיוט.
"בימים הבאים היא עקבה אחריי וחיכתה לי מדי יום מחוץ לחדר הכושר", הוא משחזר. "בשלב הזה הדיבורים הפכו לנגיעות. היא ממש התחננה שאחבק ואנשק אותה. מנהל המועדון שמע שאני במצוקה והזהיר אותה, ובהמשך הרחיקו אותה משם, אבל זה לא נגמר ועבר אליי הביתה".
היא נכנסה אליך הביתה?
"כמה פעמים כשהשער היה פתוח היא הצליחה להיכנס לגינה, דפקה על החלונות וצרחה, 'אילן, אני אוהבת אותך, תתחתן איתי'. פעם אחת רכבתי על האופניים והיא חתכה אותי עם הרכב שלה. היו גם מרדפים ברחוב וצרחות. היא ניסתה לתפוס אותי ולנשק אותי, ניסיתי להרחיק אותה אבל זה היה בלתי אפשרי. במשך חצי שנה היא צלצלה אליי מעל ל-20 אלף פעם ושלחה מאות הודעות".
היו הפוגות במהלך השנים האלו?
"מפעם לפעם היו הפסקות של כמה חודשים שבהן היא נעלמה פתאום, ואז חזרה. יום אחד, אחרי חצי שנה שלא ראיתי אותה והייתי בטוח שהיא יצאה לי מהחיים, נכנסתי הביתה ופתאום מצאתי אותה בתוך המטבח שלי. הייתי בהלם. הרגשתי כמו בתוך סיוט".
במהלך השנים האלו ברדה הגיש כמה תלונות במשטרה נגד המחזרת האובססיבית שלו, שבעקבותיהן היא נעצרה כמה פעמים, אולם שוחררה מיד וההטרדות נמשכו. בהמשך הוצא נגדה צו הרחקה, אך גם הוא לא מנע ממנה להמשיך בחיזוריה האגרסיביים.
"באותה תקופה ריחמתי עליה. אפילו פניתי לשופט והצעתי לממן לה טיפול פסיכיאטרי", הוא מספר. "הרגשתי חסר אונים, ובשלב מסוים גם התחלתי לחשוש לחיי ולחיי הקרובים לי. אפילו פניתי למשפחה שלה, אבל הם אמרו שהם איבדו את השליטה עליה וסיפרו שמאז שהכירה אותי, משהו התחרפן אצלה בראש.
"זה הזוי, מעולם לא נגעתי בה, לא נישקתי אותה או שכבתי איתה. אגב, היא גם מעולם לא האשימה אותי בכלום, רק חזרה ואמרה שהיא רוצה להתחתן איתי וטענה שגם אני מאוהב בה. היא באמת האמינה בזה, זה היה מטורף. כשהשוטרים עצרו אותה, היא דיברה איתם באופן שפוי לחלוטין, מה שגרם להם לא להאמין לי בהתחלה. הם היו בטוחים ששכבנו, ושיש כאן סיפור של אהבה נכזבת או משהו בסגנון".
"יום אחד, אחרי חצי שנה שלא ראיתי אותה, סיימתי לעבוד בגינה, נכנסתי הביתה ופתאום מצאתי אותה בתוך המטבח שלי. הייתי בהלם. הרגשתי כמו בתוך סיוט"
בחודש מרץ 2021 התרחשה נקודת מפנה בפרשה - האישה הגיעה לבית הקפה שבו שהה ברדה, למרות צו הרחקה שהוצא נגדה. "אני לא מוותרת עליך, לא אכפת לי צו ההרחקה", היא הכריזה, "אני רוצה להתחתן איתך. לא מוותרת עליך גם אם אני אכנס לכלא, אני מוכנה לשבת בכלא כל החיים". לאחר מכן הוגש נגדה כתב אישום בעקבות הסגת גבול, פגיעה בפרטיות, הפרת צו בית משפט והטרדה.
"הפסיכיאטר שבדק אותה קבע שהיא לא כשירה נפשית, והיא אושפזה בכפייה בבית חולים לחולי נפש לתקופת זמן של שלוש שנים, עם אופציה לשחרור כל חצי שנה", מספר ברדה. "לפני כמה ימים היא השתחררה ולמזלי עדיין לא פנתה אליי, ואני מפחד מהרגע שזה יקרה. פעם אחת היא אפילו הטרידה אותי מתוך הבית חולים, אז מה הסיכוי שזה לא יקרה עכשיו כשהיא בבית?"
"הארוטומניה, בדומה להפרעות פסיכוטיות אחרות המתבטאות במחשבות שווא, עלולה להופיע באופן פתאומי, לרוב באמצע או בסוף הבגרות, ולהפוך בהמשך לכרונית, וככל הנראה ניתן לקשרה לאירועי חיים כאלו ואחרים שהשפיעו על הלוקה בה", מסביר גז. "במקרה אחר היא עלולה להתלוות להפרעות נפשיות נוספות, כאמור, ואז הופעתה תהיה הדרגתית יותר".
בהנחה שמדובר בארוטומניה שלא מתלווה להפרעות נפשיות אחרות, האם ידוע מה גורם לה להופיע?
"הסברים פסיכודינמיים (המודל הפסיכודינמי עוסק בקונפליקטים פנימיים של האדם, ומציע יצירת תובנה כאפשרות להתמודדות יעילה - א"ה) רואים בה ניסיון של הנפש לפצות על אכזבות בחיים, בין היתר של מחסור באהבה הורית בתקופת הילדות. האשליה של האדם שהוא נאהב על ידי מישהו ממעמד חברתי גבוה יותר עשויה להחליף רגשות של בושה ודימוי עצמי נמוך, יחד עם הרצון להיות נאהב ולמלא את החלל שנוצר כתוצאה ממרכיב מהותי בחייו.
"באופן מעניין, מחקרים שבחנו את הנושא מצאו כי כמה מגורמי הסיכון ללקות בהפרעה הם בידוד חברתי, הגירה ומצב סוציו-אקונומי נמוך, ובכך למעשה הם תומכים ברעיון כי הסימפטום מבטא פיצוי לצורך פנימי".
מדובר בתופעה שאפשר לטפל בה?
"לצערנו נראה כי מדובר בהפרעה כרונית שנחשבת עמידה יחסית לטיפול. אסטרטגיות הטיפול האפשריות כוללות תרופות וגישות הכוללות בין השאר הרחקה ממושא האהבה, שיפור התפקוד החברתי או התעסוקתי ושליטה בהתנהגויות הקשורות למחשבת השווא הארוטומנית".
מלבד העובדה שמדובר בהפרעה שקשה להיפטר ממנה, ישנו גורם נוסף ולא פחות בעייתי שעלול לפגוע בטיפול בה: האמונה החזקה של החולים במציאות של מחשבות השווא שלהם וחוסר ההבנה שלהם את מצבם עלולים לגרום להם להימנע מקבלת סיוע מקצועי, והטיפול בדרך כלל יגיע בכפייה אחרי שהם יהפכו למטרידנים או למאיימים.
העמידות של ההפרעה וחוסר המודעות אליה מקשים גם על יכולת האבחון שלה. על מנת לאבחן אותה באופן יסודי ויעיל יש להמתין לפחות חודש מהרגע שבו פרצה. האבחון עצמו כולל בדיקות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות של המטופל בניסיון להבין האם הוא סובל מתסמיני סכיזופרניה ומפגיעה תפקודית משמעותית בעקבות בעיות נפשיות נוספות, וכן אם הוא צורך סמים או צרך אותם בעבר.
"יש הסברים שלפיהם ההפרעה היא ניסיון של המוח לפצות על אכזבות בחיים, בין היתר בשל מחסור באהבה הורית בתקופת הילדות. האשליה של האדם שהוא נאהב על ידי מישהו ממעמד חברתי גבוה יותר עשויה להחליף רגשות של בושה ודימוי עצמי נמוך''
"היה מקרה של מטופלת שהגיעה לפגישה ראשונה עם הפסיכיאטרית, ובשיחה איתה סיפרה כי היא לא מרגישה אהובה על ידי משפחתה, ולתחושתה אחיה מועדפים על פניה", מספר גז. "בשלב זה היא אובחנה כבעלת הפרעה דיסתימית (הפרעה נפשית כרונית מקבוצת ההפרעות הדיכאוניות - א"ה). היא קיבלה הסבר פסיכולוגי, הרגעה ותמיכה במהלך הייעוץ בן השעה, ללא מרשם לתרופות.
"מסיבות לוגיסטיות, היא קיבלה תור למרפאה אחרת להמשך מעקב. עם זאת, מאז הפגישה הראשונה והיחידה, אותה מטופלת החלה להאמין כי התרחש משהו רומנטי בינה לבין הפסיכיאטרית שעימה נפגשה, והיא התחילה לעקוב אחריה ברשת החברתית. היא אף הגדילה לעשות והכינה מספר קולאז'ים של תמונות שהורידה מהרשת, ויצרה ופרסמה סרטונים מלאי חיבה בניסיון לבטא את אהבתה למטפלת.
"בשלב מסוים היא השיגה את מספר הטלפון הפרטי של הפסיכיאטרית לאחר שהתחזתה לבת משפחה, והחלה להטריד אותה בטלפונים. בהתחלה היא שטחה בפניה את הקשיים שמציפים אותה, ובהדרגה התוכן הפך ליותר ויותר דורשני ומאיים, וכלל בקשות ישירות לתשומת לב ואיום בפגיעה עצמית. במקביל, היא סירבה להגיע למרפאה לקבלת טיפול.
"בסופו של דבר נאלצה הרופאה להגיש תלונה במשטרה, ובהמשך שוכנעה המטופלת להגיע להערכה פסיכיאטרית. בבדיקה לא נמצא דופי בתפקודה הקוגניטיבי והנפשי, מלבד מחשבת השווא העיקשת על יחסיה עם הפסיכיאטרית. בהמשך, ואחרי שפגשה שלושה רופאים שונים, היא שוכנעה לקבל טיפול תרופתי. הטיפול הוביל לשיפור ולניתוק המגע עם הפסיכיאטרית, אולם מחשבת השווא נותרה".
