אוהבים את עצמכם מספיק כדי לא לחשוב על עצמכם דברים שליליים? אולי זה מה שיבטיח לכם הצלחה בירידה במשקל, ולא כוח רצון או אפילו יכולת התמדה. כך, לפחות על פי מחקר חדש שנערך באוניברסיטת דרקסל בארה"ב, שתוצאותיו פורסמו לאחרונה בכתב העת המקצועי Appetite.
המחקר בדק אם תרגול של "חמלה עצמית" עשוי לעזור לאנשים להצליח בתהליך ירידה במשקל. כלומר, אם היכולת של אדם להתייחס אל עצמו באותה אדיבות וסובלנות שבה הוא מתייחס ליקיריו ואהוביו, עשויה לסייע לו להתגבר על מצבי אכילת-יתר.
המחקר הראה שכאשר למשתתפים הייתה חמלה עצמית רבה יותר כלפי ה"מעידות" שלהם מהתפריט, הם דיווחו על מצב רוח טוב יותר ויכולת שליטה עצמית טובה יותר הנוגעות לאכילה בשעות שלאחר אותה "מעידה". עוד מראים הממצאים, כי חמלה עצמית יכולה לעזור לאנשים להתחייב ולהצליח בתהליך ירידה במשקל, על ידי כך שהיא מונעת או מקטינה את חוסר שביעות הרצון כתוצאה מחוויית הכישלון.
איך נעשה המחקר?
החוקרים אספו נתונים מ-140 משתתפים בעלי עודף משקל שניסו לרדת במשקל באמצעות תוכנית קבוצתית לשינוי אורח חיים. המשתתפים השיבו לסקרים באמצעות הטלפונים הניידים שלהם מספר פעמים ביום ובהם דיווחו מספר דברים:
- אם הם חוו במהלך היום אירועים שבהם אכלו יותר ממה שהתכוונו, מזון שלא התכוונו או בזמן שלא התכוונו.
- מה הייתה מידת החמלה העצמית בתגובה לאותם מקרים.
- מה היה מצב הרוח של המשתתפים ועד כמה הם הצליחו להיות בשליטה עצמית מבחינת האכילה והפעילות הגופנית שלהם מאז הדיווח שלהם בסקר האחרון.
החוקרים הסבירו כי אנשים שמתקשים לעשות דיאטה ולרדת במשקל, נוטים להאשים את עצמם ולייחס לעצמם חולשות וחוסר כוח רצון, אלא שהמציאות של שפע מזון נגיש וזמין היא זו שמקשה את התהליך ומהווה קושי יומיומי. לדבריהם, היכולת לתרגל חמלה עצמית במקום ביקורת עצמית היא אסטרטגיית מפתח לטיפוח חוסן, שהוא מרכיב חשוב לצורך עמידה בתהליך הקשה של ירידה במשקל. אגב, מרכיב החמלה העצמית נוטה להיות נמוך בקרב מבוגרים עם עודף משקל/השמנה, אך עשוי להשתנות לאורך זמן.
עורכי המחקר משתמשים במונח "מעידה" לתיאור מצבים של אי-עמידה בתפריט ואכילה מחוץ למתוכנן. הבחירה שלי כדיאטנית היא לא להשתמש במונח כזה, אלא להשתמש במונח כמו "יציאה מהמסלול". שכן, הדבר החשוב ביותר שכדאי לעשות במקרי יציאה מהמסלול הוא חזרה למסלול
אז איך להתמיד בתהליך ירידה במשקל?
לאמץ שיח פנימי עם עצמכם באותה אדיבות כאילו היה זה שיח עם חבר או אדם אהוב. לדוגמה, במקום שאדם יגיד לעצמו, "אין לי כוח רצון", כדאי לנסח מחדש אמירה כמו: "אני מנסה כמיטב יכולתי בעולם שמקשה עליי מאוד". חשוב לציין שאמירות מסוג זה אינן גורמות לניתוק או לחוסר חיבור למציאות אלא להפך, הן נותנות מעט חסד ומאפשרות התקדמות בתהליך מאתגר זה.
שירי נקשהמסר העיקרי החשוב מתוצאות מחקר זה הוא ההבנה שבתהליך ירידה במשקל המתנהל באמצעות תפריט, היצמדות טוטלית של מאה אחוזים אינה אפשרית לאורך זמן. חשוב להבין שיש הרבה מאוד "אמצע", וחשובה מאוד התגובה למצבים שבהם הייתה יציאה מהתפריט.
ועוד דבר חשוב, עורכי המחקר משתמשים במונח "מעידה" לתיאור מצבים של אי-עמידה בתפריט ואכילה מחוץ למתוכנן. הבחירה שלי כדיאטנית היא לא להשתמש במונחים כאלה, אלא להשתמש במונח כמו "יציאה מהמסלול". שכן, הדבר החשוב ביותר שכדאי לעשות במקרי יציאה מהמסלול הוא חזרה למסלול.
יציאה מהתפריט או מהמסלול אינה כישלון והיא אפילו שלב הכרחי בתהליך. בחיים האמיתיים נדרשת גמישות, ולכן הגיוני מדי פעם לצאת מהתפריט. ופה המשימה האמיתית החשובה והיותר-מאתגרת היא לדעת לחזור אליו. כך יגדלו הביטחון העצמי שלנו, תחושת המסוגלות וההצלחה, אשר ביחד יקדמו את התהליך לעבר המטרה שהצבנו בפנינו.
הכותבת היא דיאטנית קלינית
