התרופות הן חלק בלתי נפרד מחיינו: הן מאריכות את תוחלת החיים ומונעות תמותה, אבל שימוש לא נכון בהן עלול להוביל לתופעות לוואי קשות ביותר, ולעיתים גם קטלניות. אז לכמה זמן מותר להשתמש בתרופות? האם מותר תמיד לחצות או לרסק אותן? איך משתמשים נכון בטיפות ובמשחות? ואילו תרופות שכיחות עלולות לגרום לכם להתמכרות? הנה כל התשובות.
איך יודעים אם התרופה פגת תוקף?
כמו למוצרי מזון, גם לתרופות יש תאריך תוקף. חלקן בעלי חיי מדף ארוכים יותר, חלקן קצרים יותר. תוקף התרופה תלוי בהרכבה, בתהליך הייצור שלה, ביציבות המרכיבים שמהם היא מורכבת, ביחסי הגומלין ביניהם, בחומר המשמר שבתכשיר ואפילו במכל שבו התרופה נמצאת.
כתבות נוספות בנושא:
את תאריך תוקף התרופה תוכלו לרוב למצוא כשהוא חרוט בתחתית האריזה וגם על המכל עצמו (בקבוק הסירופ, שורת הטבליות, קצה המשחה, תווית הטיפות). הסימון מתחיל באותיות EXP (קיצור של המילים תאריך תפוגה - Expiration Date) ואחריו ארבע ספרות: השתיים הראשונות מציינות את חודש התפוגה והשתיים הנוספות את שנת התפוגה. כך, למשל, EXP 0121 פירושו שתוקפו של התכשיר יפוג בינואר 2021.
האם מותר ליטול תרופה פגת תוקף?
המלצות היצרן קובעות שאין להשתמש בתכשיר מעבר לתאריך התוקף שעל האריזה. עם זאת, במדינות מערביות רבות מאריכים את תוקף התרופות לעיתים גם לשנה ושנתיים קדימה, כל עוד אוחסנו בצורה תקינה, בטמפרטורה נכונה, ללא חשיפה ישירה לאור שמש, כשהאריזה נשמרה היטב בצורתה המקורית, ושהנוזל שנראה מבעד לבקבוק אינו נוקשה או עכור. באופן כללי, ההנחיות לצרכנים הן שאין להשתמש בתרופה מעבר לתאריך התפוגה שלה.
7 צפייה בגלריה
מומלץ לא לאחסן את התרופות בחדר האמבטיה משום שחשיפה של תרופה לטמפרטורות גבוהות או ללחות עלולה לפגוע בהן
(צילום: shutterstock)
איפה מומלץ לאחסן תרופות?
את מרבית התרופות יש לאחסן במקום קריר ויבש, שכן כל חשיפה של תרופה לטמפרטורות גבוהות או ללחות עלולה לפגוע בהן. רבים נוטים לשמור תרופות במקרר במחשבה שהדבר ימנע מהן להתקלקל - אבל מדובר בטעות כיוון שהקור עלול לפגום בתרופות ואף לגרום למרכיבים שלהן להתגבש ולשקוע בתחתית המכל. מומלץ לעיין בעלון לצרכן, שם מצוין היכן במדויק יש לאחסן את התרופה שברשותכם.
את מרבית התרופות מומלץ לשמור בטמפרטורת החדר (22־24 מעלות) ובכל מקרה בטמפרטורה שאינה עולה על 25 מעלות. מומלץ לא לאחסן את התרופות בחדר האמבטיה משום שהחום והלחות יפגעו בהן. אם ארון התרופות שלכם ממוקם במטבח, יש להרחיקו מסביבת אביזרי חימום (תנור, כירת גז) משום שהחום והאדים הנפלטים מהתבשילים עלולים להגיע אל התרופה ולזהם אותה. יש לזכור שארון התרופות צריך להיות ממוקם גבוה ורחוק מהישג ידם של ילדים, מחשש להרעלה.
אם אתם חושדים שהילד נטל תרופות שלכם, היוועצו מיד במרכז ההרעלות הארצי בטלפון 04-7771900.
כמה זמן מותר להשתמש בתרופה שנפתחה?
כשמדובר בסירופ, מומלץ לא להשתמש בתרופה מעל שלושה חודשים מרגע הפתיחה, וכמשנה זהירות עדיף לא מעל חודש. הקפידו לבחון את בקבוק התרופה, לוודא שאין סדקים או דליפות, ושהנוזל שבתרופה אחיד.
התוקף של טיפות ומשחות קצר יותר, עד חודש ימים מרגע הפתיחה. חלק מהתכשירים החדשים מבטיחים כי הטיפות או המשחה עמידים לפרקי זמן ארוכים יותר, אולם ההמלצה היא להסתפק בחודש.
משאפים ותרסיסים לריאות או לאף כמו ונטולין, פליקסוטייד, סימביקורט ומשאפים אחרים מזדהמים בקלות. מומלץ לא להשתמש בתכשיר שנפתח מעבר לחודש ימים. גם תכשירים לאף עלולים להזדהם בקלות משום שהפייה מוחדרת לנחיר המזוהם בריר הנזלת. מקובל לא להשתמש תרסיסים אלה מעבר לחודש ימים.
נרות, לעומת זאת, ארוזים כך שכל אחד ארוז בנפרד. יש לוודא שהם מאוחסנים בתנאי טמפרטורה תקינים כיוון שחום גבוה מדי יגרום להמסתם. מובן שאם אחד הנרות היה פתוח אין להשתמש בו.
בכל מקרה, בין אם זו משחה, סירופ או משאף, כשאתם פותחים את התכשיר בפעם הראשונה מומלץ לציין בטוש לא מחיק את תאריך הפתיחה, כדי שתדעו מתי לזרוק אותו לאשפה.
האם אפשר להתמכר לתרופות?
ישנן תרופות רבות ונפוצות, חלקן גם ללא מרשם רופא, שבהחלט עלולות לגרום ל"התרגלות": שימוש יתר בהן גורם לכך שהמינון המומלץ כבר אינו משפיע ונדרשים מינונים הולכים וגוברים של התרופה - עד כדי סכנת חיים. מדובר במדרון חלקלק שקל ליפול אליו. בכל מקרה שבו אתם מבחינים שהתרופה אינה משפיעה, לעולם אל תעלו במינון שלה או בתדירות נטילתה מבלי להיוועץ ברופא המטפל.
אלה התרופות השכיחות שעלולות לגרום להתרגלות, ואף להתמכרות:
גלולות שינה
כ־300 אלף אנשים בישראל, כך מעריכים המומחים, צורכים תרופות שינה - הן תרופות שניתנות רק במרשם רופא והן תכשירים טבעיים הנמכרים בבתי המרקחת ללא מרשם. קל להתמכר לגלולות שינה משום שמנגנון הפעולה שלהן משפיע על קולטנים (רצפטורים) מוחיים שנקראים גאבא. ככל שהשימוש בתרופות השינה מתמשך, מעלה הגוף את מספר הקולטנים ונדרשת כמות גדולה יותר של כימיקלים מהתרופה כדי שיתקשרו לרצפטורים. המשמעות היא שכדי להשיג את אותה השפעה, אנו נאלצים להשתמש באופן תכוף יותר בתרופות.
אחד התחליפים היעילים לתרופות השינה הוא ההורמון מלטונין, המוכר כשעון הביולוגי של הגוף. מדובר בחומר טבעי המסדיר את שעות הערות והיקיצה בגוף
אחד הגורמים המרכזיים להתמכרות קשור דווקא ברופא שלכם. אדם שחווה אירוע מלחיץ כמו פיטורים מהעבודה, גירושים או מוות במשפחה מתקשה להירדם בשל המתח. הרופא רושם לו כדורי שינה, אך לעיתים אינו מנחה אותו להפסיק את נטילת התרופה כעבור כמה שבועות. המטופל נוטל עוד ועוד כדורים, הוא חושש להפסיק את הטיפול ומתרגל לתרופה. לכן חשוב לדעת שהתרופות נועדו לפרק זמן מוגבל.
איך נגמלים? גמילה מתרופות שינה מתאפשרת באמצעות חשיפה לסוגי תרופות שונים ובתוך כך מעבר מדורג לתחליפים שמפחיתים את כמות הקולטנים במוח לתרופות השינה - ובכך נמנע הצורך להגדיל את מינון התרופות.
טיפול גמילה שמקובל זה מספר שנים עושה שימוש בתרופה המיועדת לאפילפסיה. התרופה מופיעה בצורת טיפות והיא בעלת אפקט מרדים. אחד התחליפים היעילים לתרופות השינה הוא ההורמון מלטונין, המוכר כשעון הביולוגי של הגוף. מדובר בחומר טבעי המסדיר את שעות הערות והיקיצה בגוף, שנמכר בבתי מרקחת בודדים בישראל או בהזמנה מארה"ב דרך האינטרנט, בתצורת סוכריות ובמינוני 3 מ"ג (לילדים) או 10 מ"ג (למבוגרים). תרופות נוספות שנמצאו יעילות להשראת שינה הן ממשפחת האנטי־היסטמינים, תרופות לטיפול באלרגיה בעלות תופעת לוואי של ישנוניות קלה.
תרסיסי אף
אלפי אנשים בישראל משתמשים בתרסיסי אף המכילים את החומר אוקסימטזולין, שמפחית גודש באף באמצעות הפעלת קולטנים מסוג אלפא־אדרגנים. הקולטנים האלה גורמים לשחרור אדרנלין ולכיווץ כלי הדם - ובכך מסייעים לפתוח אף "סתום". אלא ששימוש בהם מעל חמישה ימים עלול לגרום לפיתוח תלות קשה בתרסיס ולאפקט שנקרא "ריבאונד": יותר ויותר קולטנים נוצרים ברירית האף ודורשים כמויות גדולות יותר של התרסיס, עד שהפסקת השימוש בו גוררת החמרה ניכרת בגודש וחסימה מוחלטת של כניסת האוויר דרך הנחיריים אל הריאות.
הפסקת השימוש גוררת תסמיני גמילה נוספים כגון כאבי ראש, קשיי הירדמות וקשיי נשימה בשינה. בסופו של דבר נזקקים המטופלים לשלושה בקבוקי תרסיס ביום במקום שלוש טיפות ביום. התופעה חמורה מאוד ושכיחה.
איך נגמלים? ההמלצה החד־משמעית היא להפסיק כליל את השימוש בתרסיסי אף. הגמילה, בסופו של דבר, משתלמת: השבועות הראשונים קשים מאוד אולם ברוב המקרים כבר לאחר שלושה שבועות חוזר האף למצבו הקודם.
במקרים נדירים מבוצע ניתוח של כריתת קונכיות - בליטות מצופות רירית המצויות בחלל האף שדרכן עובר האוויר חימום וצינון. הניתוח, שנקרא קונכוטומי, מצמצם את נפח הקונכיות אך יש בו לא מעט סיכונים, בהם דימומים ויובש כרוני באף.
הפסקת השימוש גוררת תסמיני גמילה נוספים כגון כאבי ראש, קשיי הירדמות וקשיי נשימה בשינה. בסופו של דבר נזקקים המטופלים לשלושה בקבוקי תרסיס ביום במקום שלוש טיפות ביום. התופעה חמורה מאוד ושכיחה
משלשלים
עצירות היא אחת הבעיות הרפואיות השכיחות ביותר. במיעוט המקרים נגרמת העצירות בשל בעיה רפואית מוגדרת כמו חסימה בדרכי העיכול, גידולים, תת־פעילות של בלוטת התריס או נטילת תרופות, למשל חסמי סידן לטיפול ביתר לחץ דם. אולם ברוב המקרים הסיבה לעצירות כרונית, כזאת שנמשכת חודשים ארוכים, אינה ברורה.
במקרים כאלה ינסה הרופא טיפול תמיכתי הכולל אכילת סיבים תזונתיים, פעילות גופנית, שתייה מרובה או תרופות טבעיות, אלא שפעמים רבות טיפול זה אינו מועיל והרופאים מפנים לטיפול בתרופות משלשלות, המגבירות את תנועתיות המעיים. אולם תרופות אלה גורמות לסבילות של מערכת העיכול, כך שנדרשות כמויות הולכות וגדלות מהן כדי להשיג אותה ההשפעה. ללא הגדלת המינון חוזרת העצירות להטריד את המטופל.
איך נגמלים? אם אינכם סובלים ממחלה ידועה שעלולה לגרום לעצירות, מומלץ להעדיף תזונה עתירת סיבים תזונתיים, שתייה מרובה ופעילות גופנית על פני תרופות. אם אין שיפור, הרופא עשוי לרשום תרופה ששמה פגלקס או נורמלקס, שפועלת בעיקרון האוסמוזה: מדובר בחומרים מרוכזים המושכים אליהם נוזלים ומגדילים בכך את נפח הצואה. כתוצאה מהשימוש בהם מגורים המעיים לפעילות גבוהה ולפליטת הצואה. להקלה מהירה על עצירות ניתן להסתייע באופן חד־פעמי בנר גליצרין או בחוקן.
7 צפייה בגלריה
מומלץ להעדיף תזונה עתירת סיבים תזונתיים, שתייה מרובה ופעילות גופנית על פני תרופות.
(צילום: shutterstock)
לפני מספר שנים אושרו בישראל שתי תרופות לטיפול בעצירות, רזולור ואמיטיזה, המגבירות באופן ספציפי את תנועתיות המעיים. עם זאת, לתרופות תופעות לוואי לא מעטות, ועל כן הן ניתנות במרשם רופא בלבד.
משחות סטרואידיות
כ־270 אלף ישראלים לוקים בפסוריאזיס, מחלת עור כרונית ללא מרפא הגורמת להתחלקות מהירה של תאי העור, למראה קשקשי ולאדמומיות מגרדת. רוב החולים "חיים ממשחה למשחה", כהגדרתם, ומשתמשים במשחות המכילות קורטיקוסטרואיד. מרכיב זה מפחית את התהליך הדלקתי הנלווה למחלה ומביא להקלה מסוימת בגירוד ולהאטה בהתחלקות המהירה של תאי העור.
אלא ששימוש רב בתרופות סטרואידיות הוא בבחינת חרב פיפיות: הן אינן מביאות לריפוי, והפסקה שלהן גורמת ל"ריבאונד" - חזרה אגרסיבית יותר של המחלה. כך מוצאים עצמם החולים נמרחים בכמויות הולכות וגדלות של המשחות הסטרואידיות, שהופכות את העור דק יותר.
איך נגמלים? אחת הדרכים היעילות לטיפול בפסוריאזיס היא חשיפה לגלי אור (פוטותרפיה) או לקרני השמש בים המלח, כאשר במקביל יש להפחית בהדרגה את השימוש במשחות הסטרואידיות. טיפולים אלה, המצויים בסל הבריאות, מביאים להפוגה ניכרת בתסמינים העוריים למשך מספר חודשים עד שנה.
לסל התרופות הוכנסו גם תרופות ביולוגיות, נוגדנים החוסמים קולטנים במערכת החיסון. הנוגדן מעכב תהליכי מפתח בשרשרת האירועים הגורמים לצמיחה חריגה של תאי העור והנגעים הקשקשיים. הטיפול ניתן בזריקה, שאותה ניתן להשיג באמצעות מרשם רופא מומחה. לעת עתה הטיפול מאושר רק כקו טיפולי אחרון, לאלה שלא השיגו מזור בשיטות הטיפול האחרות.
טיפות עיניים
אף שהעלון לצרכן מזהיר שאין לעשות שימוש ממושך בטיפות לאדמומיות בעיניים, רבים ממשיכים לטפטף מדי בוקר לעיניהם טיפות כמו סטילה, וייזין ודומותיהן. כמו בשאר התרופות, גם כאן גורמות הטיפות, המכווצות את כלי הדם, לסבילות ולהתפתחות של אודם כרוני בעיניים.
ברוב המקרים נגרמת האדמומיות הממושכת מיובש בעיניים בשל תנאים של לחות נמוכה (כמו בחדרים ממוזגים) ובשל תדירות מצמוץ נמוכה של העפעפיים. יובש בעיניים שכיח מאוד גם אצל המשתמשים בעדשות מגע, אצל קצרי רואי וגם אצל חלק מהסובלים ממחלות כרוניות. לפני מספר שנים הודתה השחקנית ג'ניפר אניסטון כי התמכרה לטיפות עיניים והעלתה סרטון ברשתות החברתיות שמזהיר מפני ההתמכרות השכיחה.
איך נגמלים? חשוב להקפיד לא לעשות שימוש בטיפות עיניים מעל שלושה ימים ברצף. אם האדמומיות בעיניים נמשכת, יש לגשת לבדיקה אצל רופא עיניים. אם נשללת בבדיקה בעיה רפואית כמו דלקת או מחלה כרונית, יש לדאוג להרטבת העיניים במי ברז או לעשות שימוש בתחליפי דמעות מלאכותיים.
משככי כאבים
כאבי ראש הם התלונה השכיחה ביותר בעולם המערבי. מבחר התרופות ללא מרשם שמבטיחות להעלים את הכאב עצום, אלא שרבים מפתחים תלות במשככי הכאבים וחלקם אף נאלצים לעבור גמילה במסגרת אשפוז.
קראו עוד:
לא רק ההתמכרות עצמה מסוכנת: תרופות מקבוצת נוגדי הדלקת הלא־סטרואידיים מעלות את החומציות בקיבה ואת הסיכון ללקות בכיב קיבה. כשנוטלים דיפירון (אופטלגין, פנלגין) לאורך תקופה ממושכת ובמינונים גבוהים עולה הסיכון לירידה בספירת כדוריות הדם הלבנות מסוג גרנולוציטים, האחראיות על השמדת חיידקים. קבוצת תרופות נוספת (דוגמת ויוקס שירדה מהמדפים וחלופותיה) מעלה, על פי מחקרים אחרונים, את הסיכון למחלות לב וכלי דם.
תרופות אחרות, שכוללות את החומר קודאין ממשפחת האופיאטים, גורמות להחרפה בכאבים בשל מנגנון שטיבו עדיין אינו ברור לגמרי. כך, ככל שעולה תדירות השימוש בתרופות המכילות קודאין מתגבר אפקט ה"ריבאונד" וכאב הראש חוזר אף בעוצמה גבוהה יותר. בתוך כך, בהיותו ממשפחת האופיאטים עלול הקודאין, כשהוא נלקח במינונים גבוהים, לגרום להתמכרות של ממש.
איך נגמלים? במקרים שבהם מדווח החולה על שימוש תדיר במיוחד במשככי כאב, הוא יוזמן לאשפוז קצר שבו יינתן לו עירוי סטרואידים לווריד. טיפול זה מפחית את התהליך הדלקתי המתלווה לכאב הראש. במקביל תיעשה הפסקה מוחלטת של נטילת משככי הכאב.
לאחר תהליך הגמילה ישוחרר המטופל לביתו עם טיפול מניעתי בתרופות מקבוצת חוסמי בטא או חוסמי סידן (המשמשות גם לטיפול ביתר לחץ דם), תרופות נוגדות דיכאון בעלות אפקט משכך כאב, או תרופות הניתנות לאפילפסיה - שבמינונים נמוכים מונעות גם כאבי ראש ומיגרנות.
התחלתי בטיפול אבל התרופה לא משפיעה. מה עושים?
יש סיבות רבות לכישלון הטיפול בתרופה שקיבלתם. אלה המקובלות ביותר:
1. אם התחלתם שימוש במשך מספר ימים בתרופה שניטלת דרך הפה והיא אינה מביאה להטבה המצופה, היוועצו ברופא, שכן ייתכן שהתכשיר כלל אינו מתאים לבעיה הרפואית שלכם, או שהמינון שגוי. במקרים רבים יש צורך ב"תפירת הטיפול המתאים", כך שהרופא נאלץ לעבור בין כמה תכשירים וכמה מינונים עד למציאת המינון המתאים. התופעה שכיחה מאוד בטיפולים ליתר לחץ דם ובהפרעות קשב וריכוז. עם זאת, במקרים כמו טיפול אנטיביוטי, ייתכן שהזיהום שלקיתם בו מכיל חיידקים העמידים לאנטיביוטיקה הספציפית שקיבלתם. במקרה כזה, אם אין הטבה תוך שלושה־חמישה ימים יש לפנות מיד לרופא לשקילת החלפת התרופה.
2. ייתכן גם שהכישלון נובע מכך שלקחתם את התרופה לא על פי ההוראות: חלק מהתרופות דורשות נטילה לאחר ארוחה כדי להפחית את תופעות הלוואי או כדי לסייע להתפרקותה. ייתכן גם שלא הקפדתם על השעות המתאימות או על המינון המדויק. במקרים רבים המטופלים חוצים את התרופה או כותשים אותה, מה שפוגע ביעילותה כיוון שבתרופות רבות החומר הפעיל אינו מפוזר באופן שווה על פני כל הטבלייה. יש להקפיד על הוראות השימוש ולא לחצות או לכתוש טבלייה אלא אם כן הדבר נכתב במפורש.
במקרים רבים המטופלים חוצים את התרופה או כותשים אותה, מה שפוגע ביעילותה כיוון שבתרופות רבות החומר הפעיל אינו מפוזר באופן שווה על פני כל הטבלייה. יש להקפיד על הוראות השימוש ולא לחצות או לכתוש טבלייה אלא אם כן הדבר נכתב במפורש
3. ייתכן שאיחסנתם את התרופה לא על פי ההנחיות: שמירת תרופה מעבר לתוקף, או בטמפרטורה לא נכונה, או אפילו בחשיפה ישירה לקרני אור עלולה להזיק לה ולגרום לחלק הפעיל להתפרק. אם עלה חשד כזה אין להשתמש בתרופה. יש לבקש מהרופא מרשם חדש.
4. כשמדובר בטיפות עיניים, יש להקפיד לא לגעת בקצה הטפטפת, שכן זה יוביל לזיהומה והחיידקים עלולים לעבור אליכם. כמו כן, אם הרגשתם בטעם של התרופה לאחר שטיפטפתם אותה לעיניים, היא כנראה נוקזה החוצה מהעין דרך בלוטת הדמעות בצידי האף, הגיעה ישירות לחלל הפה, והעין לא קיבלה את המינון המספיק. ייתכן גם שהטיפות פשוט זלגו מהעיניים ולא יצרו את האפקט הראוי. הדרך הנכונה היא לטפטף את הטיפות לתוך העפעף התחתון של העין תוך הפעלת לחץ קל על בלוטת הדמעות. לאחר הטפטוף יש לעצום את העיניים למשך דקה או שתיים. כך, הנוזל שבטיפות יתפשט על פני גלגל העין ולא יתנקז החוצה.
5. כשמדובר בטיפות אוזניים, אם הן גלשו החוצה מתוך האוזן הן פשוט לא יעשו את העבודה. את הטיפות יש לטפטף בשכיבה. תחילה שוכבים על צד אחד, מטפטפים כשתי טיפות לאוזן העליונה ומאפשרים להן לחלחל פנימה. לאחר כשתי דקות מתהפכים לצד השני וחוזרים על התהליך.
6. משאפים יכולים להציל חיים במקרים מסוימים אצל חולי אסתמה, אך שימוש לא נכון במשאפים עלול לגרור התקף חמור ולסכן את חייכם. שימוש נכון במשאף מתחיל בניעור טוב שלו לפני השימוש. לאחר הניעור יש ללחוץ לחיצה אחת לפחות, עד שרואים את התרסיס מתפזר החוצה. אחר כך יש לאטום היטב את הפייה, לנשום נשימה עמוקה, ותוך כדי השאיפה פנימה ללחוץ על המשאף. כעת יש לנסות לעצור את הנשימה כמה שאפשר, לפחות למשך 20 שניות, ולאפשר בכך לחומר להתפזר היטב. אם חשתם בטעם התרופה או בריח שלה, כנראה שהיא התפזרה בחלל הפה או האף ולא הגיעה ליעדה, ויש לחזור על הפעולה בשנית.
7. שימוש לא נכון בתרסיסים לאף יגרום להם לזלוג מטה לנחיריים והחוצה, ללא כל השפעה. כדאי להימנע גם מהטיה של הראש אחורה, כי כך התרופה לא משפיעה על חלל האף אלא עוברת מיד לחלל הפה. תוכלו לדעת שזה קרה כשתרגישו בטעמה המר. הדרך הנכונה להשתמש בתרסיס לאף היא להביט קדימה, ללא כל הטיה של הראש, לסתום נחיר אחד, להפנות את פתח המתקן לנחיר השני וללחוץ עליו תוך כדי שאיפה פנימה. על הפעולה הזו חוזרים גם בצד שני.
8. משחות: מריחת שכבה עבה של משחה רפואית לא תשפר את יעילותה, שכן יש כמות מוגבלת ממנה שתיספג דרך שכבות העור החיצוניות. כדי שהמשחה תעבוד באופן אפקטיבי יותר צריך לעסות אותה אל העור בתנועות מעגליות. הפעולה גם תגביר את זרימת הדם למקום, תחדיר את התרופה לשכבות עמוקות יותר ותגביר את ספיגת המשחה פנימה.
