בשיתוף אסטרהזניקה
אי ספיקת כליות הינה מחלה כרונית מסכנת חיים, משום שבחלק מהמקרים החולים אינם מבחינים בתסמינים עד שמצבם מידרדר משמעותית. לכן, קיימת חשיבות גדולה מאוד להעלאת המודעות למחלות כליות, בעיקר עבור אלו הנמצאים בקבוצות סיכון.
קבוצות הסיכון הבולטות הן אנשים הסובלים מסוכרת, מחלות לב, יתר לחץ דם, בעלי סיפור משפחתי של מחלת כליות כרונית. ישנם מצבים נוספים המהווים סיכון וכדאי להתייעץ עם רופא\ת המשפחה.
לכליות תפקידים רבים בגוף. "אי ספיקת כליות" מתייחסת בעיקר למצב שבו הכליות לא מצליחות לבצע את עבודתן, שהיא סינון נוזלים וחומרי פסולת שונים מהדם והוצאתם מהגוף דרך מערכת השתן. אי תפקוד זה עלול להוביל להצטברות נוזלים, רעלים ופסולת בגוף, וכן עלולות להיגרם הפרעות שונות במאזן מלחים ומינרלים, הפרעה בייצור חומרים חיוניים כמו ויטמין D והורמונים המעודדים יצירת כדוריות דם אדומות. חולים רבים שהכליות שלהם כושלות, מתפתחים בצקות וקוצר נשימה עקב צבירת נוזלים, סובלים מאנמיה ומהפרעות בחומציות הדם. במקרים מסוימים עלולים להופיע גם שינויים בעור, בחילות, הקאות וירידה בתיאבון ובמשקל.
ללא טיפול מתאים, מחלת כליה כרונית עלולה להחמיר עם הזמן, עד כדי התפתחות של אי ספיקת כליות סופנית, המצריכה טיפול בדיאליזה ו/או השתלת כליה. בישראל מדי שנה כ-1,500 איש נאלצים להתחיל טיפול בדיאליזה ואחוזי ההישרדות של חולים אלו נמוכים משל מחלות קשות אחרות כמו סרטן.
למרבה הצער, המודעות למחלות כליות נמוכה, על אף השכיחות הגבוהה שלהן באוכלוסייה (10% מהאוכלוסייה הבוגרת). חולים רבים מאובחנים בשלבים מתקדמים של המחלה ומגלים את דבר קיומה כאשר נגרם כבר נזק בלתי הפיך. מחלת כליות כרונית מובילה להתפתחות של סיבוכים באיברים נוספים, כגון מחלת לב וכלי דם, שבץ מוחי ועוד. לחולה במחלת כליות כרונית יש סיכון של פי 5-10 יותר גבוה למות מאירוע לבבי מאשר להגיע לדיאליזה.
כיצד מאבחנים את המחלה?
האבחנה של "מחלת כליות כרונית" נעשית על סמך בדיקות דם ושתן ו/או ממצאים בבדיקות הדמיה (כמו אולטרה-סאונד או סי-טי). הערכת תפקוד הכליות נעשית ע"י בדיקת קריאטנין בדם, שבאמצעותה ניתן לחשב את קצב הסינון הכלייתי eGFR)). בנוסף, חשוב לבצע תקופתית בדיקת שתן להימצאות אלבומין (UACR).
מתי התוצאות מעידות על מחלת כליות כרונית? כאשר מתרחש לפחות אחד מהבאים:
- כאשר ערך ה- eGFR המתקבל בשתי בדיקות שנעשות בהפרש של לפחות 3 חודשים, הוא נמוך מ- 60 מ"ל\דקה\1.73 מ² .
- כאשר ערך בדיקת UACR המתקבל בשתי בדיקות שנעשות בהפרש של לפחות 3 חודשים, גבוה מ- 30 מ"ג לג'.
כל הבדיקות נעשות בקופת החולים, הן פשוטות ושגרתיות ולכן מומלץ מאוד להיבדק באופן שגרתי, במיוחד כאשר קיימים גורמי סיכון למחלת כליות.
טיפולים חדשים ויעילים
חולים הסובלים מאי ספיקת כליות מטופלים אצל רופא מומחה בנפרולוגיה ויתר לחץ דם. לרופאים יש קווים מנחים ((guideline, המתבססים על מחקרים, ועל פיהם נקבע אופי הטיפול ותדירות הבדיקות. הטיפול באי ספיקת כליות הוא מולטי-דיסציפלינרי וכולל שיתוף פעולה גם עם רופא המשפחה, אל מנת להבטיח קיום מעקב קבוע ומסודר. במרבית המקרים תהליך האבחון של המחלה נעשה על ידי רופא המשפחה שמפנה את המטופלים – במיוחד את אלו שנמצאים בסיכון גבוה – לבדיקות סקר לאבחון המחלה. באופן עקרוני, בשלבים מוקדמים של מחלת הכליות, רופא המשפחה יכול לנהל את מרבית הטיפול, ובהתאם לצורך הוא מפנה את המטופל לנפרולוג, שיחד עמו, מתאים את הטיפול הספציפי למטופל.
ישנם היום טיפולים טובים ויעילים למחלת כליות כרונית. יחד עם הטיפולים הקיימים, תמיד מומלץ לשנות את הרגלי החיים והתזונה. כך למשל קיים צורך לעיתים להגביל את צריכת החלבון בדיאטה, להפחית את כמות הנתרן, האשלגן והזרחן בדיאטה, להקפיד על שתייה מספקת של מים, להפחית צריכת אלכוהול ולהפסיק לעשן. בנוסף לשינויים באורח החיים.
כאמור, קיים קשר ישיר בין סוכרת להתפתחות מחלת כליות כרונית. כ-40% מחולי הסוכרת מפתחים פגיעה כלייתית משנית לסוכרת. בשנים האחרונות פותחו יותר ויותר תרופות לטיפול בסוכרת, שהוכיחו גם יעילות בהגנה על הלב ועל הכליות. לאור ההצלחה, חלק מתרופות אלו, ניתנות גם לחולים עם אי ספיקת לב ומחלת כליות, שאינם סובלים מסוכרת.
על פי ההנחיות של איגוד הנפרולוגים והסוכרת, קו הטיפול הראשון לחולים עם סוכרת ואי ספיקת כליות כולל שילוב של מטפורמין (גלוקומין) ותרופה מקבוצת מעכבי SGLT2, שנמצאה יעילה גם בהאטת התקדמות מחלת הכליות. בנוסף, יש לתת תרופות שנועדו לאזן את לחץ הדם ולהפחית את הפרשת החלבון בשתן. הטיפול במעכבי SGLT2 לא רק מסייע לשמור על המטופל מאוזן עם ערכי סוכר תקינים, הוא מפחית את הסיכון לתחלואה קשה ותמותה מאי ספיקת כליות ומפחיתות את התחלואה הקרדיווסקולרית. היכולת לתת טיפול במעכבי SGLT2 כקו טיפול ראשון היא דוגמה טובה לצורך ולחשיבות של אבחון של מוקדם של חולים במחלת כליות. אצל חולים המתדרדרים לרמות נמוכות מאוד של תפקוד כלייתי, ניתן לתת תרופות ממשפחת GLP1-RA על מנת לתת מענה לסוכרת, גם אם לא ניתן לשפר את המצב הכלייתי.
לעיתים אנו פוגשים בקליניקה, מטופלים שאובחנו עם אי ספיקת כליות מתקדמת, שמתקשים להבין מדוע הם זקוקים לטיפול, מאחר והם מרגישים טוב וללא תסמינים. צריך לזכור שטיפול בשלבים המוקדמים של המחלה, על אף שהחולה אינו חש ברע, עשוי למנוע הדרדרות עתידית של המחלה.
הנטל המשמעותי על מערכת הבריאות
עלויות הטיפול בחולים עם מחלת כליות כרונית ואי ספיקת כליות, הן גבוהות ומהוות נטל משמעותי על מערכת הבריאות הציבורית. ככל שהמחלה מתקדמת, עלות הטיפול בחולה גדלה בשל הטיפול המורכב הנדרש. במקרים בהם החולה לא מאובחן ומטופל בזמן הוא עלול להגיע למצב של אי ספיקת כליות סופנית ולהזדקק לטיפולי דיאליזה שלוש פעמים בשבוע בבית חולים או במרכז רפואי בקהילה. עלות הטיפול בחולי הדיאליזה בישראל היא גבוהה מאוד ועל פי משרד הבריאות היא מוערכת בלפחות מיליארד שקלים בשנה. בנוסף, ישנם בישראל מידי שנה כ-7,000 בני אדם שמגיעים לטיפולי דיאליזה ויוצרים עומס רב על מערכת הבריאות – בבתי החולים ובקהילה. כמובן שזה כרוך גם בפגיעה משמעותית באיכות ובאורך החיים של המטופלים. השקעת משאבים ותקציבים באבחון מוקדם ובטיפול מונע לחולים, בשלבים המוקדמים של מחלת הכליות, עשוי להפחית את העומס ואת העלות הכלכלית הגבוהה הקשורה לאי ספיקת כליות מתקדמת וכמובן למנוע התדרדרות קשה ומסכנת חיים לחולים אלו.
כולי תקווה שבעתיד הקרוב יהיו לנו עוד ועוד טיפולים שיאטו את התפתחות והתקדמות מחלת הכליות ויימנעו את התחלואה והתמותה המוגברים הנובעים ממנה.
הכותבת הינה מנהלת המערך לנפרולוגיה ויתר לחץ דם במרכז הרפואי האוניברסיטאי ברזילי
מוגש לציבור בחסות אסטרהזניקה
