בשיתוף אסטרהזניקה
לוקמיה, המכונה "סרטן הדם", היא מחלה שבה הגוף מייצר עודף של כדוריות דם לבנות בעקבות ייצור של תאי דם לא תקינים. לצד לוקמיה חריפה, שהיא מחלה קשה מאוד, קיימת גם לוקמיה לימפוציטית כרונית (CLL), שבה מהלך המחלה לרוב הוא איטי, נמשך שנים ופעמים רבות אינו אגרסיבי.
בישראל מאובחנים בכל שנה כ־500 חולי CLL, בעיקר מבוגרים (גיל חציוני 70-72). מחקרים מצאו שיש סיכון מוגבר לתחלואה לאנשים שקרובי משפחה מדרגה ראשונה שלהם חולים ב־CLL.
כיצד מאובחנת המחלה? מה מאפיין את הסכנות של CLL? מתי צריך לטפל בה ומהם הטיפולים היעילים הקיימים בסל התרופות? ד"ר שירלי צפריר־חבר, רופאה מומחית בהמטולוגיה מבית החולים ברזילי, אומרת כי "חלק מהמטופלים שומעים 'לוקמיה' ונלחצים מאוד, אבל אין לכך סיבה. CLL היא מחלה כרונית אשר חיים איתה בעזרת מעקב וטיפול נכון, כמו יתר לחץ דם או סוכרת".
ד"ר שירלי צפריר־חברצילום: ד"ר גיא חבריאיר בן משה (77) מאילת מסכים. "אובחנתי עם המחלה לפני שמונה שנים, וקיבלתי את זה בשלווה כי הוסבר לי שמדובר בסוג של סרטן שמתקדם באופן איטי ועם פחות הטרדות לעומת סרטנים אחרים", הוא מספר, "רופא המשפחה טען שאין מה לעשות בשלב זה, ואולי כאשר המצב יחמיר אקבל טיפול כדי למנוע סבל. הקשבתי לו והמשכתי בחיי הרגילים".
לאחר מספר שנים, תוצאות בדיקות הדם הראו שהמחלה תופסת תאוצה. "התחלתי לדאוג, לחשוב על צוואה ועל השלמת מטלות משפחתיות כל עוד אני יכול", מספר בן משה, "בשלב מסוים פנתה אלי ההמטולוגית והמליצה לי על תרופה חדשה שאולי תועיל לי. שמחתי מאוד כשהתרופה אושרה לי, התחלתי להשתמש בה על פי ההוראות. תוך מספר חודשים ירדתי מרמה של 200 אלף לימפוציטים לרמה של 25 אלף, ותוך שנה הגעתי לרמה הנורמלית אצל אדם בריא - פחות מ־11 אלף. כיום אני חש בטוב. אני אמנם חלש פיזית, אבל קשה לי לדעת אם מדובר בתופעות של המחלה שעדיין מקננת אי שם, או שאני פשוט קשיש ומותר לי להתעייף במדרגות. מה שכן, אני וזוגתי שוחים כל יום בים אז המצב כנראה לא רע".
יאיר בן משה. "קיבלתי את האבחנה בשלווה" צילום: אלבום פרטיבן משה מציין כי להבדיל מרבים אחרים שנוהגים לחקור את מחלתם, לקרוא וללמוד עליה ולהצטרף לקבוצות שיח בנושא, "אני בחרתי לא לעסוק במחלה, לא לקרוא ולא לחשוב, אלא להמשיך בחיי ולשמוח על כל יום שבא וחולף".
אז מה בכל זאת כדאי לדעת? האבחון הראשוני של CLL מגיע במרבית המקרים בעקבות בדיקת דם שגרתית, שבה מתגלה כמות גבוהה של תאי דם לבנים. "מלבד נתון זה ספירת הדם בדרך כלל תקינה, ללא תסמינים נוספים", אומרת ד"ר צפריר־חבר. כשזה קורה, רופא המשפחה מתייעץ עם המטולוג, אשר בוחן את ההיסטוריה המשפחתית, מבצע בדיקה גופנית ובודק האם קשרי הלימפה, הכבד והטחול מוגדלים. עבור המטולוג מנוסה האבחנה פשוטה ונעשית על ידי בדיקת דם ובדיקת אפיון של התאים.
מה עושים אז? הגישה הרפואית המובילה כיום גורסת שיש צורך לטפל רק במקרים שבהם המחלה הופכת לסימפטומטית ומתחילה לפגוע בתפקוד של החולה. "יכול להיות שיעברו שנים עד לצורך בטיפול. המחקרים גם הראו שאין ערך מוסף לטיפול מוקדם", אומרת ד"ר צפריר־חבר. "CLL הוא סרטן על אש מאוד קטנה. לכן, ככל שעובר הזמן גדל הסיכוי לכך שהמטופל יזקק לטיפול תרופתי".
כחלק מהתקדמות המחלה, כמות משמעותית של לימפוציטים חריגים עלולה להצטבר בבלוטות הלימפה ובטחול ולגרום לנפיחות. במידה שהבלוטות המוגדלות נמצאות בתוך חלל הבטן או בית החזה יכול להיווצר גם לחץ על איברים פנימיים. ישנם גם מקרים שבהם המחלה פוגעת במח העצם ויש ירידה בייצור של כדוריות דם אדומות או המוגלובין. כאשר נוצרת פגיעה באיכות החיים של החולה, נדרש טיפול.
"בעבר, החולים נשלחו לכימותרפיה, אומרת ד"ר צפריר־חבר, אך כיום בסל התרופות קיימות מגוון תרופות ביולוגיות והטיפול נגיש לכלל האוכלוסייה. הנתונים על הטיפולים הקיימים מראים על תוצאות טובות מאוד, לצד מיעוט יחסי של תופעות לוואי הטיפולים פשוטים וניתנים ללא אשפוזים ברוב המכריע של המקרים".
איך בוחרים טיפול?
"ההחלטה נעשית על פי בדיקות דם ומעקב תקופתי של הרופא המטפל. הטיפולים הביולוגיים מתחלקים לשני סוגים: טיפול קצוב בזמן וטיפול קבוע, הניתן לשארית חייו של המטופל. לשתי האופציות יש הצלחות ותוצאות יעילות. לכל טיפול יש פרופיל שימוש עם יתרונות וחסרונות. הרופא המטפל מנסה להבין מה הכי מתאים למטופל ולאופי שלו. פעמים רבות המטופל בעצמו יכול להחליט".
הטיפול הכרוני כולל כדורים בלבד, שאותם אמורים לקחת כל החיים. "יש כמה אופציות. למשל יש טיפול במעכב BTK, טיפול שמונע התרבות של אנזים הלוקח חלק בייצור תאי CLL", אומרת ד"ר צפריר־חבר, "קיימים כבר מספר דורות של מעכבי BTK, ולכל אחד פרופיל תופעות לוואי משלו. למשל, עבור חולים עם מחלות לב מומלץ לרוב סוג אחר של מעכב עם פחות תופעות לוואי קרדיאליות".
הטיפול הקצוב בזמן כולל לרוב נטילת כדור בשילוב עם קבלת תרופה בעירוי של נוגדן נגד לימפוציטים (אנטי CD20). הטיפול מתבצע במרפאה המטולוגית בבית החולים, אחת לחודש למשך חצי שנה. לאחר סיום שלב העירויים המטופל ממשיך לקחת רק כדור במשך חצי שנה. הכדורים שאותם נותנים במקביל לעירויים הם מעכבי BCL2, שתפקידם לשנות את מנגנון המוות המתוכנן של התא ולמעשה לאפשר לו למות", מסבירה ד"ר צפריר־חבר
בשורה התחתונה, "כל האופציות טובות ויעילות. ההחלטה מבוססת על העדפות אישיות של המטופל, כאשר אפשר לעבור לתרופות אחרות במהלך הזמן, לפי תופעות הלוואי", היא מסבירה.
על אף שהטיפולים יעילים, "המחלה תמיד יכולה לחזור, וככל שהזמן עובר יש יותר סיכוי לכך", אומרת ד"ר צפריר־חבר, "עם זאת, גם כשהיא חוזרת, ישנן אופציות מרובות לטיפול".
מה בעצם חווה חולה שמטופל בצורה נכונה? "כמו שמישהו בן 50 יודע שהוא צריך לקחת כדור ללחץ דם, כך הוא יודע שהוא צריך לקחת כדור ל־CLL, לעשות קצת כושר, לאכול טוב – ולהמשיך עם החיים באופן רגיל", מסבירה ד"ר צפריר־חבר, "חלק מהחולים נמצאים בסיכון גבוה במעט מהרגיל לזיהומים, כך שאם הם יידבקו בווירוס, הם יפתחו מחלה יותר קשה. לכן רצוי להיזהר ככל האפשר מזיהומים באמצעות שטיפת ידיים ושימוש במסכה במקומות צפופים במיוחד, אם רוצים להפחית סיכון".
מה צופן העתיד? חברות התרופות עובדות כל הזמן על פיתוחים חדשים", אומרת ד"ר צפריר־חבר, "הטיפולים צפויים להפוך לפשוטים ויעילים יותר עם הזמן".
בשיתוף אסטרהזניקה
