מלחמת חרבות ברזל נגעה באחד העצבים החשופים של החברה הישראלית: הפצע הפתוח שמסרב להירפא שנקרא אפליית הדרוזים, שעליו זרו פוליטיקאים עוד מלח בדמות חוק הלאום. את פרופ' טריף בדר, מנהל המרכז הרפואי קפלן ברחובות מקבוצת כללית, אנחנו פוגשים ימים ספורים לאחר נפילתו של מח"ט 401 אל"מ אחסאן דקסה בג'באליה, שסימנה עוד אבן דרך בהקרבה של בני העדה הדרוזית עד טיפת דמם האחרונה. פרופ' בדר, קצין רפואה ראשי לשעבר, שהגיע הכי רחוק, מדבר בכאב על ההדרה שחש על בשרו בין היתר בבידוק כששב מטיסות בחו"ל: "אני גאווה ישראלית בעולם. לא גאווה דרוזית. אז למה אני צריך להרגיש עוד לפני חוק הלאום ובטוח שאחריו, כמי שעונד טלאי צהוב"?
תרגום המונח civil servant (עובד או משרת ציבור) עושה עוול לאנשים כמותו שכל חייהם מוקדשים לציבור הישראלי. דרך ארוכה ורצופת מהמורות עבר פרופ' בדר, מומחה בכיר ברפואת ילדים, פרופ' קליני עמית ומרצה בכיר באוניברסיטה העברית, עד שהגיע לצמרת. הוא בן 57, נשוי לג'אנן, מורה להיסטוריה ומאבחנת דידקטית, אב לבן בוגר העתודה הצבאית ברפואת שיניים ומשרת בצה"ל ולשתי בנות שלומדות רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים.
"נולדתי להורים ילידי חורפיש, דורות רבים אחורה. אבא שלי שירת 25 שנה במג"ב ואמא היא שגידלה את ששת ילדי המשפחה". בעקבות פציעה השתחרר האב משירות צבאי והתמנה למנהל בתי הדין הדרוזים. "אני זוכר את אבא שלי מבקר אותנו בבית הספר, כשעדיין היה בצבא, פעם או פעמיים בחודש. פיצוי על ההיעדרות שלו מחיי היומיום שלנו".
הוא שהנחיל בך ובאחיך את אהבת הארץ?
"אבא קשר את גורלו בגורל המדינה כרבים מבני העדה, כשהקשר המחייב הזה התחיל למעשה הרבה אחורה לפני קום המדינה. דרוזים, שחיים בישראל דורות רבים, קשרו את עצמם לישראל, טרם קום המדינה בלי כל אינטרס או רצון לקבלת טובת הנאה. וכן, הוא היה בשבילנו המודל לאהבת הארץ. אמא הייתה הדמות המחנכת בהקפדה יתרה. אם למשל קיבלתי במבחן ציון 92, היא הייתה שואלת שתי שאלות: 'טריף, למה לא יותר'? ואת השאלה שהסלילה את ששת ילדיה לתחרותיות ולמצוינות, 'ומי קיבל יותר'?
ואכן, כל ששת ילדי משפחת בדר הם אקדמאים. אחד מאחיו של פרופ' בדר שירת 35 שנה בקבע והגיע לדרגת סא"ל. "אמא תמרצה אותנו לתחרות הישגית ערכית והוגנת. לא על כסף, אלא על מצוינות בלי לדרוך בדרך על אף אחד", הוא מספר.
אתה מתקבל לעתודה ולומד רפואה בבאר שבע. הגשמת החלום הישראלי האולטימטיבי. הרגשת גאווה?
"הרגשתי שווה עד שאחד מחבריי ללימודים אמר לי 'אף פעם לא הכרתי דרוזי'. מה הייתי אמור לענות לו? שאין לנו, הדרוזים, זנב וקרניים? וזו הייתה הפעם הראשונה שתשתכפל את עצמה בעשרות הפעמים הבאות, כשדוחפים לי מראה מול הפנים, אתה שונה. במהלך הלימודים יצאנו לקורס קציני רפואה וזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהרגשתי שאני צריך להתאמץ יותר. היינו 35 סטודנטים, ואני קיבלתי חניך מצטיין".
כשסיים בהצטיינות תפקיד של קרפ"ג (קצין רפואה גדודי) בגולני, התמודד על התפקיד הבא: קצין רפואה חטיבתי. "התמודדתי מול שניים נוספים ולא קיבלתי את התפקיד. כמי שנוטה להסתכל על הכוס המלאה, אמרתי לעצמי שבטח אחד המועמדים היה טוב ממני. חלפו שנים ואחד מבכירי הרופאים בחיל כתב לי שלא קיבלתי את תפקיד הרופא החטיבתי בגולני, למרות שהייתי טוב מהמתמודדים האחרים, כיוון שהמערכת לא הייתה בשלה למנות רופא חטיבתי דרוזי. לימים, כשכבר קיבלתי את המינוי החטיבתי, הרגשתי - נא לכם".
"את תפקיד קרפ"ר קיבלתי למרות שאני דרוזי ולא בגלל. אני אומר תמיד אל תיתנו לי שום דבר שלא מגיע לי, אבל גם אל תמנעו ממני את מה שמגיע לי. אני לא האפליה המתקנת שלכם"
הקריירה הצבאית המרשימה שלו כוללת את ההישגים הבאים: קצין הרפואה (קצ"ר) בעוצבת ברעם, קצין רפואה ביחידה מיוחדת בסיווג מקסימלי, ראש ענף מפקדים בבית הספר לרפואה, קצין הרפואה של פיקוד צפון ותפקידי מפתח נוספים בדרך למינוי קצין רפואה ראשי של צה"ל. במקביל השתתף במשלחות חילוץ צבאיות ברחבי העולם. "את תפקיד קרפ"ר קיבלתי למרות שאני דרוזי ולא בגלל. אני אומר תמיד אל תיתנו לי שום דבר שלא מגיע לי, אבל גם אל תמנעו ממני את מה שמגיע לי. אני לא האפליה המתקנת שלכם".
"אמרתי לגרמנים - ניצחנו אתכם"
ב-2018, כשהיה קרפ"ר, הוזמן על ידי המקביל הגרמני שלו, קצין הרפואה הראשי של צבא גרמניה, והתקבל בכבוד מלכים. לטקס הרשמי שערכו לכבודו, הסיעו אותו במרצדס מפוארת ועשרה אופנועים ליוו את אורח הכבוד. "הגענו למגרש המסדרים של משרד ההגנה הגרמני, הושיבו אותי על בימת הכבוד לצד אותו מקביל וצמרת הצבא הגרמני מולי. 300 קצינים גרמנים שמצדיעים בזמן שהתזמורת מנגנת את התקווה וחיילים במסדר הכבוד בהכתף שק.
"אני נרגש מאוד מהמעמד וממקום מושבי שר את ההמנון בהתרגשות גדולה. כמו בכל אחת מהפעמים שאני שומע או שר אותו וחושב לעצמי, איזו זכות נפלה בחלקי לייצג את הצבא של המדינה שלי על אדמת גרמניה. בתום הטקס המכובד הזה, אנחנו חוזרים למשרד ההגנה הגרמני, ואני אומר למארח שלי שתי מילים 'ניצחנו אתכם' ותחושת גאווה שאין לתאר אותה במילים ממלאת אותי. למחרת כשאני עדיין טעון בתחושה המרוממת מהכבוד הרב שזכיתי לו אני טס חזרה לישראל, מעוכב לבידוק ביטחוני ונבדק בקפידה".
הבדיקות המשפילות בנתב"ג, כך מספר פרופ' בדר, הן עניין שנמשך שנים. "ב-2010 טסתי לסין עם משלחת קטנה של משרד הבריאות ובכירים מהלל יפה לכנס על מוכנות בתי חולים. זה היה כשהשאילו אותי לקדנציה ניהולית שם. נפגשנו כל חברי המשלחת בשדה. לפניי עוברים מאיר, בוריס, אינה וכולם. וכשאני מציג את עצמי, טריף בדר, אומר לי איש הביטחון 'תעמוד בצד'. זה קרה פעמים נוספות ומביכות כשאני חוזר משליחות מטעם הצבא. בבידוק אני עדיין החשוד העיקרי".
זה קרה גם אחרי שנאם בעצרת המרכזית של האו"ם בניו יורק ב-2019 כנציג המדינה (קצין ישראלי ראשון שנאם במדים מעל במה זו). "אחת הפעמים המבישות הייתה במאי 2021, כשהוזמנתי לאוניברסיטת תומאס ג'פרסון בפילדלפיה לקבלת תואר דוקטור לשם כבוד כאות הכרה בסיוע בנושא ההומניטרי. אחרי הטקס אומר לי נשיא האוניברסיטה שלא פשוט היה לקיים את המפגש, נוכח מחאת סטודנטים פלסטינים שהפגינו נגד מתן אות כבוד לרופא מצבא הכיבוש. ואז אני חוזר לארץ, ואני מעוכב לבדיקה".
כמעט 140 ק"מ גומא פרופ' בדר בדרכו מחורפיש למרכז הרפואי קפלן ברחובות. ללשכתו מעוטרת האותות, הפרסים והתעודות הגיע בזכות ולא בחסד. מהמקום שבו הוא מנסה לרפא חולים, הוא שולח מסר מהדהד שמנסה לרפא את ישראל ממחלת האפליה והגזענות שהדרוזים הם אחד מקורבנותיה.
5 צפייה בגלריה
"אל תיזכרו בנו רק אחרי שאנחנו משלמים מס עדתי בנופלים". הלוייתו של אל"מ אחסאן דקסה ז"ל
(צילום: REUTERS/Shir Torem)
מהי עמדתך לגבי חוק הלאום?
"לכאורה הוא לא אמור להפריע לי כי הלאום שלי ישראלי. אבל בפועל חוק היסוד מגדיר את מדינת ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי ומוציא אותי מהמשוואה. החוק הזה הוא קיבוע של אפליה ארוכת שנים, כי גם אחרי 70 שנים של נאמנות דרוזית, שותפות מלאה בהגנה על הארץ בא החוק ומטיח בי שלעולם איחשב זר ואחר. אילו הוכחות נוספות עלינו להציג מעבר לאחוזי גיוס מלאים ונאמנות מוחלטת למדינה? והאבסורד הוא שחל עליי חוק הגיוס ואילו חוק הלאום מגרש אותי, מדיר אותי מהישראליות שאני חלק ממנה. אם כל היהודים שווים למה אני לא? איזו משמעות יש לדרגה הצבאית הבכירה שלי, לתארים האקדמיים שלי מול החוק שחוזר ומזכיר לי ולבני העדה שלי שאנחנו לא משלכם".
"האבסורד הוא שחל עליי חוק הגיוס ואילו חוק הלאום מגרש אותי, מדיר אותי מהישראליות שאני חלק ממנה. אם כל היהודים שווים למה אני לא? איזו משמעות יש לדרגה הצבאית הבכירה שלי, לתארים האקדמיים שלי מול החוק שחוזר ומזכיר לי ולבני העדה שלי שאנחנו לא משלכם"
אתה אופטימי ביחס לשינוי חוק הלאום?
"הממשלה שחוקקה אותו עדיין בשלטון ואין לה בעצם אינטרס בשינוי. גם בקדנציה של ממשלת המעבר, לא ראיתי את בנט ולפיד מזיזים משהו בכיוון. אני לא אוהב את הכינוי 'דרוזי מחמד' ולא רוצה חלילה להיחשב כזה. אני לא מבקש אף הקלה או הנחה, או שילטפו לי את הראש בהתנשאות, רק תנו לנו את מה שמגיע לנו, כישראלים שותפים. כמו למשל מיגוניות שדאגו להציב בכביש הראשי ואותנו השאירו עם מקלט רחוק מכל בית שממוקם בבית העם שבמרכז הכפר. היישוב מטווח רבות בגלל סמיכותו למירון ואי-אפשר להתמגן. כך נראית אפליה במרעה".
5 צפייה בגלריה
"החוק שחוזר ומזכיר לי ולבני העדה שלי שאנחנו לא משלכם". פרופ' טריף בדר
(צילום: שאול גולן)
עם ההמנון אתה מסתדר?
"מתוקף היותי אזרח שומר חוק אני ממלא גם את חוק ההמנון ושר אותו בכל הזדמנות בצבא ובאזרחות ומתרגש ממנו, אבל קשה לי להזדהות עם חלק מהמילים של התקווה 'נפש יהודי הומיה'. הן משקפות את היהדות ולא את הישראליות שאני חלק ממנה כשבפועל אני לא משלכם, ובעיניי זה בלתי נתפס ובלתי נסלח. המעצבן הוא שנזכרים בעדה רק מול קברם של נופלים מדרגת רס"ן ומעלה. באופן שחוזר על עצמו, שר או ח"כ שבא לכבד משלם את מס השפתיים נגד חוק הלאום ואומר שלא ייתכן ושהוא ידאג לשינוי. ואז אותו אח"מ חוזר ללשכה שלו כדי לא לעשות כלום בכיוון.
"אז אל תלטפו לנו את הראש ותיזכרו בנו רק אחרי שאנחנו משלמים מס עדתי בנופלים, תדאגו לתקן את החוק המפלה הזה. אנחנו לא סוג ב'. אנחנו שווים לכם ולישראלים כמותכם. השר אבי דיכטר הוא הדוגמה המעולה לאותה צביעות ממסדית רווחת. את הערבית שבפיו למד אצלנו בחורפיש, לשם הגיע דרך קבע ונחשב כמעט ליקיר העדה. אני זוכר שהוא אכל אצלנו בבית, מה שלא הפריע לו לתמוך בקידום אותו חוק לאום מדיר ומאז הוא כמובן פרסונה נון גרטה אצלנו".
