הלב הוא לא סתם עוד איבר בגופנו. ללב מיוחסות הרבה מאוד תכונות נפשיות, אשר מתארות את המצב הרגשי שלנו. לדוגמה: מצב של עצב עמוק מכונה שיברון לב, מצב של התאהבות מתואר כפרפרים בלב, ועוד. הסיבה לכך היא שהלב הוא אחד האיברים היחידים שבהם אנו חשים את השינוי בקצב פעילותם, גם בזמן מאמצים גופניים וגם בתגובה למצבים פסיכולוגיים כגון התרגשות, פחד או מתח.
קראו עוד:
תשומת הלב הרבה שלה זוכה הלב עלולה לפעמים להשפיע לרעה על המצב הבריאותי והפסיכולוגי שלנו. מתי? כשמסיבה כלשהי קצב הלב פתאום אינו סדיר. זה קורה, למשל, כשמתרחשת הפרעת הקצב הנפוצה ביותר, זו שמכונה פרפור עליות. מדובר בהפרעה ששכיחותה באוכלוסייה עולה בהדרגה החל מגיל 55, ובגיל 80 יסבלו ממנה כ־25% מהגברים וכ־18% מהנשים.
מבחינה פיזיולוגית ההפרעה מתבטאת בכך ששתי עליות הלב, שבנויות מרקמת שריר, אינן מתכווצות בקצב אחיד, אלא מבצעות כיווצים קלים ומהירים, מצב של פרפור. מצב זה לכשעצמו איננו מסוכן, אך כתוצאה מההפרעה מתרחשת פגיעה בזרימה הסדירה של מחזור הדם בלב. הדבר מעלה פי חמישה את הסיכון להופעת שבץ מוחי, וקשור גם לירידה בתפקודים קוגניטיביים ולעלייה בסיכון ללקות במחלות לב. הפרפור יכול להיות קצר או ממושך, ובמקרים פחות שכיחים הוא עלול להיות קבוע.
העובדה שרוב האנשים מבחינים בתסמינים של ההפרעה – שמתבטאת בתחושה של דופק מהיר או לא סדיר – גורמת לכך שלפרפור יש השפעה פסיכולוגית גדולה הרבה יותר מההשפעה הפיזיולוגית. התחושה ש"משהו לא בסדר בלב" גורמת לפחדים ולחרדות שמשפיעים על הנכונות לעשות פעילות גופנית או להיות במאמץ כלשהו, מתוך חשש שעלייה בקצב הלב תגדיל את שכיחות ההפרעה ואף תחמיר אותה.
1 צפייה בגלריה
אם אתם מרגישים שמופיע פרפור במהלך האימון, אל תפסיקו אותו. השלימו את האימון, אך הפחיתו את דרגת הקושי
(צילום: shutterstock)
ההימנעות ממאמץ גופני בשל החששות האלה גורמת להעצמת ההשפעה הפתולוגית של הפרפור. במחקר שעקב אחר אנשים שסבלו מפרפור עליות לאורך ארבע שנים נמצא שבמהלך הזמן התרחשה ירידה משמעותית במספר מדדים גופניים שאינם קשורים ישירות להפרעת הקצב: ירידה בכושר גופני אירובי, ירידה בכוח השרירים ועוד. בנוסף, מחקרים מראים שבהשוואה לסובלים ממחלות לב אחרות, שיעורי התמותה והתחלואה גבוהים יותר באופן ניכר אצל הסובלים מפרפור.
הפער העצום בין ההשפעה הלבבית המקומית והלא בהכרח משמעותית של פרפור עליות לבין הפגיעה המשמעותית שלה – בטווח הקצר באיכות החיים ובטווח הארוך בעלייה בסיכון למחלות, כמו גם העובדה שרבים מהחולים נמנעים מפעילות גופנית, הובילו בשנים האחרונות למספר רב של מחקרים שבדקו את ההשפעה שלה על אנשים שסובלים מהפרעת קצב.
מסיכום המחקרים, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Heart, עולה, שבניגוד לחשש של חולים רבים, בטוח מאוד לעשות פעילות גופנית במצב זה, וביצוע סדיר שלה גרם לשיפור משמעותי בכושר הגופני ובאיכות החיים, בדומה אגב, לחולי לב אחרים. במחקרים נמצא שביצוע פעילות גופנית במשך שישה חודשים הביא לשיפור של חצי קמ"ש במהירות ההליכה הממוצעת, דבר שהוביל לירידה משמעותית של 20% בסיכון לתמותה ממחלת לב. בנוסף, הפעילות גרמה לשיפור משמעותי באיכות החיים של המתאמנים ולהקלה משמעותית בסימפטומים.
מתברר שפעילות גופנית משפיעה ישירות על שכיחות הפרעת הקצב. מחקרים גילו כי שיפור של 1 קמ"ש בממוצע במהירות ההליכה המרבית קשור לירידה של 21% במספר אירועי פרפור העליות
אבל מתברר שהפעילות הגופנית לא רק משפיעה לטובה על הבריאות כמו אצל שאר האוכלוסייה, אלא שהיא משפיעה ישירות על שכיחות הפרעת הקצב. מחקרים שבדקו את השפעת האימון הגופני למשך תקופה ארוכה יותר, של מספר שנים, מצאו קשר ישיר בין השיפור בכושר הגופני לבין שכיחות הפרעת הקצב. נמצא ששיפור של 1 קמ"ש בממוצע במהירות ההליכה המרבית קשור לירידה של 21% במספר אירועי פרפור העליות.
מאחורי הירידה המשמעותית בשכיחות הפרפורים ישנם מנגנונים פיזיולוגיים ומנגנונים עצביים. מבחינה פיזיולוגית, כתוצאה מכך שבזמן המאמץ פעילות הלב מוגברת, מופעלים על הדפנות של עליות הלב לחצים גדולים יותר. הלחצים גורמים לשיפור בתפקוד שלהם, בדומה לשריר שמתחזק כאשר הוא פועל כנגד התנגדות. מדובר גם בשיפור בתפקוד – שמתבטא בעלייה בכמות הדם שהלב מזרים לגוף בכל פעימה, וגם בשינוי מבני – הקטנת הקוטר של העליות. שני מדדים אלה הם סמנים לשיפור בדרגת החומרה של הפרעות הקצב.
מבחינה עצבית, השינוי בקצב הלב מתרחש בתגובה לפעילות של מערכות העצבים המרכזיות. ביצוע פעילות גופנית לאורך זמן גורם לירידה משמעותית בפעילות המערכת העצבית הסימפתטית בזמן מנוחה. זו המערכת שאחראית על תפקוד הלב במצבי אימון, וגם בלחץ נפשי. התוצאה היא, ירידה של ארבע פעימות לב לדקה בממוצע, וירידה בקצב הלב המרבי של שתי פעימות לדקה. ירידה זו מפחיתה במידה ניכרת את שכיחות הפרעת הקצב, ומשקפת פעולה מאוזנת יותר של מערכות העצבים. כל זה גורם להפחתה משמעותית בסיכון ללקות באירועי לב.
אז איך מתאמנים בצורה נכונה כשיש הפרעת קצב?
- חוששים? התאמנו תחת השגחה: למרות שהפרעת הקצב אינה מסוכנת, אם אתם עדיין חוששים, עדיף לבצע את הפעילות הגופנית תחת השגחה רפואית, במכוני שיקום הלב בבתי החולים השונים או בקהילה.
- תזמנו את האימון: השתדלו להתאמן בשעות היום שבהן שכיחות הפרעת הקצב אצלכם נמוכה.
- בקרו את האימון על פי דרגת הקושי הסובייקטיבית: בניגוד למתאמנים אחרים שיכולים לדעת מה רמת הקושי באימון לפי הדופק, בדיקה כזו כשיש הפרעת קצב עלולה להלחיץ בגלל השינויים הפתאומיים. לכן, אם שכיחות ההפרעה גבוהה, עדיף לבקר את עוצמת הפעילות על פי דרגת הקושי הסובייקטיבית, או בקיצור: על פי התחושה שלכם. פשוט דאגו לכך שהאימון יהיה בדרגת קושי בינונית.
- הורידו את העומס, אך אל תפסיקו את האימון: אם אתם מרגישים שמופיע פרפור במהלך האימון, אל תפסיקו אותו. השלימו את האימון, אך הפחיתו את דרגת הקושי.
