ההיסטוריה חוזרת: סגן (במיל') אביב מתל אביב, עלה מפילדלפיה בגיל 17, למד במכינת רבין ובהמשך התגייס לצה"ל ויצא לקצונה. בתחילת המלחמה נקרא למילואים בצפון כלוחם בחטיבה 6 ונפצע מירי נ"ט. "היינו במוצב קרוב לקיבוץ מלכיה, אותו קיבוץ שסבא שלי היה בין מקימיו, הלכתי לבקר חייל שלי בשמירה ושמענו שריקה מירי נ"ט", הוא משחזר, "ניסינו לרוץ מהר לממ"ד ושם נפצענו. באותו רגע לא שמעתי כלום ורק ראיתי מלא אבק. החייל שלי נפצע ומרוב אנדרנלין לא שמתי לב שגם אני".
הוא משחזר מה קרה לאחר הפציעה: "פינינו אותו לחמ"ל ובאותו רגע תכננתי לצאת ולהתחיל לתפעל את האירוע. פתאום ראיתי דם על החולצה, עוד חשבתי שזה לא הדם שלי אבל אחרי כמה רגעים כבר לא היה ספק שנפצעתי גם".
הוא פונה לבית החולים עם רסיסים ברגל וביד ועם פגיעה בשמיעה, גם הוא וגם החייל שנפצע עימו נמצאים כעת בשיקום.
סגן אביב: "עבורי זאת הייתה סגירת מעגל יפה. כשסיפרתי לסבתא שלי איפה אני משרת, היא התרגשה. אני מאמין שהיא דיברה עם סבא שלי שישמור עליי"
הפציעה של אביב קרתה בעת שהגן על קיבוץ מלכיה, אותו קיבוץ שסבו, רמון הראל, היה ממקימיו וגם המזכיר הראשון של הקיבוץ. לפני מספר חודשים הלך לעולמו בגיל 93. "סבא שלי היה פלמ"חניק גאה", הוא משתף, "כל הילדות שמעתי על מלכיה מהזווית שלו, והשנה הוא נפטר. פתאום להבין שעכשיו אני מגן על הקיבוץ, זה מדהים.
"הייתי מאוד קרוב לסבא. אני מכיר את כל הסיפורים שלו על הקיבוץ, כמה הוא אהב את האזור, הוא ואח שלו היו בין מקימיו. בגלל שגרנו בארה"ב לא ראיתי את הקיבוץ יותר מדי, ועכשיו בטירוף של המלחמה הבנתי שאני הולך לבלות פה הרבה. עבורי זאת הייתה סגירת מעגל יפה. כשסיפרתי לסבתא שלי איפה אני משרת, היא התרגשה. אני מאמין שהיא דיברה עם סבא שלי שישמור עליי".
