נינה נובוסלוב (51) לא ציפתה לעלות על הפודיום במרוץ השטח "סובב עמק" שנערך לפני שבועיים בצפון, מה גם שזה היה רק המרוץ השני שלה עד כה בחייה. גם המאמן של קבוצת הריצה שלה, סרחיו אללוף, לא ציפה לכזו הצלחה, "אבל גם לא ממש הופתענו", הוא מעיד. נינה הגיעה למקום השלישי בקטגוריית הגיל שלה ואם חשבתם שזו סיבה מספיק טובה לנוח על זרי הדפנה, אז לא. בעוד כחודש מחכה לה חצי מרתון בבאר שבע. ולחשוב שלפני ארבע שנים אפשר היה למצוא אותה בעיקר על הספה בבית, "עם סרטים וגרעינים", כמו שהיא מעידה על עצמה, מעשנת כבדה, סובלת מעודף משקל ומכאבים.
נינה עלתה לארץ מברית המועצות לפני 25 שנה והגיעה לערד, בעקבות המשפחה המורחבת שכבר התיישבה בישוב הדרומי. "החיים שלי לא היו פשוטים. סבלתי מאלימות במשפחה, גידלתי את הבנות שלי לבד, בעוני, בלי בית ועם המון חובות. אחרי הגירושים התמקדתי רק בבנות שלי. הן היו המטרה שלי בחיים – איך לקדם אותן. על עצמי לא חשבתי בכלל".
נינה עובדת 24 שנה במאפייה של סניף שופרסל בערד, עבודה פיזית קשה: "אני גם מנהלת את המאפייה, גם אופה, מוכרת, פורקת סחורה". בנוסף, נוהלי הבטיחות במקום מחייבים אותה לנעול נעליים כבדות עם ברזל. "הייתי נוסעת השכם בבוקר לעבודה וחוזרת בערב הביתה. חוץ מלעבוד, רק שכבתי בבית ולא עשיתי כלום - סרטים וגרעינים כל היום. הייתי גם מעשנת כבדה – שתי קופסאות ביום".
לפני שבע שנים עברה פציעה קשה ברגלה - קריעת רצועות צולבות, שהצריכה תקופת שיקום והחלמה ממושכת, שבמהלכה אף נקבעו לה אחוזי נכות. "במשך שנה כמעט עברתי כמה ניתוחים ושיקום קשה, הייתי תקופה ארוכה על כיסא גלגלים. סבלתי מהשמנה, דיכאון, כאבים בלתי נסבלים. ראיתי את עצמי במראה ולא אהבתי מה שראיתי".
"רצתי קילומטר וחצי – והייתי מאושרת"
גם בנותיה (בנות 20 ו-29 היום), שכבר עזבו את הבית, התקשו לראות איך אימן הולכת ומידרדרת. "הן אמרו לי – 'תראי למי את דומה, צאי להליכה לפחות, תתחילי לחיות, לעשות משהו למען הבריאות שלך. החלטתי שאני רוצה להספיק לראות את הנכדים שלי, אז יום אחד פשוט נעלתי נעלי ספורט ויצאתי להליכה".
ערד, למי שלא יודע, משופעת בעליות וירידות. "לא הצלחתי לצעוד אפילו קילומטר – כמעט בכיתי באותו ערב". נינה החליטה לקבוע לה אימונים בלוח השנה – "יום בשבוע להליכה ויום לאימון כוח, עם סרטוני הדרכה שמצאתי באינטרנט. הבנתי שאני חייבת ולא ויתרתי לעצמי".
אחרי מספר חודשים היא הצליחה להגדיל את מסלול ההליכה ל-12-10 ק"מ באימון. "בירידות הרגשתי שבא לי קצת לרוץ, אבל לא ידעתי איך". בן הזוג של בתה הגדולה, שנוהג לרוץ בעצמו, לקח אותה שבת אחת לאצטדיון ליד הבית של נינה. "הוא הסביר לי איך להתחיל ורצתי קילומטר וחצי – הייתי מאושרת. התחלתי לרוץ לאט-לאט, בשילוב הליכה. מדי שבוע רצתי 500-300 מטר נוספים, עד שהגעתי לריצה רצופה של עשרה קילומטרים". אבל אז היא נפצעה במהלך אימון – "פציעה של רצים לא מנוסים, והתחלתי לחפש מאמן".
לנינה התברר שבערד אין קבוצות ריצה והיא שמעה על Running B7 בהדרכתו של סרחיו אללוף, מקבוצות הריצה הגדולות והמוכרות בדרום הארץ. בשנתיים האחרונות היא חוזרת מהמאפייה, מחליפה את נעלי הברזל בנעלי ריצה, נוסעת לבאר שבע ומצטרפת לאימוני הקבוצה שלוש פעמים בשבוע, בנוסף לריצה קבוצתית ארוכה בסופי שבוע. "הייתי אמורה להגיע לחמישה אימונים, אבל אני לא מספיקה".
"לנינה יש אופי חזק, 'חינוך סובייטי'. היא עקשנית וברגע שהיא ננעלת על מטרה – היא לא מוותרת, לטוב ולרע", מעיד סרחיו המאמן. "היא התחילה לאט, שיפרה זמנים והגדילה מרחקים, וממשיכה להתאמן גם כשיש לה כאבים. היא גם מקפידה לטפל בעצמה – פיזיותרפיה ועיסויים. מאוד ממוקדת ומקשיבה להנחיות. הלוואי שכל המתאמנים שלי היו כמותה".
"יש לי חלומות להשיג"
בחודש פברואר האחרון היא השתתפה בריצת חצי מרתון ראשונה, לפני שבועיים השתתפה בריצת השטח שבה הגיעה למקום שלישי בקטגוריית הגיל שלה ("זה משהו שונה לגמרי מריצת כביש") ובחודש הבא תשתתף במרוץ חצי מרתון שייערך בבאר שבע. "המטרות נותנות כוח להתאמן, יש לי חלומות להשיג".
הריצה, אומרת נינה, שינתה את חייה. "היום אני פשוט בנאדם מאושר. יש לי חיים, המון חוויות, לא רק טלוויזיה וגרעינים. הידיעה שמחכה לי אימון בערב משנה לי את כל היום והקבוצה מבחינתי היא כמו עוד משפחה. הפכתי את החיים ב-180 מעלות ואני מאוד מרוצה".
"גם היום אני לא ממש רזה אבל אני מרגישה בריאה יותר, צעירה יותר. הבנות שלי אומרות לי: 'אמא את נראית עשר שנים פחות משנראית לפני שנתיים'"
נינה גם עברה סדנה להפסקת עישון. "הפסקתי לעשן. גם היום אני לא ממש רזה אבל אני מרגישה בריאה יותר, צעירה יותר. הבנות שלי אומרות לי: 'אמא את נראית עשר שנים פחות משנראית לפני שנתיים'. אני מרגישה אחרת לגמרי ובשנתיים האחרונות כמעט שלא הייתי מצוננת". אימוני הריצה גם עוזרים לה להתמודד עם תסמיני גיל המעבר. "אני רואה את ההבדל על נשים בגילי שלא מתאמנות, במיוחד בגיל המעבר, זה נראה אחרת לגמרי, רואים אצלן את הדיכאון וההזדקנות".
אחרי שנים שבהם נינה התניידה רק במכונית לכל מקום, היום היא נהנית ללכת ברגל - לסופר או לצאת לטיולים. "לפני ארבע שנים יצאתי לטייל עם הבנות בעין גדי ולא יכולתי לטפס, לא הצלחתי לעשות את המסלול. שנתיים לאחר מכן יצאנו לאותו מסלול – ועברתי אותו כמו כלום – זו חוויה אחרת".
לצאת לרוץ בגיל 50+ - דברים שנינה למדה:
- אין גיל לריצה. גם בני שבעים יכולים לרוץ.
- צריך לעשות צעד ראשון ולקבוע מטרה. אם לפני שנתיים מישהו היה אומר לי שארוץ חצי מרתון - לא הייתי מאמינה.
- בזמן הריצה אני סובלת, אבל בסוף יש הרגשה של 'וואו'. אני לוקחת אוויר ומרגישה גאווה וסיפוק.
מתחילים לרוץ? למאמן הריצה סרחיו אללוף יש כמה עצות בשבילכם:
- הדרגה. להתחיל בצורה הדרגתית. כדאי לשלב בהתחלה ריצות קצרות בקטעי הליכה – דקה שתיים, ולעלות בהדרגה כדי לעזור לגוף להסתגל – גם לנשימה וגם לשלד - ולהימנע מפציעות. צריך לזכור שעם הגיל, השיקום וההתאוששות מפציעות קשים יותר.
- תמיכה. מומלץ להתאמן תחת הנחיה של איש מקצוע.
- התמדה. אימון משותף עם חבר או בקבוצה עוזרים לא לוותר לעצמכם גם כשקשה.
לרוץ בפארק הגדול בישראל
מרוץ הלילה השנתי של באר שבע, LIGHT RUN IKEA BE'ER SHEVA - יתקיים השנה בפארק הגדול בישראל - פארק נחל באר שבע, ויכלול לראשונה מקצה תחרותי מקצועי של חצי מרתון. המרוץ יתקיים ביום רביעי, 24 בנובמבר, וצפויים להשתתף בו אלפי רצים ומעודדים. בבאר שבע מזמינים את המשתתפים לפעילויות חווייתיות לכל המשפחה במתחם הזינוק והסיום שלצד האגם.
