בשיתוף אסטרהזניקה
מחלת הזאבת, (המוכרת גם בשם "לופוס") היא מחלה אוטואימונית רב מערכתית העלולה לפגוע באיברים רבים בגופנו. כתוצאה מהמחלה, מערכת החיסון מייצרת נוגדנים עצמיים וחלבונים מעוררי דלקת נגד רקמות של הגוף. כך למעשה המחלה גורמת לדלקתיות ולהרס של תאים, רקמות ואיברים בריאים.
המחלה מופיעה בעיקר אצל נשים צעירות בגיל הפוריות עם שכיחות גבוהה פי תשעה. המחלה יכולה להיות מאתגרת לאבחון משום שהתסמינים שלה דומים למגוון רחב של מחלות שונות. זאבת היא מחלה מורכבת לאבחון ולכן כשמתעורר חשד אצל הרופאים שמטופל חולה בלופוס, תהליך האבחון יתבסס גם על תלונות המטופל וגם על בדיקות מעבדה כלליות ומיוחדות. האתגר הגדול במחלת הזאבת הוא שאין שני חולים שסובלים מאותם תסמינים בדיוק, והביטוי של המחלה משתנה ומגוון מאוד.
זאבת מושפעת בין היתר מהורמון המין הנשי – אסטרוגן, חשיפה לקרני השמש, מחלות ויראליות ועוד. חומרת המחלה פחותה באוכלוסייה בישראל בהשוואה לארצות הברית, שם ניתן לראות שכיחות גבוהה יותר של חולי זאבת בקרב אוכלוסיות כמו אפרו-אמריקאים והיספנים שסובלים ממחלה קשה יותר עם פגיעה בכליות או מוח. בקרב האוכלוסייה בישראל, לרוב המחלה קלה יותר. על אף שהמחלה יכולה להתבטא באופן שונה בין חולה לחולה, ישנם כמה תסמינים אופייניים כמו כאבי מפרקים, תפרחת בפנים בצורת פרפר, כאבים בבית החזה, נשירת שיער, תסמינים נוירולוגים (כמו בלבול ופגיעה בזיכרון), ולעיתים אף פגיעה באיברים חיוניים כמו הכליות והמוח.
קראו עוד:
לופוס כמו הרבה מחלות אוטואימוניות, היא מחלה כרונית. על אף התקדמות המדע והטכנולוגיה עדין אין לנו יכולת לרפא אותה. זאבת היא מחלה המאופיינת בגלי החמרה (התלקחות) ורגיעה (הפוגה). המטרה של הרופא היא להביא את המטופלים למצב של הפוגה על מנת שיוכלו לשמור על שגרת חייהם – לעבוד ולתפקד באופן עצמאי.
כדי לשמור על רגיעה במחלה לאורך זמן יש צורך בשינוי באורח החיים ובהרגלים של המטופל. חשיפה לקרני השמש, דחק וסטרס עלולים להביא להתקלחות ועל כן על מומלץ לחולים להימנע ממצבים אלו עד כמה שניתן. פעמים רבות הרופא הראומטולוג ימליץ לחולים לצמצם את שעות העבודה, להעדיף משרה חלקית ולנסות ולהקפיד על מנוחה בשעות אחר הצהריים. בנוסף, חולה לופוס צריך לקבל טיפול תרופת באופן קבוע. רק שילוב של אורח חיים נכון וקבלת טיפול מסודר יכול להפחית את הסיכון להתלקחות ולאפשר לחולה לנהל שגרת חיים רגילה.
להתאים את הטיפול לאורח החיים
בחירת הטיפול תלויה בדרגת חומרת המחלה ובביטוייה. הטיפול בדרגת מחלה שנחשבת לקלה יכלול בדרך כלל תרופה ממשפחת האמינוקווינולונים ואם יש צורך ניתן יהיה לתת תוספת של סטרואידים במינון נמוך. במקרים בהם המחלה נחשבת לבינונית הטיפול יכלול מעבר לטיפולים ממשפחת האמינוקווינולונים גם תרופות שמרסנות את מערכת החיסון ומינון בינוני של סטרואידים. כשיש מעורבות של המוח והכליות והמחלה נחשבת לקשה הטיפול יכלול תרופות שמדכאות את מערכת החיסון. לאחרונה ישנם גם אפשרויות טיפול נוספות שנכנסו לשימוש בישראל ומהוות אלטרנטיבה טיפולית עבור החולים.
חולי זאבת רבים מקבלים טיפול בסטרואידים. טיפול זה נועד להפחית את מידת הדלקת, ופועל במהירות. יחד עם זאת, הסטרואידים במינונים גבוהים גורמים גם לתופעות לוואי רבות, ולכן מומלץ ולהשתמש בהן בקפידה ולרדת במינון כמה שיותר מהר.
חשוב לזכור, במקרים בהם לא מטפלים במחלה ומתעלמים מהתסמינים, הסיכון להחמרה גדל משמעותית. לכן גם במקרים בהם המחלה מוגדרת קלה על המטופל להיות במעקב רפואי ולקבל טיפול תרופתי. אפילו שהמטופל מדווח על הקלה, חשוב להמשיך בטיפול על מנת למנוע התקלחות עתידית.
כיום ישנם טיפולים תרופתיים יעילים רבים כך שהטיפול במחלה יעיל באופן דרמטי בשנים האחרונות. בזכות ארסנל התרופות קיימת היכולת להביא חולים רבים להפוגה במחלה, להקל על סבלם באופן משמעותי ולמנוע הדרדרות במצבם. הטיפולים החדשים מסייעים בהקלה בתסמינם ובדיקות הדם מעידות על ירידה בתהליך הדלקתי בגוף. ניתן לבחון את אפקטיביות הטיפול באמצעות בדיקת שקיעת הדם, רמת נוגדנים בדם, רמת המשלים (4C,3C) ומעקב תקופתי אצל הרופא.
למרבה השמחה, באמצעות הטיפולים הקיימים אנו מצליחים להביא את המחלה באחוז גבוה מהמטופלים לשליטה ומאפשרים להם להמשיך בשגרת חייהם. לצערנו, לא כל החולים מגיעים להפוגה מלאה ואי אפשר להבטיח בוודאות שהתסמינים לא יחזרו בעתיד. צריך לזכור, בשיעורים גבוהים של חולים יש קושי לשמור על הפוגה של המחלה לאורך זמן, ולכן קיימת חשיבות גדולה להתמיד בטיפול באופן קבוע. אדם שאובחן עם לופוס, אפילו במידה קלה, ולא מקבל טיפול, מסתכן בכך שמחלתו תחמיר באופן משמעותי בעתיד.
ישנם מספר מחקרים שמראים שבכל עשור, אחוז התמותה מזאבת הולך ופוחת בזכות האופציות הטיפוליות החדשות וגילוי מוקדם. כיום גם רופאי משפחה ערים יותר לתסמינים וקיימת מודעות גבוהה יותר למחלות אוטואימוניות, והם מפנים את המטופלים בשלב מוקדם לבירור מעמיק אצל ראומטולוג.
הכותבת היא מומחית ברפואה פנימית וראומטולוגיה. היא מנהלת מחלקה פנימית ג' במרכז רפואי וולפסון
בשיתוף אסטרהזניקה
