אם תשאלו הורים מתי הם היו מאושרים יותר, לפני או אחרי לפני לידת ילדיהם, תתקשו קשה לקבל תשובה אחידה: ההורות היא המטלה הקשה ביותר בחיים, ועדיין מעטים יוותרו עליה מרצונם. הצורך האבולוציוני להעמיד דור המשך קיים אצל רובנו, מלווה בציווי חברתי שאף הוא מוטמע בנו היטב.
אבל יש לא מעט קשיים בדרך, שהופכים את הגשמת ההורות לקשה הרבה יותר: יותר אנשים צעירים מתקשים למסד זוגיות, שעות העבודה הופכות לארוכות יותר, והמרדף אחר ההגשמה העצמית גורם לרבים לדחות את גיל ההורות, עד אשר, לעיתים – זה כבר מאוחר מדי.
קראו עוד:
בסדרת הכתבות "בדרך להורות" נביא את הסטטיסטיקות העדכניות, נסקור את ההתפתחויות הרפואיות, וננסה לתת תמונת מצב עכשווית על הדרכים שיאפשרו להגשים את חלום ההורות. הפעם נעסוק במספרים.
פרופ' טל בירון, מנהלת האגף למיילדות וגינקולוגיה במרכז הרפואי מאיר, ויו"ר החברה לרפואת האם והעובר, עונה על השאלות שזוגות בדרכם להורות רוצים לדעת עליהן את התשובה.
מה הסיכוי להרות בדרך קונבנציונלית?
"באופן אינטואיטיבי נדמה שלזוגות צעירים ובריאים הסיכוי גבוה מאוד, אבל הוא עומד על כ-20 אחוזים בלבד - הסיכוי להיכנס להיריון בכל חודש. כלומר, גם זוגות שלא נכנסים מהר להיריון לא צריכים להילחץ, אלא לקחת את הזמן".
באיזו תדירות צריך זוג לקיים יחסי מין כדי שההיריון יצליח?
"באופן כללי צריך לקיים יחסי מין בזמן הנכון, כדי שזרעון יפגוש את הביצית. אבל מעשית, לא כל פגישה של זרע וביצית תייצר היריון. יש צורך ביחסי מין סדורים, אבל אנחנו משתדלים לכוון לפי הביוץ. במחזור החודשי אנחנו לא מדברים על ה'ווסת' אלא על מחזור הזמן שחלף בין וסת אחת לווסת העוקבת. אנחנו מתחילים לספור את המחזור מהיום הראשון של הווסת ורואים כמה זמן חולף עד הפעם הבאה שבה אישה מקבלת וסת.
"זה אמור להיות 28 ימים: ב-14 הימים הראשונים מתבצעת הבנייה של רירית הרחם והזקיק המוביל שהופך להיות הביצית המבייצת. 14 הימים הבאים של אותו חודש הם למעשה השלב שבו נוצר גופיף צהוב, שהוא התוצר של הביוץ שממשיך להפריש הורמונים למשך 10 ימים, ואם אין היריון - הוא מתנוון, ההורמונים פרוגסטרון ואסטרוגן יורדים לרמה מינימלית, מה שמוביל לקילוף רירית הרחם ולדימום וסתי".
המחזור החודשי מדויק?
"החלק הראשון, ה-14 ימים הראשונים, לא קבועים באורך שלהם, וה-14 הימים הבאים הם תמיד 14 ימים. כלומר: אם למישהי אין 28 יום אלא 35 יום בין וסת לווסת, אז יש לה ביוץ יותר מאוחר מ-14 ימים, והיא צריכה לדעת שכדי להרות היא צריכה לקיים יחסי מין סביב הביוץ, שבועיים לפני הווסת. מהצד השני, יש נשים שהמחזור שלהן קצר יותר מ-28 ימים - לפעמים יש מחזור של 20 יום. זה חשוב בעיקר לנשים ששומרות נידה, כי אצלן הביוץ יהיה מוקדם יותר, תוך שבוע מהווסת, ובגלל הנידה היא עלולה לקיים יחסי מין אחרי הביוץ. כלומר ההבנה הבסיסית של הפיזיולוגיה והביוץ היא פקטור חשוב מאוד. בכל רשתות הפארם יש ערכות לבדיקת שתן שבודקות מתי הביוץ וזה עוזר לתכנן".
למה חשוב לקיים יחסי מין לפני הביוץ?
"אורך חיי הביצית הוא 24 שעות, והזרע יכול להחזיק יומיים-שלושה. במהלך הביוץ הביצית מגיעה לחצוצרה, ומתחילה לטייל שם. אם יש זרע בחצוצרה, נוצר תהליך של פירוק הקרום שעוטף את הביצית וחדירת זרעון של הביצית. ברגע שחודר הזרעון הראשון, הביצית נאטמת לחדירת זרעונים נוספים ואז מתחיל תהליך שבו העובר מגיע לרחם, מושרש שם ומתפתח. ההפריה עצמה מתרחשת בדרך כלל באזור מחצית החצוצרה. קשה לדעת באיזו חצוצרה זה יקרה, הימנית או השמאלית, כיוון שכיום אנחנו יודעים שגם החצוצרה הנגדית יכולה להגיע אל השחלה שבצד השני ולאסוף את הביצית".
כמה ניסיונות נדרשים כדי להרים דגל אדום?
"אנחנו מתחילים לדבר על בעיית פוריות לאחר שנה של ניסיונות, אבל מדובר בתאוריה. מעשית, רוב הזוגות פונים לבירור רפואי כבר לאחר כמה חודשים של ניסיונות. עם זאת, אנחנו לא נוטים להתחיל בבירור של 'מיליון דולר' אם לא חלפו לפחות שישה חודשים של ניסיונות".
אילו בדיקות מתבצעות כחלק מהבירור של בעיות פוריות?
"הבירור מתבצע הן לגבי פוריות האישה והן לגבי פוריות הגבר, שעלול להיות אחראי ללא מעט מצבים של אי פריון. בתחילה אנחנו מבררים את מצבם הבריאותי של בני הזוג, ומתייחסים למחלות רקע אפשריות. כך למשל, נשים עם הפרעה בבלוטת התריס אינן מצליחות לבייץ ולהרות והטיפול בהן פשוט. אצל נשים רבות, השמנת יתר פוגעת בפריון, וכל ירידה במשקל, אפילו של חמישה אחוזים ממשקל הגוף, גורמת להסדרת הביוץ ולכניסה מהירה להיריון.
"השלב הבא כולל, בין היתר, בירור של הורמוני המין כדי לנבא את היכולת של האישה להרות. זוהי בדיקה שנעשית בימים הראשון עד השלישי לווסת, בשילוב עם בדיקת אולטרסאונד שבה ניתן לספור את כמות הזקיקים ולנבא את יכולת הפוריות באותו זמן. גם אצל הגבר בעיות רפואיות עלולות לפגוע בסיכוי להרות, ולכן מתייחסים לכל אחד מבני הזוג ומטפלים במקרה של הפרעה שפוגעת בסיכוי להיריון תקין".
האם את ממליצה לנשים להקפיא ביציות?
"אפשר לראות בסטטיסטיקות שיש הרבה מאוד נשים קרייריסטיות שבוחרות בהקפאת ביציות כתעודת ביטוח אחרי גיל 30. יש פה עניין מדעי וחברתי, והאיזון ביניהם הוא כזה שלקראת גיל 35 זו בהחלט החלטה הגיונית. זה לא תהליך זול, אבל במציאות שנוצרה היום, שבה יש יותר ויותר רווקות שעוברות את גיל 35 וכבר מתקרבות לגיל שבו הביציות מתמעטות ואינן תפקודיות - הקפאת הביציות היא מהפכה.
"אם מישהי לא דואגת לשמר את הפריון ובגיל 40 מבשיל אצלה הרצון להורות, וכבר מאוחר מדי לעזור לה כי היא לא הקפיאה ביציות, זה כאב לב. 40 זה לא ה-30 של פעם מבחינת הביציות. בתור אישה ורופאת נשים, יש לי חובה להעביר את המסר הזה, לא בצורה פוגענית או שמכתיבה לנשים, אלא רק באופן שיעלה את המודעות. כל אישה תיקח את זה למה שמתאים לה, מתוך ידע ולא מתוך בורות".
