עדות נוספת להשפעת הפעילות הגופנית על הטיפול בדיכאון: מחקר חדש שסקר עשרות מחקרים קודמים מצא כי לפעילות גופנית במקרים מסוימים השפעה רבה יותר על הטיפול בדיכאון, על פני טיפולים אחרים. הממצאים פורסמו בכתב העת British Journal of Sports Medicine.
קראו עוד:
במחקר מסוג מטא-אנליזה, אספו המחברים מאוניברסיטת פוטסדם שבגרמניה נתונים מ-41 מחקרים קודמים שבהם השתתפו בסך הכל יותר מ-2,200 איש. כל אחד מהנבדקים שסבל מדיכאון החל בשגרת פעילות גופנית ברמות שונות, וחלקם שימשו קבוצת ביקורת שלא ביצעה פעילות גופנית. כולם טופלו בטיפולים תרופתיים או פסיכותרפיים מול אנשי מקצוע.
החוקרים מצאו כי סוגים מסוימים של פעילות גופנית, שכללו פעילות גופנית בפיקוח אנשי מקצוע, תוכניות אימון קבוצתיות ופעילות גופנית בעצימות מתונה ואירובית, היו יעילים יותר מהטיפולים הקונבנציונליים. החוקרים מצאו שגם פעילות גופנית קלה הייתה יעילה.
החוקרים הסבירו את גודל ההשפעה של פעילות גופנית על הטיפול בדיכאון כך: על כל 100 אנשים שסובלים מדיכאון בקבוצת הפעילות הגופנית ו-100 אנשים הסובלים מדיכאון שאינם מבצעים פעילות גופנית, כמחצית מהעוסקים בפעילות יחוו הפחתה משמעותית בתסמיני הדיכאון, בהשוואה ל-20 בלבד בקבוצת הביקורת. כלומר: שיעור החווים הטבה בתסמיני הדיכאון גדול פי שניים וחצי אצל אלה העוסקים בפעילות גופנית.
החוקרים מודים כי יידרשו מחקרים נוספים כדי להוכיח את הממצאים. עם זאת, הם מציינים כי המחקר שלהם היה הגדול ביותר מסוגו, וגם התייחס להטיות מחקריות וסטטיסטיות שהיו עלולות להקשות על ניתוח הממצאים ושבהם התחשבו בתהליך עיבוד הנתונים.
המחברים מאמינים עוד שתוצאות המחקר שלהם צריכות לעורר המלצות קליניות לכלול פעילות גופנית כטיפול ראשוני, ולא רק כתוספת. "הנחיות מעודכנות כמו גם החלטות קליניות שגרתיות לגבי התערבויות לטיפול בדיכאון צריכות לשקול את הממצאים הנוכחיים", הם כותבים ומציינים עוד, כי כשני שלישים מהאנשים הסובלים מדיכאון אינם מקבלים טיפול, והטיפולים שכן קיימים כרוכים בעלויות גבוהות ובתופעות לוואי.
החוקרים מצאו כי סוגים מסוימים של פעילות גופנית, בפיקוח אנשי מקצוע, תוכניות אימון קבוצתיות ופעילות גופנית בעצימות מתונה ואירובית, ואפילו פעילות קלה, היו יעילים יותר מהטיפולים הקונבנציונליים
במקביל, מחקר חדש מהמרכז הרפואי UMC שבאמסטרדם שפורסם בכתב העת Journal of Affective disorders מצא כי פעילות גופנית תרמה להקלה בתסמיני דיכאון או חרדה באופן כמעט קרוב לאפקט של תרופות: במחקר נבדקו אנשים הסובלים מהפרעת דיכאון או חרדה או שניהם ביחד וחולקו לקבוצה תחת טיפול תרופתי נוגד דיכאון בתרופות אסציטלופרם או סרטרלין, או שהצטרפו לקבוצת ריצה 45 דקות פעמיים בשבוע.
המחקר נמשך 16 שבועות והראה כי שיעור ההפוגה מתסמיני הדיכאון היה 45% בקבוצה המטופלת תרופתית, ו-43% בקבוצת הריצה. באופן לא מפתיע, הנבדקים בקבוצת הפעילות הגופנית חוו גם כמה יתרונות פיזיים כמו ירידה במשקל והפחתה בלחץ הדם. גם הפעם, קראו החוקרים לרופאים לשקול להמליץ על פעילות גופנית כטיפול בהפרעות דיכאון וחרדה.
מייאוש וחוסר תקווה למחשבות אובדניות
הדיכאון מוגדר בפסיכיאטריה כאובדן יכולת לווסת רגשות ופגיעה בפעילות הרגשית, החשיבתית, התפקודית והפיזיולוגית. עוצמת התסמינים והופעתם שונות מאדם לאדם. על פי ארגון הבריאות העולמי, דיכאון נמצא במקום השני בגורמים לתמותה בעולם.
אדם הסובל מדיכאון עשוי להיראות עצוב, מיואש וחסר תקווה ולסבול מהתפרצויות בכי, מרגשות אשם, מחרדות, מאי שקט, מבידוד חברתי ומהתמכרות לסמים ולתרופות. אנשים בדיכאון סובלים גם מהפרעות שינה, בין אם זו שינה ממושכת ובין אם קשיים להירדם ויקיצות מרובות. הם גם מתקשים לחשוב בבהירות ולהתרכז ולוקים בהפרעות זיכרון.
המחלה מידרדרת כשהסובלים מדיכאון יורדים במשקל עקב חוסר תיאבון או משמינים בגלל התקפי אכילה והימנעות מפעילות גופנית. לכל אלה מתלווים תסמינים שונים כמו כאבי ראש, כאבים בחזה, בשרירים, בעצמות או במפרקים.
דיכאון גורם גם לפגיעה חברתית: הסובלים ממנו נוטים להתבודד עד כדי אי יציאה מהבית או מהמיטה, נעדרים מהעבודה, סובלים מהפרעות ביחסי מין או מירידה מוחלטת בחשק המיני ואינם מקיימים יחסי מין כלל.
על פי נתונים של ארגון הבריאות העולמי, כ-80% מאוכלוסיית העולם נפגעו או נחשפו לפחות פעם בחיים לדיכאון הפוגע בכלל המישורים של איכות החיים. מרבית הסובלים מדיכאון אינם מטופלים, מאחר שלעיתים המחלה נסתרת ואינה נותנת את אותותיה.