תוחלת החיים בישראל עולה מדי שנה, כשבשנת 2020 היא הגיעה בממוצע ל-84.8 שנה לנשים ו-80.7 לגברים. הקשר בין תזונה נכונה, ספורט ואפילו לנפש בריאה בגוף בריא כבר ידוע, ומדי פעם מתפרסמות דרכים חדשות המבטיחות להאריך לנו את החיים.
הדבר המהותי שעליו מצביעים אנשי רפואה הוא שאריכות חיים צריכה לבוא בד בבד עם איכות החיים. לכבוד יום הבריאות, המצוין מדי שנה ב-7 באפריל, היום בו הוקם ארגון הבריאות העולמי, החלטנו לבדוק עם אנשי רפואה מהן השיטות והדרכים שהם אימצו בעצמם במטרה להאריך את החיים ולהפוך אותם לאיכותיים יותר.
קראו עוד:
ד״ר ג׳יזלה קידמן: מוסיפה מנקאי לכל דבר
המנהלת הרפואית של מכבי שירותי בריאות בבאר שבע
ד״ר ג׳יזלה קידמן, 63, הייתה בכנס מקצועי של האיגוד לטרשת עורקים כשהיא נחשפה לראשונה למחקר על צמח המנקאי (Mankai) שנחשב לצמח הקטן בעולם, חצי מילימטר אורכו. המנקאי צומח על פני בריכות מים והוא הצמח היחיד שמכיל ויטמין B12. "הוא גם מנקה את המים ויש בו המון מינרלים וחלבונים. הצמח עשיר בתוספי תזונה שאין בצמחים אלא בבשר - כמות גדולה של ברזל וגם ויטמין B12, חלבונים. זה לא דבר רגיל בצמחים. אנחנו רגילים למצוא בצמחים יותר ויטמין C וסיבים, וכאן זה משהו יוצא דופן". אומרת קידמן.
למנקאי יש יתרון נוסף, מסבירה ד"ר קידמן - היותו נטול טעם וריח, כך שאפשר להוסיף אותו לכל דבר. "אני אוכלת כמעט כל יום סלט ירקות עם שמן זית ומוסיפה אותו. אפשר להוסיף אותו לכל תבשיל. יש כאלו שמוסיפים אותו לקינוחים ולשייקים ויש פה מקור לחלבונים מן הצומח שזה מצוין. רק המחשבה שאני אוכלת משהו שמוסיף לבריאות שלי - זה מעודד אותי לעשות את זה".
ד"ר קידמן אומרת שאחרי שהתוודעה לצמח היא החלה לבדוק איפה היא יכולה להשיגו וגם כאן הופתעה. "חשבתי שזה משהו אקזוטי וקשה להשיג, אבל מסתבר שכמעט בכל סופר מרקט באזור של הירקות הקפואים יש גם מנקאי - הוא בא קפוא בקוביות. מחקר באוניברסיטת בן גוריון מצא שהוא כנראה גם מוסיף לאיזון של הגלוקוז, הסוכר בדם. המון יתרונות למשהו פשוט ובהישג יד".
היא מסבירה שגם הניתוק מהחיים הקדחתניים גם אם לזמן קצר כדי לאכול צהריים יכול לעשות שינוי. "כל יום אני יושבת לאכול צהריים שזה משהו קדוש וכולם יודעים שחצי שעה אין מה לדבר איתי, כי אני אוכלת את הסלט שלי וקוראת כמה דפים מהספר שאני אוהבת. אני מתנתקת. זה עולם שאנחנו כל הזמן מחוברים בו והמוח לא נח. פשוט להתנתק ולהיכנס לספרות, זה כמו שמילאתי את הבטריות ואפשר להמשיך מחדש".
לא רק את צמח המנקאי ד"ר קידמן הוסיפה לחייה אלא גם ספורט, אבל בדרך ייחודית. בעקבות מחקר בריטי שקראה היא הבינה שהיא יכולה לעשות אימון שלא מצריך יותר מדקה אחת ביום. ליתר דיוק: אימון של דקה על אופניים, שלוש פעמים בשבוע. המחקר מצא שאימון מאומץ כזה מועיל למרות משכו הקצר. יחד עם מנהלת המרפאה שבה היא עובדת, רכשה ד"ר קידמן אופני כושר עבור העובדים. "הדקה לא רצופה אלא מחולקת ל-20 שניות אינטנסיביות ו-20 שניות מנוחה, כך שלוש פעמים. במחקר נמצא שזה מסדר את הסוכר בדם ואת הכולסטרול ותורם לסיבולת לב-ריאה, זה נהדר וזה קורה בעבודה. אפילו לא צריך בגדי ספורט, כי לא מזיעים".
בנוסף, ד"ר קידמן רוקדת, ולא סתם רוקדת אלא טנגו, ולא סתם טנגו כי אם טנגו ארגנטינאי. "זה תחת הכותרת של שחרור אנדורפינים. הריקוד ממלא אותי באנרגיות והטנגו הארגנטינאי מעולה לזוגיות כי חייבים קשר טוב, חייבים להבין מה בן הזוג עושה ולהרגיש האחד את השני מבלי לדבר, זה וואו. לא הרגשתי את זה עם שום דבר אחר. זה גם נותן פרופורציות לדברים אחרי כל מה שרואים מסביב".
11 צפייה בגלריה
"הריקוד ממלא אותי באנרגיות והטנגו הארגנטינאי מעולה לזוגיות". ד"ר ג'יזלה קידמן בפעולה
(צילום: מכבי שירותי בריאות)
פרופ' ערן בן-אריה: מטפח צמחי מרפא בגינה
מנהל מערך רפואה משולבת, השירות האונקולוגי, מרכזים רפואיים לין, כרמל וזבולון, שירותי בריאות כללית
כמי שמנהל את מערך האונקולוגיה, העבודה של פרופ' ערן בן-אריה תובענית מאוד והאחריות עליו גדולה, אבל שום דבר לא יפריע ל"זמן המוגן" שלו. "העבודה שלי לא פשוטה כי היא פולשת להמון שעות בבית, אבל אני מנסה ליצור לעצמי זמן מוגן. אני עוסק ברפואת צמחים וזה חלק מהמקצועות הטיפוליים שרכשתי. יש לי גינה גדולה במושב אלוני אבא ואני בונה שם טרסות. אני בוחר את הזנים ומייצר גינות שבהן אני שותל עם אשתי ומטפח צמחי מרפא מיוחדים גם מהארץ וגם מחו"ל".
הצמחים שפרופ' בן-אריה ואשתו מגדלים משמשים אותם גם במטבח. "יש לי צמחי מרפא כמו כורכום באיכות מאוד גבוהה. לכורכום יש פרח בלתי רגיל וכשהוא קמל אני חופר ומוציא את השורש שלו - כורכום טרי באיכות גבוהה שאני משתמש בו כמעט לכל דבר: טחינה, בישול ירקות, הכול".
לא רק צמחי מרפא גדלים בטרסות של משפחת בן-אריה, אלא גם צמחים רעילים. "אני מגדל אותם כי זה חלק מהניסיון להבין את המעלות של הצמח. אני לומד אותו ומלמד עליו סטודנטים לרפואה. זה חלק מהאינטימיות של העבודה עם עצמי בגינה וגם חוויה לימודית גדולה. זמן שבו אני לא מול מחשב ומול משימות בוערות ושוטפות, אלא נמצא עם בגדים פשוטים וכיפיים בחוץ".
פרופ' בן-אריה לא מוותר על התחביב למרות שהוא עובד 12 שעות ביום, לא כולל נסיעות הלוך ושוב. "אני משתדל יומיים בסוף השבוע וכמה נגיעות פה ושם במהלכו. אני מנסה לעשות את הדברים, כמו לנכש עשבים, כמה שיותר ידני ולא בכלים חשמליים. זה נותן משמעות לחיים. אני חושב שזה משמעותי בעיקר עכשיו, סביב שנתיים של הקורונה וחוסר היכולת להתאוורר".
לדבריו, אין חשוב מזה כדי לתרום לאיכות חייו וכך גם לאריכותם. "זה הזמן שלי שבו אני נושם עמוק באופן מלא, מעלה דופק של הלב עם העבודות הפיזיות. זה מביא אותי באמת לתחושה של מיינדפולנס. אני נמצא עם עצמי בתודעה נקייה ותודעה של עבודה שיש לה את המקצב שלה וזה ממלא אותי כוחות לקראת העבודה הנורא עמוסה שלי".
צליל כהן-בן משה: חוגגת הצלחות קטנות
מרפאה בעיסוק. מטפלת בילדים ובמבוגרים המתמודדים עם ADHD בשיטת Cog-Fun, קופת חולים מאוחדת
צליל כהן-בן משה הבינה שהיא צריכה ליישם בחייה האישיים את מה שהיא מנסה ללמד את מטופליה. "מה שמקדם מבחינתי את הבריאות של המטופלים זה לשמור על אופטימיות וצורת הסתכלות חיובית. להשתמש במילים חיוביות וגם לשים לב להצלחות שלנו. אני עובדת במאוחדת עם ילדים, במיוחד ילדים עם הפרעות קשב, ואצלם זה בולט. אני רואה כמה המוטיבציה שלהם משתפרת כשאנחנו עושים קופסת הצלחות - כל פעם שהם מצליחים משהו אנחנו כותבים את זה וחוגגים את ההצלחה. אותו הדבר אני מיישמת גם בחיי. בבית זה נהיה סוג של דרייב לקבל עוד פתקים ולהצליח עוד".
היא מספרת כמה חשוב לנפש לחגוג את ההצלחות, ולא רק את הגדולות. "במהלך החיים אנחנו עושים המון משימות וחווים עומס רב: מטלות בית, משימות בעבודה, בירוקרטיה. בשלב מסוים מבינים שהשולחן בחיים לא יתנקה. אחרי שמסיימים מטלה, תמיד יש אחת נוספת. ואחרי שהצלחנו במשהו שגרתי או אתגר אישי, לא מחכה לנו משאית של מדליות מחוץ לבית. לכן אני חוגגת הצלחות כל הזמן, קטנות וגדולות".
כהן-בן משה מסבירה מה קורה בראשנו כשאנחנו חוגגים הצלחות: "הדופמין, אחד מהורמוני האושר, משחק תפקיד חשוב באיכות החיים ומושג בכל מיני דרכים, ואפילו עצם סימון ה'וי' שעשינו על מטלה מפריש אותו. זה ממש מזרים לנו את הדופמין ונותן לנו כוח להמשיך ולהתקדם לעוד יעדים ולעוד מטרות".
את המעקב אחר ההצלחות היא עורכת בקבוצות הוואטסאפ הרבות שלה. "זה מדבק", היא מסבירה ונותנת גם דוגמאות: "חברה שעברה דירה לא מזמן אמרה שהיא לא מצליחה לפרוק את הארגזים. אז החלטנו שהיא תכתוב לי בקבוצה שאנחנו קוראות לה 'אשכרה הצלחתי', בכל פעם שהיא מצליחה לעשות משהו אחד, וגם אני כותבת לה על דברים שאני הצלחתי לעשות.
"אחרי הצלחות אנחנו מחליטות על צ'ופר. זה בדרך כלל משהו שאני לא מרשה לעצמי, כמו לקבוע לקפה עם חברה בערב או ערב עם האיש שלי במקום לשבת על דוחות אבחון או להמשיך בכתיבת התזה. וזה מדרבן אותי. יש לי הרבה קבוצות, אם זו קבוצת ספורט עם חברות שם אנחנו בסוף השבוע בודקות מי הכי הצליחה ומגיעות אליה לביקור באותו שבוע. עם האיש שלי - משימות של קופות גמל ודברים משעממים ואם הצלחנו אז הצ'ופר היה לקנות אוכל מוכן במקום לבשל ולנסוע בערב שבת לים. אלו צ'ופרים שפשוט משמחים את החיים ולא צריך לחכות לקיץ בשביל החופשה הגדולה.
היא מעדיפה שהרשימות יהיו וירטואליות, "גם מבחינה סביבתית וגם כי אני שומרת את זה ואחרי הרבה זמן זה מאפשר להיזכר איפה הייתי. אם פעם הייתי כותבת על הצלחה מסוימת בקבוצה, היום יש כבר דברים שהם בשגרה וזה כיף להסתכל אחורה ולראות לאן התקדמתי".
ד"ר רון לובל: מתחיל את היום במדיטציה
סגן מנהל בית החולים ברזילי
ד"ר רון לובל מאמין שהתנהלות נכונה מבחינה נפשית-רוחנית-מנטלית היא המרכיב השלישי, בין ספורט לתזונה נכונה, המאפשר חיים בריאים. "הרוח היא מרכיב חשוב בשמירה על הבריאות", הוא אומר. "החלק שאני מיישם גם על מטופלים וגם על עצמי הוא מיינדפולנס ומדיטציה. מעבר לעובדה שלמדתי את הנושא, ואני מיישם אותו בחיי היום-יום וגם מכניס אותו לבית החולים ועושה סדנאות. הרעיון הוא לתת לאנשים כלים להתמודדות עם הסטרס, הלחץ, שהוא הגורם מספר אחת למחלות".
את גורמי הלחץ, ד"ר לובל מבין היטב מתוקף עבודתו. "הסטרס גדול עוד יותר כשעובדים בבית החולים, בשנתיים של קורונה ובמרחק של 12 ק"מ מגבול עזה עם אירועים ביטחוניים פעם אחר פעם". ניהול הלחץ מתחיל אצלו כבר בבוקר, עוד לפני צחצוח השיניים. "ביום רגיל, כשאני פוקח עיניים ולוקח נשימה עמוקה, הדבר הראשון שאני אומר לעצמי הוא שכרגע לא חסר לי כלום. אין לי צורך בשום דבר נוסף וכל הצרכים שלי מלאים. אני לא מתחיל את היום בכך שאני בודק את הוואטסאפ או את המיילים אלא מתחיל את היום במיטה ברבע שעה של מדיטציה, ורק אז מתקלח ומתלבש".
זה ממשיך גם במשרד. "אני מנהל ורוב העבודה שלי היא בישיבה במשרד ודיונים. במהלך הדיונים אני דואג שתהיה מוזיקה שקטה, שהמשרד יהיה אפוף באווירה טובה וריחות טובים עם סחלבים פורחים. אני עוצר את הריצה המטורפת של היום ובכל אתנחתא כזאת אני עושה שלוש או ארבע דקות של מדיטציה, נשימות, מחזיר את הריכוז שלי. אני עושה את זה גם בישיבות כאשר הדיון מתלהט. אני עוצר את הישיבה ומבקש מהאנשים להתרכז בנקודה ועושה להם חמש דקות מדיטציה. בעקבות כך, הדיון הופך לשונה לחלוטין".
הוא בן 71 ועוסק בתחום הניהול שנים. לדבריו, כולם מסביבו כבר הצטרפו לדרך שבה הוא מתנהל. "בהתחלה זה היה: 'עוד פעם הוא והשיגעון שלו'. לאט-לאט התרגלו לשיגעון שלי ולמדו להעריך את זה. חלקם למדו ליישם וראו את ההשפעה על חיי היום-יום שלהם, לא רק בעבודה אלא גם בקשר שלהם עם המשפחה. זה משפיע על כל אורחות החיים, איכות החיים וכן, גם על אריכות החיים".
סמדר סבן: רוקחת לעצמה תמציות באך
ראש תחום ריפוי בעיסוק בהתפתחות הילד ב"מאוחדת"
סמדר סבן מאמינה גם היא שהנפש היא חלק חשוב ומרכזי באריכות החיים. "כאנשי טיפול אנחנו מתעסקים במרחב שהאחר מביא אלינו וזה לעודד, לתת תקווה. כל הזמן להכיר את האחר לא רק דרך העיניים שלך אלא גם דרך שלו וצריך כוחות לעשות את זה. אם מטפלים בשש משפחות כאלו - לכל אחת יש את הסיפור שלה וצריך כוחות.
סבן כבר חוותה סוגים שונים של טיפולים בחייה, "כי הבנתי שאני צריכה הטענה. בשנתיים האחרונות אני עובדת עם מישהי על דמיון מודרך ועולה הילדות, עולים מראות של איפה הרגשתי בודדה או יותר מחוזקת. זה נותן הרבה".
מעבר לכלים הקונבנציונליים, היא גם נעזרת בתמציות באך שהיא רוקחת בעצמה. "יש 38 תמציות שעוזרות במצבים שונים, כמו שלא כל מחלה מצריכה אותה תרופה. למשל, הרגשתי בשבועיים האחרונים שאני מאוד כעוסה, מרגישה החמצה ומאוכזבת. ניתחתי מה גורם לי לתחושות האלו ומה אני צריכה כדי לצאת מזה בלי לשנות את האדם האחר שנמצא לידי. רקחתי לעצמי תמצית: לקחתי ציקורי, שמיועד לאנשים שחווים נטישה ומשליכים על אחרים אשמות; ווילו לכעס; רצסנט - תמצית לדאגה לאחר ועוד פרחים. רקחתי לעצמי את הנוסחה שמתאימה לי. בעוד חודש אהיה במצב אחר, ויכול להיות שגם אצטרך משהו אחר".
מהבקבוקון עם התמצית שרקחה היא מוהלת כמה טיפות מספר פעמים ביום במים. "אני מרגישה שאנחנו לא יכולים אחרת. אנחנו לא יכולים לקום בכל יום לאותה סביבה וללכת לישון בלי לחשוב על מה שעבר עלינו ומה שגרם לנו להתנהג כמו שהתנהגנו. זו הדרך שלי לאיכות חיים ושם אני מאוד מקפידה להיות כל הזמן בסוג של מודעות עצמית וטיפול עצמי. חיים ללא מודעות עצמית הם חיים קטנים יותר ומצומצמים יותר. זה בסדר שיש עיסוק אבל איפה פגשת את עצמך?", היא אומרת. "כל אחד יכול פעם בשבוע להעניק לעצמו את העיסוי המנטלי הזה וללכת לטיפול של מודעות. כל אחד והשיטה שהוא בוחר לו. צריך לתחזק את עצמנו, אחרת אנחנו נשחקים".
פרופ' יהודה אדלר: הולך 25 ק"מ בשבוע
קרדיולוג ויועץ לרשויות המקומיות בענייני קורונה
שמו של פרופ' יהודה אדלר מוכר לרבים בשנתיים האחרונות בזכות המומחיות שלו בענייני קורונה אבל מעטים יודעים שהוא גם השיל ממשקלו 17 ק"ג בשנה האחרונה, עם דיאטה מוקפדת הכוללת לא יותר מ-1,800 קלוריות ביום. "אני לא אוכל בין הארוחות, הפחתתי את כמות הפחמימות כמעט לאפס ואוכל ארוחה עיקרית אחת ביום. אני עושה הליכות חמש פעמים בשבוע, 25 ק"מ סך הכול - כל אלה הם סגולה לבריאות ואריכות ימים".
פרופ' אדלר, קרדיולוג מוערך, מציע גם טיפ נוסף: " 80% מהקרדיולוגים בארה"ב לוקחים סטטינים כרפואה מונעת ראשונית נגד אירועי לב ואירועים מוחיים. מזה 20 שנה אני לוקח מדי יום סטטין שגורם לי לאיזון מצוין של רמות השומן הרע בדם ואין לי ספק שמנע אצלי טרשת עורקים והתקפי לב. זה הוכח במחקרים רבים. יש לי סיפור משפחתי עם הדבר הזה. היו לי קצת שומנים רעים גבוהים בדם והחלטתי שאני מטפל בעצמי כמו שאני מטפל בחולים שלי".
לדבריו, לא כל אחד צריך לקחת אבל כן צריך להיבדק. "מי שיש לו שומן גבוה על פי המלצת רופא משפחה או קרדיולוג צריך לקחת סטטינים. כל אדם בוגר מעל גיל 18 צריך לעשות פרופיל שומן מלא, סוכר, תפקודי כבד ואם יש לו שומנים גבוהים - להתחיל לקחת את הטיפול. לאכול נכון, לצמצם שומנים רוויים במזון, לחלק נכון את התזונה שלנו בין חלבונים, פחמימות ושומנים, לעשות פעילות גופנית ולהיבדק על ידי קרדיולוג מומחה כדי לראות מהם גורמי הסיכון שצריך לטפל בהם כדי למנוע אירועי לב, אירועים מוחיים ומחלות כלי דם".
