אמה ואחותה של נועה לזר ז"ל עם המושתלים שקיבלו את הקרניות שלה
(צילום: אלי מנדלבאום)
הלוחמת שנהרגה החזירה את האור: אתמול (ד') נפגשו בבית החולים הדסה עין כרם שני המושתלים, חיים ישראל (32) וירמיהו יעקובי (61), שקיבלו את קרניות עיניה של סמלת נועה לזר ז"ל, הלוחמת בת ה-19 שנהרגה בפיגוע הירי במחסום שועפט לפני חג סוכות, עם אמה קארין ואחותה עדי.
"הייתי חייבת להגיע לבית החולים הדסה לפגוש את המשפחות ואת המושתלים שבגופם הושתלו הקרניות של נועה שלנו ז״ל", אומרת האם, "הקרניות של נועה אפשרו להם לראות. היה מפגש מרגש מאוד עם המון דמעות וכאב, כולנו התחבקנו ממושכות. נועה במותה הטרגי חסרה לנו מאוד, בכל דקה, והכאב שלנו לא מרפה, קשה לנו מאוד״.
"השמחה שלנו מלווה בעצב עמוק", אמר יעקובי, שקיבל את אחת מקרניות עיניה של נועה. "הפנים של נועה כל הזמן בדימיון שלי". "בעלי קיבל עין, זה שינה לו את החיים", סיפרה בהתרגשות אשתו, ליאת יעקובי, לפני המפגש עם משפחת לזר, "לא ראינו אותם עד היום ואני מאוד מתרגשת מהמפגש. רק אחרי ההשתלה סיפרו לנו בבית החולים ממי קיבלנו את הקרנית ואנחנו מודים מקרב לב למשפחה. אין מילים - מה שאני אגיד לא יספיק. הייתי רוצה שכל מי שיכול יחתום על כרטיס אדי לתרומת איברים – זה נותן חיים חדשים".
נועה הותירה אחריה הורים, אחות, סבא וסבתא. "נועה הייתה ילדה מהממת, גם פנימית וגם חיצונית, כולנו מתגעגעים אליה מאוד. היא הייתה מאוד כריזמטית, ידעה בדיוק מה היא רוצה. היא ביקשה להתגייס ולהיות לוחמת מעברים למרות שידעה שיש בזה סיכון. היא מאוד רצתה לתרום, ליהנות בשירות הצבאי המפרך - היא אהבה את התפקיד למרות שהוא קשוח. היא עשתה את הכול במסירות מלאה. תמיד כשהייתה במשמרת נתנה את המאה אחוז שלה. ככה הייתה נועה שלנו״.
4 צפייה בגלריה
מושתל הקרנית (משמאל) ובנו עם האם קארין והאחות עדי בזמן המפגש. "הפנים של נועה כל הזמן מולי"
(צילום: שלו שלום)
"נועה הגנה עלינו במה שהיא עשתה, היו שם תפיסות מאוד חשובות שם של הברחות ומניעת פיגועים גדולים", הסבירה האם, "היא לא והרגישה מאוד מוגנת, לא היה בה פחד. היא אמרה לי 'אל תדאגי, אני מוגנת'. אני לא ישנתי בלילות, אבל היא לא חששה".
קארין לזר, אמה של נועה ז"ל: "אין בזה נחמה, זה לא באמת מנחם אותי כי אין לי את נועה, אבל זה עזר לשני אנשים, נתן להם חיים טובים יותר אז יש בזה משהו מרגש, ויש הרגשה שמשהו ממשיך הלאה, וכמובן שזה חשוב מאוד"
האם מספרת שלא התלבטה לרגע כשהגיעה הבקשה לתרומת הקרניות. "זה לא רגע פשוט וזה מאוד אינדיבידואלי. עשר דקות לאחר אותו הרגע שבו הודיעו לי שהיא נהרגה, נכנסו לחדר ממחלקת השתלות ואמרו לי שאפשר לתרום רק את הקרניות, ואני מיד אמרתי שכן, ושאני לא רוצה לחשוב על זה. אין בזה נחמה, זה לא באמת מנחם אותי כי אין לי את נועה, אבל זה עזר לשני אנשים, נתן להם חיים טובים יותר אז יש בזה משהו מרגש, ויש הרגשה שמשהו ממשיך הלאה, וכמובן שזה חשוב מאוד".
- לחתימה על כרטיס אדי - לחצו כאן
נתנאל כורם, מתאם השתלות קרנית בבית החולים, הוקפץ במוצאי אותה שבת לבית החולים. "זו סיטואציה רגישה מאוד ומתוחה. לפני שאני נכנס לדבר עם המשפחה של נועה אני עוצם לרגע את העיניים. אני חושב גם על המטופלים שמחכים לתרומה וגם על המשפחה, שאולי יש בתוך כל האירוע הקשה הזה לתת להם קצת נחמה. קארין הסכימה ישר, בלי היסוסים, במעשה של חסד, וגם אביה של נועה הסכים, והמשפחה נפרדה מנועה פרידה אחרונה".
"נועה אהבה את החיים ומיצתה כל רגע"
האם הוסיפה כי החלום של בתה היה להיות מדריכת כושר. "ידעתי שיש לה לנועה את האכפתיות לאחר. אחרי האסון שמעתי כמה נהגה לעזור. כיף לשמוע את זה שכולם אהבו אותה והיא דאגה תמיד לכולם, גם לחברות שלה. נועה אהבה את החיים ומיצתה כל רגע".
נועה, סיפרה האם, הייתה קשורה מאוד לאחותה היחידה, עדי. "הן היו מחוברות, חברות טובות מאוד, ולא נפרדו לרגע, היא החצי השני שלה, כל עולמה". "המפגש היה מרגש מאוד", הוסיפה בכאב האחות עדי. "היא הייתה מושלמת. בזכות נועה אחותי האנשים האלו שכאן חזרו עכשיו לראות. הכאב והגעגועים הם יומיומיים והיה לנו חשוב מאוד להיפגש עם שני המושתלים שקיבלו את הקרניות של נועה, שאליה אני כל כך מתגעגעת״.
