זה כמעט מפתה לספר כאן על תורנויות של 32 שעות ואפילו 48 שעות שעשיתי בצעירותי, אבל אני מזכיר לעצמי שאף אחד לא רוצה לשמוע על זה בדיוק כמו שאיש לא רוצה שיספרו לו איך בעלייה הראשונה ייבשו ביצות. אנחנו חיים בתקופה אחרת, בעידן אחר, וצריך לברך על כך שהרופאים של היום, כמו כל הצעירים של היום, מבקשים לעבוד אחרת.
הם רוצים יותר זמן לפנאי ולמשפחה, ואני מבין את זה לחלוטין. המתמחים של ימינו לא חצופים – הם חכמים. באותה מידה, הרופאים הבכירים שמשמיעים הסתייגויות מקיצור מהיר וגורף מדי של אורך התורנות אינם מתנשאים או אטומים – הם פשוט דואגים. זה לא סיפור של שחור ולבן, טובים ורעים. הרכבת יצאה מהתחנה, והתפקיד שלנו הוא לנווט אותה אל היעד החדש באופן הבטוח והאחראי ביותר.
קראו עוד על מאבק המתמחים:
בדיוק בשל כך, מיום כניסתי לתפקיד, הצהרתי שאוביל מהפיכה במתכונת עבודת הרופאים. יחד עם פורום המתמחים של ההסתדרות הרפואית, הקמנו ועדה בלתי תלויה שכללה את כל הסקטורים השונים לרבות מתמחים וסטאז'רים, ולאחר מעל שנה של עבודה מאומצת היא הגישה המלצות חסרות תקדים: קיצור תורנות במרבית המקצועות הרפואיים לכדי 18 שעות, התאמת הפתרונות לאופי ההתמחות מתוך הבנה שאין "חליפה אחת", הקמת מערך מעונות לילדי רופאים בתוך או בסמוך לבתי החולים, הקצאת עוזרי רופאים ותפקידים אדמיניסטרטיביים כדי להקל על הביורוקרטיה והעומס, ועוד ועוד.
אבל הוועדה החשובה והרצינית הזאת, עשתה דבר נוסף: היא הציבה תנאי סף ברור וחד שבלעדיו לא ניתן יהיה לקצר את התורנויות בלי לפגוע בהכשרה או בטיפול הרפואי: תוספת של מאות תקנים חדשים בשנה, שיפצו על שעות העבודה שיאבדו. בלי התקנים האלה, המתמחים ייאלצו להאריך את תקופת ההכשרה שלהם, אבל חמור יותר: החולים יפגשו פחות רופאים במחלקות. תרחיש כזה יהיה בבחינת לשפוך את התינוק עם המים, וניאבק בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדי שהדבר לא יתממש.
השבוע עשינו צעד חשוב נוסף, והצענו מתווה משופר לרפורמה שמרחיב ומקדים את היישום שלה. הצענו להכניס עוד בתי חולים למודל קיצור התורנויות כבר בשלב הראשון שיחל בשנת 2022, ועוד מקצועות רפואיים. שר הבריאות ניצן הורוביץ, שרת הכלכלה אורנה ברביבאי ושר האוצר אביגדור ליברמן, גילו הבנה רבה מאוד כלפי המורכבות של הדברים, ויש לברך אותם על כך. חלק מהתקנים הנחוצים כבר הובטחו במסגרת השיח הפורה שקיימנו, אבל התקנים האלה עדיין רחוקים מלהספיק עבור יישום מלא ומיידי בכל הארץ. לא רק בשל מגבלות תקציב, שלעניות דעתנו מוכרח להיות רחב ונדיב יותר עוד הרבה לפני הסוגיה המדוברת, אלא גם משום שאין כיום מספיק סטודנטים לרפואה בישראל ואנחנו נאבקים באופן עקבי כדי להגדיל את המכסות שלהם. בשנים האחרונות עשינו שורה של מאמצים בעניין מול המועצה להשכלה גבוהה ומול משרד החינוך, וכדי שנראה שינוי מהותי מוכרחים להתכנס לכדי מספרים גדולים בהרבה.
2 צפייה בגלריה
פרופ' ציון חגי. "נצטרך להתאים באופן נכון וראוי את הליך הכשרת הרופאים כך שאיכות ההכשרה לא תיפגע מהשינויים החדשים"
(צילום יריב כץ )
"קיצור שעות המתמחים - מול תוספת משאבים למערכת"
ככלל, קיצור התורנות לא יכל להתממש בלי מענה רחב ועמוק יותר למערכת. מדובר במערכת שסבלה מריסון תקציבי ארוך שנים ומתת-תקינה של כח-אדם. הגיל החציוני של הרופאים בישראל הוא מהגבוהים במדינות המפותחות (55), ובהתאמה - שיעור הרופאים נמצא בצניחה במיוחד על רקע פרישתם לפנסיה של עולי ברית המועצות לשעבר. מדובר במגמה מדאיגה והפוכה ביחס לזו של יתר מדינות ה-OECD, וזאת בשעה שהגידול הדמוגרפי בישראל גבוה מאוד, לצד הזדקנות של האוכלוסייה שמביאה איתה אתגרים גדולים ועומסים רבים על המערכת. בנוסף, חדרי הניתוח וחלק מהמכונים פועלים במתכונת מצומצמת מאוד בשעות אחר הצהריים, והדבר משפיע באופן ישיר גם על הכשרת הרופאים. על כן, ההסתדרות הרפואית פועלת ותמשיך לפעול ביתר שאת כדי שממשלת ישראל תשקיע יותר משאבים במערכת הבריאות, תגדיל את מכסות הסטודנטים לרפואה בישראל לרבות השדות הקליניים, תוסיף יותר תקנים לרופאות ולרופאים ותאפשר את הפעלת חדרי הניתוח בשעות אחר הצהריים.
באופן טבעי, לא ניתן לסגור את כל הפערים האלה ביום אחד, ולכן גם קיצור גורף של התורנויות בכל המקצועות הרפואיים ובכל בתי החולים בארץ לא ניתן לבצע באבחה אחת. מהסיבה הזאת, חתרנו למתווה שיחיל את הרפורמה תחילה על 10 בתי חולים בפריפריה, שם זקוקים יותר מכל לתוספת של תקנים. בהמשך הצענו לכלול גם את הפריפריה החברתית ואת בתי החולים לבריאות הנפש. החשש היה ברור: אם לא יתעדפו תחילה את הפריפריה, הרופאים החדשים שייכנסו למערכת ילכו כולם למרכז הארץ ורק יעצימו את הפער. כבר היום, כדי לסבר את האוזן, ישנם פי-2 יותר רופאים במרכז מאשר בצפון הארץ.
כארגון היציג, אנחנו מתכוונים לנהל מו"מ עם משרדי הבריאות והאוצר על מנת להבטיח שכל הבעיות שנותרו פתוחות סביב סוגיית התורנויות יבואו על פתרונן, כדי שלא נישאר עם כותרות על הנייר אלא עם הסכם קיבוצי מחייב וברור. במקביל, נצטרך להתאים באופן נכון וראוי את הליך הכשרת הרופאים כך שאיכות ההכשרה לא תיפגע מהשינויים החדשים. איומי סרק הם לא דרכנו, וכשצריך להיאבק אנחנו נאבקים – בטח לא מתפטרים. אין לי ספק כי בנחישות בצד אחריות, נוכל לעשות היסטוריה למען הדור הצעיר של הרופאות והרופאים, ולדאוג במקביל לציבור החולים ולציבור הישראלי כולו.
פרופ' ציון חגי הוא יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל
