כשסבא וסבתא מגיעים לסוף שבוע, זו סיבה לשמחה. כך בדיוק התחילה אותה שבת של שמחת תורה - 7 באוקטובר. אלה (57) ויוסף (67) רוז'נסקי, תושבי קריית שמונה, הגיעו לקיבוץ חולית שבו מתגוררים בתם ענת דימשיץ עם בעלה מיכאל וארבעת ילדיהם. "בעלי היה כבר שם שבוע קודם, כי החתן שלנו נסע לחו"ל ורצינו לעזור לענת. הצטרפתי אליו והכול התחיל נהדר", משחזרת אלה - שבימים אלו מתחילה תהליך שיקום ארוך לאחר שנפצעה קשה ונותחה כמה פעמים במרכז הרפואי שמיר. בסרטון הבא: אלה ויוסף התאחדו לראשונה אחרי 40 יום, כאשר אלה הובאה להמשך שיקום בבית החולים איכילוב שבו מאושפז בעלה.
אלה ויוסף רוז'נסקי שנפצעו בחולית נפגשו אחרי 40 יום
(צילום: דוברות איכילוב)
הכול התהפך עם האזעקות הראשונות שנשמעו בשעה 06:30. "בעלי יוסף יצא לספורט וחשב שמדובר בתרגיל של הצבא. שם התחילה כבר לחלחל דאגה בלבנו וחיכינו שיחזור. הייתה תכונה באזור ותחושה לא טובה, הרחנו ריחות של עשן. בסביבות השעה 09:00 ענת קיבלה הודעה בקבוצת הווטסאפ, שבה מישהי סיפרה שזרקו רימון על הבית שלה. בינתיים ראינו דרך התריסים ששלושה בתים עולים באש. בעלי ואני התחלנו למלא דליים במים ולשפוך על העצים בחוץ כדי למנוע התלקחות גם אצלנו. ענת הייתה מאוד בלחץ ורצה לכיוון בית השכנה והצליחה יחד עם שכנים אחרים, לחלץ אותה משם בחיים".
בינתיים, כשהם מודאגים וחסרי אונים, העסיקו את הילדים עם סמארטפונים וטאבלטים. "כשענת חזרה, היינו שמונה אנשים בבית, פלוס כלב וגם הכלב שאחד השכנים הביא אלינו. בשעות הצהריים, כנראה שהמחבלים שמעו את הנביחות של הכלב בסלון והגיעו בעקבות הרעש. כששמענו אותם, נכנסנו למרחב המוגן. בעלי ואני אחזנו בחוזקה בידית כדי שלא יוכלו לפרוץ אותה. כשהרגשנו שהדלת נעולה, הרפינו. הם הבינו שהם לא יכולים להיכנס, והתחילו לירות דרך הדלת".
אלה רוז'נסקי שנפצעה בקיבוץ חולית לומדת ללכת מחדש
(צילום: דוברות המרכז הרפואי שמיר)
עוד בנושא זה:
הנכדה אופק בת השש נפגעה ברגלה, אלה ויוסף נפגעו ברגליהם, ובהמשך איבד יוסף את כף רגלו. גם הבת ענת, הנכדה גפן והנכד לביא ספגו רסיסים קטנים, "אי אפשר לתאר את הרגעים הדרמטיים האלה, מלאי חרדה וחוסר הוודאות לגבי מה שהולך לקרות איתנו, כשבינתיים נגמרו לנו המים. היה מין שקט מוחלט. עברו כמה שעות עד שהגיעו לחלץ אותנו. יש לנו במשפחה מישהי ממד"א. שני חברים שבינתיים הגיעו אלינו, יצרו איתה קשר. היא ביקשה לצלם את הפציעות שלנו וענת קיבלה הסברים איך לחסום את הדם ולטפל בנו עד שיגיעו הפרמדיקים".
4 צפייה בגלריה
אלה רוז'נסקי ונכדתה אופק שנפצעו בקיבוץ חולית בתחילת האשפוז שלהן בבית החולים
(צילום: באדיבות המשפחה)
כשהגיע החילוץ בשעות הערב, אלה ואופק הובאו עם רכב צבאי לגבולות, לאחר שטופלו בחוסם עורקים. משם הובהלו עם מסוק למרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא). אלה, שאיבדה הרבה דם, איבדה גם את הכרתה. הסבא יוסף הוטס במסוק אחר לאיכילוב ובתחילה לא ידעו השניים היכן נמצא בן הזוג והאם בכלל נותר בחיים. כאמור, השניים התאחדו מחדש והתראו לראשונה אחרי 40 יום - כאשר אלה הועברה לבית החולים בשביל"ם, בית החולים השיקומי לפצועי מלחמה באיכילוב.
הנכדה אופק: "סבתא שלי הייתה בטיפול נמרץ במשך שבוע וחצי ומיד כשיצאה משם, העלו אותי אליה והתרגשנו מאוד. אנחנו מאוד קשורות זו לזו והצלחנו לעשות הרבה שיחות וידאו, כשלא יכולנו להיפגש מקרוב"
הנכדה אופק עברה כמה ניתוחים. לאחר הניתוח הראשון, היא הבינה שסבתה בסביבה כי זיהתה את השרשרת והעגילים שלה: "הרגשתי שאני לא לבד. זה חיזק אותי מאוד. אבא שלי חזר לארץ ביום שני ואמא שלי לא הגיעה איתנו במסוק. פחדתי מכל העולם. סבתא זה הרבה מאוד בשבילי. אותם רופאים טיפלו בנו והיינו הרבה ביחד, בין טיפול לטיפול עד שהשתחררתי. סבתא שלי הייתה בטיפול נמרץ במשך שבוע וחצי ומיד כשיצאה משם, העלו אותי אליה והתרגשנו מאוד. אנחנו מאוד קשורות זו לזו והצלחנו לעשות הרבה שיחות וידאו, כשלא יכולנו להיפגש מקרוב". בתחילת האשפוז, הציג הצוות הרפואי תכשיטים של אלה לנכדה אופק, וכך היא זיהתה שהסבתא מאושפזת באותו בית חולים.
4 צפייה בגלריה
"אופטימיות ורצון לנצח כל מכשול". אלה ונכדתה אופק שנפצעו יחד ואושפזו באותו בית חולים
(צילום: דוברות המרכז הרפואי שמיר)
"ביום אחד, הנכדים התבגרו שנים"
בימים אלה מתגוררת אופק עם משפחתה בבארות יצחק והשתלבה בלימודי כיתה א' ביישוב סמוך. בינתיים, היא נעזרת בכיסא גלגלים עד שתתחזק ומגיעה לפיזיותרפיה ולטיפול פסיכולוגי ב"שמיר"- עוד הזדמנות לזמן איכות עם סבתה. אלה עברה עשרה ניתוחים וכעת היא נמצאת לקראת שיקום, מתכוננת להתאחד עם בעלה שעדיין לא ראתה מאותו יום טראומתי. צוות בית החולים עושה מאמצים גדולים כדי להחזיר את סבתא אלה לחיי שגרה, ואחרי שהושיבו אותה - הם מנסים להוליך אותה בסיוע מכשירים, "חשבתי שלעולם לא אקום ושלא אוכל לזוז. זה הרבה בזכות הטיפול המסור שקיבלתי כאן מכל הבחינות. אנחנו שמחים שאנחנו בחיים וזה הכי חשוב. אני רואה את הנכדים שלי, איך ביום אחד התבגרו שנים".
פרופ' ליאור הלר: "אלה היא אישה מדהימה, חזקה ומרגשת שהיוותה לי השראה ונתנה לי חיזוקים במהלך הטיפול בה. יש לה פרספקטיבה מיוחדת וטובה של חוכמת חיים, אופטימיות ורצון לנצח כל מכשול"
פרופ' ליאור הלר, מנהל מחלקת כירורגיה פלסטית בשמיר מספר שאלה הועברה מהמסוק מיד לחדר הניתוח: "היא סבלה מפציעות חודרות בפלג גוף תחתון ונכדתה אופק סבלה מפציעה חודרת ברגלה. בתחילה, הסבתא טופלה במחלקה לטיפול נמרץ כללי במצב קשה מאוד, ולאחר מכן עברה להמשך טיפול במחלקה לכירורגיה פלסטית. הסבתא והילדה עברו מספר רב של ניתוחים מאז אישפוזן. אופק השתחררה לשמחתנו לפני שבוע, לאחר שהצלחנו לסגור את אזור הפציעה - כשהיא הולכת על שתי רגליה ומשתקמת לאט לאט".
פרופ' הלר מספר כי במחלקתו מגויסים שבעה רופאים ביחידות מובחרות שלוחמות בדרום. "למרות המחסור בכוח אדם, עבד צוות המחלקה מסביב לשעון ואף גייס רופאים גמלאים שלנו, ששמחו לתת כתף ולהתנדב ולשתף פעולה עם הרופאים הצעירים במחלקה. אני שמח שלאחר חודש ימים של טיפול אינטנסיבי אלה מרגישה הרבה יותר טוב, ואני מעריך שכבר בימים הקרובים תעבור לשיקום מסודר ותוכל להשתקם לאט מהטראומה והפציעה שעברה. מדובר באישה מדהימה, חזקה ומרגשת שהיוותה לי השראה ונתנה לי חיזוקים במהלך הטיפול בה. יש לה פרספקטיבה מיוחדת וטובה של חוכמת חיים, אופטימיות ורצון לנצח כל מכשול".
פורסם לראשונה: 07:46, 16.11.23
