הפרעות קשב וריכוז, כמו גם פעלתנות יתר (ADHD) הפכו להיות תופעות רווחות בציבור, שמאתגרות חוקרים ומפתחי תרופות בארץ ובעולם. "להפרעות קשב יש השלכות בכל תחומי החיים. זו לא תופעה שחולפת עם ההתבגרות, כמו שחשבו בעבר, אלא משהו שמלווה את האדם בכל תפקודיו, ולכן כל כך הרבה חוקרים מבקשים לפצח את הנושא", אומרת פרופ' לילך שלו-מבורך, ראשת החוג לחינוך מיוחד וייעוץ חינוכי וראשת מעבדת הקשב, בבית הספר לחינוך ובית הספר למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב.
פיתוח חדש של אוניברסיטת תל אביב מביא איתו בשורה מעודדת באשר ליכולות שיפור התפקוד של אנשים שההפרעות הללו הן מנת חלקם. "בהקשר של השכלה גבוהה, יש כיום יותר ויותר סטודנטים עם הפרעות קשב, מה שדורש באופן טבעי את תשומת הלב לעניין ומתבקש מענה שיקל עליהם ככל האפשר, כדי שיוכלו לממש את היכולות שלהם".
3 צפייה בגלריה
האימון באמצעות מערכת ה-CPAT הוביל לצמצום משמעותי של תסמיני ADHD בקרב 33% מהסטודנטים
(Shutterstock)
עוד על הטיפול בהפרעות קשב וריכוז:
פרופ' שלו-מבורך היא מהחוקרות המובילות בארץ בתחום הקשב. תוצאות מחקר שנערך בהנחייתה לפני מספר שנים, ואשר היווה את עבודת הדוקטורט של ד"ר פנינה שטרן, התפרסמו ממש לאחרונה בכתב העת Journal of Attention Disorders וניתן לשאוב מהן עידוד.
ריטלין, מיינדפולנס או CPAT
לטובת המחקר, גויסו כ-50 סטודנטים וסטודנטיות מאוניברסיטת תל אביב וממוסדות אקדמיים אחרים, הסובלים מהפרעות קשב ופעלתנות-יתר מאובחנות. הנבדקים חולקו בצורה אקראית לשלוש קבוצות שוות: קבוצת ביקורת, קבוצת מיינדפולנס וקבוצת CPAT במערכת ממוחשבת לאימון קשב מדורג, פיתוח חדש של אוניברסיטת תל אביב.
נמצא שהאימון באמצעות מערכת ה-CPAT הוביל לצמצום משמעותי של תסמיני ADHD בקרב 33% מהסטודנטים בקבוצה זאת – בהשוואה ל-11% בלבד מהסטודנטים שתרגלו מיינדפולנס - מדיטציה שנועדה לצמצם את קשיי הקשב שלהם. כמו כן, בשונה מטיפול תרופתי (דוגמת ריטלין), השיפורים נשמרו גם ארבעה חודשים אחרי תום הטיפול.
"מערכת ה-CPAT פותחה על ידנו לפני מספר שנים", מסבירה פרופ' שלו-מבורך, "והיא אכן הניבה תוצאות טובות במחקרים קודמים שערכנו, בעיקר בילדים. כמו כן, במחקר היחיד שערכנו בעבר במבוגרים עם ADHD התקבלו ממצאים חיוביים, אבל בלי אינדיקציות להעברה רחוקה, שמשמעותה שיפור בתפקודים שלא אומנו באופן ישיר במסגרת האימון.
"מדובר באתגר מורכב בתחום המחקר: קביעה מדעית שמסתמכת על העברה רחוקה בהתערבות לא-תרופתית, היא תמיד יותר מורכבת, מכיוון שאין 'פלסבו לא-תרופתי' להשוות אליו - כלומר, בהתערבות לא-תרופתית קשה מאוד להפריד בין תוכן ההתערבות לבין גורמים סביבתיים, כגון תשומת הלב שהמשתתפים מקבלים במהלך מפגשי האימון, המאמץ שהם משקיעים בהשתתפות במחקר וכדומה, מה גם שמדובר בסטודנטים צעירים, עסוקים, שיש להם מטלות ומחויבויות רבות ולא קל להם להתמסר למחקר".
באוניברסיטה ניסו לפתור את הבעיות הללו באמצעות מערך מחקרי שכלל שתי קבוצות ביקורת: קבוצת ביקורת רגילה, שביצעה את מטלות ההערכה השונות בשתי נקודות זמן ללא כל התערבות שניתנה במסגרת המחקר, מה שמכונה: ביקורת פסיבית, וקבוצת ביקורת שנייה, שהשתתפה במפגשי אימון מיינדפולנס בהנחיית מדריך מקצועי. "אימון מהסוג הזה הניב במחקרים קודמים תוצאות חיוביות לאנשים עם הפרעת קשב ופעלתנות-יתר".
איך נעשה המחקר בפועל?
"המשתתפים הגיעו למפגשים קבוצתיים בקמפוס האוניברסיטה אחת לשבוע, למשך שעתיים כל פעם, כאשר קבוצת ה-CPAT קיבלה אימון קשב ממוחשב-מדורג וקבוצת המיינדפולנס קיבלה אימון ממדריך מוסמך. כמו כן, לפני ואחרי פרוטוקול ההתערבות, המשתתפים בשלוש הקבוצות ביצעו שורה מקיפה של מבדקי הערכה: מבדקים ממוחשבים סטנדרטיים להערכת תפקודי קשב, שאלוני הערכה התנהגותית (דיווח עצמי על תסמיני ה-ADHD), שאלוני מיינדפולנס (דיווח עצמי לגבי תחושות כמו לחץ, חרדה ו-wellbeing).
בנוסף, נעשה שימוש במדידה ייחודית למחקר ההתערבות הזה, שמשתתפיו היו כאמור סטודנטים: קריאת טקסט מתוך מאמר מדעי תוך כדי מעקב אחר תנועות העיניים, באמצעות מערכת Eye-tracker. המדדים שהופקו באמצעות מערכת זו אפשרו לזהות דפוס של קריאה לא קשובה, ששימש מדד ליעילות קריאה בהקשר אקדמי. לבסוף, המשתתפים מילאו שאלון על קשיים אקדמיים".
לאחר כמה חודשים, הגיעו התוצאות, "והן היו חיוביות מאוד. ראינו שיפור בתפקודי הקשב עצמם, למשל בקשב מתמשך, ביכולת להישאר קשובים לאורך זמן ובבקרת קשב – ביכולת לעכב תגובה שגורה. אבל העיקר הוא שראינו שיפור משמעותי בהתנהלות היומיומית והאקדמית של הנבדקים, כמו למשל: צמצום קריאה חזרתית במהלך קריאת מאמר מדעי. השיפורים בתפקודי הקשב היו קשורים לצמצום בתסמינים התנהגותיים של ADHD ובצמצום הקריאה החזרתית. במילים אחרות, ה-CPAT אימן את מנגנוני הקשב עצמם והשיפור בהם קשור לשיפור שהושג בתסמינים התנהגותיים ובדפוסי קריאה".
פרופ' שלו-מבורך: "כמו בהרבה תחומים, גם כאן אין קסם. דרושה עבודה, דרוש תרגול, זו דרך להתמודד עם ההפרעות ולהתגבר על קשיים שאולי נראה היה בעבר שאי אפשר להתגבר עליהם"
כאמור, 33% מהנבדקים שקיבלו את פרוטוקול ה-CPAT הראו צמצום משמעותי בתסמיני ADHD, לעומת 11% בלבד בקרב הנבדקים שקיבלו את פרוטוקול המיינדפולנס. השיפורים שהתקבלו נשמרו במדידה שהתבצעה כארבעה חודשים אחרי תום פרוטוקול ההתערבות. דבר זה מעודד מאחר שהוא מעיד על כך שיכולות שנרכשות באימון הקשב לא מתפוגגות והשיפור בתפקודי הקשב נשארים גם לאחר הפסקת האימון. "מחקרים נוספים נדרשים כדי לבחון האם השיפור נשמר לפרקי זמן ארוכים. כך או כך, עמידות השיפורים שהתקבלו במחקר זה מהווה ממצא משמעותי ושונה ממה שקורה עם תרופות שלאחר הפסקת לקיחתן, יש בדרך כלל עלייה בסימפטומים".
מה המשמעות של התוצאות, באשר ליכולות הפוטנציאליות של אנשים עם הפרעות מהסוג הזה?
"כאמור, המחקר החדש מצביע על כך שההשפעות החיוביות של המערכת הממוחשבת לאימון קשב מדורג נשמרו גם לאחר סיום האימון, בשונה ממה שקורה בהשפעות של תרופות מעוררות כמו ריטלין וקונצרטה, שהן 'און-אוף'. מחקרים מלמדים שמטופלים שלוקחים ריטלין על בסיס יומיומי נהנים משיפורים משמעותיים, אך לאחר מכן, כשהם מפסיקים את הטיפול התרופתי, השיפורים מתפוגגים והם לרוב חוזרים לנקודת המוצא. אנחנו לא שופטים ומחליטים אם תרופות זה טוב או רע. המוטיבציה שלנו היא לחולל שינוי עמוק בתפקודי קשב בסיסיים שמשפיעים על מיומנויות יומיומיות כמו יכולת לנהל שיחה לאורך זמן, יכולת לקרוא ו/או להקשיב לאורך זמן במהלך למידה או עבודה, שהן מיומנויות שמלוות אותנו לכל אורך החיים, כאפשרות נוספת לצד הטיפול התרופתי, וכמובן כחלופה לטיפול תרופתי באותם מקרים שבהם הוא לא ניתן ליישום".
המערכת הזו מתאימה גם לילדים?
"לא רק שהיא מתאימה לילדים, במקור המערכת פותחה עבור ילדים. לאורך השנים היא נחקרה באוכלוסיות שונות, הן של ילדים והן של מבוגרים, והמחקר המדובר הוא השני שנעשה עם CPAT בהקשר של מבוגרים עם ADHD. במחקר של ד"ר פנינה שטרן, האימון נעשה לא באופן פרטני אלא בקבוצה קטנה. בפועל, כשהמטופל עובד עם המערכת הממוחשבת, זה נעשה אחד על אחד ולא בקבוצה. למעשה, כיום כל אחד יכול לפנות אלינו ולקבל גרסה חדשה של ה-CPAT, ששודרגה מאז שנעשה המחקר. זו אפליקציה עם מטלות אימון וניתן להשתמש בה החל מגיל שש. בהמשך נבדוק את הורדת הגיל כדי לבחון את האפשרות שילדי גן יוכלו לתרגל באמצעות המערכת ולשפר באופן משמעותי את תפקודי הקשב בגיל צעיר".
המערכת, מציינת פרופ' שלו-מבורך, דורשת מעורבות של אנשי מקצוע. "במיוחד באוכלוסייה של ילדים צעירים עם הפרעות קשב, יש צורך במבוגר שיתווך את העבודה. במקרים מסוימים זה יכול להיות ההורה, איך יש צורך בהכשרה לכך. אנחנו עובדים כרגע על מספר ערוצי הכשרה, כשלאחרונה פיתחנו קורס מקוון. בשלבים מתקדמים של תהליך האימון, הילד יוכל לעבוד באופן עצמאי עם המערכת. להערכתי, סטודנטים כבר יידרשו לתיווך מצומצם באופן יחסי שלאחריו יוכלו להתמודד עם המערכת באופן עצמאי. אנחנו בשאיפה להכשיר צוות במרכזי התמיכה של האוניברסיטאות שתפקידם לסייע לסטודנטים עם לקויות. ללא ספק, דרושה המשכיות למחקר כדי לדייק יותר ויותר ולהתאים את העבודה במערכת, לסוגים שונים של אנשים עם מאפיינים שונים של הפרעת קשב, ולשם כך יש צורך במספרים גדולים של נחקרים".
בשורה התחתונה, פרופ שלו-מבורך מעודדת עבודה עקבית ומדויקת כדי להשיג תוצאות שיישמרו לטווח ארוך. "כמו בהרבה תחומים, גם כאן אין קסם. דרושה עבודה, דרוש תרגול, זו דרך להתמודד עם ההפרעות ולהתגבר על קשיים שאולי נראה היה בעבר שאי אפשר להתגבר עליהם. ללא ספק, המחקר הזה מביא איתו גם בשורה וגם אמירה שאם לא מחפשים חיים קלים אפשר להגיע לתוצאות משמעותיות על ידי מאמץ עקבי ומדויק וזה בדרך כלל משתלם מאוד".
