חג הפסח מתקרב, ואיתו הבטחות דרמטיות כמו "בחג הזה אני לא נוגע במצות" או "עד ארוחת החג אני לא מכניסה שום דבר לפה". אבל פסח זה לא רק ליל סדר: החג כולל ימי חופש וארוחות משפחתיות נוספות, ועצם היציאה מהשגרה גורם לרבים להרגיש חוסר שליטה שפעמים רבות מתבטא בתזונה. אנשים רבים מנסים לחפש דרכים שיקלו עליהם להתמודד עם השינוי הזה ולמנוע עלייה במשקל כתוצאה ממנו, אבל ברוב הפעמים החוקים הנוקשים לא מחזיקים, ובנוסף לתחושת חוסר השליטה עולה גם תחושת כישלון על אי-עמידה בחוקים שהוצבו.
קראו עוד:
אז מה אפשר לעשות על מנת לא להתעסק כל החג במחשבות על אוכל, ופשוט להגיע לארוחה המשפחתית, ליהנות מהאווירה ומהטעמים ולצאת בתחושה כיפית ונעימה?
קבלו שבעה טיפים שיגרמו לכם להיות בני חורין ואדונים לגוף שלכם ולמה שנכנס אליו בחג הפסח - אבל הם רלוונטיים לכל עת.
1 צפייה בגלריה
תיהנו מהחג, מהאווירה, מהמשפחה, מהחופש - וכן, גם מהאוכל, אבל לא יותר מדי ממנו
(צילום: shutterstock)
1. חצי מצה עם כף כבד קצוץ היא מעדן, וזה לא מה שיגרום לכם לעלות במשקל. הכול טוב, פרגנו לעצמכם ותיהנו. מתי מצה הופכת לבעייתית? כשאנחנו אומרים לעצמנו שאסור, אבל אז לוקחים רק חתיכה קטנה, וטוב, נו, כבר לקחתי, אז עוד חתיכה קטנה, ועוד קצת, ועוד קצת, עד שכבר הגענו שבעים למנה העיקרית. אם תאפשרו לעצמכם לאכול, תראו שהכמות תהיה קטנה בהרבה מאשר כשתאסרו על עצמכם.
2. צלחת מנצחת. איזון זה שם המשחק. ישבתם לארוחת חג, ויש שפע של מאכלים על השולחן. לפני שמתחילים לאכול, מסדרים צלחת מאוזנת אחרי שסרקתם היטב את כל המאכלים והחלטתם מה הכי מגרה אתכם: שליש צלחת פחמימה, בעדיפות לפחמימה מיוחדת שאין ביום-יום; שליש צלחת חלבון – בשר, עוף, דג או קטניות; ושליש צלחת ירקות. סיימתם את הצלחת ונשארתם רעבים? ניתן להוסיף עוד מנת חלבון וירקות.
בין ביס לביס הניחו את המזלג. רובנו מעלים על המזלג את הביס הבא כשעוד לא סיימנו את זה שבפה. עצם הפעולה של הנחת המזלג תאט באופן אוטומטי את האכילה
3. לפני שממלאים צלחת נוספת, חשוב להקפיד על אכילה מודעת כדי להיות קשובים לאותות רעב ושובע. אכילה איטית היא קריטית, מכיוון שלוקח לגוף, ובעיקר למוח, זמן לקשר בין הכמות שנכנסה לגוף לתחושת השובע. התהליך מתרחש באמצעות הורמונים שמופרשים ומאותתים למוח מתי קיבלנו כמות מזון מספקת. אם נאכל מהר, סביר שנספיק להכניס כמות גדולה ממה שאנו זקוקים לה. כשהמוח יאותת שדי, נגיע לדרגת מלאות כזו שנתקשה להמשיך את הערב: כל מה שנרצה לעשות זה להיכנס למיטה או לרבוץ מול הטלוויזיה, לרוב עם תחושה נפשית לא נעימה הכוללת הרבה רגשות אשם ותובנות כמו "הייתי צריך לעצור כמה ביסים לפני". בדרך כלל לאחר כ-20 דקות מגיעים אותות של שובע מהקיבה למוח, ולכן שווה לאכול לאט ולא לאכול את עצמנו על כך שלא עצרנו בזמן.
4. קל להגיד, "תאכלו לאט", אבל איך ניתן לעשות זאת בפועל? בין ביס לביס הניחו את המזלג. רובנו מעלים על המזלג את הביס הבא כשעוד לא סיימנו את זה שבפה. עצם הפעולה של הנחת המזלג תאט באופן אוטומטי את האכילה. ככל שנחזור על הפעולה הזו, זה יהפוך להרגל.
5. לאכול בישיבה סביב השולחן ולא מול מסכים. בעידן שכולו טלוויזיות, טלפונים ניידים וטבלטים, קל מאוד לאכול בהיסח הדעת בלי להיות קשובים למזון שנכנס לגוף. מתוך כבוד לגוף שלכם ולמזון שהונח בצלחת, נסו להתייחס לריחות, לטעמים, למאמץ שנעשה על מנת שהאוכל יוגש לכם בצלחת, אף שבעידן שלנו הכול אינסטנט, ואף אחד לא הלך לצוד את הנתח שתכף תאכלו. אם לא תקחו את המזון כמובן מאליו, זה יגרום לכם לאכול פחות ממנו וליהנות ממנו יותר.
תסתכלו על הקינוחים, תפרגנו לעצמם פרוסה אחת, ואם יש שתי עוגות מגרות, קחו חתיכה קטנה מכל אחת, שימו בצלחת, תשבו ותתענגו על כל ביס. אל תאכלו מהר כדי להספיק לקחת עוד פרוסה: הטעם של הביס הראשון זהה לביס השלישי ולשמיני
6. ליהנות מקינוחים, אבל במידה. תסתכלו על הקינוחים, תפרגנו לעצמם פרוסה אחת, ואם יש שתי עוגות מגרות, קחו חתיכה קטנה מכל אחת, שימו בצלחת, תשבו ותתענגו על כל ביס. אל תאכלו מהר כדי להספיק לקחת עוד פרוסה: הטעם של הביס הראשון זהה לביס השלישי ולשמיני, כך שאין פה תחרות. הסתפקו בחתיכה שלקחתם לצלחת, והתמקדו בה. סיימתם? פנו את הצלחת ומזגו לעצמכם כוס תה חם, ואז התמקדו בבני המשפחה: התעניינו בהם, תייצרו שיח, עזרו למארחים בפינוי ובעיקר תתפנו לפעולות שהן לא לעיסה ובליעה.
7. לבצע פעילות גופנית. היא חשובה מאוד לבריאות, ואין מחקר בנושא שלא מצביע על כך. לפעילות גופנית יתרונות רבים, והיא גם מהווה דרך להכיר את הגוף שלנו ולהיות מודעים אליו ולצרכים שלנו. אם לא נישן מספיק טוב, אם נאכל בצורה שלא מיטיבה איתנו - נרגיש את זה מיד בביצועים שלנו וביכולות הגופניות שלנו גם אם אנחנו לא ספורטאים אולימפיים. חשוב מאוד, בעיקר בתקופות של יציאה משגרה, להקפיד על שגרת אימונים שתעזור לשמור על איזון ועל סדר יום. מומלץ שכל אדם ימצא את הפעילות הגופנית המועדפת עליו - הליכה, ריקוד, ריצה או שחייה - ויכניס אותה לסדר היום הקבוע, בדיוק כמו שהוא מכניס צחצוח שיניים או שטיפת פנים לפני השינה.
לסיכום, תיהנו מהחג, מהאווירה, מהמשפחה, מהחופש - וכן, גם מהאוכל, אבל לא יותר מדי ממנו.
הכותבת היא דיאטנית קלינית במרפאה לבריאות הנפש בקופת חולים לאומית ובמחלקה לבריאות הנפש במרכז הרפואי העמק
