השעה הייתה שלוש לפנות בוקר. מזג האוויר בחוץ היה מקפיא, כיאה לחודש ינואר במדבר. מלבד כמה מנורות שהפיצו אור חלש, שררה עלטה מבעיתה. האווירה המטרידה הפכה מאיימת יותר בחסות יללותיהם של התנים ושל חיות בר נוספות, שנשמעו באותו לילה קרובות מתמיד לאוהלים המרופטים ששימשו את הטירונים הצעירים.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
אבל כל אלו לא הטרידו את ר', שבאותו לילה קפוא הצליח להיחלץ משק השינה המאובק, נעל את נעליו, הניח את נשקו על צווארו ויצא מהאוהל לעבר החשיכה והקור - וכאילו לא מדובר באמצע הלילה הוא החל להתהלך בשטח המבודד, עיניו פקוחות, הדופק מהיר במיוחד ומוחו רדום לחלוטין.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
האירוע המשונה הסתיים עם הגעתו למרפאה המאולתרת. החובש הגדודי התורן הבחין בטירון הסהרורי שהלך ברישול והביט בו במבט מזוגג, ותוך כמה שניות הבין כי הוא הולך מתוך שינה ולא מודע למעשיו. כמה דקות לאחר מכן הוא התעורר, מבולבל ונבוך. "זה היה הזוי. פתאום מצאתי את עצמי יושב על הרצפה מול החובש ולא הבנתי מה אני עושה שם", הוא משחזר.
שבוע וקצת אחרי אותו לילה האירוע חזר על עצמו, והפעם ר' נתקל במפקדו, שהופתע מכך שהחייל מסתובב לבדו בשעת לילה מאוחרת בבסיס השומם. הוא נשלח לבדיקה במעבדת שינה, שם אובחן כמי שסובל מהפרעה שמערבת התנהגות לא רצונית של הליכה מתוך שינה, או כפי שהיא מכונה "הליכת ירח" או בשפה הרפואית "סומנמבוליזם" (Somnambulism). בהמשך נשלח לוועדה רפואית, שם הוחלט להוריד לו את הפרופיל ולהעבירו ליחידה קרובה לבית, שהשירות בה אינו כולל לינה בבסיס.
"רציתי להיות קרבי, אבל מהר מאוד הבהירו לי שאין סיכוי שיאשרו את זה", הוא משתף. "בצבא לא רצו לקחת סיכון, כנראה פחדו שבאמצע הלילה אקח נשק ואשתמש בו בזמן שאני רדום".
קרה לך בעבר שהלכת מתוך שינה?
"כשהייתי בן שמונה או תשע התחלתי לדבר מתוך שינה, ולפעמים הייתי יוצא מהמיטה ומתחיל לטייל בבית. זה נגמר כשהייתי בן 11 או 12".
"הליכה מתוך שינה מאפיינת לרוב ילדים בגילי שמונה ומעלה, כשהשיא שלה מגיע בערך בגיל 12. בישראל היא חוזרת בשירות הצבאי בגלל חוסר בשעות שינה וסטרס"
קיבלת טיפול אחרי המקרה?
"הרופא רשם לי כדורי קלונקס, לקחתי אותם במשך שלושה חודשים והפסקתי. התחלתי לכתוב יומן שינה ולנסות לישון טוב יותר בלילה. במקביל, מאז אני משתדל להתמיד באימוני יוגה ומדיטציה".
כאמור, מאז השירות הצבאי ר' לא יוצא ממיטתו בלילות, אולם הוא מודה שאשתו מתלוננת לא פעם על השיחות שהוא עורך מתוך שינה. "בבוקר היא שואלת אותי למה אני כועס על הבוס שלי, מי זאת הבחורה שהזכרתי את השם שלה ולמה אני צועק על אנשים מתוך שינה", הוא מספר בגיחוך.
"הליכת ירח" היא תופעה שנכללת בקבוצת הפאראסומניות (Parasomnias), שכוללת בתוכה הפרעות שינה המערבות חוויות ופעולות לא רצויות שמתרחשות במהלך ההירדמות, השינה עצמה ולעיתים גם בעת היקיצה. מלבד הליכה היא כוללת התנהגויות אוטומטיות נוספות כמו ישיבה פתאומית, דיבור ואפילו נהיגה כשהאדם עצמו רדום ואינו מודע לפעולותיו.
"אנשים שהולכים מתוך שינה מבצעים פעולות מורכבות שיכולות להיראות כלפי חוץ ככאלו שמבוצעות מתוך מודעות מוחלטת, בזמן שלמעשה הן מתרחשות כשהאדם עצמו ישן, וברוב המקרים גם כשיתעורר לא יזכור את התנהגותו", מסביר פרופ' גיורא פילר, מומחה לרפואת ילדים ולרפואת שינה במערך השינה של שירותי בריאות כללית ובית חולים כרמל ומרצה בפקולטה לרפואה של הטכניון.
"בזמן ההליכה העיניים יהיו פקוחות והאישונים מורחבים, ברוב המקרים הדופק יהיה מהיר מאוד ולפעמים אותם אנשים גם יזיעו תוך כדי. ניסיון לדבר איתם יזכה בתגובות מבולבלות ולרוב גם לא קוהרנטיות במיוחד. התופעה תגבר ככל שהגירוי להיות ערים והשינה העמוקה יהיו חזקים יותר", הוא מוסיף.
כדי להבין טוב יותר את התופעה, חשוב ללמוד כיצד מתנהל תהליך השינה כולו. "זהו תהליך מחזורי המורכב מכמה שלבים מוגדרים", מסביר פילר. "לאחר שלב ההירדמות מגיעה השינה הקלה שמעמיקה בהדרגה. מדידת הפעילות החשמלית של המוח (EEG) מצביעה על כך שלאורך התהליך תדירות הופעת הגלים החשמליים יורדת בהדרגה, עד לתדירות מינימלית שמכונה גלי דלתא. זה השלב שמוגדר כשינה עמוקה, ובמהלך שנת הלילה נכנסים ויוצאים ממנו כמה פעמים באופן מחזורי".
מדידות EEG שנערכו אצל אנשים שהולכים מתוך שינה - במהלך ההליכה עצמה - הראו שגלי הדלתא ישנם, רק שבניגוד לאלו שלא הולכים מתוך שינה, אצל הסהרוריים על אותם גלי דלתא "רוכבים" גם גלי אלפא, כלומר גלי ערות. "מדובר בעצם ביקיצה בלתי שלמה שבמהלכה המוח ער וישן בו-זמנית. או במילים אחרות: ערות בתוך שינה".
מדובר בתופעה נפוצה?
"סביר להניח כי 50% מהילדים יחוו פעם אחת במהלך חייהם אירוע של הליכה מתוך שינה, אבל מקרה בודד וחד-פעמי לא אומר בהכרח שאותו ילד או מבוגר שהלכו פעם אחת מתוך שינה הם בעלי נטייה ל'הליכת ירח'. אירועים חוזרים כבר מצביעים על נטייה לתופעה, ובמספרים מדובר בכ-15% מהאוכלוסייה".
שכיחות התופעה נגזרת מכך שהיא בעלת רקע גנטי, שהוא גם אחד הגורמים המשפיעים ביותר עליה. "הסיכוי שהילד יסבול מהתופעה מושפע מאוד מהגנטיקה שלו. אם אחד מהוריו הלך מתוך שינה בילדותו - הסיכוי של אותו ילד להיות סהרורי הוא 40%. אם שני ההורים הלכו מתוך שינה בילדותם - הסיכוי כבר קופץ ל-60%".
מלבד העניין הגנטי, יש גורם נוסף שעשוי לרמוז על כך שהפעוט הוא בעל נטייה להליכה מתוך שינה?
"התופעה הזו זהה לביעותי לילה. הרבה פעמים בגילים צעירים - בערך מגיל שנה עד גיל ארבע - היא באה לידי ביטוי באמצעות אותם ביעותים ולא על ידי הליכה, אבל זאת בדיוק אותה תופעה ויש לה בדיוק אותם גורמי סיכון. ולשאלתך, אלו שסובלים מביעותי לילה בגיל שנה נמצאים בסיכון גדול יותר להליכה מתוך שינה כשיגיעו לגיל עשר".
מהי הסיבה לכך שהתופעה מאפיינת יותר ילדים מאשר מבוגרים?
"השינה של הילדים הרבה יותר עמוקה מזו של המבוגרים. כמובן שיש גם ילדים שהשינה שלהם קלה יותר, והם באמת יהיו בסיכון נמוך יותר לסבול מהתופעה. לרוב אלו ילדים פרפקציוניסטים, רגישים מאוד ובעלי אישיות דרוכה".
"הסיכוי שהילד יסבול מהתופעה מושפע מאוד מהגנטיקה שלו. אם אחד מהוריו הלך מתוך שינה בילדותו - הסיכוי של אותו ילד להיות סהרורי הוא 40%. אם שני ההורים הלכו מתוך שינה בילדותם - הסיכוי קופץ ל-60%"
לצד הגנטיקה, יש שני גורמים נוספים ולא פחות חשובים שמאפשרים לתופעה המטרידה להתרחש: חסך רציני בשינה וסטרס. "ככל שהאדם מתוח ולחוץ ומעסיקות אותו יותר מחשבות טורדניות, כך הגירוי להיות ער יהיה חזק יותר, ואם כל זה קורה בזמן שהוא עייף במיוחד ובמהלך שינה עמוקה - היקיצה עלולה, כאמור, להיות בלתי שלמה ולהוביל להליכה מתוך שינה".
ברוב העולם תופעת ההליכה מתוך שינה חולפת בתקופת ההתבגרות המוקדמת, סביב גיל 13-12. בישראל, חלק מהילדים שנהגו לקום ממיטתם בלילות חוזרים לעשות זאת במהלך שירותם הצבאי.
"הסיבה לכך היא חוסר בשעות שינה וסטרס", מסביר פרופ' פילר. "לפעמים היא ממשיכה גם בתקופת הלימודים האקדמיים, אבל כמעט בכל המקרים היא נעלמת אחרי גיל 40. ויש בזה גם היגיון - עומק השינה יורד ככל שאנחנו עולים בגיל".
מותר להעיר אדם בזמן ההליכה?
"אין בזה סכנה, אבל גם אין שום טעם להעיר משום שהוא יהיה מבולבל מאוד ובעיקר לא יצליח להירדם שוב בהמשך, מה שעלול לפגוע באיכות השינה שלו. ככלל, 'הליכת ירח' לא פוגעת בשינה, ו-90% מאלו שהולכים מתוך שינה לא סובלים מישנוניות במהלך היום - אבל אם יתחילו להעיר אותם, הם עלולים להתחיל לסבול מזה".
אומנם איכות השינה לא נפגעת, אבל בכל זאת מדובר בתופעה שעלולה להיות מטרידה עד כדי מסוכנת. "אנשים שהולכים מתוך שינה מבצעים לרוב פעולות מבולבלות, ועם זאת הם כן מסוגלים לצאת מהבית או מהחלון, ואפילו להיכנס לאוטו ולהתחיל לנסוע. לכן, חשוב מאוד לדאוג לאמצעי זהירות כמו נעילת דלתות וחלונות, להחביא את המפתחות במגירה ולהסיר כל מכשול שעלול ליצור בעיה".
איך מטפלים בתופעה?
"חשוב להקפיד על כמות השינה הנדרשת ולהימנע מחסך בשינה, ובעיקר להפחית את רמת הסטרס. בין היתר אפשר לנסות שיטות של הרפיה, מדיטציה, יוגה, דמיון מודרך, CBT, מיינדפולנס ושיטות נוספות שמסייעות להפחית מתחים.
"אם כל זה לא עוזר, עוברים למתן תרופות. יש כמה שהוכחו כיעילות למצב מהסוג הזה, כשהתרופה היעילה והטובה ביותר היא קלונקס. הבעיה היא שיש לה גם תופעות לוואי, ביניהן פגיעה באיכות השינה לאורך זמן והתרגלות של הגוף בשימוש ממושך. זו הסיבה שאני נוטה להשתמש בה במשורה ולצרכים ספציפיים בלבד של המטופל, כמו לינה מחוץ לבית למשל".
אותו חלק ביום שבו אנחנו עוצמים את העיניים ועוברים לעולם השינה הפך בשנים האחרונות לאחד התחומים הנחקרים ביותר. לכמות השינה שלנו ולאיכותה, כך התברר, יש חשיבות עצומה. מחקרים אחרונים אף גילו כי אנשים שבאופן קבוע ישנים פחות משש שעות או יותר משמונה שעות בלילה נוטים לתחלואה גבוהה, לסוכרת ולמחלות לב, להשמנת יתר, לדיכאון ואף לתמותה מוקדמת.
וזה לא נגמר פה: מתברר ששינה גרועה או כזו שמופרעת מכל מיני סיבות משפיעה על ההתנהגות היומיומית שלנו, עד כדי כך שהיא עשויה לשנות את אופיינו ולהפוך אותנו לאנשים עייפים, עצבניים ועצובים עם בעיות בזוגיות ותפקוד לקוי.
"מהרגע שהפסקתי לישון בלילה כמו שצריך, הפכתי לזומבי. קשה לי להתרכז, אני מרגישה ישנונית ועייפה במהלך היום, הזיכרון נפגע ואפילו לנהוג מהבית לעבודה וחזרה קשה לי", מתארת עינב (שם בדוי) את הפגיעה שהיא חשה בעקבות נדודי שינה ויקיצה מוקדמת שמהם היא סובלת בחודשים האחרונים.
"יכולות השינה שלי היו מדהימות. הייתי נרדמת בקלות, ישנה חזק וטוב ומתעוררת בבוקר ערנית ועם הרבה אנרגיות", היא מספרת. "לפני ארבעה חודשים גיליתי שחברה טובה חולה בסרטן קשה, ומאז אני מאוד מוטרדת ולא מצליחה לישון. החל מחצות אני מתחילה להתעורר בכל שעה ולא מצליחה לחזור לישון. את הלילה אני מסיימת באופן סופי בשלוש לפנות בוקר. לפעמים אני מצליחה להירדם שוב אחרי שעתיים, אבל מהר מאוד אני כבר צריכה לקום לעבודה והעייפות המצטברת גומרת אותי".
בניסיון למצוא פתרון לבעיה פנתה עינב לרופאת המשפחה, וזו רשמה לה כדורים שאמורים לסייע לה לחזור לישון - אולם גם הם לא מצליחים לעזור, ובינתיים היא גוררת עייפות קשה שמשפיעה על שגרת חייה.
8 צפייה בגלריה
אנשים שסובלים מנדודי שינה הם לרוב טיפוסים שנלחצים בקלות, בעלי נטייה לחרדות ולרגישות יתר
(צילום: shuttestock)
התופעה שממנה עינב סובלת מכונה נדודי שינה (או אינסומניה בעגה הרפואית), והיא נחשבת להפרעת השינה הנפוצה ביותר - עד כדי כך נפוצה שכרבע מאוכלוסיית העולם סובלים ממנה באופן כזה או אחר. מאפייניה כוללים קשיים בהירדמות, יקיצות מרובות במהלך הלילה ויקיצה מוקדמת. נדודי השינה אומנם אופייניים יותר לבני הגיל השלישי, אך הם עלולים להופיע בכל גיל. לדברי המומחים, אינסומניה היא מחלה הנובעת מאורח חייו של המטופל וקשורה קשר ישיר לאורח החיים המודרני. בתקופות שבהן האדם היה קם עם הזריחה והולך לישון עם שקיעתה, לא היו נדודי שינה.
"לצד האינסומניה יש עוד שתי קטגוריות עיקריות של הפרעות שינה", מסבירה פרופ' תמר שוחט, חוקרת שינה ומטפלת בהפרעות שינה מאוניברסיטת חיפה. "הקטגוריה השנייה מתייחסת לישנוניות-יתר ולעייפות כרונית עד כדי הירדמות בזמן נהיגה או בעבודה. ההפרעה הזו קשורה גם לדום נשימה במהלך השינה ולנחירות, אך לא רק. הקטגוריה השלישית היא ה'פאראסומניות', שכוללת פעולות אוטומטיות מתוך שינה".
באיזה שלב אפשר להגדיר נדודי שינה כבעיה כרונית?
פרופ' שוחט: "הפרעות שינה עלולות להיות קשורות למתח תקופתי או לבעיות זמניות, ויש פעמים שהן יכולות לחלוף מעצמן כשהמתח פוחת והבעיות נפתרות, אבל אם הן נמשכות יותר משלושה חודשים יש להתייחס אליהן ברצינות, כי אולי הן מעידות על בעיות פיזיות או נפשיות".
בעוד תינוקות זקוקים ל-22 שעות שינה ופעוטות ל-12 שעות שינה בלילה ועוד שעתיים במהלך היום, מצטמצם הצורך עם הבגרות לשמונה שעות בלבד. בגיל 65-60 הוא מצטמצם בשעה נוספת, ומגיע לשבע עד חמש שעות שינה בסך הכול.
ואולם, צורך לחוד ומציאות לחוד. מחקרים שנערכו הראו כי כשליש מהאוכלוסייה הכללית סובלים מהפרעות שינה הפוגעות בתפקוד היומי שלהם, אך רק 10% מתוכם פונים לרופא כדי לברר את הסיבה לכך ולקבל טיפול. זוהי גם הסיבה, סבורה פרופ' שוחט, לכך שנדודי השינה הופכים מזמניים לכרוניים.
"הרבה מאלו שסובלים במשך חודשים ושנים מנדודי שינה, במקום לגשת לאבחון וטיפול אצל איש מקצוע, מנסים לפתור את העניין בעצמם ומתחילים לפתח הרגלים שונים שאמורים להיטיב עם השינה שלהם, כשלמעשה ההיפך הוא הנכון - ובמקום לעשות לעצמם טוב הם פוגעים בשינה שלהם עוד יותר".
אילו הרגלים למשל?
"שימוש בכדורי שינה שלא לצורך לתקופה ממושכת מדי, מה שבסופו של דבר עשוי לגרום לגוף להתרגל לכדור ולפגוע עוד יותר בשינה; התעלמות מכללי 'היגיינת שינה', ששומרים עלינו שהשינה תהיה טובה ולא תתקלקל - בין היתר, לא לישון שנת צהריים כדי שנוכל לצבור שעות ערות ונירדם בלילה בקלות ולבסוף, שמירה על תזמון שינה מסודר וקבוע והקשבה לשעון הביולוגי שלנו".
תזמון השינה הוא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בקטיעת נדודי השינה והיקיצה המוקדמת. לדברי שוחט, העובדה שהשינה מוכתבת בין היתר על ידי השעון הביולוגי שלנו - שמשתנה בין אדם לאדם וגם במהלך החיים עצמם - מחייבת אותנו להיות מודעים לצורכי השינה שלנו ולזמנים שבהם אנחנו נרדמים בקלות או להיפך, מרגישים הכי ערניים.
"בין אם המטופל מחליט להיעזר בכדורי שינה ובין אם לא, יש חשיבות רבה לטיפול קוגנטיבי-התנהגותי שיאפשר לאדם שמגיע לטיפול להתוודע לצרכים שלו ולהבין טוב יותר מתי הזמן הנכון לו ללכת לישון. אם כל החיים הבוגרים שלך נרדמת בקלות בשעה 23:00 בלילה, כנראה שזה מה שמכתיב עבורך השעון הביולוגי שלך, וגם אם תאלצי את עצמך לנסות ולהירדם בשעה 21:00 לא תצליחי, מכיוון שהשעון הביולוגי שלך עוד לא מוכן ללכת לישון".
זה מה שקורה עם מתבגרים שמתקשים להירדם מוקדם ואז סובלים מבעיות של עייפות במהלך היום, ואולי אפילו מאובחנים בטעות כמי שסובלים מבעיות קשב וריכוז?
"בהחלט. השעון הביולוגי של המתבגרים גורם להם להירדם מאוחר בלילה, וכתוצאה מכך הם סובלים ממחסור בשעות שינה והריכוז שלהם נפגע. אחד המאפיינים של ADHD (הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות) הן בעיות שינה. ילדים עם הפרעת קשב נראים הרבה פעמים כאילו הם סובלים מעודף עוררות כשלמעשה הם בכלל סובלים מישנוניות יתר, וההתנהגות ההיפר-אקטיבית שלהם נועדה לחפות על העובדה שהם נורא עייפים. מכאן הבינו שהריטלין, שהיא תרופה מעוררת, מאפשרת להם להתרכז וללמוד. מתבגרים ומבוגרים שסובלים מבעיית קשב פשוט יירדמו, ולכן הם זקוקים לריטלין כדי להיות ערניים. הבעיה היא שהתרופה הזאת פוגעת בשנת הלילה".
8 צפייה בגלריה
השעון הביולוגי של המתבגרים גורם להם להירדם מאוחר בלילה ולאבד את הריכוז במהלך היום
(צילום: Shutterstock)
לדברי שוחט, אם היינו פועלים בהתאם לצרכים הביולוגיים שלנו, שנת הלילה אמורה הייתה להימשך לא פחות משמונה שעות, החל מעשר בלילה עד שש בבוקר או מ-23:00 בלילה עד שבע בבוקר. על מנת לעמוד במשימה הלא פשוטה הזו, חשוב לוודא ששעות הערות שצברנו מספיקות ולא מעטות מדי.
"ההמלצה לאנשים שסובלים מאינסומניה היא לשמור על שעות שינה קבועות בלילה", היא מסבירה. "גם אם לילה אחד לא ישנתם טוב - אל תנסו להשלים את השינה בצהריים, כי אז תיווצר בעיית הירדמות בלילה. בכלל, מומלץ לוותר על מנוחת הצהריים, ואם זה בלתי אפשרי אז ללכת לישון באחת בצהריים ולא בארבע אחר הצהריים, ולהקפיד שהשינה תהיה כמה שיותר קצרה. אפילו 20 דקות מספיקות כדי להחזיר את האנרגיות ולאפשר הירדמות קלה בערב".
מי סובל יותר מאינסומניה - נשים או גברים?
"נשים מדווחות על נדודי שינה יותר מגברים. ועם זאת, על פי מדידות שנערכו במעבדות שינה נמצא שדווקא השינה של הגברים הופכת עם הגיל להיות רדודה ושטחית יותר".
אפשר לשנות את השעון הביולוגי או להשפיע עליו?
"הוא יחסית נוקשה וקשה לשנות אותו. אנשים שעובדים במשמרות, למשל, שינו בעל כורחם את השעון הביולוגי שלהם, והם משלמים על זה מחיר יקר".
כמה יקר? לדבריה מדובר בפגיעה של ממש באותו שעון ביולוגי שאחראי על הפרשת ההורמונים בגוף, על המטבוליזם ועל טמפרטורת הגוף, וכן משפיע על התפקוד שלנו במהלך היום.
"20% מהאוכלוסייה עובדים במשמרות שכוללות משמרות לילה, פעולה שנוגדת את השעון הביולוגי התקין שקובע ששינה צריכה להיות בלילה. כתוצאה מכך נפגעות לא מעט מערכות בגוף, וב-20 השנים האחרונות אף גילו כי אותם עובדים נמצאים בסיכון מוגבר לחלות בסרטן - במיוחד בסרטן השד והמעי - לסבול ממחלות לב וכלי דם, מהשמנת יתר ומסוכרת מסוג 2, וכן לפתח בעיות מנטליות ופסיכיאטריות, שדיכאון הוא הבולט שבהן".
מהו הסיכוי שהגוף יצליח להשתקם?
"ככל שעובדים זמן רב יותר במשמרות, כך יותר קשה לגוף לחזור לעצמו ולהיפטר מההשפעות השליליות של חסך בשינה ופגיעה בשעון הביולוגי".
אז אחרי שהצליחו לשכנע אותנו ששינה היא אחת מהפעולות החשובות ביותר לבריאות הגוף והנפש, פרופ' שוחט ופרופ' פילר מבקשים להרגיע ומציינים כי גם אם לילה אחד (או אפילו שניים) לא תצליחו לישון כפי שמצופה מכם - שום אסון לא יקרה. "הפחד מחוסר שינה הוא גורם סטרס משמעותי מאוד, עד כדי כך שהוא לא מאפשר לאותם אנשים שסובלים מנדודי שינה לישון", אומר פילר.
"בשנים האחרונות מתייחסים לשינה בחרדת קודש ונוצרה היסטריה מחוסר שינה, גם כשמדובר במקרים חד-פעמיים", מוסיפה שוחט. "אנשים שסובלים מנדודי שינה וחרדים מזה צריכים להתאמן על גמישות מחשבתית, שתאפשר להם להבין שהעולם לא יקרוס אם מדי פעם הם יישנו קצת פחות".
