בשיתוף הוועד למלחמה באיידס וחברת גיליאד
אבחון מוקדם מציל חיים, גם בהתמודדות עם נגיף ה- HIV. למרות זאת, בדיקות HIV לא מבוצעות בישראל כחלק משגרת הבדיקות, וכתוצאה מכך, כשליש מהנשאים והנשאיות בישראל מתגלים מאוחר, "ואפילו מאוחר מדי", אומר ד"ר איציק לוי, מנהל מרפאת האיידס בבית החולים שיבא בתל השומר.
"עשרות רבות של מקרים מאובחנים כבר עם איידס מתקדם. לו הבדיקות היו מתבצעות כשגרה היו נמנעות לידות של ילודים נשאים, כשבשנה שעברה בלבד נולדו שמונה ילדים נשאי הנגיף".
כיום, מסביר ד"ר לוי, טיפול תרופתי פשוט, של כדור יחיד ביום, יכול לאפשר לאנשים החיים עם הנגיף להגיע מצב undetectable, שבו שיעור הנגיף בגופם הוא כה נמוך שלא ניתן לאתר אותו בבדיקות. "אנשים במצב אנדטקטבל יכולים לחיות חיים בריאים ושלמים ולהגיע לשיבה טובה בלי חשש שידביקו איש, אפילו לא בקיום של יחסי מין ללא אמצעי הגנה. התקדמות רפואית עצומה זו, שהתרחשה בשני העשורים האחרונים, הופכת את מקרי המוות והמחלה החמורה שנגרמים כתוצאה מהנגיף לניתנים לחלוטין מהמניעה. למעשה, הטיפולים המתקדמים הקיימים היום מאפשרים התאמה מלאה לאורח החיים וגמישות בנטילת הטיפול תוך כדי שמירה על יעילות מירבית והורדת נוכחות הנגיף עד לרמת אנדטקטבל".
הוא מוסיף ואומר כי לאבחון המוקדם יש מקום כה משמעותי בהשתלטות על מגפת ה-HIV, הן ברמת הפרט והן ברמת האוכלוסייה. "עבור הנשא היחיד, הגילוי המוקדם מאפשר התחלת טיפול מהירה שתמנע לחלוטין התפתחות של מחלת איידס פעילה. האבחון המוקדם מונע תחלואה ותמותה מאיידס, ככל שמאבחנים מאוחר יותר הסיכוי לפתח את הסיבוכים של מחלת האיידס גבוה יותר".
"גילוי מאוחר מתרחש בעיקר בקרב מי שלא תופסים את עצמם כנמצאים בסיכון או פוחדים לבצע את הבדיקה, בגלל סטיגמה. גם רופאות ורופאים עלולים לפספס את האבחנה כיוון שהם לא משערים שהמטופלות והמטופלים שלהם נמצאים בסיכון, או שהם עצמם נבוכים לעיתים להציע את הבדיקה"
"ככל שמתחילים טיפול מאוחר יותר - תהליך הריפוי קשה יותר"
מלבד ההשלכות הישירות של האיידס, היום ידוע כי העובדה כי נשאי HIV לא מטופלים מגבירה את הסיכון לטרשת עורקים, מחלות לב, אירועים מוחיים, מחלת כליות, שיטיון (דמנציה) ועוד. "ככל שמתחילים את הטיפול מוקדם יותר כך ניתן למנוע מחלות אלה", אומר ד"ר לוי. "בנוסף, היום מתחילים לדבר על ריפוי של הנגיף, שמה שמונע אותו למעשה זאת העובדה שהנגיף חבוי בתאים מסוימים שהתרופות אינן מגיעות אליהן.
"ככל שנשא מסתובב יותר זמן ללא טיפול כך אותו מאגר הולך וגדל וייתכן שכאשר יהיה ריפוי יהיה קשה יותר להיפטר מהנגיף. יש כבר מחקרים שמראים שהתחלת טיפול מיד לאחר ההדבקה עשויה לסייע לריפוי ברגע שיהיה כזה".
ד"ר לוי מספר כי בשנה האחרונה, הוא התמודד עם מקרים שונים של מטופלים שלא נבדקו בזמן, ולכן חלו במחלה חמורה שפוגעת ותמשיך לפגוע בחייהם. "אם מתחילים טיפול רק בשלב מאוחר מאוד עלולה להתפתח תופעה המכונה 'תסמונת שיקום מערכת החיסון' (IRIS) שעלולה לגרום לתחלואה ממושכת ואף לתמותה. חלק גדול מהחולים שהתגלו מאוחר סובלים מתופעה זאת וקשה להם לחזור למצב בריאות תקין", מספר הרופא.
כך למשל, מספר ד"ר לוי, כי טיפל בג. קצין בסיירת מובחרת, שאובחן באיחור רק לאחר שהתגלתה לו פטרייה במוח, ממנה התאושש רק אחרי חודשים רבים. במקרה אחר, הוא טיפל במ. חרדית אם לשמונה בשנות ה-40 לחייה, שלא ידעה שבן זוגה בוגד בה והדביק אותה בנגיף. היא אובחנה רק לאחר שחלתה בדלקת ריאות קשה המאפיינת את המחלה. מקרה שלישי הוא של ע., צעיר ערבי שנמנע מבדיקה כי חשש ששכניו השמרנים יחרימו אותו רק כי נבדק, ואובחן רק לאחר שהתפתח אצלו גידול סרטני האופייני לאיידס. "כל המקרים הללו ועוד רבים אחרים, שלא לדבר על אלה שמתו מסיבוכי האיידס, היו יכולים להימנע בקלות עם בדיקה שגרתית".
מלבד התועלת הרבה שיש לפרט, האבחון המוקדם יכול לעזור להתמודדות עם HIV גם ברמת האוכלוסייה. "כיום לא ניתן להידבק כלל בנגיף ממי שמקפיד על הטיפול התרופתי שלו. למשל, נשים הרות שמטופלות היטב אינן מעבירות את הנגיף לצאצאיהן", מסביר ד"ר לוי. "ארגון הבריאות העולמי יצא כבר לפני כמה שנים בהכרזה שאם נצליח לאתר לפחות 90-95% מאוכלוסיית הנשאים ולטפל בהם, ניתן יהיה להכחיד את מגפת ה–HIV עד שנת 2030".
כיום, מסביר ד"ר לוי, גילוי מאוחר מתרחש בעיקר בקרב מי שלא תופסים את עצמם כנמצאים בסיכון או שהם פוחדים לבצע את הבדיקה, בעיקר כי הם פוחדים מהסטיגמה. "גם רופאות ורופאים עלולים לפספס את האבחנה כיוון שהם לא משערים שהמטופלות והמטופלים שלהם נמצאים בסיכון, או שהם עצמם נבוכים לעיתים להציע את הבדיקה", הוא אומר. "האבחון המאוחר נפוץ בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים בארון או הטרוסקסואלים. בגלל השמרנות וההסתגרות, אנו רואים גילוי מאוחר במיוחד אצל אנשים דתיים מאוד, הן בקרב חרדים יהודים והן בקרב ערבים", הוא מסביר.
"מומלץ שכל אדם (גבר או אישה) המקיימים יחסי מין יבצעו בדיקת HIV שגרתית לפחות אחת לשנה, ומי שסבור או סבורה שהם בסיכון אפילו לעיתים תכופות יותר", מסכם ד"ר לוי. "כמו כן מומלץ שכל אישה הרה תבצע את הבדיקה לפחות פעם אחת בתחילת ההיריון ופעמים נוספות במהלך ההריון אם היא בסיכון (משתמשת בסמים, בזנות, מקיימת יחסי מין עם אדם אחר שנמצא בסיכון ל–HIV)".
בשיתוף הוועד למלחמה באיידס וחברת גיליאד ללא מעורבות בתכנים