בשיתוף מכון אברהמסון
"מאז שנגמלתי מעישון, כולם בסביבתי זוכים"
"ביום הולדת שלי לפני שנה בדיוק כיביתי את הסיגריה האחרונה", מספר מפקד צוות כיבוי אש, שלומי זינגר (45), נשוי ואב לשלושה ילדים מכפר יונה. "זו הייתה מתנת יום הולדת מאשתי. הסיגריות ניהלו לי את החיים מגיל צעיר. נמנעתי מכל כך הרבה הנאות: מטיסות ארוכות, מטיולים ומבילוי בקניונים שבהם לא יכולתי לעשן. הכל בחיי סבב סביב הסיגריות הארורות".
"מסתבר שלא הייתי היחיד שסבל מהסיגריות: אשתי, שסובלת מאסטמה, עברה לפני שנתיים דום לב נשימתי באמצע הלילה . מצאתי אותה ללא רוח חיים ועשיתי לה החייאה. אני שמח לספר שמאז שהפסקתי לעשן, פחתו מאוד ההתקפים למרות שאף פעם לא עישנתי בבית. לדעתי הלא רפואית, אולי יש קשר להפסקת העישון".
"ביום הגמילה אשתי ניקתה את האוטו, שאבה ורוקנה את המאפרה. כשיצאתי מהגמילה, חיפשתי בטירוף אחר סיגריות בכיסים וברכב. מיד נסעתי לפיצוציה הסמוכה כדי לקנות חפיסה. בפיצוציה היה ויכוח בין המוכר למישהי שרכשה סוכריות. כשהמוכר התפנה, הסתכלתי עליו ועל הסוכריות והתחלתי לצחוק. ובמקום לקנות קופסת סיגריות, רכשתי סוכריות".
"היום אני שנה אחרי הגמילה, לא מסוגל להריח סיגריות וגם לא לעמוד ליד מעשנים שמריחים כמו מאפרה. בעבר הייתי מעשן ליד חבריי לעבודה והיום אני מתפלא איך ועד כמה מעשנים לא מבינים שזה לא נעים. בגלל התובנה הזו, התנצלתי בפניהם על זה שעישנתי בחברתם. אני הולך לקניון עם האישה והילדים בלי לחפש פינות עישון. טס לחול, או מטייל ולא צריך להתעכב על סיגריה. אפילו הפחתתי בשתיית קפה. אני נושם. ומרגיש נקי ואסטטי. כשעישנתי הרגשתי לא נעים כשמישהו התקרב אליי, ובזכות הגמילה הביטחון העצמי שלי עלה. בנוסף, הגמילה השפיעה לטובה על הזוגיות; אשתי אומרת שאני מריח טוב. גם הילדים זכו באבא שעומד במילה שלו, לאחר שהבטחתי לבן שלי שעד הבר מצוה שלו אפסיק לעשן. אין יותר מאפרות בבית ואין סירחון בכל מקום. בחנוכה הדלקנו נרות וחיפשנו מצית. בסוף לווינו מהשכן".
"בזכות הגמילה מעישון אני לוקח אחריות על חיי ובוחר לחיות חיים בריאים וטובים"
"אני זוכר את הסיגריה הראשונה שלי", משתף קובי ביטון (33), נשוי ואב לשלושה ילדים, מפקח עבודה מירושלים. "כשהייתי בן 13 עברתי לבית ספר חדש. הלוויתי לחבר כסף לסיגריות והוא הציע לי סיגריה. באותו יום עישנתי שלוש סיגריות והקאתי את נשמתי. רציתי להיות חלק מהחברה ולכן המשכתי לעשן למרות שלא נהניתי מזה, אבל באיזשהו שלב העישון הפך למנהג קבוע, והיו מצבים שעישנתי גם שלוש קופסאות ביום. מלבד טבק עישנתי גם קנאביס. את הקנאביס התחלתי בצבא. חבר הציע לי. כשניסיתי זה היה נורא ואיום, אבל רציתי להרגיש שייכות ועשיתי את מה שחבריי עשו".
"תמיד רציתי להפסיק לעשן. הרגשתי שאני פועל בחוסר שפיות מוחלט, על אוטומט, בלי קשר למה שאני באמת רוצה לעשות. והסיגריה מצדה, ניהלה לי את החיים: חייב סיגריה לפני האוכל, אחרי האוכל, חייב סיגריה כדי לברוח 'מהמשקל' של הילדים, מעשן בשירותים בצבא ובשדות תעופה. כל הזמן הייתי עצבני, ועם הקנאביס התנהגתי באפטיות".
"לפני כעשרה חודשים החלטתי לעשות שינוי מקיף בחיים שלי, בבית ובעבודה ובכלל. הרגשתי שאני לא חי כפי שהוריי חינכו אותי. הגעתי למצבים בעבודה ובחיים שלא האמנתי שאתמודד איתם, אבל כדי לעשות שינוי הבנתי שאני חייב להתחיל בגמילה מעישון, שהיה המהלך הכי קשה עבורי".
"מיד אחרי הגמילה באברהמסון, נכנסתי לרכב ונתקפתי בחילה. לא יכולתי לסבול את הריח ברכב שהיה ספוג בריחות מאפרה. ומיום הגמילה לא התחשק לי אפילו פעם אחת להדליק סיגריה. לא טבק ולא קנאביס. זו הייתה תחושה מאוד מפתיעה, במיוחד שלא האמנתי שאצליח להיגמל".
"מאז המון דברים השתנו ואני מרגיש בנאדם אחר. כאבא יש לי יותר סבלנות. בזכות הגמילה אני אבא שמבטיח ומקיים. כשהבת שלי הייתה בת 3.5 אמרתי לה שכשהיא תזרוק את המוצץ אבא יפסיק לעשן, אבל לא הפסקתי. עברו מאז 3 שנים והיא עדיין זכרה את ההבטחה שאפסיק לעשן. היום סוף סוף אני יכול להתגאות בדוגמא אישית לילדים שלי, וזה שווה עולם עבורי"!
"כבן זוג אני יותר מחושב כלכלית ומתמודד אם יש בעיות. אני מכין כריכים לעבודה, עורך קניות, בודק את חשבון הבנק. אשתי מרגישה בחלום. מלבד זאת, חזרתי בתשובה – זה משהו שתמיד רציתי לעשות אך פחדתי מהתגובה החברתית. וגם, התחלתי ללמוד תעשייה וניהול באוניברסיטה הפתוחה".
"היום אני מרגיש שאני לוקח אחריות על החיים שלי: דואג יותר לבריאות שלי ובאמת שאני לא מבין איך חייתי כך לפני כן, כי לא נהניתי מכלום. היום אני נהנה יותר, סבלני יותר, אין לי לאן למהר ולא רודף אחרי שום דבר".
"בזכות הגמילה מעישון, הטעם לחיים חזר אליי. אני נהנית יותר לעשות דברים שאני אוהבת"
"מספר לילות לפני שהחלטתי להיגמל מעישון סופית, התקשיתי מאוד להירדם בגלל העישון. הוא ממש פגע לי באיכות החיים והחלטתי אחת ולתמיד להפסיק. את אברהמסון הכרתי דרך פרסומות. ידעתי שגם כלתי לשעבר, עדן הראל, עברה במכון גמילה מעישון ושהמקום ותיק עם הצלחות מוכחות", מספרת אהובה איזנשטוס (75), נשואה, אם לשניים וסבתא ל-8 נכדים מרעננה.
"התחלתי לעשן לפני 54 שנים כשהייתי בת 19. בדרך כלל עישנתי כ-8 סיגריות ביום, אלא אם יצאתי לבלות. לפני עשר שנים בעלי הפסיק לעשן מסיבות בריאותיות וביקש ממני להיגמל לטובתי גם כן. ידעתי תמיד שהעישון לא טוב לי. הגרון שלי היה סתום מליחה בכל בוקר. הקול שלי היה צרוד ולא נעים, וגם סבלתי נורא מעייפות ומחולשה תמידית. לא תפקדתי רגיל וגם לא היה לי חשק לעשות מאומה. למרות זאת, היה לי קשה להפסיק ושוב ושוב דחיתי את הגמילה".
"אחרי הגמילה יצאתי החוצה וניסיתי לעשן אבל לא הרגשתי משיכה, כאילו לא עישנתי מעודי. כשבאתי הביתה לא עישנתי ומאז עברו ארבעה חודשים ולא הרגשתי שום צורך".
"אני מאוד גאה בעצמי שנגמלתי וממליצה מאוד לאחרים. כל כך כיף לישון כמו שצריך ולפתוח את העיניים בבוקר מבלי להרגיש מצוננת כל הזמן, עם גרון נקי וקול צלול. אני יותר ערנית ועושה דברים שאני אוהבת כמו: לבשל, לנקות, לצאת לחברים, ללכת לים, לבתי קפה או לקניון. גם הטעם של האוכל חזר לחיך וזה תענוג אמיתי. כיף שאני לא צריכה להחזיק סיגריה ביד יותר".
"כל הדודים שלי החליטו שהם כולם ביחד נגמלים מסיגריות"
"לאחרונה כל הדודים שלי החליטו שהם נגמלים ביחד מסיגריות באברהמסון. כשדודה שלי הציעה שאגמל גם כן ואפילו שילמה עליי, לא האמנתי שאצליח להיגמל. פחדתי שדודתי בזבזה את כספה לשווא, אבל להפתעתי הפסקתי לעשן", מספר שי אזרן (21), חייל מנתיבות.
"התחלתי לעשן בגיל 14 ומהר מאוד זה הפך לקופסא. לקראת סוף כיתה י"ב רבים מחבריי הפסיקו לעשן. גם אני ניסיתי אבל לא הצלחתי. מאז ניסיתי כמה פעמים להפסיק. אמרתי לעצמי שזהו אני מפסיק ושזו הסיגריה האחרונה שלי, אבל בכל פעם התקשיתי להתאפק וחזרתי לקנות עוד חפיסה. גם כשעלו מחירי הסיגריות ניסיתי להפסיק אבל לא עמדתי בזה, למרות שסבלתי מתופעות לא נעימות של הסיגריות כמו בחילות, שיעולים וצרבות, וכמעט בכל חורף סבלתי מברונכיטיס".
"אחרי הגמילה באברהמסון חשבתי שאחזור לאוטו לעשן סיגריה. זכור לי שהמטפל אמר שזה רגע הבחירה. התקשרתי לדודה שלי וסיפרתי לה שבינתיים אני לא מרגיש צורך לעשן. כל הנסיעה בחזרה לבית החייל התלבטתי מה לעשות. כשהגעתי קראתי לחבר טוב וביקשתי שיביא שקית זבל, לתוכה זרקתי מהרכב אוסף גדול של קליפרים מצתים, ריזלות, שקיות טבק וקופסאות סיגריות. האוטו היה פתאום כל כך נקי. אחר כך, קניתי מטהר אוויר לרכב, ומקלות קינמון שהנחתי בכל מקום שהייתה בו קופסת סיגריות".
"מאז שאני לא מעשן אני פחות בלחץ. לא מחשב את הזמנים שלי לפי זה שאני צריך להגיע חמש דקות קודם כדי לעשן סיגריה. בראיונות עבודה הכל יותר חלק בלי ריח הסיגריות ובלי קצב הלב הגבוה מעישון. בנוסף, התחלתי לרכוב על אופניים וזה מאוד נחמד".
בשיתוף מכון אברהמסון
