בשקט ובתאורה המעומעמת של הפגייה במרכז הרפואי לגליל בנהריה מבליחים מדי פעם קולות בכי רכים. הפגים, שמשקלם בין כמה מאות גרמים לק"ג וקצת, שוכבים בשלווה. רק 10 ק"מ מבית החולים נמצא קו העימות עם חיזבאללה שמאיים להתפרץ שוב בכל רגע. לכן, באופן די מובן, הפגייה הייתה המחלקה הראשונה שירדה ב-7 באוקטובר אל המתחם התת-קרקעי. הקטן שבפגים היה במשקל 670 גרם, אך כעת הוא שוקל 1.2 ק"ג - ודרכו לחיים נסללה.
באותה שבת, כשעה לאחר פרוץ המלחמה, החליט מנהל המרכז הרפואי לגליל פרופ' מסעד ברהום שעליו להתכונן לכל תרחיש, עוד לפני ההתלקחות בצפון. לכן, הרבה לפני שמשרד הבריאות "נכנס לאירוע", הוא הזעיק את חברי ההנהלה מביתם. הדרך משם להורדת מחלקות האשפוז למתחם התת-קרקעי הייתה קצרה. צוותי עובדים בכל מקצועות הרפואה והמשק נקראו להגיע מייד כדי לתגבר את תורני השבת, לקראת האפשרות של התרחבות המלחמה לחזית הצפונית. צפו בתיעוד מהמתחם התת-קרקעי במרכז הרפואי לגליל:
תיעוד תת-קרקעי מהמרכז הרפואי לגליל בנהריה
"המרכז הרפואי נמצא במיקום רגיש ומהווה נכס אסטרטגי למדינת ישראל, לתושביה ולכוחות הביטחון המגינים על גבולה הצפוני", אומר פרופ' ברהום. "המלחמה הוכיחה שוב כמה קצר הזיכרון הלאומי שלנו, וכמה חשוב בימי שגרה רגועים לחזק את בתי החולים שבקצותיה הצפוניים והדרומיים של ישראל. המצב שבו נדרשת מערכת הבריאות, בעיצומה של המלחמה, לחזק בבהילות את יוספטל באילת, ברזילי באשקלון, זיו בצפת ואותנו בנהריה הוא מראה מאוד לא מחמיאה למערכת הבריאות הישראלית".
סגן מנהל בית החולים, ד"ר צבי שלג, מספר על הדרמה באותו הבוקר: "כבר ב-9:00 התכנסנו לחיתוך מצב כשהקו המנחה שלנו היה שגם הצפון מאוים, ושעלינו, בית החולים היחיד בארץ ואולי גם בעולם שקרבתו לגבול היא 10 ק"מ בסך הכול, להקדים ולעשות מעשה.
מנהל המרכז הרפואי לגליל בנהריה פרופ' מסעד ברהוםצילום: תומס סולינסקי"למזלנו", מוסיף ד"ר שלג, "בית החולים שלנו הוא הראשון בישראל שממוגן בכל האתרים הקריטיים: תשעה מתוך 12 חדרי ניתוח, מעבדות, מחלקות אשפוז, יחידה לטיפול נמרץ וחדר ה-CT. כולם ממוגנים בסביבת העבודה הטבעית שלהם, כי רופא בחדר הטראומה חייב לדעת איפה הסט לפתיחת חירום של בית החזה, ואחות חדר ניתוח צריכה לדעת את מיקום הסכינים והמכשירים השונים". המיגון הרוחבי נבנה אחרי שהמרכז הרפואי לגליל ספג ב-2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, פגיעה ישירה מטיל.
המנהל פרופ' מסעד ברהום: "המצב שבו נדרשת מערכת הבריאות, בעיצומה של המלחמה, לחזק בבהילות את יוספטל באילת, ברזילי באשקלון, זיו בצפת ואותנו בנהריה הוא מראה מאוד לא מחמיאה למערכת הבריאות הישראלית"
ד"ר שאול שאשא, המנהל המיתולוגי של בית החולים בנהריה, החליט בדעת יחיד ולמורת רוחם של רבים להכשיר את המתחם התת-קרקעי ולהפוך אותו לבית חולים חירום, שיתפקד תחת כל איום וייתן מענה לנפגעים וטיפול המשכי לתושבי הגליל. זה קרה אחרי לא מעט עימותים, ותחת ביקורת ציבורית נוקבת על כך שהוא מבזבז מיליונים לשווא.
מבצע העברת הפגים
משרד הבריאות נרתם לאישור הבנייה, "ולכן כבר בבוקר 7 באוקטובר, לפי פק"ל מסודר שנכתב בעקבות תרגילים שעשינו, יכולנו להוריד מחלקות לתת-קרקע", מתאר ד"ר שלג. ראשונה הורדה הפגייה, במבצע לוגיסטי מורכב ומסוכן. ד"ר ורד שפר פליישר, מנהלת הפגייה, הייתה כוננית בלילה שקדם למלחמה. מביתה בחיפה שמעה על ההתפתחויות בדרום והקפיצה את עצמה לבית החולים. "ב-11:00 בבוקר התחיל המבצע של העברת 17 פגים למרחב התת-קרקעי. צריך להבין עד כמה מסובך ומאתגר הליך העברת פגים, כי לכל פג שמורידים (שאליו מחוברים מכשירים ואמצעים רפואיים) נלווים אחות, טכנאי הנשמה וסניטרים, וכל זה אחרי שמיקום הפגייה התת-קרקעית כבר הוכשר טכנית על כל הציוד הנדרש".
ב-17:00 הושלמה בהצלחה הורדת הפגים. "כשאני מדברת על פגים אני מדברת על טווח משקל שבין 800 גרם לקילוגרמים קטנים". מאז כבר כמעט חודשיים מטופלים הפגים בתנאים אחרים. "החיים במרחב התת-קרקעי לא פשוטים ובהחלט מאתגרים, אבל זו לא סיבה להוריד מהסטנדרט הרפואי שלנו. העבודה היא אותה עבודה, אני זמינה לשאלות ההורים המודאגים, וכשאחד מהם במצוקה ומבקש לדבר עם פסיכולוג, אעשה הכול שזה יקרה מייד".
בית החולים השני בגודלו בצפון משרת אוכלוסייה המונה כ-650 אלף תושבים ב-775 מיטות אשפוז. 475 מהן ממוגנות בחירום. כמו בתי חולים נוספים בפריפריה, גם הוא סובל מהרעבה תקציבית ממשלתית ארוכת שנים, שבאה לידי ביטוי בעיקר באי הוספת כוח אדם למחסור הקריטי הקיים ממילא, ובאי שדרוג מכשור מציל חיים. "בעוד שבתי חולים במרכז הארץ נהנים מתרומות נדיבות, בתי החולים בפריפריה זוכים פה ושם לתרומות צנועות, אם בכלל", כך לדברי ד"ר שלג. התורמים, כך מתברר, מעדיפים בניין על שמם בבית חולים במרכז על פני בניין בנהריה.
האתגר במרכז הרפואי לגליל בנהריה כפול. בשבועות הראשונים מפרוץ המלחמה, חלק לא מבוטל מצוותי הרופאים ומהצוותים האחרים לנו בבית החולים, משום שמשפחותיהם פונו מבתיהן בגבול הצפון לאזורים בטוחים יותר. את הביקור במחלקות שהועברו לתת-קרקע התחלנו באגף הצפוף מאוד של הפנימיות, שחולק לשישה שרוולים. בכל אחד מהם מצטופפים חולים במרחק נגיעה זה מזה. לכל המתחם הזה, כולל חדרי שירותים, מאפשר התקן מנקה אחת בלבד.
קשה לטפל בחולים קשים ומורכבים
החולים, רבים מהם קשישים שחלקם נזקקים לסיוע נשימתי, מקבלים את הטיפול המיטבי גם בתנאי האשפוז המאתגרים האלה, שגם לא משאירים למבקרים מקום לשבת. גם הצוות עצמו מצטופף במרחבים מצומצמים. הבשורה החצי-מנחמת היא ששיעור האשפוזים ירד, כנראה בשל נדידת האוכלוסייה מקו הגבול דרומה. המשמעות היא שכל מטופל מקבל עוד תשומת לב.
גם באגף הכירורגי תנאי האשפוז לא פשוטים. "אין ספק שלצפיפות יש השפעה רבה. כל המחלקות מצופפות במקום צר וקטן, אתם רואים את העומס, חלק מהחולים לא רצו להתאשפז כאן ובחרו ללכת לבית חולים אחר", אומר ד"ר בשיר מאמון מסכנין, מתמחה בגסטרואנטרולוגיה שקיבל השנה את פרס הרופא המתמחה המצטיין של ההסתדרות הרפואית. "קשה לטפל בחולים קשים ומורכבים, מבחינת העשייה השוטפת ומניעת זיהומים". האח אחמד זבידאת מסכים ש"קשה לעבוד בתת-קרקע בגלל הצפיפות. יש עודף מבקרים, האישור הוא למבקר אחד לחולה, אבל במציאות מגיעים יותר".
אחד המאושפזים: "צפוף מאוד ואין פרטיות. המיטה של השכן שלי נוגעת במיטה שלי. אין כאן טלוויזיה אבל השירות מעולה. הרופאים והאחיות זמינים לחולים, פיזיותרפיסטית מגיעה אליי בשוטף. ומכיוון שאני מרותק למיטה, דואגים לרחוץ אותי"
המטופלים מעריכים את מאמצי העל שעושה הצוות הרפואי למרות התנאים הקשים, במטרה להעניק להם טיפול מיטבי. חאלד עבד אל-גאנם מאושפז במחלקה האורתופדית בעקבות תאונת דרכים שעבר. "הגעתי לכאן לפני עשרה ימים וכבר עברתי שני ניתוחים. קשה כאן", הוא מלין, "צפוף מאוד ואין פרטיות. המיטה של השכן שלי נוגעת במיטה שלי. אין כאן טלוויזיה אבל השירות מעולה. הרופאים והאחיות זמינים לחולים, פיזיותרפיסטית מגיעה אליי בשוטף. ומכיוון שאני מרותק למיטה, דואגים לרחוץ אותי".
גם שגית קוצ'וק, אחות מפקחת קלינית במתחם הכירורגי, מפיקה מהמצב את המרב: "התנאים כאן שונים לגמרי מאלה שיש לנו בעל-קרקע. החולים מאושפזים במתחמים קטנים, והאתגר המרכזי שלנו מתמקד בבטיחות הטיפול שאנחנו נותנים ובביטחון שאנחנו מעניקים לחולים. גם בזמן מלחמה יצאו דברים חיובים כתוצאה מהצפיפות שיצרה אינטימיות וחיבורים בין הצוותים השונים - אני מדברת על שיתופי פעולה שמתרחשים רק כאן ולא היו קורים למעלה".
"נותנים לנו את המקסימום"
שושנה מנדלוביץ', בת 72 מעכו, אושפזה במחלקה האורתופדית התת-קרקעית לאחר שעברה ניתוח: "טיפסתי על סולם כדי לנקות ונפלתי. כתוצאה מהנפילה שברתי את מפרק הירך. עברתי כאן ניתוח והעבירו אותי למחלקה הממוגנת הזאת. הצפיפות קשה, אבל היחס טוב והשירות מעולה. הצוותים מתעניינים במטופלים וקשובים לנו. לא קל להם, אני רואה איך האחיות מתרוצצות מפה לשם ועושות מאמצים ניכרים לתת לנו את המקסימום".
3 צפייה בגלריה
התנאים לא פשוטים, אך המסירות של הצוות מחפה על מחדל תקציבי מתמשך של ממשלות ישראל
(צילום: אסף מגל)
מאז שהחזית הצפונית הצטרפה למלחמת חמאס בישראל, הגיעו למרכז הרפואי לגליל עשרות נפגעי נ"ט - יותר מ-50 - רובם במצב קל. "אם החזית הצפונית תתלקח, וזה לא אם אלא מתי, אנחנו נערכים למתקפות טילים ארוכות וממושכות, ובכל שבוע אנחנו מתרגלים את אירוע הקיצון הזה", אומר סגן המנהל, ד"ר שלג. "בחמ"ל הממוגן שלנו, שמאויש גם על ידי נציג משרד הבריאות ובעזרת מערכת ממוחשבת, נפעל מיטבית".
במתחם הפגים נחשפנו ל-18 תינוקות זעירים ומתוקים, וגם פגשנו את אמא תהל ואת אבא נועם בראון, זוג צעיר מעכו, הורים טריים לבתם הבכורה ליה שנולדה במשקל של 1.970 ק"ג. ביום המשמח הזה שחררו את בתם הביתה. "היא נולדה בלידה מוקדמת שהפתיעה גם אותנו", מספרים ההורים הטריים, "ולמרות המלחמה והקרבה לגבול בחרנו ללדת אותה דווקא בנהריה, כי ידענו שיש כאן על מי לסמוך. ידענו שיש פה אחריות ושהכול יהיה בסדר. היה מאוד לא פשוט לעזוב אותה בימי המלחמה.
"סמכנו על הרופאים ב-100%. הם השרו בנו ביטחון שאנחנו משאירים אותה בידיים טובות. הסיטואציה במדינה כולה לא פשוטה. כולנו חווים סוג של אבל", אומר נועם. "גם במצב הזה הצלחנו להשיג שמחה קטנה שתראה לכל עם ישראל שאנחנו כאן בשביל להישאר, ובעזרת השם נהיה חזקים ומאושרים ועם ישראל ינצח".
