בחסות ג׳ונסון &ג׳ונסון וללא מעורבות בתכנים
נשים סובלות מדיכאון יותר מגברים. הרבה יותר למעשה. הנתונים מעידים כי גם במדינות המפותחות וגם במדינות המתפתחות נשים חוות דיכאון בשיעור כמעט כפול מגברים.
המדע מתקשה להסביר את התופעה. "אין הסבר מדעי מוכח אחד לממצא הזה, אך קיימות הרבה השערות", אומר ד"ר אורן טנא, מנהל המערך הפסיכיאטרי באיכילוב ומנהל מכון "מנטליקס" לרפואת הנפש. ד"ר ענבל ראובני, מנהלת מחלקת האשפוז הפסיכיאטרית באיכילוב ומומחית בתחום בריאות הנפש של האשה מדגישה ממצא מעניין: "הפערים בשכיחות בין נשים לגברים מופיעים לאחר התחלת הווסת בגיל ההתבגרות ועד להפסקת הווסת בתקופת גיל המעבר".
ההסבר העיקרי לשכיחות הגבוהה של דיכאון בקרב נשים מתמקד בהיבט ההורמונלי - נשים חוות תנודות הורמונליות משמעותיות לאורך חייהן, החל מהמחזור החודשי, דרך היריון ולידה, ועד לגיל המעבר.
היבט נוסף קשור למערכת החיסון. מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של מחלות אוטואימוניות בקרב נשים, תופעה שעשויה להיות קשורה למנגנוני ויסות אימוניים הקשורים לשינויים הורמונליים, כמו הריון.
הגורם השלישי הוא חברתי-תרבותי. "אצל נשים יש יותר לגיטימציה חברתית-תרבותית להבעת רגש", מציין ד"ר טנא. "במבט סטריאוטיפי, לאישה כאילו 'מותר יותר' לבכות ולהתרגש, בעוד שלגברים יש פחות תיקוף חברתי לעשות זאת". תפיסה זו מוטמעת בשפה ובתרבות, ועשויה להשפיע על הנכונות של גברים לבקש עזרה ולדווח על תסמיני דיכאון. עם זאת, לדברי ד"ר טנא, "ייתכן מאוד שהאצטלה החברתית-תרבותית 'רוכבת' על משהו ביולוגי לחלוטין ונותנת לו פרשנות מוטעית".
מנהל המערך הפסיכיאטרי באיכילוב מסביר שהקשר בין ביולוגיה לתפיסה חברתית יכול להיות דו כיווני: "לדוגמה המונח 'היסטריה' של פרויד, מקורו בכינוי הלטיני לרחם, היסטרוס. הוא נבע מתוך המחשבה השגויה שרק לנשים יש תופעות היסטריות, המכונות היום קונברסיביות כי 'הרחם נודד אצלן בגוף'. היום ברור לנו שזו שטות גמורה, אבל זו דוגמה לכך שלוקחים משהו ביולוגי ומלבישים עליו תופעה התנהגותית נצפית".
בנוסף, אחד הגורמים להופעה של דיכאון הוא היסטוריה של דיכאון בעבר. "בהתאם לכך", אומר ד"ר טנא, "מכיוון שאצל נשים הסיכוי לדיכאון מראש גבוה יותר, כך גם הסיכוי להופעה חוזרת שלו גובר".
סימפטומים שונים משל גברים
מעבר לשכיחות הדיכאון, גם לאופן שבו הוא מתבטא יש הבדלים בין נשים וגברים. "אצל נשים יש יותר ביטויים 'לא טיפוסיים' של דיכאון", מסבירה ד"ר ראובני, "כולל היפרסומניה (ישנוניות יתר) ושינוי במשקל. בנוסף, ישנם יותר תסמינים של חרדה, תלונות גופניות ומחשבות של אשמה".
הופעת דיכאון בקרב נשים שכיחה יותר בתחנות חיים המאופיינות בשינויים הורמונליים. בתקופת קבלת המחזור וגיל ההתבגרות, מתחילה תסמונת קדם-וסתית שעשויה לכלול תסמינים רגשיים משמעותיים. "תסמונת קדם וסתית חמורה כוללת לא רק דכדוך ודיכאון, אלא גם תסמינים אחרים הקשורים לוויסות מצב הרוח", מסביר ד"ר טנא. התסמונת מוגבלת לשבועיים שלאחר הביוץ ולפני קבלת הווסת, אך השפעתה על איכות החיים יכולה להיות משמעותית.
רגישות מיוחדת לקראת ואחרי הלידה
תקופה רגישה במיוחד אצל נשים היא סביב הלידה, החל מהשליש האחרון של ההיריון וגם לאחר שהתינוק בא לאוויר העולם. "אחרי הלידה ישנם שינויים הורמונליים מאוד חדים", מציין ד"ר טנא. "חלק מהתופעות הן טבעיות, 'בייבי בלוז', כאשר נשים מאוד מוצפות, בוכות בקלות ומרגישות לא מווסתות". ד"ר ראובני מסבירה כי "אחרי לידה, בנוסף למאפיינים הרגילים של דיכאון כמו מצב רוח ירוד, הפרעות שינה וכו', אנחנו רואים נשים רבות המתארות קושי להתחבר לתינוק וליהנות מהקשר עמו, עולות הרבה מחשבות של אשמה ובושה ולעיתים גם תחושות של 'אין מוצא' והעדר תקווה".
ד"ר טנא מזכיר כי בדיכאון אחרי לידה – לא רק האמא סובלת. "גם התינוק סובל מהדיכאון", הוא מסביר, "במקרי קיצון, דיכאון לא מטופל עלול להוביל למצבים פסיכוטיים ואף לפגיעה בתינוק".
עם זאת, חשוב לציין כי תחושת עצבות אחרי לידה אינה בהכרח דיכאון לאחר לידה. ההבדלים ביניהם טמונים במשך ובמידת המצוקה ו/או בפגיעה בתפקוד הכללי של האישה. "אצל רוב הנשים יש מיד לאחר הלידה שינויים במצב הרוח, בכי וחרדה, אך כשזה נמשך מעל חודש ומחמיר, יכול להיות שמדובר בדיכאון ויש ללכת ולהיבדק על ידי פסיכיאטר", מוסיפה ד"ר ראובני.
תחנה משמעותית נוספת בכל הקשור לדיכאון אצל נשים היא גיל המעבר. "סביב גיל המעבר רואים יותר תסמינים שקשורים לשינויים הפיזיולוגיים ולתנודות הורמונליות שחוזרות להיות חדות", מסביר ד"ר טנא. "בתקופה זו", מוסיפה ד"ר ראובני, "יש מאפיינים שחופפים לשינויים הפיזיולוגיים כמו: הפרעות שינה, קשיי ריכוז, עייפות ולאות. יחד איתם עולות גם הרבה פעמים מחשבות לגבי העתיד, חשש מהזדקנות ומחשבות על מעשים בעבר."
3 צפייה בגלריה
ד"ר אורן טנא. "אצל נשים יש יותר לגיטימציה חברתית-תרבותית להבעת רגש"
(צילום: טל גבעוני)
כשהתרופות לא עוזרות
מצב מורכב יותר הוא דיכאון עמיד שבו הטיפול התרופתי אינו מסייע, או כפי שההגדרה המקצועית קובעת: מצב בו האפיזודה הנוכחית לא הגיבה מספיק ליותר משני קווי טיפול שניתנו במינון מספק ובמשך זמן מתאים.
ד"ר טנא מדגיש כי "באופן עקרוני, אחד מגורמי הסיכון לדיכאון עמיד, הוא הנסיבות איתן המטופל 'נכנס לעסק'. אין דבר כזה 'דף חדש', אנחנו תמיד מגיעים עם משהו."
הגורמים לדיכאון עמיד משלבים נטייה גנטית עם חשיפה לגורמי סיכון שונים במהלך החיים, כולל טראומות מוקדמות. ד"ר ראובני מסבירה כי "גורמי הסיכון כוללים תחלואה פסיכיאטרית במשפחה ו/או חשיפה לאירועים טראומטיים בילדות כמו התעללות, הזנחה או פגיעה מינית". היא מדגישה כי "ככל שלמטופלת יש יותר גורמי סיכון, כך הסיכון לדיכאון עולה וגם לדיכאון עמיד".
תהיו שם בשבילן
אחד מהגורמים המסייעים לטיפול בדיכאון הוא תמיכה חברתית, הדבר חשוב במיוחד בתקופה שלאחר לידה. "הנושא הזה נחקר בהקשר של דיכאון אחרי לידה ונמצא כי תמיכה חברתית היא גורם משמעותי הממתן את ההשפעה של גורמי הסיכון האחרים", אומרת ד"ר ראובני.
עוד דבר שיכול להקל מאוד על הטיפול בדיכאון, ביתר שאת לאחר לידה, הוא אבחון מוקדם. כדי להסביר זאת, ד"ר ראובני משתפת במקרה של דיכאון סביב והריון ולידה שלא אובחן בזמן: "הגיעה אליי אישה אחרי לידה ראשונה שהדיכאון שלה החל כבר בהריון. מדובר בהריון 'יקר' שהושג לאחר טיפולי פוריות ארוכים. היא הייתה בחרדה ולא הצליחה לישון, אך הרופאים אמרו לה שזה 'רק הורמונלי' ולכן הגיעה אלינו רק חודשים אחרי שילדה ובמצב לא טוב. היא התקשתה לתפקד, לא הצליחה להישאר לבד עם התינוק בשל חרדה משמעותית, ירדה במשקל ולא הצליחה לישון בלילות. בשל חומרת המצב הוחלט מיד על טיפול תרופתי במינון גבוה, אך במשך שבועות לאחר מכן עדיין היו תסמינים דיכאוניים, בעיקר קושי להיות עצמאית עם התינוק ולטפל בו לבדה. שילבנו תרופות שונות וטיפולים פסיכולוגים יחד עם ליווי ארוך טווח ולבסוף היא השתפרה".
הטיפול בדיכאון אצל נשים דורש התייחסות מיוחדת למספר היבטים. ד"ר ראובני מציינת כי "לנשים מטבוליזם שונה מגברים. יש תרופות שמפורקות למשל על ידי הכבד לאט יותר ואז ישנן יותר תופעות לוואי." בנוסף, בטיפול בנשים בגיל הפוריות יש להתחשב בגורמים כמו היריון, הנקה ותכנון משפחה. ד"ר ראובני מדגישה כי "חשוב שנשים עם רקע של דיכאון יקפידו על מעקב מסודר במהלך ההיריון ואחרי הלידה עם ייעוץ של פסיכיאטר.ית המתמחה בפסיכיאטריה של הפריון." בתקופת גיל המעבר, לדבריה, קיימות המלצות לשלב גם טיפול הורמונלי חליפי. לסיום, ד"ר ראובני מדגישה כי "חשוב שנשים יידעו שהטיפול לא חייב להיות תרופתי אלא יכול להיות טיפול פסיכותרפיוטי, ו/או עם שילוב של תרופות נוגדות דיכאון".
שירות לציבור. מוגש בחסות חברת ג'ונסון&ג'ונסון, Health Care LTD C-J
פורסם לראשונה: 15:24, 01.01.25
