נועה יונה, מילואימניקית בת 26 מתל אביב ששירתה בגדוד 5030 של הנח"ל ונפצעה במתקפת הכטב"מים בחורפיש עשתה את צעדיה הראשונים חזרה לחיים במחלקת השיקום של המרכז הרפואי שיבא בתל השומר. "נפל עליי כטב"ם ושרדתי. אומרים לי גיבורה פה שם, לא יודעת, לא מרגישה גיבורה. שורדת אולי, אני מאוד גאה בעצמי על איך שאני לוקחת את הדברים". צפו בנועה מספרת על מה שעברה:
נועה יונה משתקמת מפגיעת הכטב"ם בחורפיש
(כתבתה של יעל צ'כנובר | צילום: עידו ארז | עריכה: בן שפייר)
במחלקת השיקום בבית החולים שיבא תל השומר מאושפזים כ-100 חיילים וחיילות, בסדיר ובמילואים, שנפצעו בחודשי הלחימה הארוכים. בחדרים מלאים בדגלי יחידות, אפשר לראות צעירים משחקים שש בש, נותנים טיפים זה לזה על תמרון כיסא הגלגלים או חולקים עוגות וחטיפים שמביאים המבקרים. "לא יכולתי ללכת, לא יכולתי לעשות כלום לבד. זה היה מאוד מאוד קשה להיות כל הזמן תלויה באנשים", מספרת נועה יונה, "למזלי הגדול אני משתקמת מאוד מאוד מהר. זה מאוד שונה, אבל זה גם כיף. זה פתאום ברייק כזה מהחיים. אתה מבין דברים, יש הרבה זמן לחשוב, להעריך. המון דברים שלא הערכנו קודם, להבריש את השיער, ללכת, זה לא דברים שאתה חושב עליהם ביום-יום, לאכול, לשתות, זה מטורף, להעריך את החיים גם. החלום שלי הוא להיכנס לים".
שיר כהן צדק, בת 21, ממושב אדם המשרתת באוגדת איו"ש ונפצעה בפעילות מבצעית בשומרון, מתארת כיצד במהלך השיקום פעולות בסיסיות פתאום מפסיקות להיות מובנות מאליהן. "כרגע אני לא הולכת, אסור לי לדרוך על הרגל, אבל אני צפויה לעבוד על זה. זה מאוד מוזר להתרגל לזה. לפני הפציעה הייתי עצמאית, הייתי הולכת לבד, מצחצחת שיניים לבד, ופתאום אני תלויה בהמון אנשים. אני לא יכולה לתפקד לבד וזה מוזר אבל מתרגלים עם הזמן".
נועה מהנהנת: "אין ספק שאלה חיים שונים ממה שאני רגילה. לשיר ולי יש פציעות שונות, אבל גם אני בהתחלה לא יכולתי ללכת, הייתי מאוד תלויה באנשים. אני מעריכה דברים שלא הערכתי קודם - להבריש לעצמי את השיער, ללכת, לאכול או לשתות. אלה דברים שלא חושבים עליהם ביום יום, וזה מטורף וגורם להעריך את החיים. למזלי הגדול אני משתקמת מאוד מהר ועוד שבוע וחצי אני גם משתחררת מפה, אבל נחמד פה מאוד. יש כאן אווירה עוטפת וכיפית".
שיר כהן צדק: "אין ספק שהפציעה היא מכשול שלא חשבנו שנצטרך להתמודד איתו, אבל בסוף נעבור אותו גם. זה יוציא אותנו אחרות, שונות אבל לטובה. אני מסתכלת על החיים בצורה אחרת, כמעט איבדתי אותם ופתאום אני פה וחוזרת לעצמי"
עם השחרור הקרב של נועה, אי-אפשר שלא לחשוב על היום שאחרי. "יש לי קצת תוכניות לשחרור. לחזור לעיר, לנחות ברגוע אבל אני גם חייבת לטוס, הייתי אמורה לטוס לפני ובכל פעם שמדברים על חו"ל בא לי לבכות, אז זה מה שבא לי לעשות. ואני אעשה את זה בקרוב, ברגע שאוכל. עוד חלום שלי הוא להיכנס לים, למים, עוד קצת ואוכל".
הפציעה ללא ספק שינתה את חייהן של שתי הצעירות, אך שתיהן קובעות שללא ספק לטובה. "לי מרגיש שהכל יהיה אותו הדבר אבל גם הכל יהיה שונה", מסבירה נועה, "אני לא מרגישה שמסתכלים עליי שונה, אולי אם אלך בלי התחבושת, אבל כן אני מרגישה שאנשים שפוגשים אותי ברחוב מתלהבים. אומרים לי 'גיבורה', והאמת שנפל עליי כטב"ם ושרדתי. אני משתקמת מהר. אז אני גם גאה, לא יודעת אם גיבורה, אולי שורדת? בתקופת ההחלמה זה מאוד חשוב לשמור על אופטימיות וחיוביות ואני גאה בעצמי על זה".
שיר נתמכת המון במשפחה שלה, ובחברים והחיילים מהבסיס שמגיעים לבקר: "כשאשתחרר מפה אני מתכננת להמשיך את שירות הקבע שלי. אבל ברור שגם אני חולמת לטוס, אני צריכה לשנות קצת אווירה. אין ספק שהפציעה היא מכשול שלא חשבנו שנצטרך להתמודד איתו, אבל בסוף נעבור אותו גם. זה יוציא אותנו אחרות, שונות אבל לטובה. אני מסתכלת על החיים בצורה אחרת, כמעט איבדתי אותם ופתאום אני פה וחוזרת לעצמי".
אחד הוותיקים במחלקה הוא איגור טודורן, מילואימניק בן 27 מאשדוד. הטנק של איגור וחבריו נפגע משני טילי RPG בשכונת זייתון. "אני בשיבא כבר שמונה חודשים", אומר איגור, "זה מרגיש כמו שנים, אבל עוד שבועיים אני משתחרר מפה. כל מי שנפצע באירוע שלי כבר השתחרר, אז בקרוב גם אני".
איגור טודורן: "לכל אחד בשיקום יש את התקלות שלו, אם יש מישהו שעכשיו מתחיל להתמודד עם הפציעה, אני רוצה להגיד לו שלא יוותר. גם בלי רגל אפשר לעשות הכל"
כבר בטנק איגור הבין שנפצע קשה, "הפגיעה הייתה מעל הברך, ידעתי שזה לא יהיה משהו אחר, החבר'ה מספרים שביקשתי ישר סיגריה ולשתות מים. זה שיצאנו משם, זאת מתנה, זאת כולה רגל ובמלחמה נפצעים אנשים, זה מה שקורה. אני לא מרגיש שאני צריך לשנות משהו בחיים שלי, בסך הכל החלפתי את הרגל לברזל. אני מסתדר טוב עם הפרוטזה ואמשיך בדיוק מהנקודה שבה החיים שלי עצרו ב-7 באוקטובר - אמשיך לעבוד, אולי אבנה משפחה, אלמד משהו".
3 צפייה בגלריה
איגור טודורן. "אני לא מרגיש שאני צריך לשנות משהו בחיים שלי, בסך הכל החלפתי את הרגל לברזל"
(צילום: עידו ארז)
הגישה החיובית של איגור לא מובנת מאליה. רגלו נקטעה מעל הברך והוא עבר שיקום ארוך ומתיש. לאלו שיגיעו אחריו למחלקה הוא מבקש להגיד: "לכל אחד בשיקום יש את התקלות שלו, אם יש מישהו שעכשיו מתחיל להתמודד עם הפציעה, אני רוצה להגיד לו שלא יוותר. גם בלי רגל אפשר לעשות הכל".
יו"ר ארגון נכי צה"ל, עו"ד עידן קלימן, ביקר את איגור ושאל אותו איך הוא מסכם את התקופה שלו בשיקום. "זאת חוויה מטורפת, הכרתי פה אחלה חבר'ה שלא הכרתי לפני. כל בן אדם שמגיע לפה ומקבל מכתב שחרור מתבאס לצאת מפה".
נועה יונה: "בהתחלה לא יכולתי ללכת, הייתי מאוד תלויה באנשים. אני מעריכה דברים שלא הערתי קודם - להבריש לעצמי את השיער, ללכת, לאכול או לשתות. אלה דברים שלא חושבים עליהם ביום יום, וזה מטורף וגורם להעריך את החיים"
את פצועי מחלקת השיקום פגשנו עם נציגי הקרן לידידות ואגודת הידידים של ארגון נכי צה"ל שהגיעו השבוע לשיבא לחלק ערכות סיוע לימי האשפוז הראשונים הכוללות בתוכם ביגוד, חלוק רחצה, מטען נייד ועוד. בנוסף, הקרן תומכת במשתקמים ברכישת מוצרי חשמל, ריהוט ומזון לקראת שחרורם הביתה.
נשיאת הקרן לידידות, יעל אקשטיין, הגיעה גם היא לשיבא לחלוקת הערכות: "אנו רואים חשיבות אדירה בסיוע ללוחמים שלנו, שעזבו הכל, נלחמו עבור כולנו וכעת הם משלמים מחיר עצום שילווה אותם לכל ימי חייהם. אנו גאים בהם, אוהבים אותם וחבים להם חוב שלעולם לא נוכל לפרוע. בסיוע תורמים אוהבי ישראל מרחבי העולם, אנו נפעל ביחד עם שותפינו בארגון נכי צה"ל במטרה לסייע בשדרוג איכות חייהם בימים הראשונים לטיפול ובמהלכו ובכדי להנעים את זמנם בתקופה מאתגרת עבורם".
יו"ר אגודת הידידים, עדי שטראוס, סיכם: "הקרן לידידות שותפה ותיקה של אגודת הידידים ומסייעת באופן קבוע לגיבורות ולגיבורים ששילמו בגופם ובנפשם למען ביטחון המדינה ואזרחיה. טרום מלחמת חרבות ברזל תמכה הקרן בפצועות ובפצועים בני הגיל השלישי ובימים אלו עוטפת הקרן את כלל הפצועות והפצועים, הצעירים והמבוגרים, ומסייעת באופן דרמטי לתהליך שיקומם".
פורסם לראשונה: 07:26, 24.07.24
