אנטון גרבוז הוא ככל הנראה אחד מחולי האפילפסיה הראשונים בעולם שעברו הליך רפואי, הייטקיסטי וידידותי: צריבת גידול שפיר במוח, שהחמיר את מצב המחלה שלו באמצעות מערכת אולטרסאונד ממוקדת.
קראו עוד:
גרבוז (40), נשוי ואב לשלוש בנות, פיתח תסמין של המחלה כבר כשהיה בן שמונה, אך אובחן רק אחרי זמן רב. "סבלתי מקוצר נשימה וטופלתי תרופתית", הוא מספר, "מכיוון שגדלתי ברוסיה, לא מצאו לנכון לעדכן אותי ואת הורי ממה אני סובל, כך שהאבחנה המדויקת, אפילפסיה, בכלל לא נאמרה לנו".
לכן, כשעלה עם משפחתו לישראל לא ידעו רשויות הבריאות שמדובר בנער אפילפטי. "התגייסתי לצבא, שירתתי בחיל חימוש והכול עבר חלק, עד שלקראת סוף השירות שלי, כשאני בן 21, הייתי פתאום נתקע תוך כדי הליכה. משהו היה עוצר אותי. הייתי נעמד בלי יכולת להניע את שרירי הגפיים. חוסר אונים מוחלט", הוא מספר.
גרבוז נבדק ואובחן כחולה באפילפסיה, מחלה הנגרמת כתוצאה מהפרעה בפעילות החשמלית במוח ומאופיינת בעיקר בפרכוסים. "לא נתתי למחלה לשנות לי את החיים", הוא מספר, "למדתי הנדסת אלקטרוניקה, עבדתי, התחתנתי, הקמתי משפחה ופרנסתי". את המחלה הוא הסתיר ממעסיקיו כיוון שחשש מפיטורים. כשנאלץ להיעדר בשל התקפי הפרכוס, הוא לא חשף בפניהם את הסיבה. "למזלי, הפרכוסים תקפו אותי רק בלילה, במיטה, תוך כדי שינה", הוא מספר, "אז איך ידעתי שפרכסתי? כי התעוררתי תשוש, מסמורטט ובלי זיכרון. ההתקפים מוחקים את הזיכרון לטווח הקצר. בנוסף, אשתי הבחינה כמה פעמים שעברתי התקף פרכוס בשינה".
כל התקף כזה גבה ממנו מחיר יקר. "אני מתעורר מההתקף עם מצב רוח בשפל", הוא מתאר, "לא זוכר כלום ממה שקרה לי בכל יום האתמול, לצד חולשה קשה, תחושת תשישות שמקשה אפילו על הדיבור, אובדן תיאבון. כל החבילה הזו הולכת איתי לפחות יומיים עד שהיא עוברת".
על סף נפילה
להמשיך את שגרת חייו, גרבוז למד להתנהל בין ההתקפים, עד שלפני כשנה וחצי חלה החרפה במצבו, למרות הטיפול התרופתי שנטל (והשתנה במהלך השנים). "פתאום פיתחתי רגישות יתר קיצונית לריחות", הוא מתאר, "יכולתי לעמוד, נניח, לצד אישה, ומריח הבושם שלה, עדין ככל שיהיה, הרגשתי בחילה וחוסר יציבות ברמה כזאת שאם אני לא מתרחק מיידית ממקור הריח – אני על סף נפילה".
הוא התחיל לנדוד בין מרפאות אפילפסיה בבתי החולים השונים בניסיון למצוא מזור לתסמיני המחלה. "הציעו לי, בין היתר, גם ניתוח ראש פתוח, שמאוד הפחיד אותי", הוא מספר, "לכן, כשהגעתי לבית החולים שיבא ושמעתי שם שיש פרוצדורה פורצת דרך וידידותית, מיד נתתי את הסכמתי לעבור אותה".
"למזלי, הפרכוסים תקפו אותי רק בלילה, במיטה, תוך כדי שינה", מספר גרבוז. "אז איך ידעתי שפרכסתי? כי התעוררתי תשוש, מסמורטט ובלי זיכרון. ההתקפים מוחקים את הזיכרון לטווח הקצר. בנוסף, אשתי הבחינה כמה פעמים שעברתי התקף פרכוס בשינה"
ד"ר ציון זיבלי, מנהל היחידה לנוירוכירורגיה תפקודית והמרכז לעל קול מוחי ממוקד במרכז הרפואי שיבא, ומי שביצע את ההליך, מסביר: "הוא הגיע אלינו אחרי סבב בתי חולים בשל אפילפסיה לא נשלטת. בהדמיות שעבר זוהה גידול שפיר, שהתמקם באזור האמיגדלה, בעומק המוח, מצד שמאל, צמוד לגזע המוח". לדבריו, מיקומו הבעייתי של הגידול, שהיה הגורם להחמרה במצבו של גרבוז, לא איפשר אופציה כירורגית "כי הניתוח היה מסכן את החולה בפגיעות נוירולוגיות כגון פגיעה בזיכרון ושיתוק גפיים".
נחושים לסייע לחולה, התכנסה בשיבא ישיבה בהשתתפות ד"ר זיבלי וצוותו וכן נוירולוג המטפל באפילפסיה. "לאחר דיונים החלטנו להציע לו את ההליך הסופר חדשני הזה, ולשמחתנו הוא עבר אותו בהצלחה".
נסעתי הביתה באוטובוס
איך זה עובד? מדובר בשימוש בטכנולוגיית אולטרסאונד ממוקד, "פוקוס אולטרסאונד" (FUS), פיתוח של חברת "אינסייטק" הישראלית, שמפתחת ומייצרת מכשור רפואי לניתוחים, הפועל באמצעות אלומות אולטרסאונד והדמיית MRI. בטכנולוגיה הזו, שימוש ממוקד בקרני החום של האולטרסאונד פוגע ברקמה הנגועה ומסיר אותה ללא צורך, כאמור, בשימוש בסכין מנתחים. מדובר למעשה בטכנולוגיה שמבוססת על שתי מערכות מסתנכרנות: תהודה מגנטית ומערכת אולטרסאונד ממוקד. ראוי לציין שלאורך השנים משתמשת הרפואה בכל אחת מהמערכות האלה, אבל בנפרד. מדעני חברת "אינסייטק" שילבו ביניהן.
עד היום השתמשו בטכנולוגיה הזו למניעת רעד בחולי פרקינסון ולהמסת שרירנים ברחם. "אנחנו החלטנו לקחת את המערכת צעד אחד נוסף קדימה ולשדרג אותה", אומר ד"ר זיבלי. בשיתוף פעולה בינו לבין מהנדסי "אינסייטק" הותאמה הטכנולוגיה לשימושים נוספים, כולל טיפול בחולי אפילפסיה בדגש על מי שסובלים מגידול מוחי.
עד היום השתמשו בטכנולוגיה הזו למניעת רעד בחולי פרקינסון ולהמסת שרירנים ברחם. "החלטנו לקחת את המערכת צעד אחד נוסף קדימה ולשדרג אותה", אומר ד"ר זיבלי. בשיתוף פעולה בינו לבין מהנדסי "אינסייטק" הותאמה הטכנולוגיה לשימושים נוספים
ביום ראשון, ההליך פורץ הדרך בוצע לראשונה בארץ בחולה מסוג זה, ואולי גם לראשונה בעולם. "כשהוא ללא הרדמה, כיוון שהיה צורך לתקשר איתו במהלך הביצוע, החולה הוכנס למכשיר ה־MRI, מספר ד"ר זיבלי, "הנחנו על ראשו קסדה שמכילה 1,000 מקורות על־קול (אולטרסאונד), שאותה קיבענו לגולגולת עם ארבעה ברגים. החולה עבר הדמיה ראשונה, שמזהה בבירור את מיקום הגידול במוח ואת האזור שגרם להגברת הפרכוסים, ואז, אחרי שסימנתי את האזור, יריתי בבת אחת את כל גלי הקול למטרה, כשבמקביל המטופל מדווח לי על תחושותיו. על הפעולה הזו חזרנו שלוש פעמים, כשכל 'ירי למטרה' אורך 37 שניות".
בגמר ההליך עבר גרבוז הדמיה נוספת, שממנה עלה שהפעולה צלחה וניתקה את התקשורת החשמלית בין הגידול למוח, דבר שימנע את התחדשות הפרכוסים. "קיבלנו הוכחה עד כמה זה הליך פורץ דרך, שמאפשר הסרת רקמות נגועות ללא סכין, וכעת יכול לשמש גם לטובת חולי אפילפסיה", סיכם ד"ר זיבלי.
וגרבוז? יומיים בלבד אחרי ההליך, כשהוא כבר לא מפרכס, הוא השתחרר לביתו. "הרגשתי כל כך טוב, כל כך בטוח במצבי, שאפילו לא הזמנתי מונית אלא נסעתי הביתה באוטובוס", הוא מתאר.
