מחקר שפורסם אתמול (יום ג') בכתב העת Journal of Clinical Oncology מצא שנשים שחורות נמצאות בסיכון גבוה יותר בשיעור של 40% למות מסרטן השד בהשוואה לנשים לבנות, גם כאשר מדובר בסוגי הסרטן שנחשבים לברי טיפול. זאת, למרות שהשכיחות המאובחנת של סרטן דומה בין נשים שחורות ללבנות בארה"ב.
ד"ר אריקה וורנר, כותבת המחקר ואפידמיולוגית סרטן בבית החולים הכללי של מסצ'וסטס, ציינה שעד כה הייתה נהוג לחשוב שהפער נובע משיעור גבוה יותר של סרטן "טריפל נגטיב" (האגרסיבי בהרבה) בקרב נשים שחורות. "על סמך התוצאות האלה זה אינו גורם משמעותי או אפילו ראשוני", אמרה הכותבת הראשית של המחקר. אלא שהמחקר חשף שהפערים עמוקים ומדאיגים בכל סוגי סרטן השד.
וורנר ועמיתיה ערכו מטא-אנליזה (שקלול תוצאות) של 18 מחקרים עם כמעט 230 אלף חולות סרטן שד, מהן 34 אלף שחורות, והשוו את שיעורי התמותה של נשים שחורות ולבנות עם אותם תתי-סוגים של סרטן השד.
בסרטן השד, תתי-הסוגים תלויים בסוג הקולטנים שנמצאים על פני שטח תא הגידול. גידולים חיוביים לקולטני הורמונים (HR+) בעלי קולטנים לאסטרוגן או פרוגסטרון, שני הורמונים נשיים. לגידולי HER2 חיובי יש סוג של קולטן המאפשר לגידול להתפשט מהר יותר - או להגיב טוב יותר לטיפול. בכל המקרים, הקולטנים יכולים לשמש כמטרות ברורות לטיפולים. גידולים שאין להם אף אחד מהקולטנים האלה נקראים "טריפל נגטיב" והם הקשים ביותר לטיפול.
עבור תת-הסוג הנפוץ ביותר, חיובי לקולטני אסטרוגן ו/או פרוגסטרון (HR+) ושלילי ל-HER2, שמהווה 60% עד 70% מכל אבחוני סרטן השד, נמצא כי נשים שחורות בסיכון של 50% יותר למות מהמחלה מאשר נשים לבנות. עבור אלו עם סרטן חיובי ל-HR+ וחיובי ל-HER2, נמצא כי נשים שחורות היו בסיכון יתר של 34% למות מאשר נשים לבנות.
נשים שחורות היו ב-17% יותר בסיכון למות מסרטן שד מסוג "טריפל נגטיב" מאשר נשים לבנות, ממצא שהפתיע את וורנר. "חשבנו שבגידולים חיוביים לקולטני הורמונים נראה את הפערים הגדולים ביותר ושלא נראה הבדל בגידולים מסוג טריפל נגטיב", אמרה וורנר. "במציאות ראינו פערים בסדרי גודל דומים בכל תתי-הסוגים של סרטן השד שבדקנו".
לא יכולות להרשות לעצמן את הטיפול
ד"ר אריק וינר, מנהל מרכז הסרטן של ייל, אמר לרשת NBC כי "העובדה שהפערים הגדולים ביותר נראו בקרב נשים שאובחנו עם גידולים חיוביים לקולטני הורמונים מדגישה את התפקיד שממלאים פערים גזעיים בשיעורי התמותה: "בסרטן מסוג זה, אנשים צריכים להיות בטיפול הורמונלי ממושך למשך חמש שנים או יותר, שלעתים קרובות כרוך בעלויות כבדות, כך שהכלכלה משחקת תפקיד", אמר ד"ר וינר. "אנשים נופלים בין הכיסאות, בין אם זה משום שהם לא מסוגלים להרשות לעצמם טיפול הורמונלי ולא מקבלים את התרופות שלהם".
הוא הוסיף שייתכן שרופאים גם לא מציעים טיפולים ממושכים כאלה לחולים שחורים או לבעלי הכנסה נמוכה. לא כל הנשים השחורות הן בעלות הכנסה נמוכה או ללא ביטוח, אך נתוני המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC) מראים כי שיעור החולים השחורים חסרי הביטוח גבוה מאשר חולים לבנים.
ד"ר מריסה הווארד-מקנט, מנהלת מרכז לטיפול בסרטן השד בצפון קרוליינה, מציינת ש"נשים שחורות נוטות לחלות בסרטן השד בגיל צעיר יותר. בדיקות סקר (ממוגרפיה) מתחילות רק בגיל 40, אבל הרבה נשים שחורות עלולות לחלות בסרטן השד בשנות ה-30 שלהן. כל מי שיש לה היסטוריה משפחתית של סרטן השד צריכה להתחיל בסריקות ממוגרפיה 10 שנים לפני. נשים מכל הגזעים, במיוחד נשים שחורות, צריכות להכיר את ההיסטוריה המשפחתית שלהן", היא אמרה.
ד"ר וורנר מסכמת: "אם תסתכלו על נתוני סרטן השד מלפני 40 שנה, באמת לא היו הבדלים בתמותה מסרטן השד בין נשים שחורות ולבנות. לא היינו טובים מאוד באבחון ובטיפול בו. אבל ככל שהשתפרנו, גדל הפער בין נשים לבנות לשחורות".
האם ישראל בדרך לשם? תרופות רבות לסרטן לא זוכות להיכנס לסל התרופות משום שעלותן לכל חולה נאמדת בעשרות אלפי שקלים בחודש. תרופות רבות לא ייכנסו גם לסל הקרוב משום שתקציבו אינו צפוי לעלות על קודמו. קראו עוד בנושא זה:
