רעיה כהן, אחות בבית החולים שערי צדק, לא יכולה לפגוש את המטופלים שהיא כל כך אוהבת; לורי הלר יוצאת רק לפארק שמעבר לכביש על מנת לשאוף אוויר; והרב משה קליין מחבק את הנכדים במשך שנתיים רק דרך הזום. על אף ששלושתם התחסנו נגד קורונה, הגוף שלהם כמעט לא מפתח נוגדנים, או שבכלל לא. "גם חיסון רביעי לא יעזור", הם אומרים, "החיים שלנו הפכו לסיוט. כל יציאה מהבית מהווה סכנת מוות".
קראו עוד:
מחקרים שונים מראים כי בין אחוז לשניים מהאוכלוסייה אינם מפתחים חיסוניות מספקת לנגיף הקורונה גם לאחר קבלת שלוש מנות חיסון. מדובר בעיקר באנשים עם כשל במערכת החיסון או כאלה שמערכת החיסון שלהם חלשה, בדרך כלל בשל קבלת טיפולים שמדכאים את מערכת החיסון כמו מושתלי איברים, חולים המטו־אונקולוגים ומטופלים בכימותרפיה. כמו כן ישנה אוכלוסייה שמפתחת תופעות לוואי קשות מחיסוני הקורונה. כעת כל אלה מקווים שמשרד הבריאות ינגיש עבורם את החיסון הפסיבי, שמכיל נוגדנים שמוזרקים ישירות למחזור הדם – ללא תלות במערכת החיסון.
"מבחינתנו זה חבל הצלה", אומרת רעיה, "אני זקוקה לחיסון הזה כמו אוויר לנשימה. ישנם לא מעט אנשים כמוני שכלואים כבר כמעט שנתיים, ומבחינתם יש גל קורונה אחד גדול ששיבש להם את החיים מקצה לקצה. כרגע אין מועד שבו נוכל לצאת מהבית כמו כולם".
חיבוק דרך הזום
בעשור האחרון משמש משה קליין (62), תושב ירושלים, כרב של המרכזים הרפואיים הדסה, עין כרם והר הצופים. בעבר כיהן כראש אולפנת בני עקיבא צפירה וסגן יו"ר מרכז ישיבות בני עקיבא. "לפני שלוש שנים עברתי השתלת כליה", הוא מספר. "על מנת למנוע מצב של דחייה של הכליות, אני נוטל תרופות שגורמות למערכת החיסון שלי לייצר נוגדנים. לאחר שני החיסונים הראשונים עשיתי בדיקה על מנת לבדוק מה רמת הנוגדנים שלי, והתברר שהגוף שלי לא ייצר שום נוגדן. כלום. כמו להזריק מים. לאחר החיסון השלישי מערכת החיסון דווקא הצליחה לפתח נוגדנים, אבל אחרי מספר ימים הם התפוגגו לגמרי. אני מצפה ממשרד הבריאות למצוא פתרון עבור אנשים במצבי. מה קורה עם קהילת המושתלים? כולם נמצאים באי־ודאות לגבי החיים שלהם".
מאז שפרצה המגפה הרב קליין שומר כאמור על זהירות על מנת שלא להידבק. "שנתיים לא הכנסתי אף אחד לביתי", הוא אומר. "שנתיים אני ורעייתי לא יוצאים לשום אירוע, אלא אם הוא באוויר הפתוח ועם הקפדה על מרחקים. היינו נוהגים לארח לארוחות ליל שבת בביתנו, אולם מאז שפרצה המגפה נאלצנו להפסיק. אני לא מוריד את המסכה אפילו לא לרגע. נפגש עם אנשים רק בזום. לא יוצא מהבית ולא נותן לילדים ולנכדים להתקרב אליי. מחבק אותם רק דרך הטלפון והזום. לא מייחל לשונאים שלי כזה עונש, של חיים בין קירות הבית מבלי לצאת החוצה".
הרב משה קליין: "אני נפגש עם אנשים רק בזום. לא יוצא מהבית ולא נותן לילדים ולנכדים להתקרב אליי. מחבק אותם רק דרך הטלפון והזום. לא מייחל לשונאים שלי כזה עונש"
גם רעיה כהן (63), אחות במקצועה, נמצאת באותו סרט רע. "התחסנתי שלוש פעמים ולמרות זאת אין לי נוגדנים נגד הקורונה", היא אומרת. "לפני 17 שנה עברתי השתלת ריאה בגלל פיברוזיס מסיבה בלתי ידועה. למען האמת, כמעט שלא נשארתי בחיים. במשך שש שנים הייתי חולה, ורק השתלת הריאות הצילה את חיי. אחרי תהליך החלמה הצלחתי לחזור לעבודה בבית החולים. כאחות במחלקה להפריה חוץ־גופית אני הכי פחות חשופה לסכנות, כי לכאן מגיעות נשים בריאות. אבל המערכת החיסונית שלי חלשה מאוד כתוצאה מתרופות שאני נוטלת למניעת דחייה של השתל".
3 צפייה בגלריה
רעיה כהן. "התחסנתי שלוש פעמים ולמרות זאת אין לי נוגדנים נגד הקורונה"
(צילום: שלומי שלמוני)
עם התפרצות הקורונה, חייה של רעיה הפכו בלתי נסבלים, על אף שכאמור חוסנה שלוש פעמים נגד הנגיף. "הגוף שלי לא מפתח נוגדנים ובעצם אני מסתובבת בעולם ללא שום הגנה", היא מספרת. "עכשיו עם התפרצות האומיקרון זה בכלל מפחיד".
כעת רעיה החליטה להגיע למקום עבודתה רק בשעות אחר הצהריים, כאשר כבר אין מטופלות במחלקה. "אני חוששת להידבק בנגיף", היא אומרת. "גם בתקופות הרגועות בין הגלים הסכמתי לטפל בנשים רק לאחר שהציגו תו ירוק או הראו תוצאת PCR שלילית. אני חייבת לשמור על עצמי יותר מכל אדם אחר".
רעיה כהן: "אני נמצאת במלכוד: מצד אחד, צריכה להסתתר כי אין לי מערכת חיסונית. אם חלילה אדבק בנגיף, זה עלול להיות מסוכן מאוד עבורי ולא בטוח שאשרוד את המחלה. מצד שני, אני אחות בנשמתי ורוצה לעזור לאנשים"
רעיה מספרת שהיא מנסה למצוא פתרונות לבעיה: "פניתי למשרד הבריאות ולחברת אסטרהזניקה. ניסיתי לברר אולי שיטת החיסון שלהם שונה מזו של פייזר, אבל מהבירור לא עלה כלום ונותרתי עם הבעיה. בצוות במחלקה שבה אני עובדת שוברים את הראש כיצד בכל זאת לאפשר לי להגיע לעבודה. כעת, בגל החמישי, אין ברירה ואני חייבת להישאר בבית. אני לא פוגשת את הנכדים שלי לפני שהם עוברים בדיקות PCR. מתסכל אותי שמדוכאי חיסון כמוני לא מקבלים את החיסון הפסיבי, שכבר קיים בארה"ב, אבל טרם אושר בסל הבריאות בישראל, ולא ברור אם בכלל נחת כאן. אף אחד לא אומר לנו כלום".
רעיה מתוסכלת מאוד מהמצב. "היה נדמה שהקורונה חולפת", היא אומרת, "אבל כל כמה חודשים מגיעים גל חדש וזן חדש. אני נמצאת במלכוד: מצד אחד, צריכה להסתתר כי אין לי מערכת חיסונית. אם חלילה אדבק בנגיף, זה עלול להיות מסוכן מאוד עבורי ולא בטוח שאשרוד את המחלה. מצד שני, אני אחות בנשמתי ורוצה לעזור לאנשים. זו המהות שלי. יותר מכל אני מתגעגעת כל כך לנכדים שלי. אני רוצה לחבק אותם בלי לחשוש ולארח אותם לארוחת שישי כמו פעם".
בחודש שעבר אישר מינהל המזון והתרופות האמריקאי את הנוגדן "אבושילד" של חברת אסטרהזניקה עבור אוכלוסיות עם דיכוי של מערכת החיסון שלא הצליחו לפתח נוגדנים, או עבור כאלה שסובלים מתופעות לוואי קשות לאחר קבלת חיסוני הקורונה. האישור ניתן לבני 12 ומעלה.
"אבושילד" הוא למעשה חיסון פסיבי שמשלב שני נוגדנים שנקשרים לאתרים שונים בווירוס ובכך מונעים את הכניסה של הנגיף לתאים ומונעים את התרבותו. הנוגדנים שבחיסון עברו שינוי שמאפשר להם להימצא במחזור הדם במשך שישה חודשים לפחות, ובכך לספק הגנה לאנשים עם מערכת חיסון מוחלשת שלא מסוגלים לייצר בעצמם את הנוגדנים.
מינהל המזון והתרופות אישר את החיסון על סמך מחקר פאזה שלישית שנערך בארה"ב, בריטניה, ספרד, בלגיה וצרפת וכלל כ־5,200 משתתפים. על פי הממצאים, לאחר שלושה חודשי מעקב נרשמה הפחתה של 77% בשיעור מקרי הקורונה הסימפטומטית. לאחר שישה חודשים מקבלת הנוגדנים, נצפתה הפחתה של 83% בשיעור מקרי הקורונה הסימפטומטית. החיסון ניתן בזריקה לתוך השריר במינון של 300 מ"ג.
"החיסונים הוכיחו את עצמם כהגנה הטובה ביותר נגד הקורונה", אמרה ד"ר פטריציה קוואצוני, מנהלת המרכז להערכה ומחקר תרופות של ה־FDA. "עם זאת, ישנם אנשים שמערכת החיסון שלהם מדוכאת והגוף שלהם אינו מגיב לחיסונים הקיימים. כמן כן, יש אוכלוסיות עם תופעות לוואי חמורות לחיסון. כל אלה זקוקים להגנה מסוג אחר. האישור של אבושילד עשוי להפחית את הסיכון שלהם לחלות בקורונה". משרד הבריאות בישראל, יש לציין, נמצא במגעים מתקדמים על מנת לייבא את החיסון לארץ.
הבית הפך לכלא
גם לורי הלר (68) נמצאת בסיכון גבוה: היא חולה ב־CVID, כשל חיסוני שלא מאפשר לגוף לפתח נוגדנים. "גם החיסון הרביעי לא רלוונטי עבורי מפני שהגוף שלי פשוט לא מפתח את הנוגדנים", היא אומרת. "קיבלתי את שלושת החיסונים הקודמים וזה לא ממש עוזר לי".
הלר נולדה בארה"ב ובשנת 1993 עברה יחד עם בעלה וילדיה מניו־יורק לישראל. כיום היא עוסקת בגיוס לעמותות חולים. "כאזרחית אמריקאית", היא מספרת, "יכולתי לעלות למטוס ולקבל את החיסון הפסיבי באזור מגוריי. אלא שאסור לי לצאת מפתח הבית, אז מטוס זה בכלל מחוץ לתחום. המקום הכי מרוחק שאליו אני מגיעה זה הפארק מעבר לכביש. אני יוצאת אליו על מנת לנשום אוויר כשאני כבר לא יכולה להסתובב בין ארבע הקירות בבית. אני מקווה מאוד שאוכל לקבל את החיסון הפסיבי ולדעת בוודאות שאני מוגנת. אני רוצה לחזור לחיים שהיו לי קודם".
לורי הלר: "המקום הכי מרוחק שאליו אני מגיעה זה הפארק מעבר לכביש. אני יוצאת אליו על מנת לנשום אוויר כשאני כבר לא יכולה להסתובב בין ארבע הקירות בבית. אני מקווה מאוד שאוכל לקבל את החיסון הפסיבי ולדעת בוודאות שאני מוגנת. אני רוצה לחזור לחיים שהיו לי קודם"
לפני כשנה גילתה לורי שהיא סובלת מסרטן מסוג לימפומה. במסגרת הטיפול היא החלה לקבל כימותרפיה ולכן נמצאת כרגע בסיכון גבוה עוד יותר. "אפילו את הטיפול בכדוריות הדם הלבנות אני מקבלת בבית, על מנת לא להיות במגע עם חולים אחרים שעלולים להדביק אותי", היא מספרת. "למעשה, אני כל היום לבד. החיים שלי לא פשוטים. אני מתחננת לקבל את הזריקה הפסיבית החדשה. חייבים לעזור לי לצאת מהכלא שבו אני נמצאת, ביתי שלי".
תגובת מטה ההסברה למאבק בנגיף הקורונה: "משרד הבריאות פועל כל העת למצוא מענים טכנולוגיים ואחרים לאתגרי המגפה, ובכלל זה גם לנושא אוכלוסיות בסיכון גבוה במיוחד. המשרד עושה מאמץ להנגיש טכנולוגיות רלוונטיות בהתאם לשיקולים השונים כגון בריאות הציבור, מועילות ובטיחות הטכנולוגיה".
