בכתבה הקודמת בסדרה הוזכרו הנחיות חדשות לטיפול בצרבת, והייתה התייחסות לטיפול תרופתי. אחת מקבוצות התרופות שצוינו בהקשר זה היא זו שמעכבת את הפעילות של משאבות המימן: התרופות אומפרזול, קונטרולוק, לנטון ונקסיום. תרופות אלה, המעכבות את הפרשת החומצה מתאי הקיבה, נרשמות בשכיחות הגבוהה ביותר על ידי רופאים. הן גם נחשבות בטוחות, אבל יודגש שה-FDA אישר אותן לשימוש לטווח קצר בלבד ולא לחודשים או לשנים.
לכתבות קודמות בסדרה:
לפי מאמר שפורסם ב-2020, במרבית המקרים שבהם הרופאים רושמים את התרופות הללו, אין לכך הצדקה רפואית. בנוסף, במקרים רבים הטיפול ניתן לתקופות ממושכות ואף לכל החיים, מה שיכול להוביל לבעיות רפואיות מרובות, ולאלו נתייחס בכתבה זו.
בעיות שעשויות להיווצר משימוש ממושך בתרופות
מחסור בוויטמין B-12. לוויטמין זה תפקיד חשוב בייצור הדנ"א, בהבשלת כדוריות הדם האדומות ובתפקוד תקין של העצבים, והגוף מקבל אותו בעיקר ממזון מהחי. שימוש ארוך טווח בתרופות המעכבות את משאבות המימן הוא גורם סיכון להתפתחות מחסור בוויטמין. מכיוון שהוא מגיע מהמזון, הוא קשור לחלבונים. שחרור מהחלבונים מתרחש בנוכחות חומצת הקיבה, שלה יש תפקיד מפתח בספיגת הוויטמין, כך שדיכוי הפרשת החומצה על ידי שימוש בתרופות המעכבות את משאבות המימן יכול להוביל לתת-ספיגה של ויטמין B-12 ולמצבים כמו אנמיה ופגיעה בעצבים.
מספר מחקרים הראו קשר בין השימוש בתרופות הללו לירידה ברמות של ויטמין B-12. במחקר שנערך על נבדקים בריאים התברר כי שימוש במשך שבועיים באומפרזול גרם לירידה בספיגת הוויטמין. במחקר אחר נמצא שאצל אנשים שנטלו את התרופות הללו לאורך זמן ממושך, הייתה ירידה משמעותית ברמות הוויטמין לעומת אנשים אחרים. לנוכח הממצאים הללו מומלץ לאנשים שנוטלים תרופות זמן ממושך לבצע מעקב אחר רמות הוויטמין B-12 שלהם.
מחסור בוויטמין C. ויטמין זה פועל נגד נזק חמצוני, ומכיוון שבני אדם לא יכולים לייצר אותו, יש לקבל אותו בדיאטה. בסביבה החומצית של הקיבה הוויטמין נמצא בצורתו הפעילה, אבל בסביבה בסיסית הוא הופך לחומר שאינו יכול להפוך בחזרה לוויטמין פעיל. לכן, במצבים כמו מחסור בחומצת קיבה ושימוש בתרופות שמעכבות את משאבות המימן, יורדות הכמות והזמינות של ויטמין C בקיבה.
במחקר שבדק את רמות הוויטמין בדם אצל מטופלים שנטלו אומפרזול במשך חודש לעומת מטופלים שלא נטלו את התרופה, נמצאה רמה נמוכה יותר של הוויטמין אצל אלו שטופלו בתרופה. עם זאת, אין כיום המלצה ליטול תוסף ויטמין C למי שנוטל תרופות שמעכבות את משאבות המימן.
מחסור במגנזיום. כל התרופות המעכבות את משאבות המימן היו קשורות במקרים של מחסור במגנזיום. מספר המקרים המדווחים אמנם לא היה גדול, אבל ה-FDA כבר הזהיר בעבר ששימוש ממושך בתרופות הללו עלול להוביל לתופעה זאת. במרבית המקרים שדווחו, המטופלים סבלו מרמת מגנזיום נמוכה באופן חמור.
באחד המחקרים שעסקו בנושא, השתתפו 28 מטופלים שסבלו מרמת מגנזיום נמוכה, והתברר שהם נטלו תרופות שמעכבות משאבות מימן למשך שנה עד עשר שנים. גם מחקר אחר מצא קשר בין המחסור במגנזיום לשימוש ארוך טווח בתרופה. תוספי מגנזיום לא פתרו את הבעיה. הדבר היחידי שעזר היה הפסקה בנטילת התרופות. מחברי המחקר מציעים לבדוק את רמות המגנזיום אצל כל מי שמשתמש בתרופות האלה לזמן ממושך.
מחסור בברזל. לחומצת הקיבה תפקיד חשוב בספיגת ברזל מהמזון. במצבים של מחסור בחומצה בקיבה, או כשמשתמשים במעכבי משאבות המימן, עשויה להיות פגיעה בספיגת הברזל. בספרות הרפואית תוארו מקרים שבהם התפתחה אנמיה אצל אנשים שהשתמשו במעכבים. הם לא הגיבו לטיפול בתוספי ברזל כל עוד המשיכו ליטול את התרופות, אך הגיבו טוב לתוספים כשהטיפול הופסק.
מחסור בסידן וסכנה של שברים. מרבית הסידן נספג במעי הדק, וחומצת הקיבה ממיסה את מלחי הסידן ומאפשרת את ספיגתם. אצל חולים שנוטלים את מעכבי משאבות המימן עלולה להופיע ירידה בספיגת הסידן. למשל, במחקר שבו נתנו אומפרזול לנשים במשך 14 יום, נראתה ירידה של עד 41% בספיגה של סידן קרבונט.
אצל אנשים הנוטלים את מעכבי משאבות המימן נמצא גם סיכון מוגבר לשברים. במחקר שעקב אחרי 115,933 ילדים נמצא סיכון מוגבר לשברים אצל אותם ילדים שטופלו במעכבים. במחקר שבו נבדקו 15,782 מקרים של שברים הקשורים לאוסטאופורוזיס, נמצאה שכיחות מוגברת של שברים בצוואר הירך בקרב אלו שנטלו את חוסמי משאבות המימן למשך מעל לחמש שנים. ה-FDA הוציא ב-2010 אזהרה בנושא.
4 צפייה בגלריה
צילום רנטגן של שבר בצוואר הירך. שכיחות מוגברת בקרב אלו שנטלו את חוסמי משאבות המימן מעל חמש שנים
(צילום: shutterstock)
בעיות בהיריון. נשים הרות סובלות מצרבת לעיתים קרובות, והטיפול יכול לכלול שימוש בחוסמי משאבות המימן. תרופות אלה מסווגות על ידי ה-FDA כבטוחות לשימוש בזמן היריון – למעט אומפרזול, שמסווג כפחות בטוח, והשימוש בו מוצדק רק כשהתועלת עולה על הסיכון.
במחקר שבחן 26 מחקרים שונים ופורסם ב-2020, נמצא שהשימוש בחוסמים בזמן היריון היה כרוך בסיכון מוגבר למומים מולדים. לעומת זאת, שימוש בזמן היריון בתרופות החוסמות היסטמין מסוג 2 (כמו רניטידין או פמוטידין) לא היה כרוך בשכיחות מוגברת של מומים מולדים, אך נמצא כמעלה את הסיכון ללידות מוקדמות.
במאמר נוסף המחברים ממליצים לנשים הרות ומניקות לשמור טיפול בחוסמי משאבות המימן רק למצבים שבהם הסימפטומים אינם נשלטים על ידי תרופות סותרות חומצה (טאמס או רני) או על ידי תרופות החוסמות היסטמין מסוג 2.
התפתחות גידולים בקיבה. שימוש בחוסמי משאבות המימן שנמשך יותר משנה הראה עלייה בשכיחות של פוליפים בקיבה. ביולי 2022 פורסם מחקר שבחן את הסיכון לסרטן הקיבה, ונמצא שקיים סיכון מוגבר לסרטן זה אצל משתמשים בתרופות הללו. המחברים ציינו שיש לקחת זאת בחשבון כשמקבלים החלטות בנושא. גידול נוסף בקיבה, הנקרא קרצינואיד, נמצא גם הוא בשכיחות מוגברת בקרב משתמשים בחוסמי משאבות המימן, במיוחד אחרי עשר שנות שימוש.
סיכון למחלות לב. לאנשים לאחר התקף לב, שבץ או מחלות לב אחרות נוהגים לתת אספירין ופלביקס (קלופידוגרל) כדי להפחית את הסיכון לאירועים נוספים. מאחר שקיים סיכון מוגבר לדימום בעקבות שילוב של שתי התרופות, נהגו לתת למטופלים חוסמי משאבות מימן כדי להפחית את הפרשת החומצה בקיבה ולהפחית את הסיכון לדימומים בה.
הבעיה היא שהחוסמים הללו יכולים לפגוע ביעילות הפלביקס. מספר מחקרים הראו עלייה בשכיחות של אירועי לב שונים אצל מטופלים לאחר התקפים שטופלו בשילוב של פלביקס עם חוסמי משאבות המימן. בעקבות כך הוציא ה-FDA אזהרה להימנע משימוש בו-זמני בפלביקס ובחוסמים.
4 צפייה בגלריה
מספר מחקרים הראו עלייה בשכיחות של אירועי לב שונים אצל מטופלים לאחר התקפים שטופלו בשילוב של פלביקס עם חוסמי משאבות המימן
(צילום: shuttestock)
סכנה לזיהומים
שימוש ארוך טווח בחוסמים יכול להוביל לזיהומים שונים.
זיהומים במערכת העיכול. חומצת הקיבה משמשת כגורם המגן מפני כניסת חיידקים מזיקים למערכת העיכול ושגשוג שלהם שם. מטופלים עם רמות נמוכות של חומצת קיבה הם בסיכון מוגבר לפתח זיהומים של מערכת העיכול על ידי חיידקים כמו סלמונלה, שיגלה, קמפילובקטר וקלוסטרידיום דיפיצילה. תופעת הלוואי העיקרית בעקבות שימוש ארוך טווח בחוסמי משאבות המימן - שלשול. בגללו מטופלים רבים הפסיקו את נטילת התרופה. הגורמים העיקריים להופעתו הם אחד מארבעת החיידקים שצוינו קודם.
היו דיווחים גם על זיהומים על ידי טפילים אצל אנשים שנטלו חוסמים לזמן ממושך – למשל, זיהום על ידי הטפיל ג׳יארדיה למבליה.
זיהומים של דרכי הנשימה. שימוש ממושך בחוסמים יכול לאפשר לחיידקים לשגשג בדרכי העיכול העליונות, וחיידקים אלה יכולים להישאף אל הריאות. במחקר שפורסם ב-2020 וסקר 65,590 מקרים של דלקת ריאות בקהילה, נמצא סיכון מוגבר לדלקת ריאות ולאשפוז בקרב אנשים שמשתמשים בחוסמים. הסיכון היה מוגבר גם במינון נמוך וגם במינון גבוה של התרופות.
קורונה. מחקר שהתפרסם ב-2020 בדק שכיחות של קורונה בקרב 53,130 משתתפים, ומניתוח הנתונים עלה שהנבדקים שנטלו חוסמים היו בסיכון מוגבר לחלות בקורונה בהשוואה למי שלא נטלו את התרופות הללו. הסיכון לחלות בקורונה היה גבוה יותר אצל מי שנטלו מינון גבוה של התרופה.
במחקר אחר נכללו 132,316 מטופלים, ועלה ממנו שבקרב המשתמשים בחוסמי משאבות המימן, הסיכון לקורונה חמורה היה גבוה ב-79% יותר מאשר אצל אחרים.
האם יש דרכים אחרות לטפל בצרבת מלבד השימוש בתרופות הללו? על כך, בכתבה הבאה.
ד״ר דלית דרימן מדינה היא מומחית ברפואת המשפחה, רפואה אינטגרטיבית ופונקציונלית
