בשיתוף הוועד למלחמה באיידס וחברת גיליאד
אבחון מוקדם מציל חיים: חווה (שם בדוי) היא אלמנה בת 70, ילידת הקווקז, שבן זוגה מת לפני כמה שנים. היא אושפזה עם סרטן במעי הגס ועברה ניתוח להסרת הגידול. היא קיבלה כימותרפיה, ואז, הרופא שלה שם לב לתוצאות חריגות בבדיקות הדם שלה, והחל בבירור. בין היתר, הוא שלח את הדם שלה לבדיקות HIV, והתוצאות חזרו חיוביות. "הרופא כמעט נפל מהכיסא מרוב הפתעה", מספרת ד"ר לובה טאו, רופאה בכירה ביחידה למחלות זיהומיות ובמרפאת HIV בבית החולים איכילוב.
סיפורה של חווה הוא רק אחד מבין המקרים הרבים של נשאי HIV שלא מתאימים לסטריאוטיפ של "נשא טיפוסי" ולא נמצאים בקבוצת סיכון, ולכן מאובחנים רק זמן רב לאחר שנדבקו.
"הפעם, מערכת החיסון שלה הייתה מעט ירודה, אבל עוד לא הגענו למצב שבו נגיף ה-HIV התפתח למחלת איידס פעילה", אומרת ד"ר טאו. במקרים אחרים, האבחון נעשה בשלב כה מאוחר שהנגיף כבר גרם לנזקים משמעותיים לגוף.
ד"ר טאו מספרת על מקרה אחר בו היא טיפלה של אבחון מאוחר של אשה שלא תואמת לסטריאוטיפ. "בת יותר מ-60, שאושפזה באחד מבתי החולים עם דלקת קרום המוח וזיהום פטרייתי פולשני שמאפיין מערכת חיסונית ירודה", מתארת הרופאה, "כשמזהים זיהום פטרייתי שכזה, מנסים להבין מה קרה למערכת החיסון, ולכן עשו לה בדיקת HIV, שיצאה חיובית. במקרה הזה, האשה היתה כבר במצב קשה, שאפשר היה למנוע אותו אם היא רק הייתה נבדקת מוקדם יותר".
"מי יכול להידבק? כל מי שמקיים יחסי מין יכול להידבק ולכן צריך להיבדק. אצל הנגיף אין אפליה. נכון שיש קבוצות סיכון, אבל אנחנו מזהים לא מעט נשאים שלא שייכים לשום קבוצת סיכון"
"האבחון המאוחר גורם לבעיות בריאות משמעותיות שניתן היה למנוע"
לפי נתוני משרד הבריאות, בשנת 2021 זוהו בישראל 90 נשאים חדשים שאינם שייכים לקבוצות הסיכון המזוהות עם הידבקות עם הנגיף – שהן גברים המקיימים יחסי מין עם גברים, משתמשי סמים קשים ואנשים שנולדו במדינות בהן HIV הוא מחלה אנדמית. זו עלייה של 8% במספר הנשאים החדשים שלא בקבוצת סיכון בהשוואה לנתוני 2020. "מה שמאפיין את מי שמאובחן כשהוא לא בקבוצת סיכון זה שלא חושבים לבדוק אותם, ולכן האבחנה נעשית לעיתים קרובות בשלב מאוחר, כשמתפתחים זיהומים חיידקיים, פטרייתיים וויראליים שמאפיינים מערכת החיסון במצב ירוד", אומרת ד"ר טאו. "וזה ממש חבל, כי היום מדובר במחלה כרונית שעם כדור אחד ביום אפשר לחיות חיים מלאים ובריאים".
HIV היא מחלה נגיפית שפוגעת במערכת החיסון. הנגיף עובר במגע מיני, שימוש משותף במזרקים, מאם לעובר בלידה ומאם לתינוק בהנקה. "אלה דרכי ההדבקה היחידות שלו. הנגיף לא עובר דרך רוק, לא בנשיקה ולא באכילה משותפת. לא עובר דרך העור, לא בשימוש משותף במגבת, לא בלחיצת יד ולא בשימוש בשירותים", מזכירה ד"ר טאו. "אם כן, מי יכול להידבק? כל מי שמקיים יחסי מין יכול להידבק ולכן צריך להיבדק. אצל הנגיף אין אפליה. נכון שיש קבוצות סיכון, אבל אנחנו מזהים לא מעט נשאים שלא שייכים לשום קבוצת סיכון".
לפי מחקרים, נשים באופן כללי, ואנשים מבוגרים, נמצאים בסיכון הגבוה ביותר להתפספס ולהיות מאובחנים בשלב מאוחר. בשנת 2021, בקרב מאובחנים חדשים שאינם שייכים לקבוצות סיכון, כמחצית (47) היו נשים. "והאבחנה המאוחרת ביותר שהייתה לנו היתה של גבר בן 82, שאושפז בגלל סרטן של בלוטות הלימפה, וכמו כל מי שסובל מממאירות המטולוגית – סרטן של מערכת הדם – הוא נבדק כי יש קשר בין התפתחות הסרטן לנגיף ויצא חיובי", מספרת ד"ר טאו.
בעשרים השנים האחרונות, הטיפול בנגיף ה-HIV עבר מהפכה מוחלטת. ממחלה קטלנית, הנגיף הפך למחלה כרונית שמאפשרת לחיות חיים מלאים ושלמים ללא סיבוכים או תופעות לוואי. בעזרת טיפול קבוע, אנשים עם HIV מגיעים למצב שהנוכחות שלו בגוף היא כה נמוכה שהוא לא ניתן לזיהוי בבדיקות דם. במצב כזה, שנקרא "אנדטקטבל", הם גם לא נמצאים בסיכון להדביק אחרים, לא בהדבקה בין אם לעובר ואפילו לא בקיום יחסי מין לא מוגנים. הטיפולים המתקדמים כיום מאפשרים אפילו התאמה לאורח החיים וגמישות במתן הטיפול תוך שמירה על הגנה מלאה.
"היום אנחנו מדברים על חיים עם הנגיף ותוחלת חיים מלאה, אבל זה בתנאי שמאבחנים בזמן", אומרת ד"ר טאו. "לצערנו, בגלל האבחון המאוחר, נולדו בשנה שעברה בישראל ארבעה תינוקות שנדבקו בזמן ההיריון מהאם שלהן, שזו טרגדיה שניתן היה למנוע אותה", היא מוסיפה ומספרת שכדי למנוע הישנות מקרים שכאלה, לפני כמה חודשים אישר משרד הבריאות נוהל חדש לפיו כל אשה בהיריון או שמתכננת היריון צריכה להיבדק ל-HIV לפחות פעם אחת. "אנחנו מקווים שתהיה לכך היענות מצד הנשים ורופאי הנשים", אומרת ד"ר טאו.
כיום, הטיפולים נגד הנגיף עצמו כה יעילים, שגם במקרה של אבחון מאוחר, ניתן להשתלט על הנגיף. אולם האבחון המאוחר עשוי לגרום להתפתחות מחלות ופגיעות אחרות. "אצל חלק מהמאובחנים מאוחר מתפתחים זיהומים, שבמקרה הטוב ניתנים לטיפול, אבל לא תמיד. אצל חלקם מופיעות ממאירויות המטולוגיות כמו לימפומות, חלקן קשות במיוחד לטיפול", מספרת ד"ר טאו. "גם התהליך הדלקתי שגורם הנגיף עצמו מעלה את הסיכון לסיבוכים שונים, החל מפגיעה בחילוף החומרים בגוף, דרך ירידה בצפיפות העצם ועד לפגיעה קוגניטיבית, למשל בזיכרון".
"את כל אלה ניתן למנוע, בעזרת אבחון מוקדם", מדגישה הרופאה הבכירה. "יש סימנים שונים שבהם צריך לעשות גם בדיקת HIV, שכוללים למעשה כל אינדיקציה לפגיעה במערכת החיסון, כמו שינויים בספירת הדם ללא סיבה ברורה; דלקת ריאות או שלבקת חוגרת שמופיעות אצל צעירים, חום, בלוטות לימפה מוגדלות או פריחה לא מוסברים. כך גם כל מי שמאובחן עם מחלת מין אחרת, או עם צהבת בי או סי, גם הם צריכים להיבדק. כל אלה עלולים להפוך למה שאנחנו קוראים 'הזדמנויות מפוספסות' לאבחון מוקדם ומניעת הנזקים המשניים של הידבקות בנגיף".
בשיתוף הוועד למלחמה באיידס וחברת גיליאד ללא מעורבות בתכנים
