הסיוט של כל איש צוות רפואי נפל לפני שבועיים על אדם ספדי (50), חובש בכיר במד"א, כשאיתר את בתו הקטנה ויניס אדם ספדי בת ה-11 בין גופות 12 הילדים ובני הנוער שנרצחו בטבח שביצע חיזבאללה בתושבי מג'דל שמס באמצעות רקטה. "איך שנכנסתי למגרש ראיתי את הילדה שלי ואת חברה שלה, שוכבות על הקרקע. הסתכלתי עליה, הגוף שלה היה שלם אבל היא חטפה פגיעת ראש שלא השאירה לה שום סיכוי. התכופפתי לכיוונה, שמתי יד על החזה שלה וביקשתי ממנה שתסלח לי".
חובש מד"א אדם ספדי מצא את גופת בתו ויניס לאחר הטבח במג'דל שמס
קצת יותר משבועיים חלפו מאז אותה שבת שבה מחבלי חיזבאללה שיגרו רקטה מסוג "פלק 1" עם ראש נפץ במשקל כ-50 ק"ג, שפגעה במגרש הכדורגל במג'דל שמס שברמת הגולן. מהפיצוץ העוצמתי נרצחו 12 ילדים ובני נוער. מביתו, שם הוא מתאושש עדיין מהשכול הכבד ותומך במשפחתו, משתף האב את חוויותיו הקשות ממקום של אבא ושל חובש בשירות הצלה. "אני חובש בכיר במד"א כבר 17 שנים. מה כבר לא ראיתי? ראיתי הכל, אבל מי יכול היה בכלל לדמיין שאראה את הבת שלי בכזה מצב שאפילו החובש הבכיר שאני, לא יכול להציל אותה".
3 צפייה בגלריה
"הלב נשבר כשהחברים שלהם בני גילם, ילדים בעצמם, הניחו זרים". אדם ספדי ובתו ויניס אדם ספדי שנרצחה בטבח במג'דל שמס
(צילום: אלבום משפחתי)
ספדי, אב לשתיים שאחת מהן נרצחה, מתאר את הבוקר השמח שקדם לאסון. "שבת הוא יום המנוחה שלי. ישבתי בבית עם אשתי והבנות ולקראת הצהריים נסעתי לחתונה שהתקיימה אצלנו במג'דל". בשעה 17:00 הוא חזר לביתו ופגש בחצר את ויניס במדי קבוצת ארסנל ואת חברתה במדי נבחרת גרמניה. "שאלתי לאן הן הולכות כי המשחק במגרש שלהן היה מתוכנן לשעה 18:00". ויניס ענתה שהן יעשו סיבוב, יאכלו משהו במסעדה שקרובה למגרש וייכנסו לשחק. "כמו כל אבא בישראל, ובמיוחד מאז המלחמה, אמרתי לה שתשמור על עצמה ואם היא צריכה אותי, שתתקשר. ויניס הייתה ילדה ספורטאית והתאמנה בכדורגל ובטניס. אחותה רק טניס", מתאר בגאווה אבהית.
הבנות, לדבריו, יצאו מהבית במצב רוח מרומם והוא הצטרף לאשתו ולבתו הבכורה בת ה-15, ויחד צפו בטלוויזיה. "פתאום אני מקבל בנייד פושים של אזעקות בקריית שמונה ואז קרוב יותר אלינו, אזעקות בקיבוצים שניר, דפנה ובנווה אטי"ב שצמוד אלינו. אבל אצלנו לא היה כלום עד שבום עוצמתי הרעיד לנו את הבית ואת כל הכפר. ויחד איתו נשמעה אזעקה חלשה". הוא ניגש לחלון שמשקיף על מגרש הכדורגל וראה עשן שחור. "לא ברור לי למה הזיכרון שלי הקפיא את השעה 18:18 כשרצתי מהבית עם אשתי והבת לחפש את ויניס שלנו ולהביא אותה הביתה".
3 צפייה בגלריה
12 הנרצחים בטבח במג'דל שמס: למעלה מימין: אמיר רביע אבו סאלח, ג'יפארא אבראהים, חאזם אכרם אבו סאלח, איזיל נשאת איוב, מילאר מעדאד אלשעאר ונאזם פאחר סעב. למטה מימין: ויניס אדם ספדי, נאג'י טאהר חלבי, ג'ון וודיע אבראהים, אלמא אימן פכר אלדין, יזן נאיף אבו סאלח ופג'ר ליית אבו סאלח
מגרש הכדורגל נמצא במתחם שכולל משחקייה, אימוני קט רגל ואת בית הספר הלטיני כך שלא היה ברור בהתחלה איזה אגף נפגע. "רצתי כמו מטורף ולדעתי בתוך פחות מדקה כבר הייתי שם. מחוץ למגרש הבחנתי בשתי גופות שרופות. כל תושבי הכפר הגיעו לחפש את בני המשפחה שלהם ובמקום נשמעו זעקות של פצועים". הוא התעשת ונכנס למגרש כשעיניו תרות אחר הבת שלו. "ראיתי ילדים שוכבים על הארץ ואותה לא מצאתי. אשתי התקשרה לנייד שלה ולא היה מענה, עד שהבחנתי בה שוכבת על הדשא עם מדי ארסנל ובחברה שלה עם מדי גרמניה - ושתיהן מתות".
אדם ספדי משחזר: "ראיתי ילדים שוכבים על הארץ ואותה לא מצאתי. אשתי התקשרה לנייד שלה ולא היה מענה, עד שהבחנתי בה שוכבת על הדשא עם מדי ארסנל ובחברה שלה עם מדי גרמניה - ושתיהן מתות"
המהומה במגרש הלכה והתגברה. זעקות שבר של הורים מוכי הלם החרישו אוזניים ומכל פינה קראו לו לעזרה. "אנחנו כפר קטן, כל אחד מכיר את האחרים ואת מה שהוא עושה, כך שידעו שאני עובד במד"א". ההתלבטות ההורית אם להישאר ליד גופת הבת לבין זו המקצועית, האם לעזוב אותה ולמהר להגיש עזרה ולהציל את מי שעוד ניתן להציל נפתרה כשאיש מד"א הצטרף אליו. "אמרתי לו שהבת שלי נהרגה ושאני מבקש ממנו שיישאר לידה בשעה שאני הולך לטפל בפצועים. הוא הוריד את החולצה ולבקשתי כיסה בה את הראש של הילדה. הגעתי לפצוע שאחיו נהרג באירוע. חיילים נתנו לי חסם עורקים כי לא היה עליי כלום, הייתי בלי ציוד. חסמתי לילד את היד והצלחתי להציל את חייו, אבל לא את חיי הילד ששכב לידו עם פגיעת בטן קשה, בלי דופק ונשימה".
המשפחה הגיעה להיפרד מויניס הקטנה ומשם חזרו אבלים לביתם, לבשר למשפחות שלהם. "ביום ראשון שעבר ערכנו קבורה משותפת לילדים והלב נשבר כשהחברים שלהם בני גילם, ילדים בעצמם, הניחו זרים. מה אני אגיד? בכל עיר וכפר בעולם ילדים משחקים בכדור. תשמרו על התמימות שלהם ואל תרצחו אותם".
