המרכז הרפואי לגליל בנהריה, שאותו מנהל פרופ' מסעד ברהום, מתמודד בימים אלו לא רק עם אזעקות אלא עם מצוקה תקציבית חריפה שנובעת מהעובדה שבית החולים לא מבצע פעולות בגלל תפוסה נמוכה ומשום שלא מעט מטופלים עזבו את האזור. יולדות מדירות את רגליהן. בריאיון בוועידת הבריאות של ynet ו"ידיעות אחרונות", תיאר בגילוי לב: "בהתחלה הייתה הזדהות, דאגה, תמיכה וסיוע, אחר כך הגיע מצב שכמעט אנחנו אשמים שאין לנו מטופלים שיבואו אלינו".
בוועידת הבריאות השתתפו פרופ' שלומי קודש, מנהל המרכז הרפואי סורוקה; ד"ר יעל פרנקל-ניר, מנהלת בית החולים הכללי במרכז הרפואי שיבא-תל השומר; ד"ר לנה פלדמן קורן, מנהלת בית החולים בילינסון; פרופ' מיכאל הלברטל, מנהל הקריה הרפואית רמב"ם; ופרופ' מסעד ברהום, מנהל המרכז הרפואי לגליל.
מנהלי בתי החולים בחזית העשייה
(צילום: אורי דוידוביץ, ירון ברנר, אלכס בורטמן)
מנהל המרכז הרפואי לגליל, פרופ' מסעד ברהום, תיאר: "אנחנו נמצאים כבר 11 חודשים מתחת לקרקע עם הנחיה של המנכ"ל להיות ב-35 אחוזי תפוסה. אני משתדל לעמוד בזה, אבל לפעמים יש עלייה בתפוסה, והמטרה להשאיר מיטות פנויות אם חלילה קורה משהו משמעותי. אני רוצה לתאר את התמורות שחלו כלפינו בתקופה הזאת".
מחיאות הכפיים התחלפו מהר מאוד.
פרופ' ברהום: "בנו-נו-נו. למה אתם לא מצליחים לקבל יותר חולים? למה היולדות לא באות אליכם? יולדות מדירות רגליהן מאיתנו כי לא רוצות להיות מתחת לקרקע ואני מבין אותן, והירידה בלידות מאוד משמעותית גם מבחינת הכנסה. אני מוצא את עצמי בפני שלוש מלחמות, אחת שנקראת חרבות ברזל עם כל המשמעויות שאני צריך להכניס שם הרבה כוחות כדי להיות מוכן סביב השעון, השנייה זה מלחמת ההכנסות שאני מחפש כל פינה מוגנת תקנית שאני יכול להכניס שירות או מרחב מוגן תקני לשירות, והמלחמה השלישית הקשה ביותר זו המלחמה על שמנו הטוב. חלק מהמשרדים המשפיעים במדינה פשוט מתייחסים אלינו לפי ההכנסות שלנו ולא מתייחסים אלינו".
אני מניח שזה לא משרד התחבורה, למשל.
פרופ' ברהום: "מי שמקשיב מבין. חלק מהמשרדים מתייחסים אלינו לפי האקסלים וההכנסות ולא לפי המשמעות שלנו במקום הזה בעת הזו, עצוב, עצוב מאוד".
גם מנהל רמב"ם, פרופ' מיכאל הלברטל, סיפר על המצוקה התקציבית שמחריפה: "אנחנו מדברים על האירוע של 7 באוקטובר, אבל כולנו שכחנו שלפני שנה, היינו בשנתיים של קורונה שאתגרה מאוד את מערכת הבריאות ואנחנו במשבר מתמשך מנושא לנושא. הנושאים התקציביים לא נפתרו בבתי החולים, אנחנו רואים שיש מצוקה כלכלית נמשכת, העומס עולה, יש בעיה מאוד משמעותית בנושא המשאב האנושי וכמדינה אנחנו לא רואים, ואפשר לקחת מספר אחד ויחיד שיצביע על הכל. ההוצאה לבריאות במדינת ישראל היא 7.5% מהתמ"ג, ב-30-25 השנים האחרונות, בשנת הקורונה זה קצת עלה ומיד דאגו להוריד. לתת שירותי בריאות איכותיים כאלה, במחויבות כזאת בזמן מתמשך כזה עם צוות כזה, שזה המזל של כולנו, קשה מאוד שיימשך לעד בצורה כזאת. אנחנו לא חושבים שיש תהודה מספקת לעומסים שקיימים עלינו והצורך לתת יותר תקציבים למדינת ישראל. אפילו בראייה של הבעיה הכלכלית של מדינת ישראל כרגע בלי שום קשר לבריאות".
מנכ"ל סורוקה פרופ' שלומי קודש סיפר על האתגר העצום של הטיפול בפצועים בשעות הראשונות של 7 באוקטובר ובימים שאחרי: "סורוקה הוא מרכז-על גדול. אנחנו נכנסים ליום עם הסלמה רגילה, מאוד מהר מבינים מה האירוע, אני מזכיר, העובדים שלנו גרים ביישובים שהותקפו, מהר מאוד הווטסאפים התחילו לרוץ: 'שימו לב, התמונות של הטויוטות בשדרות'. הדגשתי בשיחות שונות עם מנהלי בתי חולים בהיערכות צפונית את ההכרה של הפק"לים. כי הפק"לים שלנו כוללים מענה לאירועים שונים, רק אף פעם לא הגענו לעמוד הזה בפק"ל. לסגור מחלקה פנימית, לפתוח טיפול נמרץ, לעשות כל מיני דברים שלא קרו. הבחינה של היום הזה ברטרוספקט היא מאוד מאתגרת, כי בשעה 10:07 ביקשנו להפסיק להנחית אצלנו מסוקים כי אנחנו מלאים. ברבות הימים דיברתי עם חבר שלי, שהוא טייס מסוקים, שצחקו כשהם שמעו את זה, כי הם רואים מה הם השאירו מאחוריהם ולאן הם צריכים לחזור וכמה מהר הם צריכים לחזור". באותן השעות, נזכיר, פינו פצועים במאות כלי רכב פרטיים ואמבולנסים (שחזרו לשטח לפנות עוד נפגעים). כל פצוע שנזקק לטיפול דחוף קיבל אותו.
זו רק עדות שגם בנקודה הזאת לא הבנו את גודל האירוע.
פרופ' קודש: "לקח זמן. ב-14:00 באותו יום ראיתי חדשות בפעם הראשונה ביום הזה, היה טיקר על המסך שאמר 22 הרוגים ב-14:00 בצהריים, אז אני רק רוצה את הכוכבית הזאת של זהירות בבחינה. ברור שיש דברים שנלמדים מהיום הזה. הסיפור של הפינוי המהיר לבית החולים עד הצהריים בכלי רכב פרטיים. אני מצדיע לכל אחד שעשה את זה, גבורה של שוטרים שראינו. הנפגעים הראשונים היו בני הפזורה הבדואית שנפגעו מטילים ואחר כך הרבה מאוד שוטרים שהגיעו. מאוד קשה לבחון את היום הזה לאור הדבר הזה. ראינו את המכתב שהוציא מנכ"ל משרד הבריאות לגבי לקחים על פינוי לבתי חולים. הרבה דברים קרו ביום הזה שצריך ללמוד מהם.
"אני מזמין את כולם לכנס שאנחנו עורכים, ב-10 באוקטובר, שבו נפתח את התחקיר שלנו באופן מלא, מנקודות קטנות לגדולות יותר. שתי נקודות גדולות: הסיפור של דם, אנחנו מתחילים את היום עם 50 מנות דם, זה מה שיש במרכז-על ביום רגיל. כאשר האבק שקע בחצות, ספרנו 257 מנות דם שניתנו. זה פער ענק, הוא נפתר על ידי זה שלפני השעה שמונה, ביקשנו עוד מנות דם ואספקה בלתי פוסקת, היום אנחנו ערוכים, זה לא היה קודם, להתרים דם לבד. כאשר תושב באר שבע פנה אלינו ב-7 באוקטובר, ואמר שהוא רוצה לתרום דם לא היה לנו מערך לזה, כי המערך הוא ארצי. היום אנחנו ערוכים לזה וזה לקח שהפקנו באותו יום. עוד לקח אחד, אחד הדברים שאנחנו עושים באירוע רב-נפגעים (אר"ן) גדול זה לעבור לנייר, כי למדנו ב-7 באוקטובר שאין להם מושג מה זה נייר. כל נושא התיעוד הוא דבר שאנחנו עובדים לשפר אותו באר"ן. יש המון דברים נקודתיים, שימוש ב-CT, מיגון, הגעה של צוותים בסקטורים שונים, גיבוי הדדי, אפשר לפתח את זה מאוד רחב".
באשר לוויסות החולים לבתי חולים אחרים, אמר פרופ' קודש: "כאשר מנתחים את הנתונים, כעבור 36 שעות ראשונות, 300 איש נזקקו לאשפוז, בערך חצי הלכו הביתה, חצי נזקקו לאשפוז. 180 אנשים שנזקקו לאשפוז אושפזו במקומות אחרים לא בסורוקה, זה מספר חסר תקדים בתולדות המדינה. השיירה שיצאה מסורוקה היא תורה שלמדנו באותו יום. אני מניח שילמדו הלקחים איך עושים את זה".
באשר לשחיקת עובדי בית החולים, אמר פרופ' קודש: "זה מאוד מאתגר את הצוות. אנחנו עושים פעילות חשובה מול צוותים, אנשים שהם בעשייה, יש להם כלים יותר טובים להתמודד עם מה שקורה סביב זה. כל הזמן אנחנו בוחנים, מטפלים בכמה מאות אנשי צוות שצריכים טיפול, זה באמת מורכב, זה משהו שבליבת העשייה שלנו כל הזמן. אגב, לא מעט אנשים משובצים למילואים וחוזרים, ואז והם מחזיקים את המורכבות הזאת.
"יש צוות שתפקידו להסתכל על הצוות במפגשים עם מנהלים, אנחנו מדגישים כל הזמן, 'תהיו ערניים', אנחנו לא מנסים לעשות מדיקליזציית יתר של העומס הזה, אבל ברור שצריך לשים לב לזה. אגב חשוב לשים לב לזה, רובנו תושבי הדרום שחווים גם את האיום על הבית כל הזמן הזה, מעגלי הפגיעה הם מטורפים".
מנהלת בילינסון, ד"ר לנה קורן פלדמן, מוסיפה: "אין מודלים כאלה בעולם של מערכות בריאות שעובדות כבר שנה תחת איום של מלחמה, חלקם תחת איום טילים, במציאות יומיומית של מלחמה וגם שגרה. מלחמה על כל פצוע אבל גם להילחם על אותה אישה עם התקף לב ולעשות מרפאת עור".
כמה יוצא לך להתמודד עם רופאים שחוזרים ממילואים ואת מרגישה שנפשית הם לא יכולים לחזור לעבוד בצורה טובה ברמה המינימלית?
ד"ר קורן פלדמן: "אני באתי מהצבא, השתתפתי בצוק איתן, בלבנון השנייה, וחוויתי את החזרה הזאת לבית החולים וזאת חזרה לא פשוטה. יש את המצב שאתה נמצא בשטח יש לך מטרות אחרות, לעשות את המקסימום בכמה שפחות זמן ומהר להביא לבית החולים ואתה נמצא יום ולילה תחת איום. ואז אתה מגיע אחרי הרבה מאוד זמן שלא היית בבית והאווירה שונה. הרבה רופאים שלנו מטפלים בפצוע בשטח, יוצאים להתרעננות וחוזרים למחרת אפילו מנתחים את אותו פצוע שפינו. זה אתגר מאוד משמעותי ואנחנו עושים הכל כדי לעטוף אותם ולחבק אותם אבל זה אתגר לא פשוט".
ד"ר פלדמן, מהניסיון שלך בתפקיד הקודם בצה"ל האם אפשר היה לעשות את הדברים אחרת, ומה בכל זאת נעשה טוב יותר במלחמה הנוכחית?
ד"ר קורן- פלדמן: "אני חושבת שאין פק"ל בעולם שיכול לתת מענה ל-7 באוקטובר וכולנו התעוררנו למציאות חדשה והזויה והיינו צריכים להתאים את עצמנו ביצירתיות והחלטות מאוד מהירות. אני חושבת שזה מה קרה וגם מערכת הבריאות הכללית הראתה שיתוף פעולה, מיד הצוות הגיע, ומתחילת המלחמה עד היום קיבלנו יותר מ-1,000 פצועים יותר מ- 150 מסוקים, גם בהעברות מבתי חולים, גם ישירות מהשטח, בילינסון מקבל ישירות מעזה, ואנחנו תמיד מקבלים קו ראשון מאיו"ש פינוי פצועים.
"הפצועים הגיעו מאוד מוקדם. אנחנו רואים פצועים שעוד על המצח שלהם כתובה השעה. אני חושבת שהצוותים בשטח נותנים את המענה הנכון, כדי שאפשר יהיה להעביר את הפצועים לבתי החולים. יש דברים הזויים שאנחנו יכולים לתאר פה, מגיעים פצועים בדרגות פציעה מאוד קשות, חדר ניתוח שבו נמצאים 15 מנתחים על פצוע אחד. צוות אחד על יד אחת, צוות אחד על רגל, צוות אחד שמנתח את הבטן, מרדימים, בחדר ניתוח אחד. זה פשוט משהו שאין לתאר אותו".
ד"ר יעל פרנקל-ניר, מנהלת בית החולים הכללי במרכז הרפואי שיבא-תל השומר, שיבא הוא אחד ממרכזי השיקום הגדולים לחיילים, אם לא הגדול שבהם. מפרספקטיבה של שנה מה בכל זאת גיליתם על הליך השיקום של חיילים שלא ידעתם לפני 7 באוקטובר מה הפתיע אפילו אתכם?
ד"ר פרנקל-ניר: "אני רוצה להצטרף לדברים כאן ראשית ולומר שמערכת הבריאות בשנה האחרונה הוכיחה את עצמה בשיא גדולתה ביעילות בשיתופי הפעולה במקצועיות, ואני חושבת שגם התוצאות שלנו מצוינות ברמה העולמית, פנומנליות אפילו. אנחנו יוצאים מההצלחה בשטח בשלב האקוטי אבל לא מסתפקים בדבר הגדול של הצלת חיים אלא מסתכלים גם על היום שאחרי.
"מה שחשוב לנו מאוד, מהרגע הראשון ללוות את המטופל לשיקום שלו, כבר בשלבים הראשונים, כבר בבית החולים ובטיפול הראשוני שהוא מקבל ישר נכנסים צוותי מקצועות הבריאות והחשיבה על השיקום שלו קדימה. אנחנו עוסקים בהצלת גפיים, לא מוותרים על כל פרט, על כל אצבע, גם ברמה הגופנית ובוודאי ברמה הנפשית.
"פה אני רוצה להגיד שהחוסן והטיפול, אם אנחנו מדברים הרבה על PTSD (פוסט-טראומה) ומניעה, זה לא רק ברמת הפרט זה גם ברמת המדינה. עברנו טראומה מאוד גדולה מ-7 באוקטובר, וכפי שציינתם בכל השנה האחרונה אנחנו בטראומה מתמשכת, ובשביל חלק מהטיפול או אפילו המניעה של ה-PTSD, גם הלאומי, זה החוסן שאנחנו מנסים לייצר. אני חושבת שחבריי ואנחנו בשיבא מצליחים או לפחות מנסים לייצר חוסן לאומי לדעת שיש את הגב הזה והעורף גם בשגרה וגם בחירום לכל פצוע ומשפחתו".
10 צפייה בגלריה
מימין: פרופ' שלומי קודש, ד"ר לנה פלדמן קורן, פרופ' מיכאל הלברטל, פרופ' מסעד ברהום, ד"ר יעל פרנקל-ניר,
(צילום: אביגיל עוזי)
איך אפשר היה לעשות דברים אחרת, האם היה אפשר, וגם בראייה קדימה איזה לקחים כבר אפשר להפיק?
ד"ר פרנקל: "ראשית אם אתה מחזיר אותי ל-7 באוקטובר, פתחנו חמ"ל והגענו לבית חולים מאוד מהר ומה שראינו שם זה התגייסות יוצאת דופן גם של צוותים וגם של אזרחים לתרום דם. רופאים שלנו הגיעו גם מחו"ל כבר באותו יום, גם אני מגיעה מהמערכת הצבאית ומכירה מה זה התגייסות. אז את גודל השעה הבנו מאוד מהר, לא הבנו מה קורה אבל את גודל השעה הבנו. אז למרות שלא היה לנו תרחיש ייחוס בדיוק כזה בפק"לים, עדיין התרגולים האלה עם פיקוד העורף, גם איתנו וגם עם בתי חולים אחרים, הוויסותים השניוניים האלה כן עבדו.
"זה אירוע שונה, אבל כן אני מתחברת לזה שחשוב התרגול, הפקלים, וכן ידענו לעבוד לאורם. יש לנו המון תחקירים מ-7 באוקטובר, כי יש המון אספקטים. היינו גם בעצמנו תחת ירי ובספיגה, אז בית חולים היה צריך להיערך וגם אנחנו ירדנו לחניונים, אז זה אספקט אחד שבו יש לנו מה ללמוד, איזה מחלקות מורידים, את מי ממגנים, מה סדר הפעילויות. אלו דברים שבמציאות היומיומית הם תמיד יותר מורכבים ונראים אחרת".
מנהל המרכז הרפואי לגליל, פרופ' מסעד ברהום, ציין כי למרות הקשיים התקציביים "שרק הולכים ומחמירים", הוא גאה להיות חלק ממערכת הבריאות: "מאז 7 באוקטובר בית החולים עובד מתחת לקרקע באופן מלא במרחבים מוגנים. מאז הוא לא עלה מעל הקרקע באופן רצוף, ללא ספק תנאי אשפוז מאתגרים ביותר. אני חושב שאין בית חולים כרגע דומה לו בארץ בשלב הזה ואני שמח על כך. זה לא פשוט להתנהל 11 חודשים מתחת לקרקע, למרות שתת-הקרקע לא נבנה בשביל אירוע ארוך, אלא נבנה לסיים מערכה חודש-חודשיים ולא יותר מכך, אז תאר לך את הקשיים שאנחנו מתמודדים איתם על המצב הזה".
פרופ' הלברטל מרמב"ם מציין ש"ב-7 באוקטובר, כשהכל היה בתחילה, לא הבנו את עוצמת האירוע. ברמב"ם יש את בית החולים הממוגן הגדול בעולם, למעלה מ-2,000 מיטות, אבל ברמת התשתיות רק קומה אחת הייתה מוכנה, קומה שהשתמשנו בה במהלך הקורונה. כשמנכ"ל משרד הבריאות הגיע לביקור, העליתי בפניו את האופציה שאם נקבל תשתיות להפעיל את הקומה השנייה נוכל לתת שירותים לשאר בתי החולים. במקום אושר סכום גדול על ידי מנכ"ל משרד הבריאות, השלמנו את התשתיות וזה מאפשר כרגע, שאם חס וחלילה תקרה מלחמה משמעותית בצפון, יהיה לנו מענה". הוא סיכם בקריאת כיוון למשרדי הבריאות והאוצר: "אם מדינת ישראל רואה בזכות הלגיטימית של אזרח במדינת ישראל, לא משנה מקום מגוריו לקבל רפואה איכותית, הדבר הזה מחייב השקעות".
