"אנחנו לא נאבקים בסרטן – אנחנו חוגגים כל יום", אומר נמרוד שי, ומוסיף: "כשילד אונקולוגי סוגר קרוב לשלוש שנים של טיפולים בבית חולים, הוא מתחיל לאבד את המציאות של החיים שבחוץ. כשאנחנו מגיעים לטיפול יום או לבדיקות שגרתיות, יוגב מרגיש הכי בבית. זה נשמע כמו מציאות מעוותת, אבל זו המציאות של יוגב, שהיא גם המציאות שלנו. לתוך זה ניסינו ליצוק שפיות ולחגוג את היומיום ברגעים שמחים שמקלים קצת על הכאב".
קראו עוד:
נמרוד שי מקיבוץ דגניה הוא אביו של יוגב, היום בן תשע, שנאבק בלוקמיה בשלוש השנים האחרונות. זמן קצר לאחר שהחל בטיפולים, התנהג באופן מדאיג. "הוא החל לבעוט באנשי הצוות במחלקה האונקולוגית תוך שהוא צורח, 'אל תגעו בי, תתרחקו ממני'", מספר האב. "הוא גם רץ בהיסטריה שוב ושוב לאורך המחלקה. לאשתי מיטל היה קשה להסתיר את הכאב ואת הפחדים שלה, אז אמרתי לה, 'קחי את הילדים ולכי הביתה. אני נשאר פה עם יוגב'. הרגשתי שאני חייב לקחת עמדה, ומהר. הבנתי שהפחדים והחרדות שלנו משפיעים על יוגב לרעה, והחלטתי לעשות הכול כדי שהגיהינום הזה ייהפך לגן עדן שכולו הנאה, צחוק ושמחה, למרות כל הפחדים".
2 צפייה בגלריה
יוגב שי עם אביו נמרוד בבית החולים. "אנחנו מקווים לטוב, אבל סרטן זה משהו שלא ברור לאף אחד"
אלוהים, מה קורה?
יוגב שי אושפז לראשונה לפני כשלוש שנים. "היה לו חום גבוה, והוא צרח שיש לו כאבי רגליים נוראיים", מספר אביו. "הגענו לבית חולים פורייה לבדיקות, וברגע שראיתי שרופא רץ לעברנו בהבעת פנים רצינית, הבנתי שמשהו נורא קורה ושהחיים של כולנו עומדים להשתנות. הוא אמר שהוא חושד בלוקמיה וזירז אותנו לצאת לבית חולים רמב"ם. אשתי הייתה עם יוגב באמבולנס, ואני נסעתי מאחורה ברכב שלנו. נסעתי עם תחושה שמעולם לא הייתה בי, עמוס באדרנלין. הרגשתי שהגוף שלי מועצם ומחוסן, כאילו שיש כוח עליון שמלטף ומרים אותי. באותה נסיעה הייתה לי שיחה ארוכה עם אלוהים. אמרתי לו, 'אלוהים, מה קורה? מה אתה רוצה להגיד? לאן זה מוביל אותנו?'"
נמרוד שי, אביו של יוגב: "הרגשתי שאני חייב לקחת עמדה, ומהר. הבנתי שהפחדים והחרדות שלנו משפיעים על יוגב לרעה, והחלטתי לעשות הכול כדי שהגיהינום הזה ייהפך לגן עדן שכולו הנאה, צחוק ושמחה, למרות כל הפחדים"
במשך חודש שלם היה יוגב מאושפז, כשהוריו צמודים אליו. שלושת אחיו – גלעד (12), אגם (7) וגיא (5) – נשארו עם הסבתא בבית. יוגב עבר השתלה של צנתר מרכזי מסוג "פורט" ושוחרר הביתה. הרופאים אמרו למשפחה ש"הכול טוב", אבל חודש בלבד אחר-כך, התברר שזה ממש לא מדויק. "יוגב החל לצרוח שכואב לו הראש", מספר אביו. "התברר שהסרטן חזר ועלה ישירות למוח. רופאי רמב"ם נעמדו על הרגליים. ד"ר אהרן גפן, מנהל היחידה להשתלות מח עצם, אמר שצריך תורם. נבדקו כל מיני תורמים, ובסוף הוחלט שהכי טוב שאני אתרום".
2 צפייה בגלריה
יוגב שי עם ד"ר אהרן גפן בעמדת הדי.ג'יי. "שמחנו להתחבר לדרך המיוחדת של המשפחה"
(צילום: הקריה הרפואית רמב"ם)
ושוב אשפוזים, ושוב ניתוחים, "ובין לבין, עשיתי שטויות", אומר האב. "היה איזשהו יום שהוצאתי את יוגב לקולנוע. בפעם אחרת יצאנו לקרטינג בקיבוץ יגור. יוגב היה במצב גרוע, בין חיים למוות, והחלטתי שהוא צריך משהו לנשמה שלו, שצריך להגשים את החלומות שלו, וזה עשה לו טוב.
"כל יציאה כזאת הייתה מבצע מתוקתק, עם בנות מהשירות הלאומי שעזרו לי. דמייני את יוגב מגיע לקניון לב המפרץ בחיפה בכיסא גלגלים באמצע סגר של הקורונה, ואני צורח לאנשים, 'ילד אונקולוגי! תתרחקו מפה!' כן, זה היה מטורף, כי מי בכלל הלך לקניון בקורונה? אבל הקורונה דווקא התלבשה לנו טוב. כולם פחדו, הסתגרו בבתים. המעטים שיצאו היו עם מסכות ושמרו מרחק. אחרי כל יציאה כזאת כולם צעקו עליי, גם אשתי. אבל זה אני".
"כשיוגב היה רעב, הייתי עולה לפטיו בקומה השביעית ומכין לו בשר על האש, כי הוא חולה על סטייקים, ובמיוחד על סינטה. לא שאלתי אף אחד. פשוט עשיתי. ככה זה היה גם כשקניתי קונסולה של די. ג'יי ועשינו מוזיקה בפטיו"
במקביל ליציאות, יזם פעילויות מיוחדות בתוך בית החולים. "כבר בימים הראשונים הוצאתי את יוגב מהמחלקה והתחלנו לבקר במחלקות אחרות ולצחוק. נכנסנו גם לחנויות, נעמדנו מאחורי הדוכנים והתחלנו למכור אוכל לאנשים בצחוק גדול. לשמחתי, כולם שיתפו איתנו פעולה. הלב שלהם נפתח. וכשיוגב היה רעב, הייתי עולה לפטיו בקומה השביעית ומכין לו בשר על האש, כי הוא חולה על סטייקים, ובמיוחד על סינטה. לא שאלתי אף אחד. פשוט עשיתי. ככה זה היה גם כשקניתי קונסולה של די. ג'יי ועשינו מוזיקה בפטיו. יוגב תיקלט". צפו:
(צילום: נמרוד שי)
רק אבא שלי עושה דברים כאלה
יוגב עצמו היה מרוצה מאוד מהפעילויות האלה. "זה היה כיף", הוא אומר. "בעיקר שמחתי מזה שרק אבא שלי עושה דברים כאלה. אני לא יודע מה אחרים אומרים, וגם לא ממש אכפת לי. אני הרגשתי שזה עושה לי טוב ועוזר לי להיות יותר בריא".
גם בבית החולים אהבו את הגישה הייחודית של משפחת שי. "מאוד שמחנו להתחבר לדרך המיוחדת של המשפחה, שבחרה להכניס שמחה, מוזיקה וחוויות חיוביות", אומר ד"ר אהרן גפן. "גם ראינו את ההשפעה החיובית של כל זה על יוגב".
ואכן, בחודשים האחרונים יוגב בבית ומגיע לבית החולים רק לצורך בדיקות תקופתיות, שהאחרונות נתנו לו ולהוריו סיבה לאופטימיות. "אנחנו מקווים לטוב", אומר נמרוד שי, "אבל סרטן זה משהו שלא ברור לאף אחד. אני נאחז במה שאני יכול, ובמה שלא – אני מרפה. שהיקום יחליט".
