"לאחר נפילתו של אמיר, בני המשפחה ואני בחרנו בחיים לצד הנצחת מורשתו של אמיר. המחשבה שלא אוכל להמשיך במפעל ההנצחה שכה חשוב לנו כמשפחה, אינה נותנת לי מנוח", אומר פיני בן אריה, אביו של סגן אמיר בן אריה ז"ל, שנהרג בקרב עם מחבלים בשנת 2003. פיני זקוק היום להשתלת כליה דחופה בשל מחלת כליות ממנה הוא סובל בעשור האחרון ואשר החמירה לאחרונה.
קראו עוד:
פיני (פינחס) בן אריה, בן 69 מהיישוב רעות, נשוי לאירית ואביהם של יניב יבד"ל ואמיר ז"ל. הוא שירת בחיל האוויר 25 שנה ופרש בדרגת סגן אלוף. במסגרת שירותו הצבאי זכה בשנת 1991 בפרס ביטחון ישראל על מערכת מצילת חיים שהיה שותף לפיתוחה, ויותר מזה לא ניתן לספר עליה, "זו מערכת שגם היום מצילה חיים". גם לאחר פרישתו מצה"ל המשיך לעסוק בתחום ביטחון המדינה.
בפברואר 2003 נפל בנם של פיני ואירית, אמיר, קצין צנחנים בן 21, בקרב סמוך לשכם. בחסות החשיכה, הגיעו למוצב ליד שכם שני מחבלים חמושים ברובי קלצ'ניקוב, שניצלו את הצמחייה הסבוכה כדי להגיע עד לגדר המבנה ופתחו באש. חיילי המוצב הגיבו באש ואמיר עלה לגג והחל לנהל חילופי אש עם המחבלים. בקרב שהתפתח נפגע בראשו ונהרג. חבריו מספרים שמילותיו האחרונות היו "קדימה, הסתער". במהלך הקרב נהרג גם סמל ראשון עידן סוזין ז"ל מקריית טבעון.
(סרט זיכרון לבן אמיר)
לפני כ-15 שנה החל פיני לסבול מבעיות בכליות, כשהחמרה נוספת התרחשה בשמונה השנים האחרונות ובחודשים האחרונים חלה הידרדרות נוספת במצבו המסכנת את חייו ומקרבת את הסיכוי שייאלץ להתחבר לטיפול דיאליזה. רק השתלת כליה תוכל לאפשר לו לחזור לחיים רגילים. ניסיונו הרב במערכת הבטחון לא הכין אותו לשעה קשה זו. "הבנתי שעכשיו אני נדרש לצאת למסע מסוג שאני לא מכיר. המסע לאיתור תורם כליה", מספר פיני. "מעבר למצב הפיזי, המחשבה שאני, עמוד התווך של המשפחה, נמצא במצב כזה וזקוק לתרומה, אינה פשוטה לי", הוסיף, "גם החשיפה והפנייה לציבור הרחב קשות לי".
פיני, מה מצבך היום?
"מידרדר, תודה. אני משיק לרגע שבו אני אמור להתחבר לטיפול דיאליזה, כשהרעיון הוא לדחות את זה ככל האפשר. טיפול בדיאליזה זה אומר מבחינתי ממש להפסיק לחיות. ואני עסוק מדי מכדי לעשות את זה".
כבר עכשיו המדדים מצביעים על מצב די קריטי. עברו חמש שנים מאז שהרופא הודיע לי שכדאי למצוא כליה - כמה שיותר מהר"
בינתיים, הרופאים בבית החולים "שמיר" מצליחים לייצב את תפקוד הכליות של פיני בעזרת טיפול תרופתי, אך ברור לכולם שהמצב לא יוכל להימשך עוד זמן רב, "כבר עכשיו המדדים מצביעים על מצב די קריטי. עברו חמש שנים מאז שהרופא הודיע לי שכדאי למצוא כליה - כמה שיותר מהר".
תרומת כליה: לא נשאר במשפחה מי שיכול לעזור
בחיפוש אחר תרומה אלטרואיסטית, שולחים קודם את המועמד להשתלה לחפש תרומות מקרבה משפחתית ראשונה. "אחותי נפטרה מסרטן לפני 30 שנה, אז היא נפסלה; אחי פצוע, נכה צה"ל, אז לא רצו להוציא לו עוד איבר; את אחי השני אני לא רוצה לסכן – כי אם אני במצב כזה, יש סיכוי שזה יקרה לו גם, ואשתי סוכרתית. בקיצור לא נשאר במשפחה מי שיכול לעזור".
פיני רשום בעמותת "מתנת חיים" שמחברת תורמים אלטרואיסטים לממתינים להשתלה וכן רשום במרכז ההשתלות הארצי. לאחרונה פנה לעמותת "אור למשפחות", המסייעת למשפחות להתמודד לאחר מות יקיריהן ותומכת בהורים שכולים מבוגרים, שלא אחת סובלים מהחמרה במצב הרפואי, כשהשכול מכביד ומקשה עוד יותר. יו"ר העמותה, עירית אורן גונדרס, נרתמה לעזרתו של פיני באיתור תורם כליה, בשיתוף עם ד״ר תמר אשכנזי מהמרכז הלאומי להשתלות ועם רחל הבר מ"מתנת חיים". "אנו מקווים שהחיבוק המשולש הזה לצד האהבה של אנשי מופת מכל הארץ יובילו אותנו לתוצאה המיוחלת", נמסר מהעמותה.
פיני מעדכן כי לעמותה הגיעו פניות נרגשות של תורמים, "שיצאו מגדרם ורק רצו לעזור. היו קרוב ל-16 איש שביקשו לתרום לי כליה, כולל פניות של אנשים שהכירו את אמיר בתחנות חייו השונות, מהתיכון, מהצופים ומהשירות הצבאי. וכן הגיעו פניות של אנשים אנונימיים שרק רוצים לסייע ולעזור". אחת הפניות הראשונות הגיעה מבחור שהיה בקורס קצינים יחד עם אמיר. "הוא התקשר ואמר לי – אנחנו משפחה, אתה כמו אבא בשבילי ואני רוצה להתקדם עם זה. אבל בבדיקות שלו גילו בעיה וכנראה לא יאשרו לו את התרומה". לרגע נראה שיש אור בקצה המנהרה, "כשחברת ילדות של אמיר, שהייתה בת-בית אצלנו, ביקשה לתרום לי כליה. אך לאחר שורה של בדיקות שביצעה, וכשנראה שהכול מתקדם לקראת התרומה - בסוף הרופאים לא אישרו לה בגלל עניין רפואי".
זה ממש לחיות על רכבת הרים רגשית.
"זה נורא, כל הזמן להיות במתח, להמתין – הנה זה בא ושוב צונח ומתחילים מהתחלה. שואלים אותי 'איך אתה מחזיק מעמד?' זה מתסכל. הרופאים שלי תומכים ועוזרים במה שהם יכולים, ואני גם צריך להקפיד כל הזמן על דיאטה מיוחדת ולא להידבק במחלות, אני די בבידוד עכשיו".
"ככל שיפנו יותר אנשים – כך גדל הסיכוי שלי"
מעבר למצב בריאותי תקין, שנבדק בקפידה, התורמים צריכים לעמוד בדרישות סף כמו נשים שסיימו ללדת, גברים עד גיל 64, ובדיקת התאמה פסיכולוגית שבאה לבדוק האם המשפחה של התורם תומכת בתהליך וכי הוא עצמו כשיר להתמודד עם הניתוח וההחלמה. כאן המקום להזכיר כי לא חייבת להיות התאמה בסוג הדם בין התורם לפיני, בזכות תוכנית ההצלבות של מרכז ההשתלות – במסגרתה ניתן לחבר תורמים לחולים. "ככל שיפנו יותר אנשים – כך גדל הסיכוי שלי. הכמות היא קריטית בעניין הזה והרבה אנשים יוכלו להיות מורווחים מזה".
על קבר בנו אמיר, ספד לו פיני לפני 19 שנה: "אהבנו את החיוך שלך, את הרצון לעזור, את רוח ההתנדבות, את היכולת לתת, לתרום בכל עת". פיני מרגיש שיש מלאך ששומר עליו מלמעלה ומאמין בכל ליבו שהערכים עליהם גדל אמיר ועליהם חינך את חניכיו בצופים וחייליו בצנחנים, יביאו למציאת תורם כליה ויאפשרו לו להמשיך לחיות.
כאב שכול, אתה מרגיש שהמדינה צריכה לדאוג לך יותר?
"לא, לא. ממש לא. כל הזמן אומרים לי – למה אתה לא מנצל, עושה צעקות. זה לא האופי שלי, זה לא מתאים לי, אני הולך בדרכים החוקיות האפשריות ובצניעות שמאפיינת אותי, ולא מצפה מהמדינה לכלום"
תורמים פוטנציאליים מוזמנים לפנות ליו"ר עמותת אור למשפחות, עירית אורן גונדרס, בטלפון 054-8008263
