כמו כל המחלות הנגיפיות המוכרות לאדם, גם הפטיטיס C אינה שונה משאר חברותיה ברמת האיום הגדולה הכרוכה בהידבקות בה. מדובר במחלה מידבקת אשר גורמת לאיטה לדלקת כרונית בכבד ועם הזמן לנזק בלתי הפיך לרקמת הכבד. גרוע מכך, גילויה אינו פשוט. ללא אבחון היא עלולה לקנן בגוף האדם במשך עשרות שנים באין מפריע.
תוסיפו לכך את העובדה שעד לפני מספר שנים הטיפול בה היה ארוך ומורכב, מלווה בלא מעט תופעות לוואי קשות ובעל יעילות נמוכה יחסית, מה שהביא מטופלים רבים להפסיקו בטרם עת ללא ריפוי של המחלה, וקיבלתם חדשות מדאיגות במיוחד.
אך יש גם בשורות טובות. בשנים האחרונות טיפולים חדשים יעילים מאוד ופשוטים, שנכנסו לסל התרופות שינו את מאזן הכוחות במלחמה בנגיף. לראשונה, ישנם טיפולים שמאפשרים ריפוי מלא ללא תופעות לוואי משמעותיות ובזמן קצר של 8-12 שבועות בלבד. האם כבר ניתן להיות אופטימיים? הכל תלוי בכם.
"מחלה שקטה - ללא תסמינים"
"הפטיטיס C היא מחלה נגיפית כרונית שגורמת לדלקת בכבד", מסביר פרופ' אלי צוקרמן, מנהל היחידה למחלות כבד במחוז חיפה-גליל מערבי של כללית ובמרכז הרפואי כרמל. "בחלק מהחולים הדלקת הזאת מתפתחת למחלת כבד כרונית קשה ולשחמת הכבד, ומכאן יכולים להגיע לא מעט סיבוכים כמו סרטן כבד, דליות בוושט, אי ספיקת כבד, צורך בהשתלת כבד ובסופו של דבר גם מוות".
כאמור, גילוי המחלה אינו פשוט. "אצל רוב החולים מדובר במחלה שקטה, כלומר ללא תסמינים", מרחיב פרופ' צוקרמן. "המחלה יכולה לקנן בכבד של החולה במשך 40 שנה והוא לא יידע מזה כלל. בחלק מהחולים ניתן לצפות בתסמינים לא ספציפיים כמו עייפות, כאבי פרקים, שינויים במצב הרוח – דברים מהסוג שקשה מאוד לעלות על כך שמדובר בהפטיטיס C. אצל רוב החולים המודעות למחלה מתחילה מתוצאות של הפרעה באנזימי כבד לאחר ביצוע בדיקות דם שגרתיות, אצל אחרים זה מגיע מתוקף היותם שייכים לקבוצת סיכון".
פרופ' אלי צוקרמןמיהן אוכלוסיות הסיכון?
"חלק גדול מהחולים נדבקו כשהיו בברית המועצות לשעבר, וקיבלו בילדותם חיסונים, זריקות או טיפולי שיניים וכלל לא היו מודעים לאפשרות של הדבקה בנגיף. גם אנשים שנולדו בישראל וקיבלו דם או מוצרי דם לפני שנת 1992, השנה שבה התחילו לבדוק את מנות הדם בישראל להפטיטיס C, נמצאים בקבוצת הסיכון. בנוסף, גם משתמשים בסמים בעבר או בהווה, חולים שיש להם הפטיטיס B או HIV, גברים שמקיימים יחסי מין עם גברים", מסביר פרופ' צוקרמן. "היום כבר יודעים לערוך בדיקות יזומות לאוכלוסיות האלו, שנקראות בדיקת סקר. בארץ, המהלך של בדיקת סקר החל לפני יותר משנה, אך עדיין לא צבר תאוצה באופן בולט".
עד לפני עשור שיטת האבחון והטיפול במחלה הייתה ארוכה ומסורבלת למדי, דבר שהציב קשיים מול רבים מהחולים והצוותים המטפלים. "לפני עשר שנים, ברגע שאיתרנו מטופל בסיכון או מטופל עם אנזימי כבד גבוהים היה צורך בבדיקה סרולוגית של נוגדנים", מפרט פרופ' צוקרמן. "אם הבדיקה הייתה חיובית הייתה נדרשת בדיקת PCR שמאמתת זיהום פעיל בנגיף, בנוסף, בדיקה שמסווגת את הנגיף לזנים השונים שלו (בדיקת גנוטיפ), כאשר התהליך הזה בין שתי הבדיקות לקח כמה חודשים.
"השלב השלישי היה בדיקה של חומרת המחלה, אשר הייתה נקבעת על ידי קביעת רמת ההצטלקות (פיברוזיס) בכבד, לרוב על ידי ביופסיה או בדיקת פיברוסקאן. משם החולה היה מקבל מרשם לתרופות המתאימות".
"המחלה יכולה לקנן בכבד של החולה במשך 40 שנה והוא לא יידע מזה כלל. בחלק מהחולים ניתן לצפות בתסמינים לא ספציפיים כמו עייפות, כאבי פרקים, שינויים במצב הרוח – דברים מהסוג שקשה מאוד לעלות על כך שמדובר בהפטיטיס C"
תופעות לוואי קשות בתרופות מהדור הישן
אלא שתופעות הלוואי שהתרופות הביאו איתן היוו בעיה משל עצמה. "התרופה מהדור הקודם שבה היינו משתמשים הייתה מבוססת על תרופה הניתנת בזריקה פעם בשבוע למשך זמן ארוך של 6 עד 12 חודשים", מסביר פרופ' צוקרמן. "התרופה לא פגעה ישירות בווירוס אלא פעלה לשדרוג המערכת החיסונית של המטופל כדי שתילחם בו טוב יותר, ולה היו תופעות לוואי קשות".
פרופ' צוקרמן: "בשיעור גבוה מהמטופלים נצפו תופעות של חום, שפעת, ירידה במשקל, תופעות פסיכיאטריות, נשירת שיער, תופעות אוטואימוניות, ירידה בספירת הדם. בנוסף, לתרופה הזו לרוב התלוותה תרופה נוספת שהייתה גורמת לאנמיה קשה. זה היה טיפול קשה וגם לו היו רק 50% הצלחה, מה שהביא רבים לנטוש אותו לפני השלמת הטיפול. חולים רבים שנטלו את המרשמים לא החלו את הטיפול בגלל חשש מתופעות הלוואי. אחרים חששו מהסטיגמה שמתלווה למחלה".
נקודת המפנה חלה בשנת 2018, אז הוכנסו התרופות החדשות לסל הבריאות ומאז ישנן תרופות שחוללו מהפכה בתחום. "הטיפול הוא קל מאוד, ניתן באופן פומי (דרך הפה), טבליה אחת או 3 טבליות פעם ביום למשך תקופה של 8-12 שבועות, בנוסף, חשוב לציין כי לטיפול יש 95%-100% סיכויי הצלחה במיגור הנגיף מן הגוף", אומר פרופ' צוקרמן.
"מדובר בנקודת מפנה גדולה, ולא רק בגלל שמדובר בטיפול פשוט ויעיל יותר לחולים בהפטיטיס C, אלא גם בשל העובדה כי הוא מייעל את עבודת הרופאים עצמם. בעבר, על מנת לטפל באנשים חולי הפטיטיס C היה עלינו לקבוע את סוג הנגיף (הגנוטיפ שלו). הטיפול החדש הוא טיפול כלל-גנוטיפי, כלומר טיפול -יעיל לכל הגנוטיפים השונים, מה שהפך את עבודת הרופאים ליעילה הרבה יותר. נקודת המפנה הזו הביאה לכתיבתו של נייר עמדה של החברה הישראלית לחקר הכבד, שעליו בין השאר מתבססת התוכנית הלאומית למיגור המחלה".
איפה זה בא לידי ביטוי?
פרופ' צוקרמן: "ראשית, קיימת תוכנית לאומית שהושקה בפברואר 2021 במסגרתה קופות החולים מבצעים בדיקת סקר אקטיבי לאוכלוסיות עם גורמי סיכון. המטרה היא לא רק לגלות את אלה שהמחלה פעילה אצלם אלא גם את החולים ה"רדומים".
"בנוסף, כאמור ייתרנו את בדיקת הגנוטיפ שהיא גם יקרה וגם לוקחת זמן. אנחנו נותנים עזרה בהשתתפות עצמית למי שידו אינה משגת את מימון התרופה על מנת להרחיב את מעגל החולים המטופלים. במקביל, מכיוון שהטיפול באופיו מאוד פשוט אנחנו עובדים על הכשרת רופאים בפריפריה לטיפול בחולים. חשוב להזכיר שאצל חלק מהחולים המחלה קלה והם בהחלט יכולים להיות מטופלים אצל רופאי המשפחה במקום להגיע (לעיתים בשעות לא נוחות) למרכזים הרפואיים".
האם בעתיד הלא רחוק הפטיטיס C תהפוך לאיום רחוק?
"הדרך לשם עוד ארוכה, ועדיין קיימת סטיגמה למחלה, למרות שהיום זה קורה הרבה פחות. אנחנו עושים קמפיינים על מנת להסביר שהתרופות פשוטות, קלות ויעילות אך עדיין יש חולים במערכת שקיבלו תשובה חיובית ל-PCR ולא מגיעים לטיפול רפואי. חולים לא מטופלים עלולים להדביק אחרים.חשוב וניתן לטפל כיום במחלה, ורק ככה נראה ירידה משמעותית בהיקף המחלה בישראל".
מוגש כשירות לציבור על ידי גיליאד ללא מעורבות בתכנים
