כשהיינו ילדים ציירנו.
זה היה כמו לשחק בכדור או לבנות ארמונות בחול, כמו לרוץ, כמו לקפוץ במקום, כמו לרקוד, כמו לנשום. צבעים וטושים היו בסביבה שלנו באופן טבעי, ואנחנו השתמשנו בהם בטבעיות. עשינו קשקוש בלבוש, ציירנו בית ושמש ולב, ציירנו כי נהנינו, כי זו הייתה דרך להעסיק את עצמנו, ולפעמים ציירנו כדי לבטא משהו, רגש, משהו שעוד לא היו לו מילים, אבל היו לו צבעים וצורות.
אחר כך גדלנו ולהתעסק עם ציור, הפך להיות מסוכן, בעיקר כשאנשים סביבנו התחילו לשלוח חיצי ביקורת ולהגיד שאנחנו יוצאים מהקווים או שיצא לנו מכוער. אחר כך הגיעה השליטה שלנו במילים, בתור הכלי העיקרי שלנו לתקשורת. ואצל רובנו, ננטש הדף הריק, ננטשו הצבעים.
לטורים נוספים:
לכל הטורים של שירלי יובל-יאיר - לחצו כאן
להתבגר בלי לאבד את הדמיון
תהליך ההתבגרות שהופך אותנו גדולים ויעילים, מרחיק את רובנו מהאפשרות לשהות בתוך מרחבי הדמיון והצבע. שפת הדמיון, השפה הוויזואלית היא אולי שפת האם של הילדות, זו שכולנו נולדים אתה ורבים מאיתנו מאבדים אותה בהתבגרותנו. ציירים בכלל, ומאיירים של ספרי ילדים - שומרים על שפת האם הזו.
האורח שלי לשיחה בפודקאסט, הוא איש שרוכן על הדף הריק, זה שבמרחבי הדמיון שלו, וזה שעל שולחן העבודה, וממלא אותו בדימויים, בתנועה, בצבע, כשהוא מאייר את העולם בכישרון הנדיר שלו.
"כשהיינו ילדים ציירנו כי נהנינו, כי זו הייתה דרך להעסיק את עצמנו, ולפעמים ציירנו כדי לבטא משהו, רגש, משהו שעוד לא היו לו מילים, אבל היו לו צבעים וצורות. אחר כך גדלנו ולהתעסק עם ציור, הפך להיות מסוכן"
דוד פולונסקי, הוא מבכירי המאיירים הישראלים, תערוכה רטרוספקטיבית המוקדשת למכלול היצירה שלו, מוצגת בימים אלה במוזיאון תל אביב. איוריו מלאי הצבע והתנועה נוצרים לטובת אנימציה, קומיקס, עיתונות, ספרי ילדים ועוד. לתודעה הציבורית פרץ עם עבודתו על הסרט "ואלס עם באשיר" (2008, במאי: ארי פולמן), שהיה מועמד לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר.
בשיחה מלב אל לב אנחנו מדברים על האפשרות להתבונן על העולם כמו שילד מתבונן. לשמר את המבט המתפלא מול המציאות המקיפה אותנו. אנחנו משוחחים גם על "שריר השוטטות" החשוב כל כך עבור אנשים יוצרים, על איך שפת הגוף שלנו מסגירה את מצבנו הרגשי, על הגירה ועל ישראליות, ועל נפש האמן שיש בנו. האזינו לשיחה בינינו (בראש הכתבה).
שירלי יובל-יאיר היא פסיכולוגית סופרת ומוזיקאית, בפודקאסט שלה "ליהנות מהדרך" היא מזמינה אנשים לשיחה על החיים ועל איך לחיות אותם, על המנגנונים הבריאים שכדאי לבנות לעצמנו על מנת למצוא שיווי משקל נפשי בעידן סוער
