מערכת החיסון בגוף האדם מורכבת מכמה זרועות המשלימות זו את זו, והחשובה מכולן היא זו המורכבת מתאי המערכת. תפקידם של התאים, בין השאר, הוא לחסל תאים שנגיפים חדרו אליהם. לאחר חיסול הפולש אין צורך בכמות הגדולה של תאי חיסון שנוצרו במהלך המחלה, ולכן הגוף נפטר מרובם. עם זאת, חלק מהתאים הללו, שיש בהם מידע יקר שבאמצעותו הם מזהים את הפולש ונלחמים בו, נשמרים כתאי זיכרון למקרה שהנגיף ינסה לחדור לגוף שוב.
קראו עוד:
זרוע נוספת היא זו של הנוגדנים, שהם "החיילים הראשונים בחזית". מטרתם לנטרל ולעצור את הפולש על גדר הגבול, לפני שהוא גורם נזק. בעקבות חשיפה לגורם של מחלה - למשל, נגיף - מערכת החיסון מייצרת כמויות עצומות של נוגדנים ייעודיים לו. הנוגדנים הללו מנטרלים את הנגיפים שנוצרו בתאי הגוף והופרשו מתוכם לפני שהם חודרים לתאים נוספים ומתרבים שם. בתום המחלה נשארת בדם רמה גבוהה של נוגדנים שתפקידם להתמודד עם הנגיפים המוכרים שעלולים לחדור שוב ולהתחיל סבב חדש של תחלואה.
עם הזמן, כשה"מתיחות" נרגעת, והוסר החשש מ"התלקחות קרבות" נוספת, משוחררים "חיילי המילואים" לביתם, ורק כוח קטן ממשיך לפטרל בגבולות ולאבטח אותם. כלומר, מערכת החיסון מורידה את רמת הנוגדנים בגוף לרמה בסיסית נמוכה המשמרת זיכרון חיסוני נגד נגיף מסוים. רמה זו מאפשרת לגוף להתמודד עם פלישה של כוחות קטנים עד להעלאת רמת הנוגדנים הנדרשת. בזכות הזיכרון שנשמר, זהו תהליך מהיר, מפני שאין צורך בזמן הלמידה הארוך והמסוכן שהיה בחשיפה הראשונה, וכך משך המחלה מתקצר, והסיכון לסיבוכים ולמחלה קשה יורד - לפעמים משמעותית.
3 צפייה בגלריה
בדיקות נוגדנים לילדים בקריית ביאליק. חומת המגן של הנוגדנים קטנה עם הזמן, וההגנה שהיא מספקת דועכת לאחר כמה חודשים
(צילום: גיל נחושתן)
איך להגביה את חומת ההגנה
זה בדיוק מה שעושים חיסונים: הם גורמים לגוף להתנהג כאילו מחוללי מחלה נכנסו אליו ועוזרים ליצירת זיכרון חיסוני נגדם. כשאותם גורמים מסוכנים חודרים לגוף באמת, מערכת החיסון כבר מוכנה לקראתם, ובמקום שתהליך ייצור הנוגדנים יימשך פרק זמן ארוך, שבמהלכו הגורם המסוכן יכול להזיק לאדם - מערכת החיסון כבר יודעת להתמודד עמו ומגייסת את הנוגדנים המתאימים.
הבעיה היא שחומת המגן של הנוגדנים אינה סטטית כמו החומה הסינית אלא קטנה עם הזמן, וההגנה שהיא מספקת דועכת לאחר כמה חודשים. כדי להגביה את הקיר הזה בחזרה, מקובל בחיסונים מסוימים לתת זריקת בוסטר אחת לזמן מסוים, כמו בחיסוני טטנוס (אחת לחמש עד עשר שנים) ופוליו (לפי הצורך).
לא ברור אם יש רמה מסוימת שקובעת מצב של הגנה מוחלטת, ומאחר שערכות בדיקה שונות תוכננו כך שהתוצאות המספריות בהן נספרות באופן שונה – מאוד קשה להשוות את תוצאת הבדיקה לערך רצוי כלשהו
ההידבקות בקורונה קשורה גם היא לרמת הנוגדנים בדם: ככל שרמתם גבוהה יותר, כך יורד הסיכוי להידבק. אם כך, מדוע לפני קבלת המנה השלישית (הבוסטר) לא עושים בדיקת סרולוגיה לבדיקת רמת הנוגדנים כדי להחליט אם להתחסן?
התשובה פשוטה: ההגנה על הגוף תלויה לא רק ברמת נוגדנים מסוימת אלא גם בגורמים אחרים, ולכן אי אפשר לקבוע רמת נוגדנים המספקת הגנה מפני הדבקה. יותר מכך, כלל לא ברור אם יש רמה מסוימת שקובעת מצב של הגנה מוחלטת, ומאחר שערכות בדיקה שונות תוכננו כך שהתוצאות המספריות בהן נספרות באופן שונה – מאוד קשה להשוות את תוצאת הבדיקה לערך רצוי כלשהו.
3 צפייה בגלריה
מתחסנים במנה שלישית, השבוע בתל אביב. טוב יותר לא להידבק בכלל מאשר לסבול ממחלה, גם אם היא כנראה לא קטלנית
(צילום: רויטרס)
יום שגרתי במשרד
לפניכם תרחיש שיעזור להבין את הנושא.
יום ראשון במשרד: רועי השתתף אמש בחתונה של קרוב רחוק. הוא נדבק שם בקורונה אך עדיין לא יודע זאת. היום הוא התעטש לכיוונה של ריקי במשרד. ריקי מחוסנת, אך בגלל משך הזמן שעבר מהחיסון, רמת הנוגדנים בגופה נמוכה. לשמחתה, היא לא נדבקה, מכיוון שהעומס הנגיפי בגופו של רועי היה נמוך. עם זאת, ההתעטשויות במשרד שכנעו את ריקי להתחיל לעטות מסכה במשרד.
יום שני במשרד: רועי עדיין לא יודע שהוא נדבק בקורונה וממשיך להגיע למשרד. עכשיו העומס הנגיפי כבר גבוה יותר. בישיבת הצוות עם ריקי וחלי הוא דיבר וצחק בקול רם, כהרגלו. לחלי היו רמות גבוהות של נוגדנים אבל היא נדבקה בכל זאת. כמות הנוגדנים לא הספיקה כדי למנוע הידבקות מול עומס נגיפי גבוה כל כך. ריקי, לעומת זאת, עטתה מסכה ולכן לא נחשפה לרמות גבוהות של הנגיף ולא נדבקה.
יום חמישי בדרך הביתה: רועי גמור מעייפות. היום התחילו כאב גרון וגם קצת שיעול. בדיוק כשהוא עולה לרכבת האחרונה לכיוון חולון, הנייד רוטט. מסרון מחלי: "נבדקתי לקראת הטיסה, ואני חיובית" ("אוף!", הוא מסנן לעצמו, "איזה חיסון מעפן! בטח נדבקתי ממנה"). במחווה אבירית הוא מושך את המסכה אל מעל האף. הקרון ריק, למעט זוג קשישים בספסל הרביעי. אומנם, הם עטו מסכות ואף חוסנו לאחרונה, אך המסרון של חלי היה זה שהציל אותם מאשפוז במחלקת קורונה.
3 צפייה בגלריה
עוטים מסכות ברכבת הקלה בירושלים. זה יכול להציל את הנוסעים מאשפוז במחלקת קורונה
(צילום: אלכס גמבורג)
חשיפה בבית מול חשיפה ברחוב
ראוי לציין שחשיפה לכמויות נגיף שונות משפיעה על פוטנציאל ההדבקה, אבל יש משמעות גם לזמן ולקרבה אל החולה: כלומר, חשיפה קצרה בחנות או ברחוב אינה דומה לחשיפה מתמשכת לבן משפחה חולה. לדוגמה, אם בנה הקטן של חלי היה נמצא מאומת בשל חשיפה לחבר בגן, והיא הייתה נשארת איתו בבית בזמן שהוא בבידוד - יש סבירות גבוהה שהיא הייתה נדבקת ממנו גם אם היא מחוסנת עם רמת נוגדנים גבוהה. זאת, משום שהיא נחשפה לרמות גבוהות של הנגיף לאורך זמן, והוא הצליח להתגבר על "קיר הנוגדנים" שלה.
זו הסיבה שבגללה הורה מחוסן שנשאר בבידוד עם ילד או עם חסר ישע מאומת, צריך להיבדק לאחר ההחלמה של המאומת ולהישאר בבידוד עד לקבלת תוצאה שלילית. מומלץ לבצע את הבדיקה לפחות ארבעה-חמישה ימים לאחר החשיפה האחרונה ולשמור על בידוד עד למועד זה. גם עובדים בתחום הבריאות מתמודדים עם חשיפות רבות ומתמשכות, ולכן הוחלט לחסן במנה השלישית גם את אנשי הרפואה מגיל 30 ומעלה טרם האישור לכלל האוכלוסייה בגילים אלו.
אם בנה של חלי היה נמצא מאומת, והיא הייתה נשארת איתו בבית - יש סבירות גבוהה שהיא הייתה נדבקת ממנו גם אם היא מחוסנת עם רמת נוגדנים גבוהה. זאת, משום שהיא נחשפה לרמות גבוהות של הנגיף לאורך זמן, והוא הצליח להתגבר על "קיר הנוגדנים" שלה
הדברים האלו מראים מדוע אין רמת נוגדנים מסוימת שמעליה אדם מחוסן בטוח מפני הידבקות בקורונה. יתרה מזאת, מעבדות שונות משתמשות בציוד ובערכות שונים כדי לבצע את הבדיקה, ולכן מנפיקות תוצאות בערכים וביחידות שלא תמיד מאפשרים להשוות תוצאות של מטופלים.
סביר להניח שהזיכרון החיסוני יגן על מרבית המחוסנים מפני מחלה קשה ואשפוזים, אך עדיין טוב יותר לא להידבק בכלל מאשר לסבול ממחלה, גם אם היא כנראה לא קטלנית עבורם. בהתחשב בכך שווריאנט דלתא של הנגיף קורונה, הגורם לגל התחלואה הגבוהה בימים אלו, מידבק הרבה יותר מהווריאנט המקורי, כדאי למי שהומלץ לו להתחסן במנה השלישית לעשות זאת בהקדם, וללא תלות ברמת הנוגדנים בגופו, שממילא פוחתת.
הכותב הוא אימונולוג, מדען בחברת טארגטג'ן וחבר עמותת מדעת
