גיל ההתבגרות היא תקופה רגישה מעצם היותה עמוסה בשינויים פיזיולוגיים וסביבתיים, ולמעשה זו "תקופת המעבר" בין הילדות לבגרות. גם מבחינה אנטומית, בגילאים אלו החלק האפור של קליפת המוח מגיע לבשלותו (מוקדם יותר בבנות ביחס לבנים) מה שמאפשר יכולת טובה יותר בהבנת מצבים חברתיים, תכנון ארוך טווח, ולכאורה שליטה טובה יותר בדחפים.
על פי הפסיכולוג אריק אריקסון, גיל ההתבגרות מאופיין באופן תקין בתהליך של "משבר זהות", וכחלקו, ניסוי וטעיה, בחינה של גבולות והתנסויות בהתנהגויות שונות - לרבות מידה סבירה של נטילת סיכונים וחקירה בתחום המיני.
במרבית המקרים, המתבגר יצלח את השינויים הפיזיים, הקוגניטיביים והרגשיים של תקופה זו, ויתפתח למבוגר צעיר עם זהות עצמית מגובשת. אך מה קורה כאשר לאורך הדרך עולים קשיים? מתי עלינו כהורים לחשוד שמשהו אינו כשורה, ולהתערב על מנת לסייע, ולמנוע חלילה הידרדרות אשר אף עלולה להחמיר לכדי דיכאון?
חמש נורות אדומות שכדאי להיות ערים להן:
1. הסתגרות או שינוי התנהגותי בולט: אמנם מעצם שינוי השגרה שביציאה לחופש הגדול, וזאת על גבי לא מעט אירועים מטלטלים החל מימי הקורונה וכלה במלחמה המתמשכת, נצפה לשינויים. בכך, שיבוש בשעות הערות-שינה, שינוי באופי הפעילויות ביחס לאלו שהיו נהוגות במהלך השנה, אשר לעיתים יהיה מלווה בשינוי מסוים בסביבה החברתית.
עם זאת, אם המתבגר החל להסתגר בחדרו, ניכרת נסיגה חברתית, הוא חדל מפעילויות מהן נהנה בעבר, ממעט לאכול, או שחל שינוי בולט בהתנהגותו – למשל, מנער פעיל וחברתי הפך מופנם ומתבודד (ולעיתים גם להפך), הדבר עלול לייצג החמרה דיכאונית.
"בדומה למבוגרים, בנוכחות מצב נפשי ירוד ותסמינים דיכאוניים, נוכל לעיתים לראות גם ביטויים של הפניית המצוקה כלפי חוץ - זה יבוא לידי ביטוי בסף תסכול נמוך ונפיץ יותר, עצבנות, חוסר סבלנות, התפרצויות זעם, ותחושה שכל שיח הופך לריב ואין עם מי לדבר"
2. תלונות סומטיות (גופניות) חוזרות: בילדים ובנוער, אף יותר מאצל מבוגרים, לעיתים קרובות גוף "ידבר" נפש, ותסמינים נפשיים ובפרט דיכאוניים יבואו לידי ביטוי גופני כתלונות חוזרות על כאבי ראש ובטן. בכל מקרה חשוב לפנות לבירור רפואי, אך אם לא נמצא גורם גופני ברור, כדאי לזכור כי לעיתים זו דרכו של הנער לאותת, במודע או שלא במודע, על מצוקה נפשית.
3. התנהגות בולטת של חיפוש סיכונים: מידה מסוימת של בחינת גבולות ונטילת סיכונים מהווה שלב התפתחותי חשוב ומסייעת הלאה לגיבוש הביטחון העצמי, אולם אם מדובר בהתנהגות עם פוטנציאל סיכון גבוה, כמו שימוש בסמים ואלכוהול, התנהגות מינית בלתי מובחנת, נהיגה לא זהירה ופגיעות עצמיות, הרי שהדבר יכול להוות סימן למצב נפשי בלתי מאובחן ולהוביל להידרדרות והשלכות הרסניות.
4. עלייה בתדירות התפרצויות וריבים בבית: בדומה למבוגרים, בנוכחות מצב נפשי ירוד ותסמינים דיכאוניים, נוכל לעיתים לראות גם ביטויים של הפניית המצוקה כלפי חוץ - זה יבוא לידי ביטוי בסף תסכול נמוך ונפיץ יותר, עצבנות, חוסר סבלנות, התפרצויות זעם, ותחושה שכל שיח הופך לריב ואין עם מי לדבר.
5. קריאה מפורשת לעזרה: לא תמיד יוכל המתבגר לבטא מפורשות את מצוקתו, אך אם הוא פונה בבקשת עזרה, יש לקחת זאת במלוא הרצינות. לעיתים האיתות לא יהיה ישיר ויתבטא במכתב שכתב, חבר מודאג שיפנה, התנהגות אובדנית או פגיעה עצמית.
ד"ר חיה ריביצקיצילום: אביבית אייזיקסוןהיו ערים לסימנים אלו, נסו ליזום שיח ישיר ופתוח, לא שיפוטי. אם יש ספק, מומלץ וכדאי לפנות לאיש מקצוע רפואי להתייעץ (רופא/פסיכולוג/פסיכיאטר וכו'). כיום אפשרויות הטיפול מגוונות, בהן טיפול רגשי, וכן טיפולים תרופתיים מוכחים מבוססי תמצית צמחית.
זכרו כי יש משמעות להתערבות מוקדמת, בין אם מדובר בילד, במתבגר או במבוגר, וכי מענה מתאים יוכל לחסוך סבל והחמרה מתמשכים.
הכותבת היא פסיכיאטרית מומחית בשירותי בריאות כללית, מרכז ענבל רב תחומי וקליניקה פרטית
