תרומת איברים מתורם חי היא תמיד אירוע מיוחד ומרגש לכל הצדדים השותפים לו – התורמים והנתרמים, אבל אירוע כמו זה שהתרחש בשבת שעברה בבית החולים בילינסון, הוא סיפור יוצא דופן גם במחלקת ההשתלות שידעה דרמה או שתיים: מוחמד חמאיסה בן השלושים מכפר כנא, נשוי ואב לשניים (בת ארבע ובן שנתיים), תרם בתרומת בזק אונת כבד לאביו אלדין בן ה-54, לאחר שתפקודי הכבד שלו הידרדרו במהירות והוא היה שעות ספורות ממוות בטוח.
קראו עוד:
אלדין ומוחמד, הבן הבכור במשפחה של חמישה אחים ואחות, גרים באותו בית בכפר כנא ("אבא בקומה ראשונה ואנחנו בשלישית, בקומה השנייה גר אחי") ועוסקים בענף הבנייה. לפני כשבועיים הידרדרה מחלת הכבד ממנה סובל האב, ולאחר אשפוז קצר בבית חולים פוריה שבצפון הוא פונה באמבולנס לבית חולים בילינסון, עם תפקודי כבד של 20% בלבד.
"אלדין סבל מווירוס שתוקף את הכבד ועבר התעוררות, ריאקטיבציה, מצב שעלול לגרום לכשל כבד חריף ולמצב חירום רפואי, שבמקרים רבים מוביל לצורך בהשתלת כבד", מסביר פרופ' אמיר שלומאי, מנהל מחלקת פנימית ד' בבילנסון, מחלקה המתמקצעת במחלות כבד ומרכזת את הטיפול בחולי הכבד, גם אלו המופנים מבתי חולים אחרים. "אצל רוב חולי הכבד ישנה הידרדרות איטית במחלה, אבל ישנם מקרים מועטים של כשל כבד חריף, שדורש התערבות מהירה, אחרת החולה מת".
כשפרופ' שלומאי הגיע למחלקה ביום שישי בבוקר, חיכה לו שם גם מוחמד הבן, "וישר, בלי להסס, אמר לי – 'אני הולך לתת את הכבד לאבא שלי'. הרבה פעמים אנשים יוצאים בהכרזות כאלה אבל אחרי שמסבירים להם במה זה כרוך הם נסוגים, אבל מוחמד לא. הוא גם בחור אמיץ וגם מאוד אוהב את אבא שלו. עשינו תהליך שלוקח בדרך כלל חודשים – תוך 12 שעות, אולי פחות אפילו. מהירות שיא, דרמה גדולה".
2 צפייה בגלריה
דרמה גדולה. מוחמד, אלדין וד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת השתלות בבילינסון
(צילום: דוברת בי"ח בילינסון)
"ביום שישי המצב שלו כבר היה אנוש, נראה שהוא עומד למות ואמרו לנו שהוא צריך לעבור השתלה. מיד לקחתי החלטה ואמרתי לרופא שאנחנו לא רוצים לחכות לתורם. 'אני אתרום - תבדוק אותי', אמרתי לו", מספר הבן מוחמד, "לא רציתי לראות את אבא שלי מת לי מול העיניים".
למה דווקא אתה? מה עם האחים שלך?
"בגלל שאני במקרה הייתי איתו באותו רגע בבית החולים – אני תרמתי. אם אחי היה שם במקומי, גם הוא היה תורם".
לא היו חששות, התלבטויות?
"לא. ראיתי איך הוא עומד למות ולא חשבתי על אף אחד אחר. הייתי מבסוט להציל את אבא ואמרתי לרופאים ולעורך הדין בוועדת ההשתלות שאני מאמין שהכול יהיה טוב. לא פחדתי – רציתי לתת את הכבד לאבא ואמרתי שבעזרת השם נצליח".
מה אשתך חשבה?
"היא רצתה בעצמה לתרום לאבא שלי, כדי שלא נהיה שנינו, אבא ואני, בסכנה באותו הזמן".
והילדים?
"הם ידעו רק שאבא בבית חולים. למעשה לא פגשתי אותם עדיין מאז הניתוח, בהמלצת הרופאים. רק מחר הם יחזרו הביתה".
"ידענו שזה עניין של שעות ספורות"
"ראינו את אלדין הולך ונגמר לנו מול העיניים", מספר ד"ר אביתר נשר, מנהל מחלקת השתלות בבלינסון, "הוא כבר איבד את ההכרה וידענו שזה עניין של שעות ספורות אם לא נחליף לו את הכבד. כל בית החולים נרתם לטובת העניין – האבא שוכב מורדם ומונשם בטיפול נמרץ והבן התחיל בסדרת בדיקות כדי לראות אם הוא בכלל מתאים כתורם, וגם היינו צריכים לארגן ועדה שתאשר את התרומה, כנהוג במקרים כאלה".
תהליך התאמת תרומה מתורם חי, שלוקח בדרך כלל שבועות וחודשים, נדחס לפחות מיממה. "עשינו את כל הבדיקות על מנת לצמצם למינימום האפשרי את הסכנה למוחמד", מסביר ד"ר נשר. "עם כל המוטיבציה והרצון של התורם, אנחנו לא נסכן אותו מעבר למינימום ההכרחי. זו האחריות שלנו כרופאים".
מוחמד נמצא כתורם מתאים לאביו. ביום שישי בשעה אחת בלילה הסתיימו הבדיקות וההכנות – ותוך שעתיים כבר נכנס הצוות הראשון לחדר הניתוח, להוצאת אונת הכבד של מוחמד, "ניתוח מורכב לכשעצמו", מעיד ד"ר נשר. זמן קצר אחר כך החל צוות הניתוח השני להכין את אלדין להשתלה, במטרה להוציא את הכבד החולה ולהכניס מיד את האונה הבריאה במקומו.
השתלת כבד מתורם חי, מסביר ד"ר נשר, מורכבת הרבה יותר מהשתלה מתרומה רגילה, שגם היא לכשעצמה "אחד הניתוחים המורכבים אם לא המורכב ביותר. בהשתלה של אונה מתורם חי יש חיבורים קטנים מאוד ועדינים שמסבכים את ההליך. בילינסון הוא למעשה בית החולים היחידי בארץ שעושה היום השתלות כבד מהחי, כשבכל ניתוח משתתף צוות של ארבעה עד שישה מנתחים".
נולד מחדש: "היו הרבה דמעות וחיבוקים"
בשבת שעברה נערך בהצלחה הניתוח הכפול, ואלדין, למעשה, נולד מחדש. יום הניתוח, כמה סמלי, היה גם יום הולדתו של המנתח שלו, ד"ר נשר, שחגג אותו ואת הצלחת הניתוח ביחד עם חברי הצוות שלו.
ומסתבר שגם ההחלמה מניתוח השתלה מתורם חי מורכבת יותר, שכן אונת הכבד גדלה בתוך גוף המושתל, ובפרק הזמן הזה תפקוד הכבד עדיין חלקי מאוד. "כשהתעוררתי מהניתוח מוחמד אמר לי – אבא, אני נתתי לך את הכבד", מספר אלדין, שעדיין מאושפז בבילינסון ומתאושש מההשתלה. "בדרך כלל לוקח חודשים לעשות התאמה וכאן ההחלטה הייתה מהירה, חכמה, כולה אחריות ואושר. היו הרבה דמעות וחיבוקים. אני גאה מאוד בבן שלי. אנחנו קרובים מאוד וגם אני הייתי תמיד הבן הכי קרוב להורים שלי. אצלנו, אם אתה קרוב לאבא ואמא - אלוהים שומר עליך".
אתה היית מורדם ומונשם, אבל מה אשתך, אמא של מוחמד, אמרה כשהבן שלה קיבל את ההחלטה לתרום לאבא שלו כבד?
"היא פחדה מאוד ומוחמד אמר לה – זה אבא שלי ואני לא מפחד".
יומיים אחרי הניתוח, בעוד אלדין עדיין מאושפז בטיפול נמרץ, ילדה בתו נכדה – מינא שמה. "הרבה קרה בבת אחת. בינתיים ראיתי רק תמונה שלה", מספר אלדין. פרופ' שלומאי עדכן שמצבו משביע רצון וכי במחלקה סבורים כי בתוך ימים ספורים יוכל להשתחרר לביתו. "את החגיגה נעשה כשאבא יחזור הביתה", מוסיף מוחמד.
