קורא מוח נייד, פיתוח של חוקר מאוניברסיטת תל אביב, זכה החודש באתגר האלצהיימר - תחרות בינלאומית לחדשנות במחלת האלצהיימר. מארגני התחרות שהתקיימה בארץ, ארגון סטארט-אפ ניישן סנטרל ביחד עם חברת התרופות רוש ישראל, חיפשו פיתוח שיסייע באבחון מוקדם של המחלה כדי למנוע את ההידרדרות של החולים בה. 100 אלף שקל וייעוץ מקצועי הוענקו למיזם הזוכה של חברת נוירוסטיר והעומד בראשה פרופ' נתן אינטרטור, שפיתח שיטה למדידה של הפעילות החשמלית במוח (EEG) באמצעות מכשיר נייד.
נטע מימון, חוקרת קוגניציה מוזיקלית ומרצה בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה ובאקדמיה למוסיקה של אוניברסיטת ת"א ובקרוב דוקטור, היא אחת החוקרות המובילות (יחד עם ליאור מולכו, בוגרת תואר שני בבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטה) במחקר שעשה שימוש בפיתוח החדש, תוך כדי ביצוע של מבחנים מוזיקליים פשוטים. המחקר, אשר פורסם לאחרונה במגזין המדעי Frontiers in Aging Neuroscience, מצא כי השיטה יכולה לאתר הידרדרות שכלית בגיל המבוגר עוד בשלביה המוקדמים.
קראו עוד:
מימון היא גם צ'לנית שמנגנת מגיל שבע, ומופיעה עם דודו טסה והרכבים נוספים בארץ ובעולם. היא למדה בתלמה ילין וסיימה תואר ראשון באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים כצ'לנית קלאסית. במהלך לימודיה הופיעה וניגנה בסגנונות נוספים במקביל. "אחרי הרסיטל הסופי החלטתי שאני רוצה ללכת על משהו רחב יותר", היא אומרת.
3 צפייה בגלריה
היתרונות המשמעותיים שיש לנגינה בגיל המבוגר. נטע מימון, צ'לנית וחוקרת קוגניציה
(צילום: אוניברסיטת תל אביב)
כתלמידה במסלול הבינתחומי למצטיינים סיימה מימון שני תארים שניים, במוזיקולוגיה ובפסיכולוגיה קוגניטיבית. "במשך השנים למדתי על כל האספקטים של השפעת המוזיקה על המוח ועל ההתנהגות". בשנים האחרונות היא מרצה בקורס לסטודנטים ללא רקע מוזיקלי בפסיכולוגיה וכן קורס קוגניציה למוזיקאים באקדמיה.
מה מיוחד במחקר החדש הזה?
"בדרך כלל השיטות למדדים של המוח משתמשות באלקטרודות בכל הקרקפת, ועיבוד האותות הידוע לכולם הוא דרך גלי אלפא, בטא וכו'. החידוש הגדול פה הוא שיטת המדידה של המכשיר הנייד, בפיתוח פרופ' נתן אינטרטור, מנכ"ל חברת נוירוסטיר. המכשיר כולל שלוש אלקטרודות בלבד שמודבקות על המצח ומודדות את הפעילות החשמלית, בעיקר של המוח הפרונטלי, וכל זה תוך כדי ביצוע של מבדקים מוזיקליים.
"רצינו לראות האם המדדים שנוציא מהמכשיר יכולים לזהות הידרדרות קוגניטיבית מוקדם יחסית. יש לא מעט שיטות לבדוק הידרדרות כזו, חלקן דרך מבחנים ארוכים ומייגעים וחלקן באמצעות בדיקה מיוחדת של נוזל מעמוד השדרה. המטרה כאן הייתה לעשות את אותו הדבר אבל בצורה קלה, מהירה, נעימה וחדשנית".
למה בחרת במבדקים מוזיקליים דווקא?
"המבדק הוא מוזיקלי כי אנחנו יודעים כבר הרבה שנים על הקשר החזק בין מוזיקה למוח, ועל ההשפעה העצומה שיש לה על מרכזים שונים במוח. המוזיקה משפיעה בין היתר על רגש, מוטוריקה, שפה וזיכרון. מוזיקה ידועה כמעוררת מהירה של מצבי רוח ככלל, ובפרט כמעלה רגשות חיוביים. מנגד, במצבים שונים, מוזיקה יכולה לאתגר שכלית ולהפעיל את האזורים הקדמיים של המוח, במיוחד אם אנחנו מנסים להתרכז בדברים שונים במוזיקה ולבצע תוך כדי משימה מסוימת".
"אם לוקחים את שתי היכולות הללו יחד, ניתן בעצם ליצור מבחנים קוגניטיביים לא פשוטים אבל גם נעימים ונוחים לביצוע. יתרה מכך, מוזיקה חיובית וקצבית במידה, תעלה את רמת הריכוז והביצוע של המשימה עצמה".
את מתכוונת ל"אפקט מוצרט" הידוע?
"אפקט מוצרט התפרסם בזה שהראה ביצועים טובים יותר במבחני אינטלגיציה לאחר האזנה למוצרט, אבל האמת היא שאין לזה קשר למוצרט בכלל, אלא יותר לעובדה שהמוזיקה עצמה הופכת את מצב הרוח לחיובי ואותנו ליותר מעוררים, למצב שהוא בדיוק אופטימלי לביצוע מבחני אינטליגנציה ויצירתיות".
מאתגר אבל בנעימות
המחקר נערך במרכז הרפואי לשיקום וגריאטריה "דורות", בנתניה. "כל מי שמתאשפז בדורות או בכל מוסד אחר לשיקום גריאטרי, עובר מבחן סטנדרטי שקרוי "מיני מנטל" להערכת מצבו הקוגניטיבי, כחלק שגרתי מתהליך הקבלה", מסבירה מימון. "המבחן נערך על ידי מרפאה בעיסוק שהוכשרה לכך במיוחד, וכולל מגוון משימות כמו למנות לאחור את ימות השבוע או החודש, כל מי שיש לו הורה מבוגר מכיר את המבחן הזה. במבחן ניתן לצבור עד 30 נקודות, כשציון גבוה מורה על קוגניציה תקינה".
נטע מימון: "יש היום שתי תרופות שיכולות להאט את ההידרדרות, אבל בתנאי שהן ניתנות בשלב מאוד מוקדם של המחלה. השיטה שלנו מאפשרת ניטור של יכולות קוגניטיביות ואיתור ירידה קוגניטיבית כבר בשלבים המוקדמים, וכל זאת על ידי בדיקה מהירה וקלה לביצוע, שניתנת ליישום בכל מרפאה"
הניסוי כלל בדיקה של 50 מבוגרים בגילאי 75-65, מאושפזים במקום שהיו צריכים שיקום אורתופדי, ללא כל קשר ישיר למוזיקה או ניסיון בנגינה. "שמנו עליהם את האלקטרודות והשמענו להם קטעי מוזיקה שונים שמנוגנים על ידי כלים משתנים", מסבירה נטע. "בתחילה הם התבקשו ללחוץ רק כששמעו קטע חדש, אחרי כן רק כששמעו כינור או חליל וכך הלאה. הכלים היו פשוטים, מוזיקה קלאסית וההבדלים ביניהם היו קלים מאוד לזיהוי".
המשתתפים ביצעו את המשימות המוזיקליות-קוגניטיביות בצורה אוטומטית, ומכשיר ה-EEG רשם את הפעילות החשמלית במוחם במהלך הפעילות, כאשר התוצאות נותחו גם בטכנולוגיות של למידת מכונה ( Machine Learning). "גילינו קורלציה משמעותית בין תוצאות המבדק שלנו לבין הציונים שהם קיבלו בהערכה הראשונית", אומרת מימון, "אלה תוצאות ראשוניות ואנחנו צופים שבעתיד הבדיקה תוכל להוות סינון ראשוני ומהיר לפני בירור קליני מעמיק. חשוב להדגיש כי יש להמשיך בניסויים נוספים לפני הבקשה לאישור ה-FDA".
המוזיקה ככלי יעיל למדידת הפעילות המוחית. מימון מדגימה ומסבירה על המחקר
(צילום: אוניברסיטת תל אביב)
מה העלו המבדקים שלכם?
"הצלחנו להראות שאכן המוזיקה היא כלי יעיל למדידת הפעילות המוחית, שזמני התגובה למשימות תאמו את המצב המוחי של הנבדקים והיו במתאם לציון המיני-מנטל שניתן להם. חשוב מכך, כל מי שעברו את הניסוי ציין שהוא מצד אחד מאתגר את המוח אבל נעים ונחמד מאוד לביצוע".
לזהות את ההידרדרות בזמן
לדברי מימון, מחקר משנה של המחקר החדש שעומד להתפרסם בימים אלו, ניסה את המכשיר גם על קבוצה נוספת של אנשים, שלא הראו שום סימן חיצוני של הידרדרות קוגניטיבית אבל המדדים הביולוגים שלהם (בדיקת עמילואיד-בטא) הצביעו על כך. "אצלם מצאנו קורלציה לפני סימנים התנהגותיים, כגון ירידה קוגניטיבית".
המחקר נערך במרכז הרפואי לשיקום וגריאטריה "דורות", בנתניה. "כל מי שמתאשפז בדורות או בכל מוסד אחר לשיקום גריאטרי, עובר מבחן סטנדרטי שקרוי "מיני מנטל" להערכת מצבו הקוגניטיבי, כחלק שגרתי מתהליך הקבלה", מסבירה מימון. "המבחן נערך על ידי מרפאה בעיסוק שהוכשרה לכך במיוחד, וכולל מגוון משימות כמו למנות לאחור את ימות השבוע או החודש, כל מי שיש לו הורה מבוגר מכיר את המבחן הזה. במבחן ניתן לצבור עד 30 נקודות, כשציון גבוה מורה על קוגניציה תקינה".
איך המחקר שלכם עוזר להם?
"יש היום שתי תרופות שיכולות להאט את ההידרדרות, אבל בתנאי שהן ניתנות בשלב מאוד מוקדם של המחלה. השיטה שלנו מאפשרת ניטור של יכולות קוגניטיביות ואיתור ירידה קוגניטיבית כבר בשלבים המוקדמים, וכל זאת על ידי בדיקה מהירה וקלה לביצוע, שניתנת ליישום בכל מרפאה.
"צריך לזכור שאנשים שהולכים לרופא ומתלוננים שהם מתחילים לשכוח דברים או לסבול מחוסר אוריינטציה, הם אנשים שהסממנים שלהם כבר התחילו לפעול, והשלב הזה הוא כבר מאוחר מדי לטיפול. באמצעות המחקר שלנו והבדיקה החדשה, הצלחנו לזהות מי הם אותם אנשים עם עמילואיד-בטא חיובי אבל לאתר אותם בשלבים הפרה-קליניים"
הבדיקה הזו מיועדת לאוכלוסייה מבוגרת בעיקר?
"לשיטה כזו יש חשיבות מיוחדת כיום, בעיקר בעקבות העלייה בתוחלת החיים וקצב הגידול המואץ של האוכלוסייה בכלל והאוכלוסייה המבוגרת בפרט. כבר היום חיים בעולם מאות מיליוני בני אדם שסובלים או עלולים לסבול בקרוב מהידרדרות קוגניטיבית ומהשלכותיה הקשות, ומספרם רק ילך ויגדל בעשורים הבאים. המחקר שלנו סולל את הדרך לניתור קוגניטיבי יעיל של כלל האוכלוסייה, ומכאן לאיתור ירידה קוגניטיבית בשלביה המוקדמים. בנקודה הזו ניתן לטפל ולמנוע הידרדרות חמורה עוד יותר, ובכך לשפר לאין ערוך את חייהם של מיליונים רבים בכל העולם".
נגינה בפסנתר מעודדת את הגמישות המוחית
המחקר הישראלי החדשני הוא אחד מעשרות מחקרים שעוסקים בשנים האחרונות בקשר המיוחד של המוזיקה ושל המוח. באוקטובר האחרון התפרסם מחקר מעניין על הסיכון לדמנציה, שיורד, כך מסתבר, אם מתחילים ללמוד לנגן פסנתר ללא ידע מוקדם בגילים 70-60. מי שעושה זאת, לדברי החוקרים, עשוי לעכב את ההידלדלות של החומר הלבן במוח, אחת מהסיבות להתפתחות אפשרית של דמנציה בגיל הבוגר.
החוקרים מציריך, בראשותה של החוקרת קלרה אי ג'יימס, ערכו מחקר יוצא דופן. הם לקחו קבוצה של 155 מבוגרים מהאנובר וז'נבה, בני 65 ומעלה, שמעולם לא למדו נגינה על פסנתר, וחילקו אותם לשתי קבוצות. קבוצה ראשונה קיבלה שיעור פסנתר אחת לשבוע ואימון יומי בן חצי שעה, והקבוצה השנייה קיבלה שיעור האזנה אחת לשבוע, במשך שנה תמימה.
בסוף הניסוי התברר שהמדדים הקליניים והקוגניטיביים של כל הנבדקים השתפרו מאוד - זיכרון לטווח קצר, מהירות עיבוד מידע, חשיבה אבסטרקטית ומוטוריקה עדינה, אבל במיוחד בקבוצה שלמדה לנגן. לדברי החוקרים, למידת הנגינה בפסנתר מעודדת את הגמישות המוחית. במחקר גם נמצא שהחומר הלבן בקליפת המוח (הקורטקס), שנוצר על ידי קשרים חדשים במוח ובכך מעכב ומונע אלצהיימר, עבה יותר בקבוצה שלמדה לנגן.
3 צפייה בגלריה
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין מנגן בסין, 2017. נגינה מקושרת בקשר ישיר ליכולות קוגניטיביות בגיל המבוגר
(צילום: AP)
לפני כשנתיים התפרסם מחקר נוסף של חוקרים מאוניברסיטת ציריך, שבדק קבוצת מבוגרים במרכזי יום שניגנו בעבר או מנגנים בהווה, מול קבוצת מבוגרים נוספת שחבריה לא מנגנים כלל. התוצאות הראו שלמנגנים בעבר או בהווה היו ציונים גבוהים במבחן המיני-מנטל והמדדים שלהם הראו פחות הידרדרות קוגניטיבית. ב-2018 סקרה החוקרת שושנה ורדך מאוניברסיטת קנטקי 11 מחקרים בנושא המוזיקה והמוח וכולם ללא יוצא דופן הראו שנגינה מקושרת בקשר ישיר ליכולות קוגניטיביות בגיל המבוגר.
אבל לא מדובר רק בנגינה ובהשפעות שלה על המוח הבוגר. גם להקשבה למוזיקה יש השפעה לא קטנה על המוח. חוקר המוח ג'י בי קינג מאוניברסיטת יוטה הכניס נבדקים חולי אלצהיימר ודמנציה לבדיקת הדמיה תפקודית של המוח - fMRI והשמיע להם את המוזיקה החביבה עליהם ביותר. הוא מצא שתוך כדי האזנה למוזיקה הופעל האזור המוטורי במוח שקשור לזיכרון. פעילותו של אזור זה פוחתת משמעותית בזמן אלצהיימר מוקדם, אבל המוזיקה כאילו הפעילה אותו מחדש, בהאזנה בלבד. המחקר הראה שבזמן ההאזנה נוצר קשר חדש בין אזורים שונים בקליפת המוח.
במאמר מ-2017 של כריסטופר סאטון, מייסד האתר הבריטי Musical U לקידום לימודי נגינה ופיתוח מוזיקלי, כתב סאטון: "מדעני חקר המוח חושפים היום יתרונות מדהימים ומפתיעים ללימוד מוזיקה בכל גיל, ולא רק בילדות". ברגע שתדע אותם, מבטיח סאטון, תצטרך תירוץ ממש טוב למה לא להתחיל לנגן, ומיד".
ואמנם, מחקרים אמריקאים נוספים שנערכו בין השנים 2014 ל-2021, מעידים על היתרונות המשמעותיים שיש לנגינה בגיל המבוגר: שיפור בפתרון אפקטיבי של בעיות, עלייה ביצירתיות ועבודת צוות ותחושת אושר, גם בתחומים שאינם קשורים למוזיקה. נגינה, כמו גם האזנה, קשורה למנגנון העונג, ומגבירה הפרשה של דופמין, הורמון העונג, ממש כמו בספורט, אכילת שוקולד או סקס.
חוקרים מהמחלקה לרפואה גנטית באוניברסיטת הלסינקי גילו שינויים מולקולריים בגנים של מוזיקאים מיד לאחר הופעה בקונצרט, כולל בגנים הקשורים לשירה ומשותפים גם לציפורי שיר, מה שמצביע על המקור האבולוציוני בנגינת מוזיקה. בנוסף, נצפו שינויים בגנים שקשורים למחלות פסיכיאטריות ולהידרדרות קוגניטיבית, שעשויים להצביע על כך שנגינה שומרת על התאים במוח.
לשמיעה, כמו גם לנגינה, יש השפעה חיובית ארוכת טווח על המוח. ילדים שקיבלו הכשרה מוזיקלית ולאחר מכן הפסיקו לנגן במשך עשרות שנים, עדיין קצרו את הפירות כמבוגרים. חברות אמריקאיות ששילבו תוכניות מוזיקליות במקום העבודה, כגון מקהלה, סדנאות תיפוף וקלידים, בין חמישה עד שמונה שבועות של פגישות, דיווחו על ירידה ברמת הדיכאון והלחץ, ועלייה ברמת התפוקה ותחושת השייכות.
למוזיקה יש כוח עצום גם בשיקום אחרי שבץ מוחי כך אומר ד"ר מיכאל ט'ארוט, מנהל מרכז המחקר הביו-רפואי במוזיקה של אוניברסיטת קולורדו. מחקר של רונה קפלן משנת 2010 העלה שמוזיקה (שיעורי תיפוף) גם מסייעת לשלוט בסימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומתית בהלומי-קרב.
"מוזיקה היא החיים שלי"
“בגיל 17, כשלמדתי לתואר הראשון, גרתי במעונות הסטודנטים והייתה לי שותפה עיוורת שנולדה באתיופיה", נזכרת מימון. "בפעם הראשונה שפתחתי את הצ'לו להתאמן, היא נכנסה לחדר והתחילה לבכות. לא הבנתי מה קרה, ואז היא סיפרה שהיא לא יודעת איך קוראים לכלי הזה שאני מנגנת בו ואיך הוא נראה, אבל הצליל שלו הוא בדיוק אותו צליל של כלי נגינה שהייתה שומעת בילדותה באתיופיה. היא לא הייתה צריכה להיות חובבת מוזיקה קלאסית מושבעת בשביל להרגיש את זה. זה כוחה של המוזיקה, היא פועלת על כולנו במישור אנושי משותף ומדהים".
בגיל 12 זכתה מימון בתחרות קרן שרת בצ'לו והוזמנה לנגן בהיכל התרבות מול זובין מהטה והפילהרמונית. "הגעתי להיכל, ילדה קטנה, מסביבי מוזיקאים מבוגרים, התרגשות גדולה. עליתי לבמה עם הפסנתרן והתחלתי לנגן את הקטע שלי. מין ריקוד חמוד לילדים. היה לי כיף להיות במעמד הזה, נורא נהניתי. גם כשהוא הודה לי ועצר אותי באמצע, לא היה אכפת לי כי החוויה עצמה הייתה נפלאה עבורי. גם אז הבנתי שכל העניין של תחרותיות וביצועיות זה לא הדבר היחיד שחשוב, העיקר הוא לדעת ליהנות מזה.
"היה לי קשה מאד עם האימונים הקלאסיים התובעניים כל הילדות ובגלל זה גם עזבתי את המוזיקה הקלאסית בסופו של דבר. ניגנתי המון עם אנשים ועם תזמורות והרכבים. במוזיקה הקלאסית זה היה תמיד על גבול החרדה, לא נהניתי באמת. הידיים היו נרדמות לי ופתאום הייתי מתנתקת וחוזרת. כשהתחלתי לנגן את המוזיקה שאני אוהבת, מול קהל, זו אופוריה. כשאני מנגנת בהופעות של דודו טסה ורואה את הקהל מריע ונהנה, זה אושר גדול".
("מוזיקה היא כמו השמש שאני סובבת סביבה". מימון על הצ'לו בקליפ של דודו טסה)
איזה מקום יש למוזיקה בחיים שלך היום?
"אני חושבת שמוזיקה היא כמו השמש שאני סובבת סביבה. בכל אספקט, בכל תקופה ובכל התפתחות שלי המוזיקה שם. כל הילדות, דרך בתי ספר, מחנות מוזיקה עד לאקדמיה למוזיקה, תקופה קריטית של ילדות ובגרות צעירה, שבה מוזיקה נתנה לנו מטרה גדולה יותר לחיים ואפשרה לנו חיים מאד עשירים ומלאים. משם לאוניברסיטה ולהחלטה ללכת לכיוון המדע, מושא המחקר הוא תמיד מוזיקה".
גם את בן זוגה, ניר מימון, המפיק המוזיקלי של דודו טסה, פגשה על הבמה. "ביחד הקמנו משפחה", היא אומרת, "להגיד מה מוזיקה תרמה לחיים שלי זה יהיה אנדרסטייטמנט. מוזיקה היא החיים שלי. והמחקר הזה מחזק את העובדה שמוזיקה היא לא רק תחביב, היא מרפאה אנשים ויש לה עוצמות אדירות. מדובר בכלי עוצמתי בפענוח המוח שיש לו השפעה אדירה על האנושות ואנחנו עדיין לא קרובים להצליח ולפענח ולהשתמש בכוח הזה. אנחנו רק מגרדים את הקצה ועושים את זה בכל האמצעים שיש לנו. מחקר, מוזיקה, מוח, מדע, חדשנות ותעשייה – מבחינתי זה גילוי שמראה לי שזו דרך נכונה ומדהימה וצריך להמשיך בה. ברגע שננצל את כל מה שאנחנו יודעים על המוזיקה והמוח ונשלב את שניהם - אפשר לגלות דברים מדהימים ולא פחות חשוב - לעשות אותם בצורה נעימה ומהנה".
הכותבת היא מורה לפסנתר ואקורדיון לגיל הבוגר בשיטת נחמה
