היפוכונדריה, או בשמה הנפוץ חרדת בריאות, היא הפרעה נפשית המתאפיינת בחשש מוגבר ממחלות ועיסוק כפייתי בנושא הבריאות. אנשים בעלי הפרעה זו נוטים לבחון את גופם רבות, וסבורים שכל תסמין שחוו מעיד על מחלה כרונית או סופנית, גם אם פנו לבדיקת רופא וממצאיהם יצאו תקינים. יתרה מכך, חלקם עשויים להחליף רופא פעמים רבות, כיוון שתוצאות הבדיקות לא תואמות לתחושותיהם, ואף להימנע מקבלת טיפול רפואי.
היפוכונדרים נוטים לחוות שיבושים רבים בשגרת חייהם בעקבות ההפרעה, שגורמת להם כאמור לעסוק באופן מופרז במצבם הבריאותי, אך מחקר חדש שנערך בשבדיה מצא שמי שאובחנו עם פחד מופרז ממחלות קשות נמצאו בעלי נטייה למות מוקדם יותר מאלו שאינם מוטרדים ממצבם הבריאותי.
החוקרים בדקו נתונים של 4,100 אנשים שאובחנו עם היפוכונדריה, בהשוואה ל-41,000 אנשים בעלי נתונים תואמים בגיל, מין ואזור מגורים. לפי הממצאים, אנשים היפוכונדרים מתו בגיל צעיר יותר מאחרים, בגיל 70 בממוצע לעומת גיל 75, בעיקר משום שהיו בעלי סיכון מוגבר למות ממחלות במערכת הדם ובדרכי הנשימה.
עוד נכתב במחקר, שפורסם בכתב העת JAMA Psychiatry, כי לאנשים בעלי הפרעה זו יש סיכון מוגבר למות מסיבות טבעיות לצד סיבות לא-טבעיות, בהן התאבדות. החוקרים, שהסתמכו על ניתוח נתונים של אלפי אנשים בשבדיה בין השנים 2020-1997, ציינו כי המתח הכרוני והשפעתו על הגוף יכולים להסביר את התופעה והפערים בשיעורי התמותה.
החוקרים התבססו על מחקר ישן שנערך בנושא, שהצביע על כך שהסיכון להתאבדות בקרב אנשים היפוכונדרים עשוי להיות נמוך יותר, אך טענו כי קיים "פער ברור בספרות", והוסיפו כי מדובר בהנחה שגויה. לדבריהם, במחקר נמצא כי הסיכון למוות בהתאבדות היה גבוה פי ארבעה בקרב האנשים שאובחנו עם היפוכונדריה.
ד"ר תום גלילי: "מניתוח הנתונים עולה כי חרדת בריאות בלבד לא העלתה סיכון לאובדנות או תמותה ממחלות גופניות. יותר מ-85% מהמטופלים סבלו מהפרעות פסיכיאטריות נוספות, בהן דיכאון מז'ורי וחרדה"
ד"ר תום גלילי, פסיכיאטר מומחה במכון מנטליקס שבהרצליה, הסביר כי על אף ממצאי המחקר, לפיהם אלו הסובלים מההפרעה נמצאו בעלי שיעור תמותה גבוה יותר, "ניתן לראות בניתוח הנתונים כי חרדת בריאות בלבד לא העלתה סיכון לאובדנות באופן מובהק, וכי גם הסיכון לתמותה ממחלות גופניות ירד בצורה ניכרת". לדבריו, "יותר מ-85% מהמטופלים שנבדקו במחקר וסבלו מחרדת בריאות, סבלו גם לפחות מהפרעה פסיכיאטרית אחת נוספת לאורך חייהם.
"ההפרעות השכיחות היו דיכאון מז'ורי והפרעת חרדה, שרק מהן סבלו יותר ממחצית המטופלים במחקר", הוסיף ד"ר גלילי. "כלומר, רק מיעוט מהמטופלים במחקר אובחנו עם חרדת בריאות בלבד. כאשר המחקר נטרל את השפעת ההפרעות הנלוות על יתר התוצאות, ניתן לראות שחרדת הבריאות לא העלתה סיכון".
עוד ציין ד"ר גלילי כי האנשים שמאובחנים כבעלי חרדת בריאות נחלקים לשתי קבוצות. "חלק מהמטופלים נוהגים לפנות יתר על המידה לרופאים ואנשי מקצוע, בשל הדאגה לבריאותם, ואלו שייכים לתת-הסוג Care-Seeking. מנגד, אחרים, דווקא מתוך החרדה מפני אבחנה או חולי - יימנעו מפנייה לרופא, ואלו שייכים לתת-הסוג Care-Avoidant", הסביר. "לכן, מתוך החשש מפני גילוי של חולי בתת-הסוג השני, הימנעות ממעקב רפואי שגרתי ובדיקות סקר עשוי כמובן למנוע אבחון מחלות בשלבים מוקדמים וטיפול אופטימלי, מה שלבטח יפגע בחלק מהמטופלים".
לדבריו, המונח העדכני כיום, חרדת בריאות, מתאר בצורה טובה יותר את האבחנה, ונועד להפחית מהסטיגמה שנלוותה לשם היפוכונדריות. "אצל רוב המטופלים, החרדה מפני חולי בריאותי נחוות בעולמו של המטופל כדבר ממשי, ולכן הרבה מהמטופלים נמנעים מפנייה לטיפול נפשי וסיוע לבעיה עצמה", הסביר ד"ר גלילי. "פעמים רבות זהו האתגר שמונע או מעכב בכמה שנים תהליך טיפולי.
"מעבר למאמר, שמתייחס לשיעור וגורמי התמותה, חשוב להדגיש את המצוקה המתמשכת, הפגיעה התפקודית ולא פעם קושי כלפי הסובבים כתוצאה מהתמודדות עם חרדת בריאות", סיכם ד"ר גלילי. "יש להגביר את המודעות לכך שטיפול מיטיב בהפרעה יכול לעזור למטופלים ולהפחית מהסבל".
- אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר ועלולים להיות אובדניים, אל תישארו לבד. פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. לפרטים על הרצאות להעלאת מודעות למניעת אובדנות היכנסו לאתר "בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, או ב-03-7487771.